עוד קיימת אהבה אמיתית...?
פוסטים אחרונים
- סוף טוב? 10/12/09
- כנראה שקל זה לא יכול להיות 15/11/09
- אוי אוי אוי..... שוב נפלתי.....? פעמיים.....? 29/10/09
- רחוק מהעין רחוק מהלב? 21/10/09
- העיקר שירגיש טוב עם עצמו 16/10/09
- כל המילים 12/10/09
ארכיון
החתונה שלו, החברות שלנו
לפני 5 שנים בערך הייתי מאוהבת קשות בברמן באחד הברים המצליחים בתל אביב. מצאתי את עצמי מגיעה לבר לפחות פעמיים-שלוש בשבוע רק כדי לראות אותו. הפכתי להיות לקוחה קבועה בבר, והבעלים כבר הכיר אותי והתייחס אלי בהתאם. ואני, כל מה שעניין אותי היה הברמן המהמם. שלא ראה אותי בכלל.... לפני החלום בכלל לא "ראיתי אותו". העברתי לו את תחושותיי. הוא היה בעיצומה של מערכת יחסים חולה, וביקש שאהיה טיפה סבלנית. רצה לסיים את הקשר השני לפני שהוא נכנס למשהו אחר. הרפיתי. אחרי שבועיים-שלושה קיבלתי ממנו טלפון והוזמנתי לדייט. היינו יחד חודש וחצי בערך. אחת ממערכות היחסים הכי חזקות שהיו לי. היתה שם אהבה גדולה, כזו שגרמה לנו לרוץ יחד בגשם. הוא היה איש לילה, אני הייתי אישה של יום. לא היה קל, אבל ניצלנו כל דקה פנויה של שנינו כדי להיות יחד. היה עוצמתי ומדהים. עד שיום אחד הוא הבין שזה לא יכול לקרות. שלא רחוק היום שאני ארצה ממנו יותר ממה שהוא מסוגל לתת לי, כי החיים שלנו הפוכים... הוא שבר את ליבי ובמשך תקופה ארוכה ישבתי וחיכיתי שיחזור אלי. היו לנו עוד כמה מפגשים פה ושם וניסיונות לדבר על זה, אבל זה לא באמת קרה. לפני שנתיים בערך פגשתי אותו יום אחד ברחוב. הסתבר שהוא פתח בר חדש ממש מתחת למשרד שעבדתי בו. אז כמובן שיצא לי לראות אותו המון. בהתחלה היה לי ממש קשה עם זה. אבל לאט לאט הבנתי שלא באמת אהבתי אותו. שהוא אחד האנשים המדהימים שפגשתי בחיי, אבל הוא לא הבן זוג שאיתו אני רוצה להעביר את חיי. הלכתי אליו יום אחד לדבר איתו על זה. סיפרתי לו כמה קשה היה לי עם הפרידה ממנו, וכמה חיכיתי שיחזור, וכמה שעכשיו אני מבינה שזה לא היה אמיתי. ושאני אוהבת אותו כמו חבר, ולא מעבר לזה. היתה שיחה טובה. בריאה. מאותה שיחה נהיינו חברים טובים. לא חברים ברמה יומית או אפילו שבועית, אבל אני כ"כ מעריכה אותו ואת הדעות שלו, שהוא הפך שותף מלא להחלטות שקיבלתי בחיי. ובהרבה מקרים גם הפוך. יש לו חברה כבר כמה שנים. ראיתי אותה מספר פעמים אבל מעולם לא הכרנו באופן רשמי. לפני כמה חודשים הוא סיפר לי שהם מתחתנים. שמחתי בשבילו. באמת!לפני כחודש הוזמנתי אליהם לקפה. הגעתי וראיתי איך הם חיים, ואז הבנתי שאני לעולם לא הייתי יכולה לחיות איתו. זה לא הסגנון שלי ולא סגנון החיים שלי. החתונה היתה ביום שישי. זו היתה חתונה שדרשה ממני אופרציה לא קטנה כי היא כללה נסיעה לצפון ליומיים, בהסעה מאורגנת ואני לא מכירה שם אף אחד.. חשבתי על זה המון ואז הודעתי לו שלא אגיע לחתונה. הסברתי לו שלוגיסטית לא בא לי בקלות כל העניין הזה, ועם כל כמה שאני שמחה בשבילו מכל הלב (!!) זה לא המעמד הכי קל לי בעולם לראות אותו מתחתן עם אחרת. אמרתי את כל האמת. הוא לקח את זה מאוד קשה. אמר שאני צריכה להפסיק ליום אחד לשים את עצמי במרכז העניינים ולהבין שזה היום שלו ולא שלי. אמר שאם אני לא מגיעה אני מעמידה את החברות שלנו במבחן... זה נגמר בבכי. שלי כמובן. אני יודעת שאם המצב היה הפוך, כנראה שהייתי אומרת לו בדיוק אותו דבר, ויכולתי להבין את התגובה שלו. שקלתי שוב את ההגעה שלי לחתונה. ביום שישי בבוקר החלטתי שאני לא נוסעת. זה היה גדול עלי מידי... עכשיו אני לא יודעת אם עשיתי את הדבר הנכון או לא. אבל כנראה מאוחר מידי להתחרט....
