כותרות TheMarker >
    ';

    אומרים שיהיה פה שמח - בלוג תכנון

    בלוג בנושאי תכנון, תחבורה, תל אביב, חזון, ניתוח מגמות ודיעות אישיות.

    האם אבן גבירול הולך בכיוון דיזנגוף?

    0 תגובות   יום שני, 22/6/09, 20:56

    מה כבר לא נאמר על דיזנגוף?

    ההורים היו הולכים "להזדנגף בכיף" כשהיו בגילנו,  קרובי משפחה היו מגיעים מגדרה במיוחד להרגיש את טעם העיר הגדולה ברחוב, בתי הקפה פרחו ושגשגו, דיזנגוף היה הקניון של המדינה.

     

    ואז מה קרה? מאשימים את כיכר דיזנגוף, מאשימים את דיזנגגוף סנטר, מאשימים את עזריאלי, כולם בוכים ואבלים את מותו של הרחוב המיתולוגי בטרם עת.

     

    ואני אומר, דיזנגוף לא מת, הוא רק התחלף!

     

    מי שהולך במדרכותיו הרחבות, יראה רחוב שוקק חיים. לא צפוף, לא עמוס, ולא מקום משיכה לכל המדינה, אבל עדיין שוקק חיים.

    היום דיזנגוף הוא של תושבי אזור דיזנגוף, והם רבים ומגוונים.

     

    אז מה קרה לדיזנגוף?

    הרבה גורמים הביאו לשינוי הסטטוס של הרחוב מ"לאומי" ל"מקומי", וכולם פעלו את פעולתם במשולב, עכשיו אתמקד רק באחד מהם שקצת נחבא אל הכלים ולא דובר בו רבות, הכוונה למונח התכנוני איזור (Zoning).

    פעם, לפני יותר ממאה שנה, הסתכלו מתכננים על הערים התעשייתיות המזוהמות שנוצרו והגו רעיון חדש, להפריד. מגורים לחוד, עסקים לחוד ותעשיה לחוד. התיאוריה תפסה, ערים נבנו, וטעויות נעשו, לעיתים לדיראון עולם. מסתבר ששכונות המגורים הריקות ביום מזמינות גנבים, אזורי העסקים הריקים בלילה מזמינים זונות, לאזורי התעשיה קשה להגיע, הגנים הציבוריים ריקים ממשגיח ואידיאליים לסוחרי סמים, הערים משעממות מדי, אין תחושת בטחון ועוד. הסתבר שערבוב זה טוב, הדבר היחיד שהיה צריך להרחיק זה את התעשיה הכבדה והמזהמת, לכל השאר טוב מאד ביחד.

     

    בתל אביב הערבוב הזה בין מגורים, עסקים ותעשייה זעירה, היה קיים מיום היווסדה, מיד אחרי שהויכוח על הקיוסק הראשון הוכרע לטובת הקיוסק.פה של כסף

    ככל שהעיר גדלה, ונהייתה מרכז המדינה, לא הספיקו בנייני המשרדים המעטים שנבנו בה לביקוש הרב. בצר להם פלשו המשרדים לדירות מגורים ומילאו לעיתים בניינים שלמים. אני כילד עוד זוכר שלא היה בניין בו לא היו קבועים לפחות 5 שלטי פליז עם שמות עורכי דין, רואי חשבון, ורופאי שיניים, ולא היה מרתף פנוי בעיר שלא שימש כמחסן צבעים או בית דפוס קטן. רחובות כדיזנגוף ובן יהודה נהנו/סבלו הכי הרבה מתופעה זו, בשל הנגישות הרבה אליהם ושורת החנויות בחזיתם שהזמינה עוד עסקים לבניין.

