שמי אלי. אלי משהו. איזה מצחיק היה זה אילו היה שם משפחתי משהו, אבל הוא לא. גם זה מצחיק, ששם משפחתי לא משהו. בכל אופן, יש לי שם משפחה קומפקטי, והוא לא כאן כי איני חפץ לעלות בקלות בגיגול. ומדוע כך? משום שמשלח ידי מחייב אותי, פרופסיונלית, לסוג של מרחק מאלו הבאים איתי במגע, וכאן אני מבקש להיות גלוי למדי. לעסוק בזוית מסויימת של חיי – היותי פרוד.
אני בלוגר ותיק. אי שם בנבכי הרשת נמצאים עקבותיי. בלוג אחד תחת שמי המלא, ואחר, ותיק ממנו, בישראבלוג. אינקוגניטו. טוב היה הבלוג בישרא, ומעניין, אך האתר שינה פניו, ואינו מתאים לתכנים המעסיקים אותי כעת. אינו מתאים במובן שאוכלוסיית הקוראים הפוטנציאליים קטנה, ואינו מתאים במובן שקשה לבנות סביבו קהילה מתאימה. אחרי הכל, לצד הגרפומניה הקלה, והרגיעה והפורקן שכתיבה יכולה להביא, הפלטפורמה של בלוג היא גם חברתית באופיה. החברה בישרא השתנתה, ואני תר לי כאן גם אחרי חברה חדשה.
והכינוי שבחרתי לי, מניין הוא? יש בו משום פלצנות קלה, אני מודה, אבל הוא מורכב מפיסות עבר שלי, ומעורר בי סוג של חיוך. אני חושב משמע אני כאן - בתרגום ישיר - משפט שמוצא חן בעיני, נתון למגוון פרשנויות. קוגיטו, ארגו – אלו תיבות עם עוד משמעויות עבורי, אם תשאלו עליהן אולי אשיב ואולי לא. לא הכל צריך להיות מוכרע מיד.
גם הפרידה שלי דרשה זמן להכרעה.
אני גר בנפרד כבר חצי שנה. יחסיי עם פרודתי וילדי טובים מאוד (בהתחשב), ואין מבחינת שנינו שום דרך חזרה. עוד אכתוב על כך רבות, כנראה, כרגע זו רק אקספוזיציה קצרה. אני לא אוהב אקספוזיציות, אני חושב שלכתוב אותן זו כתיבה גרועה. הדברים צריכים להתחוור תוך כדי תנועה, תוך כדי פעילות הדמויות בשדה שבו נטעה אותן היד הנעלמה. אבל, כאמור, אני מחפש לי כאן לא רק כתיבה תמה, אז בואו נעשה פשרה: קיצור תולדות, והשאר תוך כדי תנועה.
מה עוד? אני בן ארבעים ושש, עוסק בחינוך, מצויד בכל מיני תעודות השכלה. אינני חסיד של פרופילים באתרי שידוכים, ולכן אעצור כעת את רשימת המכולת של ההצגה. אני מקווה לעדכן כאן בתכיפות, ומן הסתם יתברר עוד ועוד מתוך הכתיבה. ליל מנוחה. |