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הייתי בלא מעט מצבים כאלה...רוצה ולא רוצה, יכול אבל קשה...
מי שחשוב לו ממך יבין את מצבך ולא יקשה...
אני חותם בשתי ידי על אמירתה של סינדר-אלה היום 11:23:
לדעתי עשית את הדבר הנכון.
לאנשים שמתחתנים יש נטייה לא לראות אף אחד
ממטר, מס"מ, חוץ מאת עצמם...בני.
עשית את מה שהלב אמר לך לעשות,
לכן, הבחירה היתה מצויינת.
שלא יהיו לך ספקות.
לדעתי עשית את הדבר הנכון.
לאנשים שמתחתנים יש נטייה לא לראות אף אחד ממטר, חוץ מאת עצמם...
קצת מצחיק אותי הרעיון להעמיד חברות למבחן מעצם הגעה
לארוע כזה או אחר (כן כן,ברור לי, חתונה זה ארוע של פעם בחיים.או שלוש).
לדעתי, עשית צעד נכון שלא נסעת...
*
אני לא מבינה מי עושה חתונה של יומיים- זה מבחינתי חוסר התחשבות
אני מבינה אותך על הנושא של קפיצה.
שכחתי שתי דוגמאות נוספות
האחת ידיד ממש טוב שלי שהבריז בלי להודיע- שהודעתי לו (אחרי שלושה ימים התקשר להתנצל) שאנחנו סיימנו את הקשר
ושני בן זוג שהיה לי שנה וחצי והיום ידיד שלי שאלתי אותו אם הוא רוצה הזמנה ואמר לי שהוא לא ירגיש נוח (הוא אם זוגתו כבר חמש וחצי שנים) קיבלתי זאת.
בעלי כמו שכתבתי לא קיבל זאת.
אני מבינה שאת מודעת לזה אבל כי זה היה מאוד חשוב לו הוא ינתק את הקשר.
אני אישית הייתי שואלת אותך אם את בכלל רוצה הזמנה......... ומקבלת בהבנה גמורה שלא (כמו עם הX שלי)
כן, אומרת המון תודה על התקופה שהיתה לנו!
כנראה שאתה צודק :)
נו טוב מעניין אם הוא יבין ובכל זאת ישמור איתך על קשר חברי....
מנסיון שלי בחיים- את יכולה לשכוח מימנו- עכשיו הוא כבר בידיים אחרות וכל קשר כזה או אחר איתך..
ישפיע עליו,על הזוגיות, על העבודה, על החיים שלו בכלל.
מה עוד שמיום שישי הקינאה נחרטה אצל זוגתו מבלי שהיא תדע ביכלל.
זה טיבעו של עולם- וכך היה קורה לך גם אילו היית בימקומה..
תגידי תודה על תקופה יפה שהיתה לך איתו. תרימי את הראש וקדימה הלאהה..
:-)
סליחה שאני מתערב, אבל אני חושב שכן לקחת החלטה נכונה ועם כל הקושי בלאבד חבר, לא היה מנוס מכך.
מה גם, שאם הוא היה חושב עלייך,הוא היה מבין כמה הסיטואציה הזו קשה עד בלתי אפשרית עבורך. כך שכל החלטה שהיית לוקחת הייתה פוגעת במישהו.
אז מה עדיף, לפגוע בו או בעצמך?
אני חושב שהתשובה ברורה....
תהיי חזקה.
אני מודעת לזה, ולא סתם הלבטים היו כ"כ קשים.
גם ברור לי לחלוטין שאם החתונה הזו היתה מצריכה ממני קפיצה של שעתיים להגידמזל טוב, לא הייתי מתלבטת לרגע!
אבל הנסיעה הזו ליומיים היתה גדולה עלי מידי....
אני צריכה להגיד לך משהו מכל הלב
לפני חודש בעלי היה במקום שלו
הייתה לו ידידה שלפני כן היה בינהם משהו פיזי
היינו ביומולדת שלה והיא התנהגה אלי באופן מחפיר
אח"כ נסעה לחו"ל וכשחזרה לא ראינו אותה
לחתונה הזמנו אותה
היא לא הגיע כי באותו היום כמה שעות לפני החתונה היה לה מבחן
מאז היא נפרדה מחבר שלה זה שנתיים (היא בת 30 ואני בת 28 וזה גם הפריע לה).
עכשיו אמרה לו שהיה לה קשה מדי לראתו נישא.
בינו לביני אמר לי שהיא כבר לא תהייה ידידה שלו ובחיים שלו. היא שרפה את עצמה- ביום הכי חשוב לו בחיים היא לא הייתה שם בשבילו. היא שמה את עצמה לפניו וזה פגע בו מאוד (לפני שלוש שנים הייתי באותה סיטואציה אבל כן הגעתי לחתונה- היום אני יודעת שעשיתי בשכל). את לא יכולה להתפלא על התגובה שלו. אם הוא יסגור איתך את הקשר אין לך מה להרים גבה.
אני לא יודעת איך תוכלי להתנצל. אני יודעת שלאחרונה אני מבקרת את הפעולות שלך יותר מדי. אני מצטערת- אבל כל הביקורת מגיעה מהלב אולי זה יעזור ואולי לא, אבל מה שהחלטת לא לעשות כנראה סגר לך קשר.