    בשנות התשעים, הרבה אחרי שדיזנגוף החל לדעוך כמרכז לאומי מסיבות אחרות, החלה העירייה לנקוט בצעדים דרסטיים להפיכת המשרדים חזרה לדירות, תוך כדי מתן חלופה ראויה במגדלי המשרדים הנוצצים לאורך האיילון. מהלך זה הינו חיובי כשלעצמו, מאחר והוא הגדיל מאד את מלאי הדירות במרכז העיר. אך הוא מסמל יותר מכל את הפיכת דיזנגוף לרחוב עם זיקה מקומית. אם אין בו עסקים מיוחדים, או בעלי מקצוע מועדפים, אין שום סיבה להגיע אליו מרחוק. רק צפון דיזנגוף, מסיבה עלומה, הפך למקדש של מעצבי ומעצבות שמלות כלה, וככזה הוא אכן יחיד במינו ומהווה מוקד משיכה. היום בדינזגוף יש המון דירות, הרבה חנויות נחמדות ומעט מאד עסקים. אופיה של האוכלוסיה התל אביבית הגרה בו מאפשרת את חיותו במהלך היום, בזכות שילוב נדיר של סטודנטים בלי שעות עבודה מוגדרות, ברמנים ובליינים שמתעוררים בצהריים, קשישים שמתעוררים בחמש בבוקר והולכים לים ואפילו משפחות עם ילדים. שילוב כזה עוצמתי אפשר למצוא רק במרכז תל אביב. בזמן שרחובות מסחריים במקומות אחרים, יותר הומוגניים, הופכים לגמרי לרחובות רפאים.

     

    אז מה הקשר לאבן גבירול?

    מגמת האיזור התל אביבי נמשכת, בניגוד למומלץ על ידי מתכננים עירוניים בכל העולם. בנייני המשרדים נבנים לאורך האוטוסטראדות, ומופרדים מהעיר, ומנגד מתחילה תופעה חדשה ומדאיגה, בנייני משרדים ישנים במרכז העיר, ששמרו על הגחלת העסקית בה, נרכשים על ידי יזמים שהופכים אותם לבתי מגורים, מגרשים ריקים שיועדו למשרדים משנים ייעודם, בלחץ היזמים למגורים, האיזון העדין בין מגורים ועסקים שהופך את תל אביב לעיר ללא הפסקה, מופר במרכז העיר. והעיר השממערב לאיילון הופכת לעיר שינה. דוגמה יפה לכך אפשר לראות במבני המשרדים בחזיתה המזרחית של כיכר רבין שעוברים שיפוץ מסיבי והופכים להיות בנייני מגורים, במגדל סוטין שיוקם על חורבות בית המשרדים "בית התק"מ", ועוד ועוד תוכניות למגורים בלבד בלב העיר, בעוד שתוכניות למשרדים בלבד מתרקמות בציר האיילון.

     

    אבן גבירול לא נהנה בעבר מהזוהר של דיזנגוף, אבל הוא תמיד היה שם לצידו, דווקא בעשור האחרון, אבן גבירול הופך לבולבאר של תל אביב, דבר שזוהה על ידי העירייה שהחליטה לשפצו מהמסד עד הטפחות ככזה. לאבן גבירול יש עוגן של תעסוקה באצבע שנשלחת מנתיבי איילון לאורך הרחובות קפלן ושאול המלך (שששש... סודי), ובאצבע תעסוקה נוספת לאורך ארלוזרוב, בבניין העירייה עתיר העובדים ובקרבה למרכז העסקים הראשי מסביב לשוק הסיטונאי. אלה לא ייעלמו כנראה. אבל אם העירייה לא תיזהר, ותמשיך לאשר הפיכת בנייני משרדים לבנייני דירות, הם כנראה יישארו לבד, ואז כולנו נבכה על דעיכתו של אבן גבירול למרות ההשקעה בשיפוצו, ואף אחד לא יראה שהוא לא לגמרי דעך, הוא פשוט הפך לרחוב מסחרי מקומי, וככזה הוא יישאר.

     

    בתמונה, בית וואלה באבן גבירול/פנקס, בניין משרדים באבן גבירול. לא לעולם חוסן. 

     

    בניין משרדים באבן גבירול, לא לעולם חוסן 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמיר שלו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין