טקסט מופלא.

מזכיר לי  אוסף מחזות  גרמניים הנקרא "מבעד לאלים"

תקרא

ותתמוגג מחדות השפה.

דניה

*

והזמן שנע ונע רק קדימה.

יפה.

לכל תקופה בחיים הזמן שלו

והראייה שלנו משתנה בהתאם

להביט זה טוב,אבל ללמוד ולגדול חשוב לא פחות

לא לחכות לזיקנה שתנבול,לחיות בעוצמה ובכוח הכי חזק שאפשר.

בדרך כלל זה רק נראה לנו שהילדות שלנו הייתה מאושרת, אבל אושר גם הוא דבר יחסי.... הייתי ילדים זה מקסים.  גם אני הייתי ילדים פעם. מאושרים. פעם. עכשיו. בעתיד. השליבה הזו של הזמנים שמקשרים בין הבתים ואחר כך המוות, יוצרת מחרוזת יפה. הייתי ילדים, אני מבוגרים, אהיה זקנים. הילדים מאושרים, כי הילדים חיים עכשיו, חיים את הרגע, המבוגרים מביטים אל העתיד. זה יכול להיות חשש וגם ציפיה, אבל כבר לא חיים של הרגע, כבר לא תמימות. והזקנים, נותר להם רק לחכות למוות. ויפה ההיפוך בהמשך השיר מפעם להווה ולעתיד ויפה הסיום. אני מבוגרים מביטים. תודה.

תמר