חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
החיזור מת. דברים לזכרו
הוא: את רואה את החנות הזאת? כשתחפשי איזו מתנה לקנות לי, אני רוצה חולצה מכאן.
אני: למה, בשם המפלצת מלוך נס, שארצה לקנות לך מתנה? אנחנו כבר חודש יחד ועוד לא קנית לי כלום!
הוא: ולמה דווקא אני זה שאמור לקנות לך?
אני: אולי כי אתה הגבר? אתה אמור לחזר אחריי, כאילו?
הוא: לא שמעת על התנועה לשחרור האשה? היא קמה בדור שלך, לא?
אני: וזו התפישה שלך את שחרור האשה - עצמאותה לקנות מתנות לגבר?
הוא: כמובן. רציתן שיוויון, לא?
אני: ברגע זה עליתי על סטארט–אפ חדשני: שחרור הגבר!
הוא: מי?
אני: אתה! אתה משוחרר!
■■ ■
אני כבר לא מדברת על המתנות שקנו לי כשהייתי צעירה. באמת. מתנות אולי קל לקנות. למרות שעד היום, כשאני מסתובבת פק"ל עם השלישייה של צמידי הזהב, כיף לי לזכור שקיבלתי אותם מאהובי בגיל 23. אבל לכתוב שירים? לרקוח ריבות? לשלוח פרחים בוואזות? להזמין חדרים פרטיים במסעדות? לחפש חופי ים מבודדים כך שאוכל להשתזף בעירום כמו שאני אוהבת? להאכיל אותי בדגים ולהוציא לי את העצמות? להכין לי רטבי סלט דיאטתיים, לבקבק אותם ולהביא לי כתשורה? לתרום ימים, הסעות ומשאבים לקרן מיא לחתולי רחוב? אלה ממש לא דברים של מה בכך. כבר אז הערכתי אותם. והיום - פי מאה.
בכתבה החדשה שלי, שמתפרסמת בגיליון 'את' שיצא היום, אני מבכה את מותו של החיזור - והתמונה, שצילמה מירי דוידוביץ בתום יום צילומים מייגע, משקפת את דעתי על הסצינה. אני חושבת שזו התמונה היחידה שלי שבה אנ'לא מחייכת - שזה באמת מצב נדיר אצלי, גם בחיים. כאילו, לא אחדש לכם באבחנה שהגלגל התהפך בשנים האחרונות, גברים הפכו למצרך יקר המציאות, ונשים מוכנות לדרוך על גוויות (של נשים אחרות) כדי להשיגם, ועל הדרך גם להתחנף ולהתחנחן בטירוף. אז לאיזה גבר נורמלי תהיה מוטיבציה לחזר במצב הזה? מן הסתם להתחזר, אבל לא לחזר!
אחרי שגמרתי לשפוך את מררתי, ראיינתי בכתבה את פיבי שלנו ("לבחורות נמאס לשבת ולחכות שגברים יתחילו איתן") ואת קובי שטח - ששניהם ביטאו דעות מנוגדות לשלי - וגם את המאמנת שלי במכון, מיה איל, שלמרות שגילה, לעומת גילי המופלג, הוא 30 בלבד, חוויותנו (כך גילינו בשיחות משותפות רבות) די דומות, והיה לה דימוי קסום על המצב:
"ברור שהחיזור היום מת", היא אמרה לי, "החיזור זו עבודה קשה. מעייפת, שלוקחת הרבה זמן. כמו שריר שנבנה. שמשקיעים ומשקיעים ומשקיעים ובסוף הולכים לים בביקיני. היחסים היום הם כמו שרירים שהתרפו. אצל הבחורים, אם יש קושי אחד, עוזבים ומתחילים פרש. בעיקר בתל אביב, שבה הכל מוקצן וזמין, למה להשקיע ולחזר?
היום למשל בחורים אפילו לא טורחים להרים טלפון. הם רק מסמסים. למשל, כשבחור אומר לי בסוף פגישה 'אני אדבר איתך', והוא מסמס לי למחרת 'מותק, ממצב?', הוא חושב שזה ה'לדבר איתך'. ניסיתי לחנך אותם, למשל, כל פעם כשהיו שולחים לי ס.מ.ס הייתי מטלפנת חזרה, להראות שבעיניי זאת צורת תקשורת בזויה ואני לא משחקת את המשחק הזה. אבל הם לא נשברו, ומה שקרה, שהיום אני מוצאת את עצמי מסמסת עד זוב דם אצבעותיי".
- הם לא נשברו, אה?
זה הקטע, שהם לא נשברים. הם עוברים הלאה, לבחורה הבאה. אנחנו אלה שצריכות להתאים את עצמנו. היום, בעידן השדרוג, בו אנחנו משדרגים הכל, וגם התחייבות לשלוש שנים לסלולרי נראית מוגזמת, את מצפה שיתחייבו אלייך?
בקטע הזה, שלהרים לך טלפון זו השקעה בפני עצמה, גם אני נתקלתי לאחרונה. הס.מ.סים בעצם אומרים את מה שאתה רוצה ולא מאפשרים פתחון פה לצד השני. הוא יכול להחזיר כמובן בהודעת טקסט משלו, אבל זו לא ממש שיחה. לא ממש הידברות. זה ההיפך הגמור מחיזור, מ-to reach out.
ואתם כבר יודעים שאני אשה בעלת עצבים רופפים וסף סובלנות נמוך במיוחד. אז במקום לסמס עד זוב אצבעותיי כמו מיה המותק (היא באמת נשמה טובה), בנאדם שמסמס לי כאמצעי תקשורת בלעדי פשוט נמחק מחיי. כמובן לא בלי הודעה. אני לעולם לא נעלמת מחייהם של אנשים בלי הודעה. הכי קטע, שיש כמה כאלה שממשיכים לסמס לי ולשאול למה אני לא בקשר איתם... השבוע כבר יצאתי עם בחור חדש (כן, אני יודעת שסיפרתי שגם בשבוע שעבר יצאתי עם בחור חדש. שלושה דייטים זה הממוצע. לא רק שלי. של רוב הבחורות שאני מכירה). הוא דווקא בנאדם מדליק. לא רק חיצונית. היו לנו גם שיחות ארוכות. במקצועו הוא מורה, והאידאליזם התלוש שלו הזכיר לי את שלי, למרות שהוא מצד אחר בכלל של הקשת הפוליטית. נפגשנו בשדרה והוא רצה שנצא לאנשהו. התיישבתי על ספסל, השענתי את ראשי על כתפו. נשארתי כך. כבר לא היה לי כוח לכלום. את הרגשות המעודנים והכרת התודה שחשתי כלפי הגברים הלא מעטים שחיזרו אחרי יפה כל כך בעבר, החליף כעס גובר והולך כלפי היחס המזלזל של הגברים כיום - כלפיי וכלפי נשים בכלל. האמת, גם גברים סיפרו לי שיש גם נשים שמתנהגות במגעילות מרובה, מרימות ת'אף, מסננות ומתאיידות, אבל אני כידוע לא יוצאת עם נשים. יש לי מין גוש קבוע כזה באזור הסרעפת בואכה הסימפונות העליונות, שלוחץ לכיוון מערות האף בעקצוצי בכי. האידאליסט יעץ לי לדמיין את דמותו של כל גבר שאני כועסת עליו נשקפת מולי בראי ואז לנפץ אותו באגרופי למיליוני רסיסים, לאבק הנישא ברוח, בססמת כך יפוצו כל אויבייך מיא. זתומרת כל המעוכבים-רגשיט שנקרו על דרכי שלא באשמתי. הבעיה שאני מרגישה שהדבר היחיד שמתנפץ למיליוני רסיסים הוא מוחי הקטן והחמוד ■
ואם להתאבל, אז באופן מכובד, כמו בתמונה הזאת של מריה מגדלנה משנת 1500 מאת פרוג'ינו (פייטרו ואנוצ'י).
|
תגובות (302)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אשרי אותו בחור וטוב לו.
באשר אליי, כבר דברנו על זה: הייתי שם, השקעתי, חיזרתי, נתתי תשומת-לב, אכפתיות, מה שאת רוצה. זה לא שהבחורה מהצד השני לא הייתה חביבה ונחמדה, היא כן. אבל היא לעולם לא הפגינה את אותה תשומת-לב ואכפתיות כלפיי כמו שאני הפגנתי כלפיה. הספיק לי. אני את הלקח שלי למדתי ממנה. מבחינתי, מאותו יום ואילך זה tit-for-tat, יד רוחצת יד, שמור לי ואשמור לך, quid pro quo... נגמרו לי הביטויים שאומרים במילה פשוטה אחת: "הדדיות!"
לא מעניין את הריבה הנאה מה שלומי? לא נאה לה להרים טלפון אליי, אחרי ששבועיים רצופים אני התקשרתי אליה? היא לא מעוניינת להראות לי אכפתיות, רק רוצה לקבל? שיבושם לה.
לא בבית-ספרנו!
סכמנו כבר ביננו, יש לא מעט בחורים שיסכימו לתת בלי סוף בלי לקבל.
ואת יודעת מה? אני מוכן לקחת את הסיכון שאם אני לא ארדוף אחריה כמו כלבלב היא לא תתלהב ממני ו... אללי, "הפסדתי" אותה.
הפסדתי אחת, תהיה אחרת.
לא בקטע של "אחת יותר טובה," אחרת בקטע של "מישהי שאני מעניין אותה מספיק כדי שהיא לא תראה בי ברירת-מחדל."
אני לא רודף יותר, מאז אותה אחת, אחרי אף-אחת.
לאלבר קאמי משויכת אמירה: "אל תלך לפניי, ייתכן שלא אעקוב. אל תלך אחריי, אני לא יודע להוביל. לך לצידי והיה לי חבר."
אני הפסקתי ללכת לפני. הניסיון שלי מלמד שרוב הבחורות באמת לא עקבו, באמת לא החזירו במידה-כנגד-מידה.
מי שתהיה איתי, כשהנס יקרה, תהיה שם לצידי ותהיה לי חברה.
ואת יכולה לשאול את חברים שלי... בחברים שלי, אלו שאני מחשיב לחברים שלי, אלו שאני יודע שיהיו שם בשבילי כמו שאני שם בשבילם... את העולם אני אהפוך עבורם.
אבל כדי להגיע לדרגת "חבר שלי" צריך להוכיח את עצמך קודם.
זה לא קשה. אין מבחני כניסה כמו בסיירת. אין פסיכוטכני ולא צריך דוקטורט בשלוש מקצועות.
צריך להראות לי שאני מעניין אתכם.
כזה פשוט.
ואף על פי כן משהו שכל כך הרבה בני-אדם, בחורות ובחורים, נכשלו בו.
הם, והן, כבר לא חלק מהחיים שלי היום. היסטוריה נשכחה שלא מעניינת אף-אחד.
אוףףףףף.
אני אתן לך כמה מצבים.
יש ת'מצב שאתה מתחיל עם מישהי ומנסה ואין הדדיות, אז אין מה לדפוק ת'ראש בקיר. אתה צודק. ואז אתה הולך משם וזהו.
ואם יש הדדיות - זה כיף שהגבר מחזר יותר, באולד פאשן, והאשה אסירת תודה ומביעה זאת בחיזורונים קטנים משלה.
אבל בוא אתן לך את המקרה, אחת האהבות הגדולות שהיו לי - של גבר שאני בכלל לא הסתכלתי עליו. הוא לא עניין אותי, טוב? והימים טרום האינטרנט, ואנשים היו מתאהבים זה בזה על סמך אישיותם ולא על סמך כרטיסם. והוא התאהב בי ורצה אותי ועשה הכל כדי להתחיל איתי ועטף אותי בכל כך הרבה טוב לב וחיזורים ותשומת לב עד שנעניתי ואז התאהבתי בו ממש, אבל ממש! וזאת היתה מערכת היחסים האחרונה הנפלאה שלי לפני הנישואין. אז אם זה לא היה הולך הוא היה עלול לצאת 'פראייר', אבל הוא לקח סיכון וזה היה טוב. וכמה פראייר הוא היה יוצא עאלק? כמה נורא זה היה יכול להיות? היום זה נורא כי אנשים בכלל לא מכירים. מתחילים עם אייקונים וכרטיסים, אבל הוא הכיר אותי מהחיים. וגם היום אם מכירים מהאוניברסיטה, מהעבודה, אז אולי שווה להשקיע.
אחחח... נו, היו לי כמה ימים של שקט. :)
מכיוון שלאורך הדיון כבר כתבתי לא מעט ונראה לי שאף פעם לא הובנתי כראוי אני אכתוב עכשיו את הדברים במינימום מילים: בתור בחור שעוד לא מכיר את הבחורה, מלבד עניין מסוים שגיליתי בה ושאני מקווה שיצדיק את עצמו, למה לי לעזאזל לעשות את הכל, כהגדרתך, עבורה?
אני מבין ומוכן לקבל אם תאמרי "לחזר", אבל המשמעות של המילה לחזר במילון שלי ושל בחורות, במיוחד אלו שהיו בשרשור הזה קודם לכן, מאד מאד שונה ככל הנראה.
אצלי לחזר אומר להתקשר פעם-פעמיים ראשונות, להתקשר אחרי הדייט הראשון (גם אם, במיוחד אם זה כדי להגיד "היה טוב וטוב שהיה",) לדבר, להיות שם בשביל המחוזרת, להראות לה שלא שכחתי אותה ואני לא לוקח אותה כמובן מאליו.
בדברים שלך את חוזרת אחורה לאותו מקום שבו השחתנו כבר לא מעט מילים בשרשור הנוכחי: את מבקשת, מה מבקשת, דורשת, מהבחור שיעשה עבורך הכל אבל זה נשמע כאילו מבחינתך הוא מובן מאליו. "תעשה, בוביק, תעשה. בסוף אני גם אזכר לומר לך תודה ולהרשות לך להזמין אותי לדייט שני."
אני מניח שכמו שיש לא מעט בחורות שיתנפלו אחת על השניה כדי לזכות בחסדיו של הבחור שאת תארת יש לא מעט בחורים שיתנפלו אחד על השני כדי לזכות בחסדיה של בחורה כמו שאני מתאר.
למזלי, וגם את זה כבר כתבתי בשרשור הזה לא מעט, החבר'ה שאני מכיר לא כאלו. הם משקיעים, בטירוף, במי שמוצאת-חן בעינהם אבל אם הם לא מרגישים הדדיות מה-get go, מההתחלה... אני אגלה לך סוד? יש גם לא מעט בחורות כאלו, שמבינות שחיזור זה עסק, כביש דו-סטרי. Give some, get some.
(וממש כמו שבחורות אוהבות לומר, כשנותנים לנו קצת אנחנו נותנים פי כמה חזרה. מרגע שאנחנו מרגישים שלא לוקחים אותנו כמובן מאליו לא אכפת לנו "להתחרע" על הבחורה שלצידנו כי אנחנו יודעים שאנחנו חשובים לה, לא ברירת-מחדל וסוג של העברת זמן בימים משעממים עבורה.)
לא כל כך מינימום של מילים, לא יצא לי בסוף מינימום, אבל אני חושב שהפעם אין אפשרות לא להבין אותי כמו שצריך.
אין לי כוח לחזור על עצמי... את, אם יש לך הרבה יותר מדי זמן פנוי, מוזמנת לראות מה כתבתי, ממש בשרשור הנוכחי, למיא ולעוד כמה מגיבות בנושא.
בתמצית? אם אני מוביל ואת הולכת על העקבות שאני מתווה את מובלת. נקודה.
ודרך אגב, אין בזה שום דבר "עדין" בחלוקה הזו. גם לא בכפייה שלה. שנאמר: "פשששש, את יודעת כמה פעמים קראתי בפורומים/בלוגים על בחורות שמעידות על עצמן שהן אמיצות, חזקות, מנהיגות שסיפרו שהבחור מהצד השני של הבאר לא הואיל בטובו להרים את עצמו לגשת! אז הפסד שלו!"? ואת רוצה, סתם לצורך הסטטסטיקה, להשוות למספר הבחורות שאני מכיר, לא קראתי, מכיר, שממש ניגשות לבחורים בעצמן? וממש בתור אפרטיף, מספר הבחורות שמבינות שאם הבחור לא ניגש אליהן והן לא אליו מי שמפסיד זה שני הצדדים, לא רק הוא?
מאמר מדבר
חחח הכחולים האלו מעדיפים להסתלבט על פטריה....
ובכלל מה פתאום להיגרר הולך הפוך עם להוביל?
יש איזשהי חלוקת תפקידים עדינה במשחק החיזור
בו אחד מוביל והשנייה מצטרפת... לא נגררת לא נסחבת לא מובלת.
מחוזרת....פששש אתה יודע כמה חומות מתמוססות בנו כשזה אמיתי?
אני חושב שהשאלה היא לא האם לטנגו צריך שני אנשים, אם לאו, זה ברור שכן. השאלה היא מי מוביל? מקובל היה, לאורך שנים, שהגבר הוא המוביל, זה שצועד ראשון, והאישה צועדת אחריו. אבל זה התחיל להמאס לנו, הגברים... לגרור את הנשים אחרינו (מעניין, הא? אף פעם לא התייחסו להובלה בריקוד כאל גרירת הצד השני, זה תמיד "הובלה"... מילה שיש בה המון קונטקסט הירואי כמעט.)
מה גם שיותר ויותר נשים, במהלך השנים, החלו לדרוש להוביל גם הן, והאמת? אנחנו הגברים יותר משמחנו לתת להן. שיבינו קצת כמה זה קשה ולא נעים ולא נוח.
וזו בדיוק הנקודה: זה קשה ולא נעים ולא נוח אז מהר מאד חזרו אותן "אמאזונות" שדרשו להוביל למקום הקודם שלהן: הנגררות.
בדיוק בגלל זה, אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא אוהב ריקודים סלוניים שבהם יש "מוביל" ו"מובל." אני הרבה יותר מעדיף את הריקודים האנרגטיים של שנות ה-40/50/60 של ארה"ב שבהם שני הצדדים רקדו זה לצד זה בתזזית.
אגב, הזחלים שהשושנה צריכה לסבול את קרבתם... הם כחולים ומעשנים נרגילה במקרה? :) :) :)
ו- כן כלב
יותר עדיף
אני בשוונג היום של הספר - הנסיך הקטן
ושם אומרת השושנה :
"עלי לסבול את קרבתם של שניים שלושה זחלים אם אני רצוני להכיר פרפרים"
רק שהעניין פה הוא הרבה יותר חמור משניים שלושה תולעים
אבל אבל אבל, וחלילה לא רומזת פה לכלום... זה לכל הנשים - אומרים שלטנגו שצריך שניים
וגם אני קצת התקלקלתי
: )
הלוואי.
בי עצמי המילה הזאת מעבירה חלחלה. לאחרונה נתקלתי רק במקומות רעים שאנשים הגיעו אליהם בשם האהבה כביכול. המון אנשים נושאים את שמה לשווא ובכלל לא יודעים מה זו אהבה ומה זו נתינה. מחליפים אותה בתלות וביחסים הרסניים ובזוועות אחרות.
הפוסט הבא שלי יהיה על אהבה טהורה. אהבה של כלב.
אבל רק כשנחשפים נותנים סיכוי למשהו חיובי שיקרה.
אמנם ניפגעתי בעבר, אבל אני מאמין שהאהבה עוד תנצח.
נועם
השברון הזה, כמו שציינתי קודם, הוא לא בדיוק הפיך ועובר אחרי כמה יללות. כשהוא מצטבר מפגיעות חוזרות ונשנות, הוא הופך אותך לחלשה יותר ופגיעה יותר עד שינוי האישיות ממש. תלוי בתור מי התחלת, תלוי איזה אופי יש לך, תלוי מה את מסוגלת לספוג, תלוי באילו טיפוסים נתקלת...
הסיכון הוא שלא תחזרי לעצמך, למי שהיית. שתבזבזי שנים בשברונות לב ללא תוצאה טובה, ובסופן של השנים האלה תצאי חלשה ועצובה משהיית.
אני מכירה נשים, לא מעטות, שפשוט לא מוכנות לעבור את זה בכלל. בכלל בכלל.
הנה - דבורית שרגל הצהירה לא אחת שהיא, לשיט של הדייטים, לא מוכנה להיכנס בכלל בכלל. תקראי לזה שבלול, חילזון, צב או בונקר, זה לא משנה. בסופו של דבר היא מוגנת ואני חשופה.
אז אחרי שניזרקתי על ידי ההיא, שכנראה המחמאות, המתנות, האוכל (שום דבר לא צריך להיות מאוד מאוד יקר - הרעיון הוא תשומת לב והידיעה שלה שאני חושב עליה), עשיתי חושבים עם עצמי, זרקתי את הדוקטרינה הקודמת של מה אני לא רוצה באישה, ותימצתתי את זה למה הדבר שהכי חשוב לי.
אחרי מחשבה ארוכה ובהייה ארוכה יותר בים, הגעתי למסקנה שכל מה שאני רוצה בסוף היום, זה לדעת שמעריכים את מה שיש לי לתת, עם דגש על היש, בלי להתלונן על מה שאין.
נועם
בטח שווה
איזה סיכון אני כבר לוקחת ?
שיברון לב ? אז בוכים ובוכים
וקמים שוב וממשיכים...
אם אני לא רוצה ש שיפגעו בי
אכנס לשבלול / בונקר
שם אף אחד לא יפגע בי, ואף אחד לא יפגע מחוסר האמון...
אז מה עדיף ?
ואז עוברים לקוטב הנגדי - וכמו שידוע לך מחקרים מראים שהתכונה השנואה ביותר על נשים אצל גברים - יותר משקרנות ומבוגדנות אפילו - היא קמצנות...
פשוט נורא.
אומרים שונא מתנות יחיה, אבל אני אוהבת לקנות ואוהבת שקונים לי - לאו דווקא יקרות. האמת, יקרות זה נורא מביך. אנשים ישר חושבים שקנו אותך, ואתה ישר חושב - אוי ואבוי, מה אני כבר אצטרך לעשות בשביל להחזיר את זה.
אני גם אוהבת להחמיא ואוהבת מחמאות - וולרי חברתי נורא צוחקת עליי וכל הזמן יורדת עליי בנושא הזה ואומרת לי שנורא קל לקנות אותי במחמאות ושזה נורא זול וקל לפזר מחמאות, ושמה שחשוב זו ההתנהגות ולא מה שאומרים. ואני אומרת - גם וגם. כי ייתכן מצב שבו ההתנהגות של גבר מושלמת, אבל אם הוא לא מביע, מילולית, שום דבר טוב כלפייך - גם זה סימן אזהרה. זו איזו דיאטה רגשית שהוא עושה לך, כמו שיש גברים שעושים דיאטת חיזור.
Good judgement comes from bad experience.
נועם
אני כל כך אוהב את הוצאת הקיטור הזאת.
באמת נשמע לי כמו אוי אוי אוי.
מנסיון שלי, רע במיוחד, כשכבר כן השקעתי בחיזור, מתנות, חוף מבודד, קרחת יער, חגיגת יום הולדת בים, ביבשה ובאוויר היא נשארה עם המתנות ואני עם לב שבור.
אז יסלחו לי כל אלו שמבכות את מות החיזור ומחפשות גברים אמיתיים, אני עדיין מחפש אישה אמיתית שמחפשת גבר ולא חמור עם כרטיס אשראי.
טלי קורה מבין עינייך.
נועם
מערכת יחסים פתוחה? אם איכפת לך ממישהו, זה נורא כואב. אם לא איכפת לך, אז למה להישאר איתו?
אני בעד פשוט לא לראות מערכות יחסים לנצח. טוב לך עם הבנאדם כשאתה איתו? אתה מתגעגע אליו כשאתה לא איתו? זה המדד מבחינתי - בלי דיבורים על אהבה ועל התאהבות - שכל אחד נותן להן פרשנות שונה ומתחיל להתפלסף עד מחרתיים.
וכשכבר לא טוב לך, וכשמשעמם לך, מציק לך, מעצבן לך - הלאה.
כמובן שזה לא כל כך פשוט, כי יש הפחד מהלבד, ומה יהיה אם לא אמצא, ואם לא אמצא טוב כמוהו - והנה, אני לא מצאתי טוב כמו בעלי לשעבר ומן הסתם לא אמצא כי אין גברים כאלה, ובטח לא בייצור מקומי, כי בעלי לא מכאן, אבל בעיניי זו לא סיבה להישאר כשלא מתאים כבר.
כמו שאני ממליץ לגברים לנסות ללכת עם עקבים כדי להבין איך זה
אני גם ממליץ להם לנסות לצאת עם גברים ;-)
אני מבין בדיוק למה את מתכוונת וזה באמת מאוד חבל.
אני מתחיל לחשוב שמערכת יחסים פתוחה, מראש, עשויה לאפשר יותר זוגיות ממה שההתחפרות ברווקות מאפשרת.
אולי ככה לפחות הכל על השולחן מראש ואפשר לייצר תמיכה, יציבות רגשית והדדיות...?
זה אמנם לא לגמרי קשור לדיון אבל זה מעניין כשאני מדבר על מערכות יחסים פתוחות עם זוגות, הגבר כמעט תמיד בעד עד הרגע שזה מגיע ללהיות פתוח לגבי זוגתו... ועל זה תמיד אני חושב - נו באמת?
לא עדיף להיות כנים ופתוחים מאשר שקרנים וצבועים?
זוגיות היא כ"כ הרבה ואפשר לייצר אותה יציבה בכ"כ הרבה קונסטלציות
הבעיה היא הפרדיגמות החברתיות לדעתי (בין אם הן בנורמה או בסצנה)
הפרשנות שלך עלולה להיות מטעה ומוטעית לדעתי ופה אולי טמון הקושי.
אם את שואלת אותי
כשמשהו מרגיש מאוד אמיתי או עם סיכוי אמיתי
הזהירות היא כדי לא לפגוע וכדי לא להיפגע
הסיכון עדיין שווה? כי אני מתחיל לתהות...
* כול עוד מה שמתנפץ הוא מוחך ולא ליבך מצבך טוב ...
את יכולה להמשיך לגבר המעוכב ריגשיט הבא ...
ברגע שהלב הוא זה שמתנפץ ... אז זה כבר סיפןר אחר.
צודקת.
לא קראתי את כל התגובות, ויכול להיות שדברי כבר נאמרו קודם
(קצת מייגע לקרוא 280 תגובות)
החיזור אכן מת,
לצערנו אנחנו בעידן האינסטנט והשפע
(לטוב ולרע)
וכשמגיע מישהו שמחזר בג'נטלמניות (וגם הוא נזהר ומפחד
שלא ניקח אותו ברצינות)
לאור השפע שהזכרתי קודם, מאבדים את הבטחון
ונדמה לך שאת אחת מתוך כמה נשים אצלו.
ומה שלמלווה אותי זה, אם לא אקח סיכון
לא אחווה דבר.
אני מכבדת את אלה שמחזרים אחרי ואת המחוות שעושים עבורי
ולא לוקחת שום דבר כמובן מאליו.
הי'ד
יהי זיכרו ברוך.
א. עובדה שבארבע השנים מאז גירושיי היה לי רק קשר אחד שאני קוראת לו מערכת יחסים בזכות הרצון הטוב של הצד השני. השאר היו - לא יודעת אפילו איך לקרוא להם.
ב. אני תמיד אומרת לגברים - מזלכם שאתם לא צריכים לצאת עם גברים!
אם אין את התמיכה ההדדית הזו שאת מדברת עליה, קשה לקרוא לזה מערכת יחסים. וזה עוד לפני שהמילה זוגיות רלוונטית בכלל לדעתי. אני מצטרף לתהיית קודמי ומהרהר באמת עם איזה גברים את יוצאת... חלק מהחוויות נשמעות שהיו גורמות לי גם להתנזר :)
את בקטע של furries? :) :) :)
(יאללה, עוד 29 תגובות, אחרי זו שלי, והגענו ל-300. קטן עלינו.)
כמדומני כל הרשומה הזו החלה מהטענה שלא רק שבנות מגדרך לא יכולות לעמוד בגזרה הזו שאת מבקשת מהן בעצמן (לא סתם את המחזה הזה, שבבסיסו עומדת שביתת סקס נשית... כתב גבר,) אתן עושות, במודע, ומתוך מה שמיא כתבה כיאוש (לי יש השגות משלי על הסיבות,) את ההיפך, דהיינו: סקס כדרך לחזק ולייצב קשר שבו הבחור ממילא לא מעוניין להתייצב ולהתחזק.
ואת יודעת משהו? עכשיו, כשאני חושב על מה שכתבתי, שזה בעצם ההתנהגות שלכן, אני ממש מצטער עבורכן. מצד שני... אף אחד לא מכופף לכן את היד מלכתחילה...
ואני מציעה שביתת נשים!!!!
כמו במחזה - ליססטרטי - סופוקולס
לא ניתן להם סקס עד שלא יתנהגו כמו ג'נטלמנים!!!
מה אתן אומרות בנות?
אדרבא, דווקא מספר אהוב - למרות שהתנוחה שנואה עליי, אבל אצלי כידוע החיצוניות היא חזות הכל - ויש סימטרייה סיבובית במספר הזה. שיישאר ככה.
תאמיני לי זה החיזור מת הכי חי שאני מכירה, תראי כמה זמן הוא מחזיק עניין באוויר. מדהים. חוצמזה לא נשאר לך איזה חבר או חברה שיפטרו אותך ממס' הכוכבים הבוטה אליו נקלעת?
בכל זאת.
התכוונתי לזה הפוך, בצחוק.
אם יש משהו אחד שאני מתנגד לו, בצורה נחרצת, זה "ספרי חוקים", "רשימות מכולת" ו-pretext מוכנים מראש.
אני תמיד מתעניין באדם שמולי. גם אם ברור לי שוואלה, דייט שני לא יהיה ביננו, אני נהנה מהרגע כי אני בחיים שלי לא הגעתי לדייט (כל ה"מיליון" שהיו לי,) עם רשימה. אמרתי לך כבר קודם, הדבר היחיד שנמצא ברשימה שלי הוא אינטילגציה. לא במשמעות של תארים מהאוניברסיטה אלא במשמעות של עד כמה השיחה קולחת. ועל זה אני לא מתפשר. גם לי מגיעה איזו מקובעות קטנה, לא?
ואני לא חושב שזו טעות. אמרתי גם את זה. אני נותן קרדיט מראש ולוקח אותו אם אני רואה שזה היה "נכס רעיל." כן, זה מתכון לכאב לב כל פעם שהעסק נדפק, אבל אין... את ההיי הזה של הרגשות שאומרים לך "אולי הפעם! אולי הפעם!" זה גדול מהחיים.
ועל החלק האחרון של התגובה הזו... זה מרגיז. זה מרגיז אותי כי אני שונא אנשים כאלו כי הם מצלקים את הקורבנות שלהם והופכים אותם למאובנים חיים.
אני דווקא חושבת שזה די נורא לבוא ככה עם רשימת דרישות - כי הרי ברגע שבא לך על מישהו - אפילו בטרם שאתה מתאהב - יש לך המון רצון טוב לעשות דברים בשבילו ולב פתוח בשבילו, ולא צריך ספר הוראות. וכל פעם אני מתפלאת מחדש שזה לא בא לאנשים בטבעי. כי כשאני רוצה מישהו אני באמת נפתחת ומגלה בעצמי המון נדיבות אליו, ואני חושבת שאם אהיה טובה אליו מן הסתם גם יהיה לו טוב איתי והוא ירצה להישאר....
אז זהו - שהשנים האחרונות הוכיחו לי שאני טועה פעמיים. קודם כל הוכיחו לי שאני טועה לחשוב שהנדיבות הרגשית הזאת קיימת בכולם, ושגבר שרוצה להיות איתי יפתח את לבו אליי ויציפני בקבלה, במחמאות, בג'סטות של אהבה, בחיזור.
שנית, גם אני למדתי לרסן את עצמי, כי התברר לי שהנדיבות שלי נתפסת על ידי גברים מסוימים כחולשה. אפילו חשבתי המון ממה זה נובע והגעתי למסקנה שמי שגדלו בבתים שבהם לא הרעיפו מחמאות או מתנות אולי לא רגילים לאלה וזה נראה להם מוזר ואפילו מאיים - אבל כשיש לי מישהו אני כל כך שמחה לקראתו, ומחמיאה לו ומציפה אותו בחום - בלי להידבק, כן? אני לא מהנדבקות. אבל היו גברים שחשבו שאני תלויה בהם או משו, או שהם יכולים לשחק בי או משו או שתפסו תחת עליי. וזו לא הכוונה. אני פשוט בנאדם חם. והקשרים שהיו לי היו עם גברים חמים. ובגלל שאני באמת גם בנאדם עם סף עצבים מאוד נמוך, אז בשנייה שניצלו את זה - בעטתי.
העולם מלא במצ'וגעים. :)
וכולם חובבי פינוקים. בגלל זה הם נקראים פינוקים.
יש לי עבורך הצעת ייעול: בקבלה לעבודה נותנים לך קלסר, "נהלים ותקנות," "יש לך שבוע לקרוא, אחרי זה לעבור מבחן ואחרי המבחן, אם עברת, יש לך ועדת איתור, שיחה עם המנכ"ל, שיחה עם כוח-אדם ושיחה עם המחלקת-תה כדי שהיא תדע איזה חליטה אתה שותה." (קפה, אפילו נטול, זה כבר כזה לא "אין.")
את, אם זכרוני אינו מטעה אותי, כבר בעסקי ההוצאה-לאור. בטח יש לך הנחת עובדים. :)
בדור שלי תמיד היו בדיחות על זה שלתפוס יתום זה הכי שווה - כי ככה אין לך חותנת.
אתה לא מבין כמה אני טיפוס לא אימהי וכמה לחפש בי אמא זה מטורף. אני כל כך כל כך בת/בן מצד אחד וחובבת פינוקים מצד שני שאני לא יודעת איך מישהו בכלל יכול להעלות את זה על דעתו.
אני אחסוך ממך עוד סיפור, בתור קונטרא לסיפור שלך ופשוט אומר שכרגיל, אני מסכים איתך לגמרי בקטע של ה"להיות שם."
ובקשר לאלו שמחפשים אמא... את אומרת שזה מפני שאת מבוגרת מהם, אני מאמין לך (לאור העובדה שאת במקום הזה ואני בחור צעיר. :) :) :)). אולי כדאי שהשאלה הראשונה שלך את החבר'ה שמעניינים אותך תהיה: "האם אתה עכשיו, או מתכנן להיות בעתיד הנראה לעין, יתום?" :) :) :)
(קצת הומור שחור זה בסדר אני מקווה.)
