כשאדם מצהיר על עצמו קבל עם ועדה שהינו רוחני, האם משמעו של דבר שהוא יושב במקדש חשוך ומבודד בצלעו של הר ועורך מדיטציות... אומממממממ....
למונח זה כמו מונחים רבים שעוסקים בחיי אדם, ניתן לתת אין ספור הגדרות נומינליות, דהיינו הגדרות מילוניות שעוסקות במונחים מעורפלים, מונחים אשר יקשה עלינו לתרגמם למונחים אופרציונליים וזאת על מנת שנוכל למדוד אותם ולבצע מחקר, שלא נדבר על כך שלהסיק מסקנות סיבתיות בין משתנים מסוימים קשה שבעתיים מאשר להסיק על קשר (מתאם) כלשהו בין המשתנים.
עבורי, הזיקה לרוחניות מתבטאת בראש ובראשונה במודעות בסיסית של האדם לעצם העובדה שאין מקריות בחייו ואין ביכולתו לדעת את התשובות לכל השאלות הנוגעות לו, או שהתשובות כלל לא חשובות...
אצל רובינו אין הכוונה לניהול חיים סגפניים ומבודדים, נטולי חומריות לחלוטין ואנו חיים את חיינו במובן הגשמי בדיוק כמו במובן הרוחני ומשלבים אותם זה בזה כשם שאנו משלבים כוחות סותרים רבים בחיינו, במינון האישי המתאים לנו, וזאת על מנת שלא נלקה בדיסוננס חלילה.
אין ביכולתנו להתנתק מהאנרגיה של הכסף, או להתנתק מהתקופה, נורמות, תכתיבים חברתיים שאנו נושמים בהויתנו כחלק בלתי נפרד מתרבות המערב, אך זיקה רוחנית, היא מעין בלון חמצן ללחץ (הואקום) החברתי המערבי, בעל תרבות תיוגי האינסטנט, בישולי האינסטנט, פתרונות האינסטנט, מקלט מזיהומי האויר התעשייתיים והמסרטנים את ריאותינו וראיותינו הפנימיות...(התת מודע או העל מודע).
מדי פעם אנו נאלצים לעלות למעלה חזרה, להתעלות מעל המים העכורים סביבנו, לפלוט את החנקן ולמלא את ריאותינו באויר צח ולחזור חזרה, בכוחות חדשים ומרועננים אל ביב השופכין וזאת לבל נהיה כאבן שאין לה הופכין, אבן ללא רוח חיים, אבן מסותתת אך חסרת אישיות בפני עצמה...
|