כשנסיכה מגיעה לפרקה – היא מתפרקת:

גפיים לחוד. הראש המוברג כמו נורה.

הוא נשלף כשמסובבים שמאלה.

מניחים את חלקיה בקופסה יפה,

עוטפים בתשומת לב ובעטיפה יפה,

קושרים סביבה סרט ופרפר.

ואז, את נסיכת-בונבונים מוכרים לבבונים.

שיר עם מארקדיה

הנסיכה אירמה סיימה את "בית הספר לרבקות" ויצאה לרחוב בתוך נחיל מרוגש של נערות בגילה, כולן מלוות במשפחותיהן שבאו להשתתף בטקס הסיום. כולן היו לבושות בשמלות כותנה בסגנון קייצי ורענן, לכל אחת מהן היה זר פרחים זהה ועיניים נוצצות.

דהרת הפרסות המהירה נשמעה עוד לפני שעיני הקהל הבחינו בפרש רעול פנים שעשה את דרכו לכיוון המסה הצפופה. ייתכן שההפתעה היתה זו שגרמה לזמן להאט קצת, לפיות להיפער בהשתאות עגולה, לתנועתו של הפרש להיצרב במוחם פריים ביי פריים. הם ראו את גופו שהתכופף ורכן בתנופת הרכיבה, את זרועו שהושטה אל הנסיכה כשהוא מנסה לשמור על שיווי משקל בזרועו השנייה, את הלפיתה של הנסיכה במותניה ונחיתתה על ירכו, את שניהם מתרחקים כשהרוכב מטה את הסוס הלאה משם.

כמעט כל נסיכה שמגיעה לפרקה יכולה לצפות למהלך עניינים כזה, שכן זוהי דרכו של העולם. הובטח לה שהמיועד לה יגיח מהלא-נודע, יקטוף אותה מכל המוכר והיומיומי ויביא אותה למחוזות פרועים שרק נגיעתה תביא להם הגיון. הפרש אכן נשא אותה בזרועותיו. הם דהרו עמוק יותר לתוך מרחבי שממה ירחית ועקבותיהם העלו בה אבק לבן.

צימאונו של הסוס הביא אותו לשוקת מים שאיתר סמוך לחורבה של בית. העצירה היתה נחוצה גם למנוחה. הפרש הוריד את הנסיכה אירמה, וגלש בעצמו ארצה. הוא הסיר את כיסוי הפנים, והנסיכה פלטה צעקה. הפרש היתה חברתה, הנסיכה איזמרגד.

"ברכות לרגל סיומו המוצלח של בית הספר לקלישאות," קראה איזמרגד וקדה קידה עם נפנוף מסולסל של ידה. "מכאן, צַפי, מתחילים חייך הבוגרים." היא נשמה עמוק ופלטה את האוויר מריאותיה בקול רם: "ככה מרגיש החופש."

"לא משהו." אמרה הנסיכה שב"בית הספר לרבקות" נקראה צפי. היא כבר היתה מודעת לכל החלקים השונים של קיומה. צפי היתה רק אחד מהם. צפי היתה במשך כל שנות לימודיה "ההינדיק בכותונת".