הבאת משל מאלף, ואני אחזיר לך במשל משלי.
על הכדים היווניים העתיקים יש הבדל ברור בין הדמויות של הגברים לבין הדמויות של הנערים. אני פעם עוד אקדיש לזה פוסט שלם אבל עכשיו, לבינתיים, אומר שלי אין שום כוונה להיות עם נער. אני צריכה גבר לצדי. ומבחינתי אדם בן 30 יכול להיות גבר. בעלי שהיה בן 28 כשהיכרנו היה אז לגמרי גבר. ואני לא עושה אפליה אם מישהו מוצא חן בעיניי וממש מתעקש להיות איתי (ההוא מהדייט היה בן 34) אבל אין לי שום כוונה לתנק גבר.
והמתנה היתה רק סימפטום. הוא באמת חשב שבגלל שאני מבוגרת ממנו אני צריכה גם לטפל בו או ווטאבר - וכבר כתבו לי כאן: אל תיתממי - אם את יוצאת עם צעירים, ברור שהם מחפשים אמא'לה. אז זהו, שאני ממש לא. בראש, וגם למזלי עדיין, בחיצוניות, אני ממש ממש לא. אבל אני מדגישה את הראש, ששלי הוא הרבה יותר צעיר במובן של לא קונפורמי ולא מחשבן לחברה מרוב הצעירים שהייתי איתם (טוב, האמת שלא היו המון, אבל דיברתי עם רבים).
וכבר כתבתי, שנשים - כמה שהן מצליחות, בקריירה, וגם כלכלית, ואפילו בנו בית וגידלו ילדים - יש בהן עדיין הקטע הזה של להישען גם אם ברמה הסמלית בלבד על הגבר, וגינוני האבירות כן חשובים. ולהישען עליו רגשית, שיספק תמיכה, שאני ארגיש שהוא נמצא בשבילי בכל ערב, שאז נופלת עליי המרה השחורה. כמובן שאני גם בשבילו - אבל זה כבר ברור מאליו, כי הרי נשים מטבען מטפלות וסועדות ונותנות אבל אני מצפה לתמיכה הזאת - לא כלכלית כמובן - דווקא מהגבר שאיתי.
האמת שלאנשים מסוימים השחרור הזה שאת שחררת הוא לא עונש כפי שאת רוצה שהוא ייתפס (אני יודע, זה לא עונש, זה פשוט אי-התאמה בציפיות. איך אני בלענות במקומך? :) :) :)) אלא, לכל היותר, עיכוב קטן בדרך למטרה.
וכבר כתבתי קודם, שחררת אותו... מי הפסיד? ואני שוב אענה במקומך, הפעם מפני שאני חושד שהתשובה שלי ושלך לא יהיו זהות: שניכם, זה מי.
ענית לי כבר קודם שהיד המהירה על ההדק היא מבחינתך טקטיקת הגנה על עצמך. אחלה. אבל אולי, רק אולי, על הדרך "ירית" במישהו שכן היה שווה אותך?
אני אספר לך סיפור קטן שקראתי בביוגרפיה של לי איקוקה, האיש שהקים והביא את "ג'נרל מוטורס" למקום שממנו ממשיכי הדרך שלו הצליחו להביא אותה לקריסה הגדולה ביותר בעולם.
איקוקה מספר על איזה סמנכ"ל לענייני עלום בחברה שלו שעשה טעות שעלתה להם מיליוני דולרים, לא סכום פעוט אפילו עבור "ג'נרל מוטורס" בימי הזוהר שלה. להבדיל ממנהלים בימינו אותו סמנכ"ל, כשהתבררה גודל הטעות שלו הגיש מכתב התפטרות.
"מה זה?" שואל אותו איקוקה. "אני מתפטר מהתפקיד כלקיחת אחריות על הנזק שגרמתי," עונה המנהל.
"אני לא מקבל את ההתפטרות שלך," משיב לו בתמורה איקוקה. "נראה לך שאחרי ש"התגלחת על הזקן" שלי בכמה מיליוני דולרים אתה יכול פשוט ללכת וזהו?! אתה תמשיך לעבוד בחברה שלנו עד שאתה תרוויח לחברה חזרה כל סנט שהפסדת לנו עכשיו, עם ריבית."
כאמור, איקוקה הביא את "ג'נגרל מוטורס" להיות חברת הרכב הגדולה ביותר בעולם בתקופתו כמנכ"ל.
על השטות הזאת - רציתן שחרור - כבר ענתה אמאני יפה קודם.
כן, אנחנו רצינו זכות הצבעה ומשכורת שווה ואתם תקבלו שחרור ממערכות יחסים כמו שקיבל הדייט שלי בתחילת הפוסט.
על פאקים משלמים
אין מה לעשות
רציתן שיחרור, אז הוספנו לזה גם שיחרור קטן לעצמנו,
והאמת, אכן בעיה
יתחיל לחזר אחרייך אחרי דייט שניים באופן רומנטי, יקבל בעיטת עולם בשפיץ של הכאב, מה הוא קופייץ
וחבל, הכל עניין של תזמון עדין
סבבה.
אני, אגב, מעדיף את הגישה שלך על הגישה שלה. מתנהל ככה בעצמי.
זה סוג של לפתור בעיות קיימות במקום להמציא חדשות שלא היו שם שניה קודם לכן.
אנחנו, אנשים שמצפים מאחרים למינימום התנהגות נימוסית/חברותית, עוד ננצח.
אני מקווה. :)
Till next we... ahhh... write.
בפסקה הזאת שציטטת לא התכוונתי לגברים שאני יוצאת איתם אלא לדון ז'ואנים דה-לה-שמאטע, לאלה שחייבים לזיין מיליונים אחרי גירושיהם בגלל איזה רגשי נחיתות מהנישואים הדפוקים - ובכאלה אני לא נוגעת במקל.
שנית אני באמת חושבת שבמהות אין בינינו חילוקי דעות ואני גם מצהירה את זה תמיד - שזה לא הנשים נגד הגברים, אלא האנשים ההגונים והבסדר שחושבים שצריכים להיות חוקים מינימליים של התנהגות סבירה מול מי שדורכים על לבבות וחושבים שאני ואפסי עוד ושבצד השני אין אנשים עם רגשות וצרכים וכאבים.
בדיוק היום דיברתי על זה עם מישהו שעוד פעם - במפגש בחיים - הופתע לגלות כמה אני שונה מ'מיא' הבלוגרית ואני אמרתי - אין לי כלום נגד גברים, אני מאוד אוהבת גברים, וזכיתי להיות נאהבת על ידי גברים ודווקא אלה שנשים רבות אהבו והם בחרו אותי מכולן, ודווקא בגלל זה יש בי אכזבה כל כך כל כך עמוקה בשנים האחרונות, בגלל הציפיות הגבוהות שלי - שלנשים אחרות אף פעם לא היו. ולרי אלת האש חברתי כל הזמן צוחקת עליי ומתנקת אותי - היא רואה בי תינוקת טיפשה ונאיבית שאלה בכלל הציפיות שלי מאנשים - להגינות ולטוב לב וללב פתוח ולקבלת הזולת וליושר.
אני לא יודע, משהו מוזר לי בשרשור הזה: תגובה אחת, שלך, מיא, אני מסכים איתך לחלוטין, תגובה אחרי זה אני חושב לעצמי שוואלה, אולי מצאו מין את מינו.
כאילו, ציטוט שלך: "...כדי להוכיח לאגו הפגיע והשברירי שלהם שהם נחשקים ושווים, בניגד למה שאמרה להם גרושתם עליה השלום, שהשפיטה אותם לרחוץ כלים, עשתה להם טובה שהעניקה להם סקס פעם בשבועיים ומשפיטה אותם במזונות או משו."
את תגידי שכתבת את זה מכעס ושאין שופטים אדם בכעסו, אבל אני מאמין שמאחורי כל מילה שהיא, במיוחד כאשר כועסים, יש אמת. לדעתי, ואני לא מתיימר להכיר אותך, אבל אני כן מכיר את עצמי והרבה אנשים אחרים שבשעת כעס אומרים את מה שבשעת פכחון הם לא מרשים לעצמם, זה מה שאת באמת מרגישה.
אז תחשבי, איך מישהו אמור להרגיש כשזה מה שהוא יודע שאת חושבת עליו? הרי דייט ראשון, בוקר ראשון אחרי הדייט הראשון את לא מכירה אותה, את לא יודעת אם הוא אחר או "כמו כל האחרים" ואת חושבת עליו את הדברים האלו. מבחן ה"תפגין עניין בלתי מסויג בי".
אני אומר לך ככה, מניסיון אישי שלי כמו שספרתי לך, להפגין עניין כל הזמן, גם אם זה עניין אמיתי ולא מדומה (יש הרי לא מעט שיודעים לזייף עניין בקלות,) לוקח המון אנרגיה והמר-בחור? ברגע שיגמרו לו הבטריות והוא ילך הצידה לקחת טעינה... איך אמרת, אין אצלך צ'אנס שני. עד שאת לא בטוחה בבחור וכוונותיו עפים על הפאק הראשון.
כמה בחורים, צעירים/זקנים/חכמים/טיפשים/יפים/מכוערים/שמנים/רזים/וכו' וכו' יכולים לעמוד בזה לדעתך?
כתבתי לך הרבה יותר למעלה (בכל זאת שרשור-פלצת יש לנו כאן,) "אתן פוסלות הרבה יותר מדי אנשים, הרבה יותר מדי מהר."
כן, גם אנחנו בחורים פוסלים, אבל אני מתעמק בכן כמו שאתן מתעסקות בבחורים.
ואגב, אם את מודעת לעובדה שאתן משקות את רגליהם של מלכי הביצה... אולי במקום לכעוס על הבחורים תנסי ללמד את הבחורות? כאילו, אני... אני כבר הרמתי ידיים על הידיד הזה שלי. הוא יגיע למקום הנכון בזמנו שלו. רואים עליו, אני מהכרות איתו יודע, שכשהוא יפסיק לחפש זיונים כדי למלא את מה שחסר לו בחיים הוא יהיה חבר-בעל לשעבר לעתיד-אבא נהדר לילדים עתידיים מושלם. הוא כן(!) אכפתי, הוא פשוט אכפתי לכולן.
אבל כמו שאני מנסה להסביר לו, בעדינות, שזה לא נאה, לא אתי מה שהוא עושה (שלא לדבר על זה שהוא דופק לי את העסק בכך שהוא מצלק בחורות על ימין ועל שמאל,) גם אתן צריכות לעשות נפשות במחנה שלכן.
ולסיום התגובה הזו: כתבת שאת לא בקטע של פלרטוטים. חבל. זהו, מילה אחת, חבל.
(אני אוהב את השרשור הזה. מעניין. במיוחד עכשיו כשהחלטתי להפסיק לכעוס ולקרוא מה יש לכן לומר. רמז... רמז... :)).
אצלי אלה ממש לא היו פלירטוטים - אלה היו שיחות על עניינים ברומו של עולם, שבהן הפגנתי את הידע שלי ואנשים התלהבו ממני ורצו להמשיך לפגוש אותי, והיה לי בנזוג שלא ממש התפעל מזה. אני בחיים אבל בחיים לא מפלרטטת עם גברים כשיש לי חבר - ואני שונאת שעושים לי את זה. זה מגעיל בעיניי. בכלל טיזינג אני שונאת. אני אוהבת לשים על השולחן. אם אני רוצה מישהו - אז יאללה, וכנ"ל הוא אותי. באמת פלירטוט זה איזה מין פעילות של נשואים שכבולים בנישואים שלהם כמו בבית סוהר ורוצים להוכיח לעצמם שהם עוד שווים - אז חליק, תעשו את זה עם נשואים אחרים, לא על חשבוננו, הפנויים - אני אוהבת לממש, ואם מתחילים איתי אני לא אוהבת ששמים לי סימן עצור.
אלה רוב הגברים שאנחנו נתקלות בהם, נשמה - ואני דווקא הסתובבתי ממש עם צעירים - אז ברידג' לגיל הזהב או פוקר לגיל הנעורים - אבל הם התנהגו בדיוק בצורה הזאת, והעובדה שאתה מכיר אישית לא תביא גאולה לעולם!
לפנויים להצעות האלה אני פשוט קוראת חזירים. הם מתחזרים. שומדבר לא מספיק להם. וכשאת איתם, זה לא שהם רוצים יפה ממך, חכמה ממך (חלילה! רק זה חסר להם), רזה ממך (למרות שאת כל הזמן חושבת שכן והחסה נתקעת לך בגרון), צעירה ממך (גם זה לא תמיד) או עשירה ממך (יש מצב, יש מצב, הם חמדנים, גם) - אלא הם פשוט רוצים אחרת! עוד ועוד ועוד ועוד - כדי להוכיח לאגו הפגיע והשברירי שלהם שהם נחשקים ושווים, בניגד למה שאמרה להם גרושתם עליה השלום, שהשפיטה אותם לרחוץ כלים, עשתה להם טובה שהעניקה להם סקס פעם בשבועיים ומשפיטה אותם במזונות או משו.
וכמובן - האינטרנט הופך כל גמד אידיוט, כרסתן, מובטל וקירח למלך. גם פה לא חסרים נשואים/גרושים מריירים שיש להם כרטיסים מלאים חברות בלונדיניות וירטואליות. הקטע שבחורות כמובן נכנסות להיסטריה - זה כמו בצלילה - שאת פתאום נכנסת להיסטריה שנגמר לך החמצן בבלונים ועולה מהר מדיי ומכסחת לעצמך ת'צורה במקום לעלות לאט, שולטת, בבטחון. בחורות נכנסות להיסטריה שנגמרו הגברים, אזלו מהשוק חלילה - אז הן יורדות על ארבע ומנשקות את רגליהם של מלכי הביצה. נגמר האוויר, נגמרו המים, סוגרים את הים.
מה אני אגיד לכן? דיון מרתק :)
ואני רק מחפש את האחת שלא תזרוק עלי את כל התשומי שהיא צריכה אבל כן תדע לקבל את המחמאות כשהן ניתנות ואת הנתינה שלי כשהיא מורעפת. ושתבין שאין פסול מכך שהיא תדבר עם כולם ותקבל מחמאות - ההיפך הוא הנכון... אולי ככה היא גם תרגיש נוח אם זה שאני עושה אותו דבר אבל בלי שזה יאיים עליה... שתדע להפריד בין תקשורת בריאה עם העולם, ורחמנא ליצלן, אפילו פלירטוטים, לבין מערכת זוגית בריאה ובטוחה, ותבין שבלי לשלב בין השניים, הזוגיות לא יכולה להיות בריאה.
אז איפה הן הבחורות ההן?
ומיא - בקשר לפגמים, משפט שאני מאוד אוהב של חברה יקרה שלי
"For in the end, It's not the perfection that we fall for, it's the need to be loved, and it's not the faults that keep us apart it's the fear from loving."
הגדנה לי, ואני שואל בשיא הרצינות... מאיזו סוליית נעל משומשת שגנבתם מאיזה הומלס חסר שיניים אתן מגרדות את הבחורים האלו שאתן כותבות עליהן פה בתגובות?!
רב-ראבאק, איך זה שכל החבר וחצי שיש לי הם כל כך לא כאלו שאני קורא את הסיפורים שלכן, מגרד בפדחת (בזהירות, צריך לשמור על מה שעוד יש למעלה,) מסתכל סביב-סביב ולא מצליח לזהות בהם אפילו לא בדל, שמץ של מה שאתן מתארות?
וזה לא שאני טוען שאין כאלו. מכר אחר שלי, סוג של חבר, הוא בדיוק מהסוג הזה כן: סטוציונר בחסד עליון שזה פשוט מפחיד אותי לראות אותו. אין בחורה שהוא לא יפלרטט איתה, גם אם היא נראית כמו הצרות שלי (ולי יש, בלי עין הרע צרות) ולא פחות מזה, אין גם בחורה שהוא לא יצליח להוציא ממנה מספר טלפון (אין. תאמינו לי. כבר ראיתי אותו מפיל את החומות וההתנגדויות של ה"אמזונות" הכי קרביות שיצא לכן לפגוש. אז לקח לו עוד דקה-שתיים יותר, אבל בסוף הוא קיבל מספר.)
אבל אני אישית מכיר אחד כזה ושניים, לא כולל את עצמי (אבל אני? אני בכלל מסיפור אחר,) שהם לא כאלו.
אז אני באמת מנסה להבין: אם אני מכיר רוב מוחלט של בחורים שהם בדיוק ההיפך מהסיוט הזה שאתן מתארות איך זה שאתן לא?
(וכמה חבל עבורי שאני לא בקטע של בחורים וגם הם לא, נכון? :) :) :)).
ובלי קשר לכלום: כל השרשור הזה מקבל אופי של מועדון ברידג' לגילאי הזהב. :)
ווי, ווי, ווי, ווי, ווי... יורדת גם על פולנים וגם על רומנים בבת-אחת?! יש לך מזל שאני לא משחררת את בן-דוד שלי, ז'יז'ק מהפינה החשוכה איפה אני שומרת אותו לבד (רק עם תה וביסקוויטים) מה היה גונבת לך ארנק לפני אתה מבינה מה פגע בך.
