בין גבול הדמיון והמציאות לא מוצא מקום
מתוך מבט מדחיק רגשות וכבר לא נותר אוויר לנשום
פגישה אחת הרעידה את עולמות שנינו
מנסה למצוא את ההגיון שבוער בעצמות
מתברר שבין הלב למוח לא נפסקו המלחמות
מרוב כאב שוכחים מה שאנשים רגילים מרגישים
הם שכחו את אותם ימים
חזרתי מהרגע בו הלכנו לדרכינו השונות
מחמת הזעם והכעס אני נקרע מבפנים חוסם את הזיכרונות

פעם נקרע רגש, והיום הוא נקבר אל מקום בו לא מתעוררים
שנינו זה עוד זיכרון שנשאר עמוק בין הסדינים
כשאת עזבת, השארת את ליבי למות מקור
עברתי ייסורים על אותו יום שצבעת אותו בשחור
במקום הלב ישנו בית קברות לרגשות סגור בין 4 קירות
עם הזמן עקרתי אותך מחיי אל ימים בהם אין לך כל זכר
נחנק אני עם הדמעות אל תוך צלילי הלב השבור לרסיסים
סוג של חלום אם חשבת שתוכלי להחזיר את אותם ימים
שונא את ההרגשה בה אני מאבד אלייך כל קסם
בורח מן התחושה שאת המקום שיעשה אותי לשלם
מסתכל עלייך פעם אחת ואת מחזירה הכל מחדש
נלחמתי לשכוח הכל ואת שוב מחזירה בי חשש
כל הזמן בו אספתי את כל השברים נראה כמו נצח
איך בכזאת קלות הלכו לטמיון כל המאמצים
מאסתי בכאב הבלתי נסבל אל תוך לילות בלי מחר
לא רוצה לראות, לא מוכן להרגיש, אין כוח להיפגע
זה עוד ניסיון להחזיר את האני הישן שוב לחיות
אך מאחוריי כל הכאב עומדת מילה אחת שלך - להתראות