דורות על גבי דורות של אבות קדומים שלי צועקים לי עכשיו בראש שאני צריך לנקום ו... לכבות את האור ולהתכרבל לכדור קטן בפינה!
:) :) :)
אני לא זוכרת מתי הבנתי את זה ( יש לי תובנות חיים לפעמים של איזו זקנה. קראתי את הבלוג שלי מלפני 6 שנים כשהוצאתי ליגאל2 את הסיפור על המודליסט השחור - ויש לי שם כמה דברים שאם אני מביאה לך - על בחורות שמגיעות עד לבית של גברים באמצע הלילה ואפילו לא צריך להשאיר טיפ לשליח ועוד כל מיני - זה הדהים אותי ) - אבל אוכלוסיית הגברים הכי בעייתית היא רווקים בני 29-40. בעצם לחלק מהתובנות תורמת גם אחותי כפרה-עליה. לאחרונה התווספו אליהם הגרושים הנצחיים. פעם היו אומרים שגרושים ישר ממהרים להנשא בשנית. היום יש אוכלוסיית גרושים שלמה שהפכה אף היא למאושרת בחלקה, ועוד דבר שהוא חדש יחסית - התחושה שכולם פנויים להצעות - זאת אומרת, זה כבר תקף לכולם - נשואים, בעלי בנות-זוג - כולם תמיד פנויים להצעות!!! אנחנו מה-זה צוחקים על זה, על אותו אחד בן 50, שבא לקחת את החברה שלו מהעבודה אבל תמיד יש לו איזו עין משוטטת לעבר הרווקה בת ה-34- אולי בכל זאת....זה כבר לגמרי שייך לעכשיו, לתקופת הפייסבוק. כולם נגישים, כולם פנויים. זה לא פלא שכולם עדיין מתחתנים - כולם הרי יודעים שחתונה היום זה כלום!!! :)))) להיפך - כמו ה'מסכן' ( כתבתי עליו שני פוסטים ) שפנה אליי בפייסבוק לאחר עשר שנים - וכל הרשימה שלו מלאה בכוסיות בלונדיניות ( העיקר שבעמוד הראשי יש תמונה שלו ושל אשתו ).
שלא תביני לא נכון...אני לא דואגת למחסור בגברים לנשים דומיננטיות....את לא צריכה לשכנע אותי שהלך לך או שהולך לך...זה יותר בקטע שאת דווקא רגילה שהולך לך ולא מבינה פתאום למה לא הולך לך עם אנשים מסוימים - שאז הדומיננטיות היא בעוכרייך - אבל מה לעשות, לא תשני את עצמך בשביל שמישהו ירגיש גדול לידך. כשאומרים לי 'מי שיאהב אותך, יאהב אותך כמו שאת' תמיד זה מרגיש לי כאילו שיש בי איזה 'פגם' אבל מישהו יאהב אותי עם הפגם הזה. אבל זה נכון. זו תכונה שלא כל אחד מרגיש איתה בנוח. אבל כשהם אוהבים.....הם אוהבים בעוצמה שהם לא יאהבו אף סתמית חסרת חוש-הומור, אפילו אם היא אשה יותר 'נוחה'...יש צעירים, יש חטיארים, יש ערבים...הכל בסדר!!! העיקר הבריאות!!! ואותם רווקים שנזכרים פתאום בסבתא שלהם....סתם סיפורי סבתא :) הם מלכתחילה הרי לא הולכים על אוכלוסיית הרווקות-המחפשות-להתחתן....
אה כן, בקשר ללחפש בגברים באלסקה -
לפני כשנה בעת ביקור באתונה חשבתי על רעיון לא רע. כרבע רומניה מצד אבא ( שלמעשה נולד ברומניה והמנטליות שלו היא רומנית ) שמתי לב לרומנים יפי-תואר העובדים כמלצרים. חתיך אחד אפילו הציע לי לצאת - וחשבתי על ייבוא גברים תוצרת רומניה. חסונים, גבוהים ובהירים. למה ללכת עד אלסקה כשבמרחק שלוש שעות טיסה יש שפע של זרע גברי משובח?! למה ללכת לבנק הזרע כשכל-כך הרבה גברים יפי-תואר מסתובבים בעולם ורק מחפשים אשה שתכניס אותם לביתה, תבשל להם קצת ממליגה ובתמורה הם יעניקו לה חום, אהבה וילדים בלונדיניים?! למה זה טוב לספי שקד ולננסי ברנדס?! גם אני רוצה להיות ספי שקד! גם אני רוצה צעיר, נוצרי ודוגמן!
חבל לך על הזמן - גם עליי חשבו שאני לסבית כי אני כל כך נחמדה לנשים ומפרגנת לנשים וליופיין ולחמידותן... וגברים באמת התפרצפו לי שתמיד שואלים אותם למה הם באים בלי מיא כי נורא כיף איתי... ובמקום לשמוח הם מתעצבנים. זה פשוט קטע שגבר מוכן לראות ביופי של האשה נכס אבל הוא לא מוכן לראות באישיות שלה ובנחמדות שלה ובחברותיות שלה נכס.
כמובן שיש יוצאים מהכלל - הגברים שבסופו של דבר הייתי איתם - החברים שלי לפני הנישואים ובעלי לשעבר לא היו כאלה. הם מאוד היו גאים ביכולות החברתיות שלי, והיו לי גם ידידים שבמיוחד היו לוקחים אותי לאירועים ומתגאים בי. אבל רוב הגברים לא יכולים להיות בצל של אשה דומיננטית. הקטע הוא שהגברים שבסופו של דבר הייתי איתם היו מאוד דומיננטיים. בעלי לשעבר הוא מאוד כריזמטי בעצמו. הוא תמיד היה לוקח אותי ואומר לאנשים - עכשיו תסבירי להם מה שהסברת לי... איזה גבר אומר דבר כזה?
אולי זה באמת אותו אחד?! לדעתי הוא גר איפשהו בסביבה שלך.... :))
התלבטתי אם לשלוח, שקלתי בתחילה לכתוב לך את זה בפרטי - אחרי זה אמרתי על הזין שלי. ואת יודעת מה הכי גרוע?! לא רק הקטע של המראה, של החיצוניות...אלא אנשים שנתנו לי תמיד תחושה שמשהו באישיות שלי לא בסדר. בשמחת החיים שלי. בצחקנות. 'למה את מדברת עם כל אחד?' שאני לא מספיק סנובית ומתנשאת ( ואולי זה בעצם אומר שאין לי סיבה להיות?! ) ....אנשים המתנהלים ע"י מרקס - 'אני לא מוכן להשתייך למועדון שמוכן לקבל אותי' - ואני מתמיד - קיבלתי את כולם. גם כשאני מנסה להיות סנובית פתאום יכולה להתפלק לה איזו בדיחה בקול רם, איזה צחוק ממשהו שהצחקתי את עצמי. 'אני מת על האנרגיות שלך' אמר לי החטיאר שלי כשישבנו לפני כחודש בים. אבל יש אנשים שלא אוהבים את זה בי ותמיד תמיד מנסים לדכא את זה. שמעקמים את הפרצוף. בייחוד החבר'ה בגילי. 'אני לא מגיבה כי אני לא מכירה אותך' אמרה לי פעם מישהי בפאב, כשעמדתי ודיברתי עם חברתה. לאחר שנה, כשידיד טוב שלה היה מאוהב בי וכרוך אחרי, בארוחת ערב בביתו היא ליקקה לי את הרגליים. אבל לפני זה...בחורות שלא מבינות מאיפה נפלתי ולמה אני כ"כ נחמדה איתן- אולי אני בכלל לסבית ( כבר רצו עלי בזמנו שמועות ). זה לא עניין רק של יופי, הרבה יותר עניין של אנרגיות. של להיות בנאדם בולט. עיניים שרואים שהאור דולק ויש מישהו בבית.
וואלה, שתהיי בריאה. חפרת בטעם!
תודה על התגובה המפורטת והמושקעת. כל מילה שלך זהב טהור. מסכימה לכל מה שאת כותבת, אבל לכל!
אכן העתיד טמון בצעירים, בערבים וברוסים. לגמרי. בשליחים מהסופר ובשומרים בקניון! אני בעד! ואת המשפט שציטטתי - וואלה - במקום לשמוח שיש לו חברה מרכז חברתי שמחמיאים לה, תכשיט יקר - גם הפוץ שהיה איתי רטן לי! כאילו יצאנו עם אותו גבר, בחיי!
פשוט הצעירים שיצאתי איתם פתאום נזכרו שסבתא מניה (כך במקור) מלמלה משהו על נכדים או נינים.... אז נהיה להם דחוף. הם כשלעצמם לא סובלים ילדים, ומבן אחותם הם תופסים מרחק רציני בארוחות המשפחתיות, אבל, את יודעת, בשביל הסבתא והדודה - כולנו פולנים - גם הרומנים שבינינו - כמו שכותב כאן בפוסטיו ארז עמירן. אמה-מה - אולי יש באמת תקווה אצל הערבים והרוסים. שווה לנסות.
קראתי איזה דיון בקפה ששולח נשים לחפש גברים באלסקה. מקווה שלא נגיע לזה.
את טועה ואת סתם מייסרת את עצמך - אם תרצי - אפרט לך בפרטי. תהני מהצעירים שמתחילים איתך ( בני גילך ומעלה! באמת מתחילים עם בחורות בגילי ( לפעמים אני לא יודעת מאיפה התעוזה - בייחוד כשהם מציינים שאני נראית ילדה - אולי בגלל שיש להם כבר קצת כסף ). אתמול 'צחקתי' על כך ש'חטיארים' מתחילים להחמיא לי בכל מקום, או לחילופין חבר'ה שצעירים ממני בכמעט עשור. התאהבתי, טוב נו, נדלקתי, בשבוע שעבר על סטודנט לכלכלה בן 23. על מי אני עובדת?! הייתי הולכת איתו בכיף - פשוט הוא מוסלמי...וזה הקאטץ' היחיד. אם לא - הוא כבר היה יוצא עם המספר שלי באותו ערב. נמשכתי אליו ברמות מטורפות, והיה רגע שהוא הניח את ראשו עליי במין 'אוףףף' כזה. אולי אני אחזור לבקר אותו במקום העבודה שלו....אני לא יודעת. הוא לא יצא לי מהראש....לאחר מכן התחילו איתי חבר'ה שצעירים ממני גם כן בכמה שנים. זוכרת את הפוסט שלי על הרווקים בני ה-30 האנטיפטיים?! אז סבבה. אין לי שום בעיה ללכת עם צעירים ממני או לחילופין מבוגרים ( עם עדיפות רבה רבה לצעירים, ואם מבוגר וגרוש אז שיהיה מספיק מבוסס להחזיק עוד ילדים ). העיקר שאני אהיה מאושרת. אז כנראה שאני כבר לא אתחתן עם הבחור שיהיה בגילי או מבוגר ממני בדיוק בשנה וחצי 'הנכונים' - כי זו בדיוק האוכלוסיה שאני לא מדברת אליה. אני בכלל לא מצליחה לתקשר עם החבר'ה האלה. הכל היום כ"כ רגעי, כ"כ ארעי....תהני ממה שיש....כמו שאומרים seize the day
... מה את צריכה גברים בגילך אם יש לך את בני ה-30, הרווקים שלא רוצים רווקות בגילן....אל תסתכלי עליהם בכלל. ואולי כדאי לכולן ללכת על ערבים - את יודעת איך הם מתלהבים מאשכנטוזות?! :) - תארי לעצמך שכפי שבחו"ל היידי קלום ועוד רבות וטובות ומפורסמות ( כוסיות-על שאת לא מבינה ) - הולכות על שחורים , היינו הולכות פה על ערבים. מכת מוות לכמה גברים שחושבים שהם 'מציאה'. יש גם רוסים, אגב, לא רעים בכלל. השליח של הסופר, לדוגמא , שנראה כמו אתלט. בלונדי עם עינים מדהימות. זאת הבעיה, את מבינה?! לגבר אין בעיה ללכת עם מוכרת בקניון רק בגלל שהיא כוסית, אבל לכי תקחי לך ( מעבר למאהב ) שליח מהסופר רק בגלל שיש לו גופה מדהימה ופנים חבלז....אוי הוא מדהים שזה לא להאמין. ואז יש איזה קירח לא גבוה ולא חתיך שאבא שלו הקים חברה לפני יותר משלושים שנה והיום הוא 'סמנכ"ל' בזכות אבא'לה, שמחזיק מעצמו 'רווק מבוקש' ורושם על עצמו 'נראה מעולה' ובסוף כשהוא יתחתן זה יהיה עם אחת שהיא כלום, ואז הוא ירגיש לעומתה 'גבר גבר' - והנה פרטתי לך למה את סתם מייסרת את עצמך ואפילו לא בפרטי - כי בסוף, אחרי שהם נתנו לנו, הבנות שהכירו אותם, את ההרגשה שאנחנו 'לא מספיק שוות אותם' ( יותר מדי בשבילם! אבל היינו צעירות ומה-זה טיפשות ) - הם הלכו אחד-אחד עם כונפות לא-מלומדות שאת לא מאמינה - כי את מסתובבת ורואה כאלה שוות בכל מקום ( ונשים בארץ נראות הרבה יותר טוב מהגברים ) - ולא ידענו אם לצחוק או לבכות - כי הם בחרו כאילו בפינצטה דברים שיכולים לגרום לי לא לאכול שבועיים מרוב פחד, או לחילופין כ"כ רזה ומכוערת חסרת סקס-אפיל ומגובנת עם פרצוף אללה-יסתור. ובגלל זה את סתם מייסרת את עצמך. כי בשורה התחתונה לא צריך להיות דווקא הכי כוסית או הכי יפה או הכי שנונה. להיפך. תהיי סתמית ושתקנית והוא ירגיש לעומתך 'טווס'. ואותו אחד שאבא שלו הקים חברה לקח אותי פעם למסיבה וכשיצאנו ממנה הוא היה פרצוף תחת יותר מהרגיל ורטן 'כולם החמיאו לך ואף אחד לא הסתכל עליי בכלל'. אז כן, אולי הן לקקניות וכל היום אומרות לגבר שלהן כמה שהוא יפה, אבל הן לא יותר כוסיות ולא כלום - וגם הגברים יודעים את זה. ואת היית נשואה עד לא מזמן, אז רק עכשיו את מתחילה לגלות מה הולך בחוץ.......וגם מדריכת כושר יכולה להיות יותר ויותר כוסית - ודווקא בגלל זה אוכלוסיה מסוימת לא תתחתן איתה.....יאללה בייב חפרתי - מקווה שזה מסדר כמה דברים.....XXXXX
כשהאנשים הולכים לישון, אני יוצא לדרכי - שר ניקולא די בארי בשירו האלמותי מ–1970, הנווד, שהזכיר לי הפוסט המדליק של בלו פרינט.
יום שהתחיל אצלי לא משהו ונגמר סבבה. ונשיקות למי שמגיע.
כמו שגיל הוא בראש.
הדור שלי שלך... בראש.
נשמעת מעניינת הבועה שלך...
חריג מרגיש לי נוח.
צעידה מהנה
הפחד הוא הדדי
זה לא קשור אם את גבר או אתה אישה
בלי הפחד אין סיכוי להתרומם
זו הבחירה של כל אחד ואחת - אם רוצים לנסוק או לא
רק שלא יגידו לא ידעתי....
טוב, אני יוצאת לצעידה בפארק ולא התאפקתי, הצטלמתי בשנייה זו במחשב בשם חופש המידע, להראות לאבירי חופש הדיבור והטירוף שאני לא פרה ענקית. אני יודעת שאני נותנת תשומת לב למי שלא מגיע.
אתה יודע מה? הכללות זה איכס. קראתי אתמול פוסט של כותבת מוכשרת, שדיבר על גברים בני 28, בני 35 ובני 45 ואפיין אותם - והאמת, זה מאוד צרם לי. כי למשל היא תיארה את בני ה-28 כאהבלים קצת ובאופן אישי נתקלתי בבני 28 הרבה יותר חכמים וגם בוגרים ממבוגרים מהם. ובכלל באמת אי אפשר לדבר על קבוצות, ובדיוק זה מה שאני מנסה להגיד - הפסיקו (גם הגברים וגם הנשים) לשפוט לפי מאפיינים חיצוניים, כי הרי בנאדם הוא עולם ומלואו והאהבה יכולה להתביית על בנאדם מסוים, שאינו עונה למאפיינים של קבוצתו.
היה לי חבר שנהג לומר "אהבה לא מוצאים בשוק הכרמל" - והוא התכוון בדיוק לזה, שאהבה לא מוצאים לפי סט תכונות ודרישות קבוע מראש. למי שבסופו של דבר יהיה לנו טוב איתו אין דמות קבועה. הוא באמת יכול להיות הכל.
שוב - אל תכעס עליי, אבל אני חושבת שזו המכה של הדור שלכם שאתם חסומים, לא פתוחים לקבל שונים מכם. אני והחברות שלי לא חסומות. אני למשל עושה עכשיו כתבה על כסף, וכמה זה חשוב לבחורות - ולאף אחת מהחברות שלי בנות גילי, זה לא ממש חשוב אצל בחור. ותודה שזה חריג בחברה הישראלית. אפילו לפני שהתחלתי את התחקיר לא ידעתי כמה שזה חריג - עד כדי כך חייתי לי בבועה.
מיא - את יותר מבסדר.
רק עם ההכללות קשה לי - כולנו בני אדם והלבבות שלנו יותר דומים מאשר שונים, נשים או גברים או כל דבר באמצע.
באופן אישי, גם כשהייתי עם כוסיות מליגה אחרת, והיה מדהים, כשמבינים שזה לא זה, קורים לי שני דברים (ורק על עצמי אני יכול להעיד), הראשון, אני חייב לשים את זה על השולחן בצורה מכובדת ולהיפרד מזה, נו מטר וואט, כי זה לא בלקסיקון לפגוע או למשוך את זה וזה גם ככה מספיק קשה.
2. לאורך זמן (ואת זה יודעים אולי רק אנשים שהיו בקשרים ארוכים - ראי ערך מתגרשים ודומיהם), גם הסקס, מדהים ככל שיהיה, נפגע.
ואחרי הכל - האזור המגרה ביותר שלנו הוא באמת המוח, האינטלקט, השיחה, הצחוק, הרגש... וחבל לי שגברים פיתחו מנגנוני הגנה שמאפשרים להם להגיד שהם לא חושבים מהראש... זה תירוץ נקלה של פחדנים.
והנה - גם אני עושה הכללות - זה הרבה יותר נוח ;-)
Let me assure you, כמו שאומרים אחינו בגולה, שגם אני לא מרוצה מהמצב הזה שתארת פה ואוכל בגללו הרבה... קש. כן, אני, גבר, מי שהעולם אמור להיות פרוש לרגליו (חבל רק שאף-אחד לא טרח לעדכן את העולם בזה.)
אתן לא מתפשרות. אתן מוותרות מראש.
וזו גם, לדעתי ההדיוטית לגמרי בנושאים של נפש האדם, הסיבה שאתן כל כך מתעצבנות. בצדק, אגב.
זה סמנטיקה, אני מודה, אבל למילים יש הרבה כוח ואלוהים יודע (צורת ביטוי בלבד,) כמה מלחמות התחילו בגלל שאנשים לא הבינו אחד את השני נכון.
(יש לכן מזל... אני לא הולך להיות ליד המחשב לכמה שעות עכשיו. יהיה לכן שקט ממני. תהנו מזה כל עוד שזה נמשך.)
הבנת את זה לגמרי נכון, לא כתבתי את זה ממקום של מטיפה, קטונתי,
וזה לא ממקום של הצטנעות, אולי ממקום של הטפה עצמית.
ממקום של חשבון נפש אישי, ולצערי לא תמיד התובנות שאני אוספת
מגיעות למימוש כשאני עומדת בפני בחירה חדשה.
לפעמים, כמו שמיא כתבה, זה מסתיים בסוג של היאחזות במה שיש
כדי שלא להישאר לבד לגמרי, אבל זה אף פעם לא יכול להסתיים טוב
אם מתפשרים על זה כבר בתחילת הדרך.
לפעמים ידע הוא כוח, ואז אני מעדיפה להתעמת עם הדברים אישית
כלומר לשמוע את זה באוזניים שלי, למרות שלכאורה אני יודעת את הלקסיקון
הלא כתוב לתירוצים גבריים והתחמקות, וגם יודעת את התשובה המכאיבה שאשמע,
אבל יש בזה משהו כמעט מזכך, לקבל את זה בפנים, אין מקום לתירוצים ביני לבין עצמי
(ראבאק, ממש הסנדלרית הולכת יחפה, בתור מי שכותבת בעצמה כתבות בנושא שנים...)
האמירה הכי נכונה שאני יכולה לומר בענין שאין פה מסרים סותרים
מי שלא מחזר, הוא לא בענין, ואותו אחד שלא בענין שלי או של מישהי אחרת
יכול להיות שבוע אחר כך בענין של מישהי, ואז הוא ידע בדיוק איך לחזר ולהמשיך להתנהג טוב.
(התכוונתי מבטיחה לך, ולא לנעמית..)
אמרתי שהמשפט נכון ומדוייק, לרגע לא אמרתי שאני בעד, אבל זה המצב.
אני האחרונה שתהיה מרוצה מכך.
הציניות הזו ממש לא במקומה, אני שמה את עצמי לשניות ספורות בדמות של כותבת המשפט (נעמית) ומבטיחה לה שגם מהמקום שלה היא לא מרוצה.
מה שיש פה זה תיאור מצב עגום. עגום אך מציאותי.
אין לי מה להוסיף מעבר לעובדה שזה אכן ממש מדכא.
עצוב.
חבל.
מתפשרות - הכוונה על היחס שהן מקבלות מגברים. למשל להיות עם גברים שרק מסמסים. או שבהתחלת הקשר ממשיכים לצאת עם נשים אחרות ומשאירים אותן על אש קטנה, באודישן. או גברים קרים שממעטים בדברי חיבה. מתפשרות על פירורי חום ורגש בגלל שהן כל כך זקוקות להם. בגלל שהן כל כך זקוקות למישהו. כשאת במצב שמזמן לא היה לך חבר את מוכנה להתפשר ולקחת מישהו שלא נותן לך כלום מבחינה רגשית - לא הכוונה להתפשר על גמד מכוער עם נזלת כרונית.
(יאללה, לישון)
אחלה גישה, נשים מתפשרות על פחות ופחות...
אחלה גישה, אחלה מילה להשתמש בה, בקונטקסט של קשר-זוגי, של יחסים, של זוגיות: פשרה. זה נשמע כל כך מבטיח. כל כך מעודד המשכיות: "אתה סוג של פשרה מבחינתי." כן... רומנטיקה במיטבה.
כן , כן
כבר ראיתי שמיא נתנה מקום של כבוד למשפט החזק והמצויין הזה, אבל אני רואה לנכון להדגיש אותו שוב שמא, חלילה , מישהו פיספס אותו...
זה כל כך מדוייק ונכון בעייני.
בסופו של דבר התהליך הוא הדדי- הנשים מתפשרות ומוכנות לקבל פחות ופחות, והגברים (ואגב בצדק- מבחינתם), ממשיכים ללכת בקו הזה.
טוב ורע כבר אמרתי אין הבדל. נדיר שיש מישהו מצויין - ואם זה לא זה אז - לא מה שהוא רוצה עדיף לחתוך ! לא הייתי רוצה להיות עם מישהו שמתפשר עלי סתם ככה כי אני לא רעה.נו אז מה - אני נחמדה אז כולם צריכים להיות איתי בגלל הנחמדות שלי ?!
אם זה זה נישארים לא אם זה "טוב" זה יחסי , תמיד יש יותר טוב. לא הולכת להשלות מישהו ולמשוך דברים שהם לא זה בגלל שהוא לא היה רע אלי. זאת לא קללה - זאת ברכה ! כן הייתי רוצה מישהו שתמיד מסתכל ואם יש מישהי יותר טובה - תפדל !!! לא הייתי רוצה למנוע ממישהו מישהי שהיא טובה יותר בשביל עצמי. או שהוא יהיה איתי מתוך עיוורון ולא מתוך רצון מלא.
הסיבה שאני במחשב היא שאני עובדת. מדריכי טיולים, כאילו? יולי אוגוסט?
בכולופן, גוף, זה לא עניין של הכי טוב בעולם, זה עניין של לא להיות חזירים. אין דבר כזה למצוא את הכי טוב, פשוט מה שגברים לא מבינים ורוב הנשים כן, זה כשטוב לך עם מישו, פשוט כדאי להישאר איתה/איתו. לתת צ'אנס למערכת היחסים הזאת, ולא להסתכל תמיד הלאה מעבר לכתפו אולי יגיע מישהו "מוצלח" יותר. זו הקללה של זמננו.
אני, כשיהיה לי בנאדם כמו שאני מחפשת, תאמיני לי שאני לא אחפש "יותר טוב". זה פשוט טפשי ותוקע את החיים.
מישו קבוע לסקס - זה החפצה - אבל שיקולים שלך.
וכן זכותך לחפש מישהו יותר ויותר טוב. לא הייתי מתפשרת על סרט לא טוב בטלויזיה - בטח שלא על בן זוג. זה סוג של זילזול להגיד למישהו שהוא הטוב ביותר - יש יותר טובים ממך וממני אבל אנחנו יחד כרגע כי אנחנו רוצים ומחר אולי לא יהיה בא לי.
קיום הוא סבל סיבת הסבל היא תשוקה.
וגם לא פחות :
קיום הוא תשוקה סיבת התשוקה היא סבל.
סבל זה דבר מהנה - אם זה לא פרדוקסלי זה לא מציאותי - אם מישהו בא ואומר לך שאת הדבר הכי טוב בעולם - זה שקר עלוב. לא הייתי רוצה מישהו שחושב שאני הדבר הכי טוב בעולם - יש טובות ממני ושיהיה איתי כי זה מה שהוא רוצה ולא בגלל שהוא חיי באשליה.
דהיינו שהבעיה מבחינתך היא למצוא אותם?
ועל זה נאמר: "גברת צעירה, את לא יודעת שמלשבת כל היום מול האינטר-איך-שלא-קוראים-להמצאה-החדשה-הזו-שלכם-הצעירים לא תמצאי כלום חוץ מעקמת בגב וקטרקט לעיניים... והרופא ממילא נשוי?" :) :) :)
(מעניין, אתמול כשהתחלתי להגיב בשרשור הזה הייתי די מעוצבן על מה שהיה כתוב פה. עכשיו... אני לא שיניתי את דעתי ביום האחרון, את ושאר הכותבות הדומיננטיות פה גם לא ובכל זאת, הפלא וופלה-בטעם-שוקו עכשיו, אחרי שהתכתבנו פה לא מעט והסברנו את דעתנו אחד לשניה ולהיפך, אנחנו, לפחות ככה זה נראה לי, די הגענו לעמק השווה. עכשיו, אני לא אומר "מעניין, זה כמעט אנלוגי לחיים האמיתיים," אבל אם מישהי פה תחשוב במקרה שזה כן אני לא אומר לה שהיא טועה. :)).
שיעה מה שבא לו - זה לא ענייני. גם אם הוא עושה את זה בצורה גרועה - טוב רע מה ההבדל ?! כל עוד אין פגיעות מוחשיות על הזין שלי !!! זה מפריע שכל מיני אידיוטים אומרים עלי דבוירטואלי ברי נאצה עם השם המלא שלי - גוגל זה הפרנסה שלי - זה האוכל של הכלבים שלי.
בפנים - מצידי יכולים להגיד לי שאני מפגרת, חסרת תועלת, בת זונה, כלבה מטומטמת, דפוקה וחולת נפש. חופשי - אני גם אומרת את זה על עצמי :-)
ברוררררררררר - אני בחיים לא מחפשת 'יותר טוב'. אני, כל הבחירות שלי בגברים היו רק בטובי הלב המופלגים, בבחורים הטובים שהיו טובים לכל האוכלוסייה ולא רק אליי, ופגעתי בול. כשאני מוצאת מישהו להיות איתו, וחונה עליו, אני בדרך כלל לא מפספסת, וזה קריטריון נהדר.
ולגוףףףףףף - צ'מעי, יש לי מישו קבוע לסקס. אין לי בעיה בוערת בתחום הזה. אני גם מנסה להגיד את זה לגברים - אני לא איזו מתוסכלת שיושבת בבית בחרמנות-שיא ומחכה למשיח שיגאל אותי. אני ועוד נשים רבות לא ממש זקוקות לפיתרון בתחום גם אם אנחנו מתות על זה וחייבות את זה אפילו כל יום, כן? אנחנו באמת מחפשות מעבר. את לא, והצהרת על זה, וסבבה לך, אבל לנשים רבות (וגם לגברים) יש צרכים שלא מתמלאים במסגרת של סקס בלבד. זה גם אותי באמת לא נורא מעניין.
יש משפט נורא קלישאתי בנושא (אבל קלישאות, מטבען, הן יותר נכונות מאשר שמאלציות): "זה לא מה שהוא אומר, זה איך שהוא עושה."
שאלה לי, אלייך כבעלת הבלוג, אבל גם לכל הקוראות (והקוראים, נו בסדר,) שנמצאים פה: את מאמינה על עצמך שאם תפגשי בלב הפתוח והאוהב הזה באמצע הרחוב את תדעי לזהות אותו?
זה לא התרסה מצידי, זה חצי התעניינות, חצי נקודה למחשבה עבורכן/ם.
הרי אף-אחד לא מושלם (אפילו לא אני, ואני, אם יורשה לי להעיד על עצמי, די קרוב.) גם הלב הכי פתוח ואוהב (רצוי שהוא יהיה מחובר לבן-אדם, אבל זה כבר זוטות,) יסבול מימים לא טובים, מהתפרצויות אגואיסטיות, מ"מגיע לי", מ"אני רוצה", ממחוסר ב"צומי" וצורך ב"פינוקי" (לא החטיף דמוי במבה.)
ואני שואל, בשיא הרצינות, לא במטרה להאשים, בימינו, כשה"שוק" כל כך רווי (גם מצידכן. בואו לא נכחד, ישנם גם לא מעט גברים פנויים,) כשהעידן הוא עידן האינסטנט (ואת בעצמך ציינת שהמבוגרים למדו מהצעירים את כל הטריקים. אגב, לאיזה קטגוריה את משייכת את עצמך? לא, את לא חייבת לענות. :) :) :)) כשתמיד "יש משהו יותר טוב מעבר לפינה... טוב, מעבר לפינה הבאה... אין, אין מצב שמאחורי הפינה הבאה לא מתחבא איזה נסיך..." את תוכלי לזהות לב פתוח ואוהב? את תהיי מוכנה לקבל את העובדה שאין דבר כזה מושלם, לכולם יש נפילות פה ושם?
(על אחרים אין לי בעיה לדבר בבלוג שלך. :) :) :) :) :)).
זה כאילו שנשים לא נהנות מסקס אלה כאמצעי להשיג מטרה. וא את לא נהנת מהסקס אל תהיי שם !
אמרתי לך קודם - באמת אין מה לבנות על מערכת יחסים ולא חשוב מה אומרים לך ומה מבטיחים לך גם אם אומרים לך שרוצים להיות האבא של הילדים שלך - אולי זה מעליב את האיטלגנציה אבל עוד יותר מעליב להתייחס חשיבות לזה. אז אמר ואמר - ש י ג י ד ! ! !
מותר לו גם להגיד ואז להימלך בדעתו - בוץ שלו לא עניינך אל תקחי אחריות על מה שאחרים אומרים גם אם הם אומרים את זה לך.
לא יודעת אני מקבלת את הרושם מהרשומה של "אם שכבת איתי אז לפחות שיצא לי מיזה משהו ואם לא אז אני זונה"
וואלה אני לא מרגישה את עצמי מספיק בוגרת ובשלה בשביל מערכת יחסים אז למה שאני אשלה מישהו שכן ?
למה שאני אקח ממנו מתנות או אתן לו ?! מתנות זה דבר הדדי - אין לי בבעיה להזמין לסרט מישהו שני יודעת שהדלק שלו אלי עולה
לו בערך כמו הסרט - בכייף - זה יגרום לי להרגיש עם עצמי יותר טוב !
וכל הקטע של המחוות הקטנות של לשלוח לי קישורים לדברים ופתקים וטלפונים כל יום וכאלה - לא לא תודה ! זה משהו שלא הייתי רוצה מאדם זר ובטח שלא מאדם קרוב !!! לא הייתי רוצה שמישהו יבזבז עלי טלפונים. רוצה לדבר איתי כי באמת בא לך לדבר איתי וול קם בכייף אני אדבר איתך גם שעה אם יש לי זמן וחשק - רוצה להתקשר אלי סתם ולא מעניין אותך שכרגע אני מרוכזת בעבודה או אוכלת או סתם יושבת עם מישהו אחר ומדברת או שאולי בא לי להיות עם הכלבים שלי בים בלי הפרעות כי כל שניה הם יכולים להעלם ?! ככה סתם כי אתה אתה ואתה חשוב לך לדעת עכשיו וכרגע מה שלומי ואם אכפת לי אני אפנה את הזמן שאני עושה משהו אחר שאני נהנת ממנו כדי שאתה תהנה לשמוע את קולי ולא אכפת לך שאני יכולה לדבר איתך אח"כ ואני לא אמות או אשכח אותך וגם אם כן אז מה ?! - לאאאאאאאאאאא רוצה לאאאאאאאא מעוניינת !
בעניין הוויכוח על הזנות שהתעורר פה - אני חושבת שהבעיה היא לא כשגברים או נשים מצהירים שפניהם לסקס בלבד. זה טוב ובריא ואחלה.
אני חושבת שהבעיה אצל אותם גברים מתנחלים שגלי מתארת בכעס הוא שהם - ורבים אחרים, מקרים פחות קיצוניים מהמתנחלים, שגם אני פגשתי בהם - מספרים לנשים בדברי חלקות כמה הם כמהים לקשר וכמה הם מעוניינים במערכת יחסים. ונשים רבות שמעוניינות ב'זוגיות' (מילה נוראה) ובקשר אמיתי 'נופלות בסם' מה שנקרא אבל מקבלות רק סקס - פעמים רבות מנוכר, לא חם - ולא זו היתה כוונת המשוררת.
כי אני למשל, וכבר כתבתי על זה, מוכנה להיות זונה רק בכסף. אדרבא, כשהדברים מונחים על השולחן אין לי בעיה - ולסקס בלבד יש לי הפיתרונות שלי, אבל אני לא אוהבת שמשקרים לי.
חחחחח - אל תגזימי. הסטנדרטים שלי לא כאלה גבוהים - ומאוד הופתעתי באמת להיווכח שהם הפכו לגבוהים פתאום. אני מחפשת גבר טוב ונחמד, צחקן וחזק וכמובן שיעניין אותי. אין לי חוץ מזה ענייני תארים, מצליחנות וכסף שמטרידים אותי וגם לא גיל. רק כנראה שלב פתוח ואוהב זה באמת מצרך יקר המציאות בימינו. תודה שקראת.
מצחיק אתה... תודה שבאת.
אם הייתי טיפוס ציני ומתחכם רוב הסיכויים שעכשיו הייתי מהמהם לעצמי, מתחת לשפם (שאין לי. בעעעע,) איזה "וואלה? נו קידינג." בהקשר של הרשומה ושרשור התגובות שהתפתח ממנה.
אבל אני לא כל שני הדברים האלו שכתבתי, אז אני לא אומר כלום. :)
אולי אני מבינה את אותם גברים שבאים והולכים בבוקר , כי אני קצת כמוהם.
אומנם אני עושה את זה חעיתים רחוקות - אבל אם אני לא מקבלת פידבק במקום שהבן אדם רוצה להמשיך וגם אני רוצה להמשיך או שהוא פשוט לא מעניין אותי - אני לא נשארת בשביל עוד קצת סקס או בשביל לא להעליב את הבן אדם. יותר מעליב לבוא לעוד כמה פעמים של סקס למישהו שאת יודעת שזה לא זה מאשר ללכת אחרי פעם אחת.
פעם איזה מישהו שלא רציתי להעליב אז משכתי את זה קצת והסברתי לו ביפה אחרי כמה פעמים שאני לא מעוניינת להמשיך שאל אותי "מה אני זונה שלך ?!" כמה זילזלתי בו באותו רגע על השאלה המגעילה - הוצאתי מהתיק שלי חצי כרטייה, כסף קטן ושטר של 50 שקל זרקתי על הרצפה ועניתי לו "כן"!
מעניין אותי אם את לא שמה לב כמה, לא האם, כמה את מתנשאת פה על... על פחות או יותר כולם: גברים, נשים, מי לא?
כן, ישנם גברים, לא מעט אפילו, שמה שתארת הוא החלום הרטוב, תרתי-משמע, שלהם. ישנם גם נשים שזה מה שמתאים להן.
לקרוא להן "הסמרטוט של הגבר" או לקרוא לגברים האלו בשמות זה התנשאות רבתי.
יש נשים שברגע הזה של החיים שלהן רוצות רק מישהו שיבוא אליהן הביתה (כי הוא לא רוצה שהן תבאנה אליו. הוא "מנומס" מדי מכדי לזרוק אותן מהמיטה שלו. הוא פשוט "ייעלם" משלהן) ויזיין להן את הצורה שבמשך שבוע החיוך לא יירד להן מהפנים.
מפתיע אותך? אולי. פוגע בך? לפי התגובה שלך, ללא ספק.
אבל זה מה יש. הן קיימות, הן שמחות במה שיש להן, אולי אפילו זה כל מה שהן רוצות כרגע.
והכי חשוב? זכותן לחשוב ולהרגיש ככה בלי לקבל שטיפה על כך שהן "סמרטוט של הגבר."
לך אישית זה לא מתאים (ואני אישית חושב כמוך דווקא,) אז במטותא... אל תשתתפי במשחק הזה.
אבל לעמוד על הקווים במגרש ולומר לאלו שמשחקים ש"סבתא שלי משחקת יותר טוב מכם!"... נו-נו-נו. לא יפה, לא מכובד ולא במקום.
אם בן אדם מחפש רק סקס - עדיף על להיות בת זוג שלו - מה כל כך מסובך בזה ?! למה סתם לכפות את עצמך על מישהו בגלל סקס ?! אפשר לקלוט את זה כבר בפעם הראשונה ואז לסנן אותו אחר כך. למה לכפות את עצמך על בן אדם ? במיוחד על בן אדם שאת מחבבת ? מי שרוצה רק סקס זה חסד אנושי לך ולו פשוט לנתק איתו קשר אחרי פעם אחד - עדיף סקס חד פעמי עם מישהו שאת לא סובלת ואין לך בעיה להחפיץ צאשר להחפיץ מישהו שאת מחבבת. ואם אפשר אז להמנע גם מלהחפיץ באופן כללי.
את מתארת מצב של שני אנשים שלכל אחד בית משלו - למה לטפח בית שהוא לא שלך ?! זה לא ניראה לך ניצול לרצות שמישהו יטפח בית שהוא לא גר בו ?!
לא יוצא איתה מהבית - אדם זה לא מחזיק מפתחות - לא צריך לקחת לכל מקום - רוצה יבוא לא רוצה שלא יבוא ! ובטח שלא יבולא לכל מקום כל הזמן - זה עלוקתי.
לא הייתי רוצה שאדם שאני לא סובלת יביא לי מתנות ויוציא עלי כספים - מכאן שבטח שלא הייתי רוצה שאדם שאני אוהבת יוציא עלי כספים !!! למה ?! אם מדובר בבן זוג לטווח רחוק שמביא מתנה ומקבל מתנה כן - כחלק מחיזור לא ! ולא פרח - למה פרח ?! לא חבל על הפרח ? שישאר בטבע אני אסתדר.
בכנות - אני תמיד מעדיפה לצאת עם חברות !!!! עם נשים אני יותר מסתדרת - מצחיקות אותי, מעבירות את הזמן, גברים משעמיים אותי ברובם ! אין לי על מה לדבר איתם ממש !
אני לא סמרטוט - אני פשוט לא רואה מישהו שיהיה איתי שלא מרצונו המלא ותו לא ! שלא יתנו לי מתנות כאילו שאני איזה קדושה או שצריך לשחד שלא יחפיצו אותי - מתנות זה דבר הדדי !
אף אחד אבל אף אחד אל בא אלי הביתה :-))))))))))))))))))))))))))))) לא מכניסה מישהו שאני לא מכירה טוב טוב. נקודה. בטח שלא מישהו לסקס ! חמה ? אני אני כמו איזה מלכת קרח. אצלי הם תמיד נישארים ליותר מידי זמן הלואי שכל אקס שלי היה נישאר פחות מכמה שנים !!! ככה זה מגיל 15 עד לפני שנתיים שלמדתי לחפף אותם ! אומנם שנתיים שבקושי יש לי סקס אחת לארבעה חודשים -חצי שנה. אבל כל אחד ברמת על. שווים שווים.
אני לא יכולה שלא להתייחס קודם לתמונה.
האם ישו חיזר אחרי מריה מגדלנה?
הרי היא הלכה אחריו בעיניים עצומות, עד הסוף המר
ואהבה אותו ללא גבולות.
מה היא קיבלה ממנו? אם לא את ההתגלות שלו מצד אחד
ואת הבושה מצד שני, שכולם קראו לה זונה???
איזו תמונה נהדרת! אישה איטלקיה במיטבה.
מתה על פרוג'ינו.
ואיזה כיף שיש אותך! שכותבת בכזו רגישות ואיכפתיות על כל הנושאים
הכואבים של הנשים היום.
כבר אמרתי לך שאין כמוך, נפלאה!! ולכן קשה גם למצוא את הגבר שיעמוד בסטנדרטים שלך.
תודה, על עוד פוסט מהלב.
*
אמנם יצאתי מהשוק כבר לפני שנים, אבל אם זכרוני אינו מטעני הכיף הגדול ביותר הוא החיזור (לפעמים אני מנסה את זה על זוגתי בשלשים השנה האחרונות ולעתים רחוקות זה גם מצליח)
עצוב שיש נשים שמוכנות להיות פשוט זונות מודרניות מבלי שהגבר למעשה יהיה בן זוג שלהן.
גברת גוף, מה שתיארתי כאן זה ניצול: הגבר בא הביתה לאשה, עושה אצלה ביקורי בית לזיונים בלבד, לא יוצא איתה כלל מפתח הבית ולא חי איתה כבן זוג בבית, אלא רק בא לביקורי בית כאילו היא הייתה נערת ליווי, ואת נראה שחושבת שזה החלום הרטוב שלך? זה לא נראה לך ניצול? האם לא היית רוצה לחיות עם גבר בבית אחד בשוויון ואז במסגרת החיים ביחד כאשר הוא בן זוג שלך לעשות הכל, מיד פעם לצאת וגם לצאת עם חברות? ומה עם החיזור מיד פעם וכן שביא לך מידי פעם מתנה קטנה, איזה פרח קטן, מה יש? אני המומה מהתשובה שלך שהייתי מכתירה אות בכותרת "סמרטוט של הגבר". יש עכשיו באמת תנועה של נשים שמעודדת נשים להיות סמרטוט של הגבר... אבל גם התנועה הזו מעודדת נשים נשואות להיות סמרטוטות ולא נשים שגבר בא לעשות ביקורי בית אצלן כאילו הן נערות ליווי או זונות. גבר שבא לעשות אצלך ביקורי בית כאילו את נערת ליווי בז לך מהר מאוד, גם אם את מראה לכל העולם ואשתו וילדיו שאת נורא חמה ונורא אוהבת סקס. את הגבר זה לא מעניין כ את לא מכבדת את עצמך.
אבל אני מוכנה לתת לך מספר טלפון של גבר אחד שנוהג לעשות ביקורי בית לנשים ולא לצאת איתן אף פעם בעקרון לשום מקום והוא מצהיר שהוא... רק רוצה זיון והוא יבוא אליך הביתה וירצה שתתני לו ארוחות כיד המלך ושתפעילי לו את המזגן בלילה. הוא ירוץ אליך כמו טיל והוא גם נראה די טוב ומשכיל והוא יענג אותך במיטה קבוע, אבל לעולם הוא לא יזמין אותך לשום מקום - רק זיון ומזמוזים הוא רוצה. אבל זה מה שאת רוצה למעלה לא? אני פשוט המומה שנשים בכלל רוצות רק את זה ולא זוגיות ולחיות עם גבר. ממש המומה לחלוטין. סליחה כן, אבל המומה לחלוטין עכשיו מהתגובה שלך.
וואו..בחיים שלי לא קראתי כזה מונולוג של גבר. קראתי או שמעתי.
Masterpiece
אני השתכנעתי.
פחחחחחחחח - גדול :)
ובני-&*#ות, שמוקים, קמצנים, חושבים רק מהזין, מחפשים צעירות בלונדיניות עם IQ חד-ספרתי, בוגדים (סדרתיים,) טיפשים, מטומטמים, נאלחים ובכלל לא מתאימים להשתייך למין האנושי.
ואני גבר!
:) :) :)
הזקנים למדו במהירות חשודה, זה נכון.
כל הגברים חארות!
אפשר גם להפגש בהפסקת-צהריים למשל, או מתי שיוצא. אם ישבנו יחד בצהריים לאיזה שעה בערב אפשר, ורצוי, להתקשר.
ובאשר לבחירות שלי... מן הסתם אני מעדיף את אלו שמראש עונות לאיזשהו רף מסוים שהגדרתי לעצמי, ברור. אבל את יודעת מה הוא הרף? כי, בואי נאמר זאת כך (יונית,) הרף שלי מאד גבוה, מאד-מאד גבוה, אבל ממש לא בכיוון שאת חושבת שהוא.
הצחקת אותי עם התגובה הזו, אבל במשמעות הטובה של המושג, לא הצינית (כלומר ממש, חייכתי.)
לפני כמה ימים פגשתי מכר/ידיד/סוג-של-חבר-תל-אביבי במקום העבודה שלו.
"איפה X?" שאלתי, "כבר כמה ימים שאני לא רואה אותה כאן."
הוא מסתכל עליי.
"התלהבת ממנה?"
(לעצמי בלב: "לא!!!! אני סתם מתעניין. סתם אני מציין שלא ראיתי אותה כבר כמה ימים.") "כן." לקוני.
"אתה יודע שיש לה חבר? בכל מקרה היא כבר לא עובדת פה."
"כן, אני יודע שיש לה חבר," אני נאנח, "אבל מה אני אגיד לך... היא מחייכת אלייך, סתם כי היא בחורה חמודה שכמוה שאוהבת לחייך לעולם, ואני... הלב שלי פשוט נמס ממנה כל פעם מחדש."
את שופטת יותר מדי אנשים, יותר מדי מהר.
מתי נדלקתי על מישהי? לא מעט פעמים. אני לא בקטע של "להכניס אצבע למים", אני יותר בקטע של "לקפוץ ראש."
וזו בדיוק הנקודה שלי.
אני נדלק על מישהי. בייסורים מוציא ממנה מס' טלפון (יסורים בגללי, לא בגללה. לא משנה.) מתקשר פעם אחת. פעמיים. שבוע שלם אני מתקשר אליה. כל שיחה נמשכת שעה ומעלה, בכיף, כי אני נהנה לדבר איתה, זה עושה לי טוב על הלב, זה מחייך אותי. אני שומע אותה צוחקת מהצד השני של הקו מאיזו בדיחת-קרש שסיפרתי לה ואני באקסטזה בעצמי. חשבון הטלפון בסוף החודש?! מי בכלל סופר את החשבון? וזה לא שאני שוחה בכסף, די להיפך, אני טובע באוברדרפט.
ואז אני לא יכול אבל להמנע מלשאול את עצמי: אני נהנה לדבר איתה, היא נהנית לדבר איתי, בזה שגם היא נהנית אין ספק. אבל למה זה רק אני שמתאמץ פה? הרי היא כן נהנית לדבר איתי, אז למה זה לא משנה לה? למה היא לא יוזמת את השיחות האלו? למה היא לא רוצה שאני אספר לה בדיחת-קרש מתי שנוח לה אלא רק מתי שאני מתקשר. ואת יודעת מה... פתאום אני חושב על זה שוואלה, שמונה שעות, במצטבר, של זמן-אוויר הולכות לעשות לי חור בכיס.
אז אני מפסיק, ליום אחד מסכן, להיות זה שיוזם.
יום אחד לא יקרה כלום, אני אומר לעצמי, אם אני לא אצור איתה קשר.
וזה עינוי עבורי, מפני שאני, כמו שאמרנו, מאלו שקופצים ראש, ואני עכשיו, אחרי שבוע של קשר, כל כך כרוך אחריה, אחרי הצחוק שלה, אחרי הקול שלה שלא לדבר איתה הורג אותי מבפנים.
אבל מצד שני אני רוצה לדעת האם אני ברירת-מחדל עבורה, מישהו שאם הוא מתקשר - טוב, אם לא התקשר - גם טוב, או שאני ה"קפיצת ראש" שלה גם כן.
ולא, היא לא מתקשרת. המהדרות ישלחו SMS, ב-12 בלילה, אחרי שיום שלם הן לא שמעו ממני, "מה קורה?" זהו, שתי מילים. הרוב המוחלט, שהרי מהדרין הן מיעוט שבמיעוט, לא יטרחו גם על זה.
ואני אומר, "נו, מילא." ויום אחרי זה חוזרים לשגרה: אני מתקשר, משקיע, מצחיק, משעשע, בלה-בלה-בלה והן מקושרות, משועשעות, מושקעות, מוצחקות, בלה-בלה-בלה (יפה לי להמציא הטיות למילים בעברית, נכון?)
ואז עובר עוד שבוע.
"נו, כבר שבועיים של קשר" אני אומר לעצמי (בדרך הספקנו כמה, שלושה, ארבעה דייטים? נראה לי מספיק בשבועיים. מה גם שיש אילוצים של זמן,) הפעם היא כבר חייבת להתעניין.
ואני עושה את אותו מבחן.
והיא שוב נכשלת.
ואת יודעת מה? זה לא מתאים לי!
לא מתאים לי להיות ברירת-מחדל. יתקשר - יופי, לא יתקשר - נצא לבלות עם חברה טובה.
לא מתאים לי להיות מי שמשקיע מעצמו מעל ומעבר, "לא דופק חשבון," נותן ונותן ונותן (כי אני, כאמור, מאלו ש"קופצים ראש",) ולא לקבל חזרה. ולמקרה שאני לא ברור מספיק, "לקבל חזרה" את אותו יחס, לא שום דבר מעבר ליחס.
מגיע לכן? יכול להיות. בגלל זה אני תמיד, גם אחרי שחטפתי מכה מהקודמת, משקיע את כל מה שיש לי כבר מההתחלה.
אבל... כשאני משקיע כמו משוגע אני מצפה שזה יהיה הדדי כן.
אני פה בשביל הדבר האמיתי, לא הזיון להיום בלילה. גם לי יש רגשות, גם אני רוצה להרגיש שאכפת למישהי ממני, שאני מרכז היקום שלה, בלה-בלה-בלה.
ואני ממש, אבל ממש לא מבין מה לא בסדר בזה לדעתך? למה זה נראה לך לא הגיוני?
והאמת היא, שבתור מי שאיננו דייטר סדרתי (מכל מיני סיבות שלא כאן המקום והזמן לציין אותן,) הייתי שמח לומר לך שהטיפוס הזה שתארתי הוא המיעוט, היוצאות מן הכלל שמעידות על הכלל. אבל זה לא נכון. הן הכלל.
"רפי, תרגש אותי!"
מצטער, אני הפסקתי לחלק את הלב שלי חינם.
אמרתי כבר מיליון פעמים. אני לא רודפת אחרי צעירים. גברים בגילי פשוט לא מתחילים איתי. הם מעוניינים בנשים צעירות יותר, שיעריצו אותם, או שבי באופן מיוחד אינם מעוניינים, לא יודעת. הגברים היחידים שמתחילים איתי צעירים ממני.
ומה את חושבת, המבוגרים לא למדו מהדור הזה איך להתנהג? כשעוד הייתי בג'יידייט היו לי כמה היתקלויות מזוויעות עם מבוגרים. רבים מהם אימצו בשמחה את הנורמות של היום. של לסמס במקום לדבר, של לנהל כמה מערכות יחסים יחד, של לעשות לי אודישן מול נשים אחרות, של להיעלם. תאמיני לי, הם צועדים יופי עם הזמן.
בעז, אני יודעת שיש נשים שמתנהגות מגעיל - אני יודעת את זה כי יש לי אח וידידים וגם גברים שיצאתי איתם וסיפרו לי.אלה כמובן לא החברות שלי ולא נשים שאני מכירה באופן אישי, תודה לאל. אמה-מה, הרבה פעמים גברים לא זורקים אותן לכל הרוחות רק כי הן נראות טוב. וזה להבדיל מכך שאני כן זרקתי לכל הרוחות ובשנייה הראשונה גבר שלא התנהג אליי יפה לפי הקריטריונים המחמירים שלי. בגלל זה 'מערכות היחסים' שלי החזיקו דקותיים, ומי ששרדו חודשייים באמת היו המעולים ביותר.
ולמה גברים נשארים עם הבחורות האיומות? כי הן נראות טוב, זה הכל, כי הדגש בדור שלכם על החיצוניות גמכן עבר כל פרופורציה. כי בזמני, בחורה נחשבה לנאה וחיננית אם היו לה עיניים יפות או שיער גולש או רגליים יפות או שיזוף נאה או מותניים צרות וכו', אבל אצלכם, כל מי שלא כ----ית-על לא נחשבת.
אדרבה, אני חושבת שזה התפקיד שלכם להיפטר מכל הנצלניות והדפוקות ולהשאיר את הבמה לנשים הטובות, כמוני. אותי ואת חברותיי זה מאוד מאוד מעצבן לראות מכשפות שמוצאות גברים טובים ושווים רק בגלל התחנחנויותיהן או ווטאבר.
פחד שיעשו לה עוד צריבה מדממת על הנשמה!
פעם, כשעוד שילמתי לג'ידייט
רק כדי לגלות שלא עונות גם כשמעוניינות כי הציניות הרגה את ההתייחסות שלהן לאנשים
רק כדי לגלות שאף אחת כמעט לא כתבה מה נכתב בשורות וביניהן
אז לאן זה הביא אותי...
לכך שהיום, כהפרופיל סתם שוכב לו שם, עדיין מלא, אם מישהי רוצה לפנות, ויש בחורות חמודות בהחלט... שהן תעשנה מנוי, כי אני כבר נכוותי.
ועד שיש גבר כזה...
והוא חושב על זה כל היום...
אפילו על איך להיפגש איתה...
היא אפילו לא מסכימה לקחת את זה מחוץ לרשת מרוב פחד... פחד לאהוב ושיאהבו אותה?
אם תוותר...
איך תדע לקנות מתנות?
או להכין אותם?
אני בכלל תוהה אם יש עדיין נשים שיודעות איך לקבל חיזור, בלי ציניות...
בהחלט היה ראוי שחרור כשלא עבר להקשב :)
אבל אם ברצינות...
יש לי פה קצת הרגשה של הפוסל במומו פוסל
אני עוד לומד את הסצנה
ויש בה לא מעט דברים שאני סולד מהם
אחרים סתם לא מתאימים לי
ולאחרים אני עוד לא רגיל
או לא רגיל להנות מהם
אבל... את כל מה שאני לומד
במיוחד הדברים המכוערים
אני לומד מנשים
אז בואי רגע, מיא לא נעשה הנחות
זה התחיל בתמימותי כשבחורה קמה והלכה לי בבוקר
חותכות בטלפון או בסמס
בכל שאתן לא תמיד עונות גם אם לא מתאים
משחקות משחקים למרות שאתן רוצות בחור שסיים את השלב הזה אצלו
שמות מסיכה בדייטים
שואלות שאלות כמו בראיון עבודה כבר בטלפון
ועוד ועוד מיני מטעמים...
אני מחזר סדרתי
מתאהב בלתי נדלה
ועוד כמה דברים
אבל גם לי
אחרי שעלי עשו ג'גלינג
במקום שלא העזתי לחשוב על כך
גם לי
התחיל קצת להימאס מהחיזור
וזה בעיקר מאוד מעציב.
סליחה על התסכול
הייתי צריך להוציא אני יודע שאת לא הכתובת
אבל אולי אכתוב לך בהזדמנות את השתלשלות האירועים של מתגרש רומנטיקן חסר תקנה שלומד לראשונה בחייו את הסצנה כדי שתערכי ותפרסמי ב"את"...
אני מציע להקים את תנועת "החזרת החיזור לבחור"
אז תעזבי את הדור הזה, שילכו הבארבים המיכניים עם הברביות המיכניות התואמות להם כמו לוח אם לשבב.
מה חשוב הגיל באמת? מי שאנחנו על סך כל חוויותינו, הוא החשוב באמת. גם אני שברתי מוסמכמות בנישואיי. אהבה. הם בכלל מכירים את המילה הזאת היום?
זאת הסיבה שאמרתי לך לא לעמוד יותר על המשבצת של הגילאים הפעוטים. הם לא ראויים לך. את מבינה?
הוא שאמרתי. אנחנו לא בתחרות עם אף אחת.(השארתי לעצמי את הזכות לחזור לדיון הזה בעתיד. אי-אפשר לבוא אליי בטענות. :))
את טוענת שבעלות הממון קונו... אה, "מבצעות עסקה" בבחירת מי שאיתו הן יחלקו את חייהן. זה, כנראה, אני לא יודע: אני לא אישה ובטח שלא אחת בעלת הון, נכון.
אבל... מה אנחנו, דלת העם, עושים?
זה מאד רומנטי בעייננו לומר שאנחנו, ה"עמך", מוצאים אחד את השניה, הנפשות התאומות, בלה-בלה-בלה.
מאד מנחם. (כי אנחנו הרי פגשנו את החצי השני שלנו בזכות עצמנו, זה לא הכסף/מעמד/השפעה/כוח שלנו שקסם להם וברגע ש"בטל הדבר, בטלה האהבה." חלילה וחס.)
אבל תכל'ס? אנחנו לא עושים עסקה?! כמו גדולים עושים עסקה: תני לי לחיות לידך, כי נוח לי איתך, כי אני כבר רגיל אלייך, כי הסקס איתך כבר מוכר לי ואני יודע בדיוק איפה לגעת כדי להוציא ממך קולות של חתלתול ואני מצידי אתן לך להיות לידי. ולהיפך, כמובן.
אני לא זוכר באיזה ספר זה הופיע (ספר שעסק בתקופה המוסרנית של אנגליה,) שתי דמויות, שני גברים, מדברים בינהם על "עניינים שבלב". ואז האחד מטיח בשני (ומכיוון שזה לא ציטוט אני לא אשים מרכאות):
תגיד לי, למה אתה חושב שאנחנו יותר טובים מהפשוטים שבעם? כי אנחנו "בוחרים" עם מי להיות בעוד שכורה הפחם הפשוט, הסנדלר "נתקעים" עם הבחורה הראשונה שהם הכניסו להריון?! זה באמת מה שאתה חושב שאנחנו עושים, בוחרים? ומה אם לא היית עשיר, גם אז היית יכול לבחור?!
לא בכדי קוראים לזה "שוק הבשר."
ואת יודעת איך זה בשוק, במיוחד שווקים מזרח-תיכוניים, מי שלא מתמקחת על שקל תקבל בסוף מוצר שלא שווה אפילו אגורה.
אבל... ואני לא יכול להפסיק ולהדגיש את זה, זה עובד לשני הכיוונים!!!
שרי אריסון ועוד רבות קונות או
כפי שהן רואות זאת עיסקה.
אני שוב טוענת שיש הרבה
גברים המשקיעים בנשיםומחזרים.
תשאלי בחנויות הפרחים מי
הקליינטים שלהם וכו'.
אני לא מבינה את הטענות שלך
בכתבות.
במילים אחרות את אומרת שנשים קונות לעצמן גבר כדי לא להיות לבד, כמו שפעם הגברים קנו לעצמן אשה. באמת מקסים ומעודד.
אנחנו באמת נסכים שלא להסכים.
אני שוב אומרת שלבעלי הבהרתי מראש שרק הוא יתקשר בגלל שבדיוק לפני כן היה איזה בחור שנעלם לי והיה חשוב לי הביטחון הזה, ולו ממש לא היה איכפת כי הוא חשב שאני מאוד שווה ורצה אותי ולא מישהי אחרת. מצדי היתה המון הכרת תודה לכל טלפון.
אנחנו, הנשים הבסדר, שמראות שאיכפת לנו, מאוד מצפות מכם, הגברים הבסדר, להעיף את הנצלניות, כי גם לנו זה מזיק שכל מיני פוסטמות זוכות בגברים שווים. אמה-מה, ככה זה כשבוחרים רק על פי החיצוניות. היום אני ממש לא עושה חשבונות על טלפונים ומחמאות וכאלה וכן מעניקה אותם בשפע, כמובן כשזה מהלב.
אני כמובן די מופתעת - ולרי אלת האש כתבה את זה בפוסט שלה - שגבר שנראה לי 'בסדר' ושפך עליי מחמאות, בין השאר על האופי ולא רק על היופי, יום קודם, נעלם יום אחר כך. כי באמת - אם אני כל כך הורסת ומדאימה, איפה אתה? אני, אין סיכוי שאתנהג ככה.
שמע, זה התפקיד שלכם לסנן את הנצלניות ואת רודפות הג'יפים (אחת הכתבות הבאות שלי, אגב). אני לא סובלת לא נצלנים ולא נצלניות. אני גם יודעת שיציאה סדרתית לדייטים כושלים מאוד מדכאת ומחלישה וקשה לי להעלות על דעתי בחורות שסומכות עליהם לאספקה סדירה של ארוחות ערב/לילה.
החיזור השתנה היום יותר נשים
מחזרות, יש להן כסף והן מרשות
לעצמן - "העיקר להיות עם גבר"....
(וזה זול יותר מרוטווילר)
האקס שלי מצא מישהי ששילמה
עבורו גם את המזונות עבור ילדיו...
ופירנסה אותו משך שנים.
אני מכירה הרבה נשים שמוכנות
מההיכרות הראשונית לממן לעצמן
גברים, מצבן הכספי טוב.
יש הרבה נשים נראות מעולה משכילות.
יש תתפלאי גם גברים רומנטים
ומחזרים נפלאים אני נהנית מאוד
לראות את ילדי וחבריהם חבל"ז!!!
השתנה
טוב, תגובה אחרונה שלי בשרשור הזה (אני מקווה. לכי תדעי מה אני עוד אקרא פה ביומיים-שלושה הקרובים.)
נלך מהסוף להתחלה דווקא: כן, בחורים שלא מוכנים להוציא את האף שלהם מ-ד' אמותיהם (וכן, גם אני שמעתי עליהם,) הם פשוט שמוקים. כלומר, המינימום, לעניות דעתי כמובן, הוא לעשות חצי-חצי: פעם הוא, פעם היא או משהו בסגנון. (על עצמי, באופן אישי, אני אפרופו יכול לספר שבאמת הייתי בקשר עם חיפאית ואני בכלל מלאבס-אי.)
מאידך גיסא, הסיפור שאת סיפרת על בעלך לעתיד-לשעבר... יפה לך ויפה לו שלכם זה התאים ההתנהגות הזו שלך. אצלי זה לא היה cut the mustard. לא אכפת לי כמה יפה הבחורה שבפוטנציה תהיה איתי מתייחסת אליי אחרי שאני השקעתי בה... אני רוצה לדעת שאני חשוב לה לא פחות משהיא רוצה לדעת שהיא חשובה לי. וכן, ליצור קשר מיוזמתה (ורצוי, אגב, בלי אמירה מפורשת: "אני רוצה שתתקשר כל יום",) במיוחד אם במשך איזה יום וחצי היא לא שמעה ממני (אחרי, נניח שבמשך שבוע שלם אני כן התקשרתי כל יום, כמו טטל'ה,) נקרא להתייחס אליי. רק זה, אין תחליפים, אין "בית המרקחת ראשי להחליף מוצר זה במוצר גנרי בעל השפעה זהה." אני רוצה הוכחת חשיבות, יחס. (שוב אני אספר על עצמי שמישהי אחרת שקיוויתי שיהיה ביננו משהו שאחרי ששבועיים שלמים אני התקשרתי אליה פעם ואפילו פעמיים ביום, כל שיחה בכיף חצי-שעה, שעה, ואז החלטתי לבחון: מה יקרה אם אני לא אצור קשר יומיים רצוף? האמת שזה היה עינוי עבורי לא להתקשר אליה ראשון, נהנתי מהשיחות שלנו, כשדברנו היא הייתה הכי חביבה וחברותית ומבינה ומתחשבת בעולם... המקבילה הטלפונית של "ארחתי אותו באופן מושלם." אבל לא היה לה מספיק חשוב לברר איתי למה, אחרי שבועיים של קשר אינטנסיבי, אני נעלם ונאלם. זה לא מישהי שאכפת לה ממני, זה מישהי שנוח לה איתי. הבדל ממש לא קטן ומאד משמעותי. היא לא חלק מההיסטוריה שלי, למעט אותם שבועיים.)
באשר לשתי הפסקאות הראשונות של התגובה שלך... איך אומרים במקומותנו? "אמרת - אמרת." והמהדרין מוסיפים "לא נשבור לך את המילה." רק בחורות משקיעות? זה משעשע כי אני רואה, מהצד שלי, את תמונת המראה של מה שאת כותבת: בעיקר בחורים שמשקיעים, ובהנחה שאנחנו חיים באותה ארץ ישראל (ואני אפילו אחדד ואומר שמסתובבים ויוצאים לבלות בעיקר בת"א,) הייתי אומר ששנינו, לא רק את, אבל גם לא רק אני, לוקים בהסתכלות מאד, אבל מאד מאד, סובייקטיבית על מה שקורה סביבנו.
וזו בעיה, ה-בעיה.
ולסיכום התגובה האחרונה (אולי,) שלי בשרשור הזה אני אומר לך משהו מאד פשוט: זה לא פינוק (כמו שראיתי מגיבה אחת שכתבה פה,) זה לא שפתאום יש יותר "דגות" בים מאשר "דגים", זה הרבה יותר פשוט מזה ואולי, אם אתן תדעו מה באמת הסיפור יהיה לכן הרבה יותר קל: כל הרשומה הזו נכתבה על אותם בחורים שמחפשים זוגיות, לא סטוץ, לא יזיזות, זוגיות מחייבת, "חברות", תקראי לזה איך שאת רוצה.
זוגיות היא הדדית. ייתכן מאד שבימי החיזור ה"קלאסי" גבר היה מחזר ואישה הייתה מחוזרת, אבל אני מציע לך לקרוא קצת ספרות היסטורית על התקופות ההן (ולא רומנים רומנטיים,) ולהחכים קצת בקשר לאיזה עתיד ציפה לאותה אישה אחרי החיזור... למעשה כבר בסיום ה"דייט" (שהרי באותם ימים לא קראו לפגישה חברתית בין גבר לאישה בשם הזה.)
אז אמרנו, הדדית, ובתור שכזו אני מצפה להרגיש שאני חשוב לבחורה שמולי כמו שהיא חשובה לי. אני מצפה להרגיש את זה. למה? כי אם אני אמור לחיות לצידה חלק משמעותי מהחיים שלי (לאו דווקא נישואין, זוגיות ממושכת, מערכת-יחסים,) אני רוצה לדעת שאני חי לצד מישהי שאני מבחינתה לא ברירת-מחדל, לא מישהו שנוח להיות לידו אלא מישהו שהיא רוצה להיות לידו. יחי ההבדל, נכון?
ואם אני לא מקבל ממנה את הרושם שהיא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותה... למה לי להיות עם מישהי כזו? למה לי להיות עם מישהי שרוצה, מה רוצה?! דורשת ממני הוצאה נפשית (שהיא יקרה הרבה יותר מהוצאה כספית) עצומה ולא מחזירה לי באותה מטבע?! הרי, בפרפרזה על משפט נשי ידוע: "מי שקמצנית ברגשות... קמצנית ברגשות!"
וממש לסיום (צלחת את התגובה שלי עד סופה? כל הכבוד,) לומר "אני לא בקטע של משחקים" מחד גיסא ומאידך לומר: "אתה הגבר, תחזר... עד שאני אחליט שחיזרת מספיק והגיע תורי להחזיר לך באותה מטבע" זה לא רק אוקסימורון, זו צביעות. (עוד סיבה שאני לא נמצא עם בחורות כאלו.)
זהו, שלוש תגובות, אני מאמין שהבהרתי את דעתי בנושא מעל ומעבר לכל ספק סביר. אנחנו כנראה נאלץ להסכים על אי-הסכמה, וזה לגיטימי, אבל אולי אם תחשבו קצת על מה שכתבתי תבינו למה גם אלו שנראו "כל כך מבטיחים" נעלמים כאחרוני הסטוציונרים. ואולי לא. הרי לא יכול להיות שאתן טועות ואני צודק...
אני לא מסוגלת שמישהו ישלם עלי, תהרוג אותי לא יכולה לחשוב על זה אפילו, שהחשבון בדרך אני כבר מוציאה את הכסף ושמה על השולחן שלא יעלה לאף אחד רעיון לשלם עלי.
ובקטע של סקס וואלה אני לא עושה הרבה סקס זה דיי ריקני בעניי סתם סקס ולא בא לי על מערכת יחסים כנראה - לא מרגישה מספיק בוגרת לשגרה לא מספיק בשלה - זה לא אומר שאין לי רגש או לא אכפת לי.. אם אני לא מסוגלת בלי קשר לסקס לחבק את הבן אדם מכל הלב רוחנית נטו - זה לא מגיע לסקס. לשון חלקלקה... לאף אחד שאני מכירה אין לשון יותר חלקלה ממני, אני ממזרה כמו שד לא ניתן להפיל אותי כמעט באף פח. ובטח ובטח שלא בפח של רכוש וכסף - לא מדבר אלי בכלל בכלל !!!
ולשלם עלייך בדייטים ... מכיר מלא בחורות שחיות מזה .. :)
בדיוק לפני שבוע אמרתי לחבר שלי שאין רומנטיקה בעיר המשחיתה הזו ...(ת"א) ..
הכל כל כך מהר .. טיק תק ... כולם רוצים לרוץ מהר ... לפני שיגמר ...
פעם כדי להשיג מישהי היית צריך להביא לה תירח .. היום מספיק לשון חלקלקה \ ג'יפ ...
העיר הזו .. גמרה את הרומנטיקה ..
עזבי לקראת הסוף זה כבר חוזר על עצמו בחפרנות אומללה של תראו יל שאני שווה כי אני מרגישה זונה ומתחרטת על זה ששכבתי חינם.
זה לא נקרא חיזור, זה נקרא הכרת תודה והערכה לחיזור שלך ואת זה כתבתי כבר בפוסט שלי שאני מאוד מאוד הערכתי. אני לא יודעת עם אילו פקצות אתה מסתובב, כן? בעיניי באמת זה לא הדדי - הגבר לדעתי אמור לחזר והאשה, אם היא מעוניינת, אמורה להראות את זה בשיא הנחמדות. ואני יודעת שאני שיא הנחמדה - האמת גם כשאני לא מעוניינת. כשאני מקבלת מחמאה למשל, מכל אחד, אני תמיד מודה עליה בחום ולא רק מטעמי נימוס. אני באמת באמת שמחה עליה.
וכמובן, שאם אתה כבר נמצא בזוגיות, ברור שהאשה אמורה להראות לך תשומת לב בדברים כיפיים. אני מדברת על התחלת הקשר. אני מדברת על כך שאני מסתכלת מסביבי ורק נשים קונות ודואגות ומתקשרות ומראות איכפתיות. ואם גברים מוכנים לסבול פקצות מגעילות, זו בעיה שלהם. אני כמובן בכלל נגד אנשים דוחים שמתנהגים במגעילוּת, משני המינים.
כשהיכרתי את בעלי לעתיד (לשעבר...), עוד לא היו טלפונים סלולריים. אמרתי לו - לי אין כוח למשחקי טלפון, מי יצלצל ומתי. אני רוצה שאתה תצלצל אליי כל ערב, וכך אדע שאני חשובה לך. והוא צלצל אליי כל ערב במשך חצי שנה ואני לא צלצלתי אליו בכלל. והוא נסע אליי פעמיים בשבוע מקיבוץ ליד נהרייה ואני לא נסעתי אליו בכלל (אירחתי אותו יפה כמובן) ובסוף התחתנו. זה היה חשוב לי לראות שאני חשובה לו. ההשקעה היתה כאילו רק מצדו אבל מצדי היתה הערכה עצומה.
היום, בחורים מחיפה אמרו לי שהם לא מוכנים חברה מתל אביב (היפותטית, לא אני), כי הם לא מוכנים לנסוע אליה. זו בדיחה בעיניי.
הנה למדת משהו... והמון נשים ספרו לי כאן בקפה דוקא שהן נתקלו בטיפוס כזה.
ואיפה היינו בחיזור? טוב אנחנו כאן לא באנגליה ובתור אמא לשני בנים שכל היום מקפצת סביבם ואומרת להם "תאכלו, נו-נו, שונו, בובה, פוציניו, הכי מתוק בעולם, הכי חכם בעולם", ואני באמת ובתמים חושבת שאין אף אחת שאפילו יכולה להגיע לכרסוליים של הבנים הנהדרים שלי... אז פלא שהגבר הישראלי והמפונק שאמא קופצת סביבו וחושבת שהוא פאר היצירה עלי אדמות לא יודע לחזר וחושב שצריכים לחזראחריו? ואחר כך בגיל 50 הוא מחפש דמות אמא חדשה והוא גם נהפך לקמצן של אמא? לא! אין פלא ואני כנראה בין השאר אשמה בזה כי אני יוצרת דור חדש של גברים מפונקים. אז מה לעשות?...
זה ביני לבין צ'אקי. נברח יחד לקפריסין. שם יקבלו אותנו כשווים וגם יתנו לנו להיות פוליגמים.אבל לצ'אקי כבר יש כלה. אפילו עשו על זה סרט הרי.
את לא תוכלי להתחתן איתו, החוק הישראלי אוסר על בי/פוליגמיה. :) :) :)
תני לי להבין משהו (האמת שאת התגובה תכננתי לכתוב לזו שאת מצטטת, אבל התוספות שלך גורמות לי להפנות אותה דווקא אלייך,) העובדה שאנחנו, הגברים, מחכים לחיזור מצידכן, הנשים, נראה לך משהו... מה? לא נכון? לא ראוי? לא הוגן? לא צודק? מה בדיוק לא בסדר בזה, מפני שברור מהתגובות שלך שאת רואה בזה שינוי סדרי עולם שאוי ואבוי שהתהפכו?
מקודם, כשכתבתי שחיזור הוא הפגנת אכפתיות מהמחוזרת, ושמחתי לקרוא שאת חותמת על כל מילה בתגובה שלך, כנראה שהייתי צריך לציין שאני כותב "למחוזרת" מפני שאני גבר סטרייט ולכן מתעניין בבחורות וכי הדברים אולי נכתבים בלשון נקבה אך פונים לשני המינים.
אבל האמת היא שאם פעם הייתי כועס על דברים כאלו היום אני חכם יותר. מניסיון: מי שעוד בשלב ה"פוצי-מוצי", שלב הבדיקת התאמה ההדדית, השלב שבו אנחנו מנסים לבדוק האם יש עתיד לזוגיות ביננו לא מפגינה אכפתיות כלפיי (וכאמור אכפתיות, לא מתנות), רק מצפה שאני אחזר כי אני הרי הגבר והיא פשוט תחכה לטלפונים ממני ואז תחכוך בדעתה מתי (או אפילו אם) להשיב, מצפה שאני אוריד עבורה את הירח ואלחם בדרקונים בעוד שהיא תנפנף במטפחת מגזוזטרת חדרה... בחורות כאלו אפילו לא זוכות ל-SMS של "צ'מעי, לא מתאים לי."
כי זה לא מתאים לי.
לא מתאים לי שיקחו אותי בתור מובן מאליו. לא מתאים לי שלא יעריכו את מה שאני כן משקיע. לא מתאים לי להיות היחיד שמשקיע בזוגיות המנצנצת שלנו, שמטבען של זוגיות אמורה להיות זוגית, הדדית.
וגם את זה כתבתי למעלה... אבל על החלק הזה לא חתמת. אותו השארת מחוץ לציטוט שלך.
כנראה שבכוונה.
"השבוע כבר יצאתי עם בחור חדש
(כן, אני יודעת שסיפרתי שגם בשבוע שעבר יצאתי עם בחור חדש.
שלושה דייטים זה הממוצע. לא רק שלי. של רוב הבחורות שאני מכירה)."
הוווו איך הרגעת אותי ... מותק ..
חשבתי שרק אני הבעייה ..
לא מצליחה לעבור שלושה ארבעה דייטים ...
ומשהו נגמר להם ...
איפה שהם מרגישים ש/זה דורש קצת יותר השקעה ..
הם נעלמים ..
בשיטת הבחור המתעדה ..
פעם זה מלווה בהסבר בלתי מניח את הדעת ..
ופעם זה פשוט נעלם .. כלא היה ...
איפה הלך ...? הרגע היה ..
אני בשאלות גדולות ... לא מבינה מה קורה ..
גם אני התגעגעתי אלייך, אמאני.
כן, יכול להיות שבאמת יש מזימה כזאת להמאיס עלינו את השוויון ולהגיד - עכשיו תוותרו גם על כל הגינונים המפנקים, רק בגלל למשל שרציתן זכות הצבעה או שכר שווה. אין ספק שזו קטנוניות מאוסה. ובסך הכל זו ירייה ברגל, כי גבר שמחזר מבסס באותה הזדמנות את הגבריות שלו וזוכה אגב כך לבת זוג מרוצה ומוקירת תודה.
אני לא יכולה לשים גבול. אני מנהלת קרב מאסף נואש - כי הנה, נשים קיבלו את כללי המשחק החדשים והפכו למחזרות בהמון רעש וצלצולים ומחמאות אחרי גברים והם מתחרות זו בזו מי יותר תחמיא לגברים ומי יותר תמצא חן בעיניהם, ואותי, כן, זה נורא מביך.
התפרסם פוסט של קארין ארד שבו היא אומרת שאין כללים וחוקים ושלהיפך - אשה צריכה לקחת יוזמה ולהתחיל עם גברים כאילו אין מחר - והיא בת 37 אם אני לא טועה, לא ילדה. זתומרת זה כבר התקבע שאלה כללי המשחק החדשים בכל הגילאים. אז גברים נעמדים כמו טווסים ומחכים להתנפלות שבוא תבוא, כולל החיזור.
ולהביא בובות. אם מישהו משיג לי בובה של צאקי שקמה לתחיה והורגת את כולם אני מוכנה להתחתן איתו.
נכון!
או לה לה
אנחנו חיים בחיי השוביניזם והסקסיזם, הגברים מהקבוצה שציינת יקירתי הם מהשוביניזם הגברי שמאמינים בעליונות המין הגברי והצדקת העדפתו על-פני המין הנשי, כן, ממש!!!, ולכן משתמשים בפיניזם הפוך כדי לבסס את השופיניזם הגברי שלהם, לא קולטים שרצינו שיוויון זכויות , חברתיות וכלכליות והזדמנויות עבודה באותם תנאים וכו', הפריע להם שאנו בקשנו שיוויון והפכו את זה לדברים הקטנים בכוונה כדי לייאש אותנו מלהגיע למטרתינו , רצית שוויון? בקשה תחזרי את וקני לי מתנות והשקיעי בי , הקטנוניים האלה אינם מבדילים בהבדל ועשו החלפת תפקידים רק כדי ללעוג ולנצל את הפמיניזם ... מצאו להם עוד דרך לשליטה
ועכשיו לך
מיא, שלום עיוני התגעגעתי המון , חודשים לא נכנסתי לפה, לאחר שקראתי את הכתבה שלך ב"את" נכנסתי לבקר, אגב, כתבה מעניינת ומצויינת, המשיכי כך לשים גבול לגבריות המזוייפת שמתפשטת בחברתנו ומעוותת את פני התפקידים של האשה והגבר...
נשיקות
חיזור הוא תשומת לב , לא מתנות...
זה להכין קפה בבוקר
זה להשאיר פתקים על המקרר
זה להשאיר פתקים עם XOXOX
זה לשלוח e-mail עם משהו שהוא חושב/ת שיעניין/ת אותך.
זה טלפון באמצע היום
מתנות הם צורה אחת של להראות תשומת לב.
אבל לפעמים הם מתחילים פנקסנות בעייתית.
שכבר עדיף לקנות לבד....
צ'מעו, לנוכח דבריה של שקדייה, אני מתחילה לחשוב....
ראיתי (עם גבר צעיר ממני) את הסרט ג'יגולו צרפתי בכיכובה של נטלי ביי המקסימה, ובאמת אולי יש מצב שבחורים צעירים ממני - למרות שהם אלה שמתחילים איתי ולא להיפך - אולי בונים שבאמת אני אקנה להם עקב הפרש הגילאים...
אז זאת הבמה באמת להודיע שעוד לא הגעתי לנואשות מספקת כדי לשלם עבור סקס. אני מציינת עוד לא - כי אולי גם זה יגיע, אבל כאמור - טרם. בינתיים אני מצפה מגבר בכל גיל שיתנהג כגבר. התפקידים עבורי עדיין לא התחלפו.
מה, עד כדי כך קשה להשיג גבר רומנטי, רגיש, נאה, חכם ומפנק?
כנראה שכן :)
והרצון שלך במחוות של אהבה ותשומת לב - לגיטימיות לגמרי.
ומי שיתייחס אלייך כמובן מאליה - תזרקי אותו :)
אז מי אמר שאין יותר חיזור?
אני למשל - כשאני רוצה מישהו אני מחזרת אחריו ועוד איך! .
אני באמת מצטערת בשביל הנשים האלה - אני לא שמעתי שבשביל לצאת לעבוד, להרוויח שווה, להצביע בבחירות וכל שאר הדברים שהתנועה לשוויון האשה נלחמה עליהם צריך להפוך לבהמות חסרות עידון ורגש. אני לא כזאת, ואני מצפה לכל הדברים האלה. לא אבדה תקוותי.
אני חותמת על זה לגמרי. לא המתנות העיקר. תשומת הלב העיקר.
מי זה רצינו?
רצינו שוויון זכויות, זכות הצבעה, אי אפליה במקומות עבודה - ואיך זה בדיוק קשור?
אני עדיין אשה והוא עדיין גבר, אני לא צריכה לביים חולשה בשביל להיות נשית. אני במקרה נשית מאוד ועדיין חזקה, מתפרנסת, עם דעה משלי, עם משאבים רבים שאינם כלכליים - ילדים, חברות - ולמרות זאת זקוקה לחיבה, לתשומת לב, לחיזור.
ויש לי עוד משהו שנזכרתי היום באמבטיה - לגבי מי שהאשימו אותי בנוסטלגיה - נוסטלגיה זו הפריבילגיה של מי שהיו לו חיים טובים. ולי היו וגם עכשיו הם בסדר.
אני בפירוש ציינתי שהכסף הוא לא העיקר. מבחינתי אהוב שלא מת על חתולים ולמעני מסיע חתול רחוב פצוע לווטרינר זה שיא החיזור וההשקעה. וגבר שמתוודע אליי רואה ישר מה חשוב לי ומן הסתם הוא מבין מיד שהעניין בחיי הוא לא יהלומים.
יש לי רק הערה אחת - שיונתן שלכם אוהב בדרך כלל לספר את הבדיחות הגסות של סבא פנחס ז"ל שלנו. הוא ממש יד זיכרון הילד הזה.
אני, גם כשהייתי צעירה, הייתי רחוקה מאוד מתום. הייתי תמיד טיפוס חזק ודעתן ומתנסה ומיני והגברים שרצו אותי אהבו אותי בגלל התכונות האלה ולא למרות התכונות האלה וממש לא נמשכו לתמימות שבהן ראו טמבליות ושעמום ולא היתה להם סבלנות לא לחנוך ולא להסביר. את יודעת, יש ביקוש גם לטיפוס של הנשים החזקות והאמזוניות והמיניות במופגן. לא המון, אבל יש. יש גברים שנמשכים לנשים כאלה, וממילא אני רוצה את הגברים החזקים האלה ולא אחרים.
אבירות לא קשורה לפמיניזם. זה מה שניסיתי להראות בדו-שיח האבסורדי בהתחלת הפוסט. אז מה אם אני עצמאית. זה אומר באמת שבן הזוג שלי לא צריך כבר לפרנס אותי. אבל הוא לא יכול לכתוב לי שיר? להביא לי פרחים? לקנות לי קצף אמבטיה אם הוא רואה שאני עושה שתי אמבטיות ביום? בחייך...
צריך להרפות, לוותר, מתוך עוצמה, רק החלשים והחסרי ביטחון חשים צורך להלחם.
אייך לומר מעליב אולי ששולחים לך אסמסים ולא מתקשרים - אבל עוד יותר מעליב ליחס לזה חשיבות.
זה ניראה אולי אמיץ לדרוש מאדם אחר מחוייבות - אבל זה לא נכון - זה אקט של פחדנות שלא ימצא משהו יותר טוב.
ויש את האקט הפתלוגי הגדול מכולם של אחת שחושבת שהעולם סובבב סביבה - להסתכל לאנשים ישירות בתוך עניים ולחשוב שזה מתוך יושר וכנות ותמימות.
אדם ישר תמים וכנה לא מביט לאנשים בעניים ישירות לעולם - את זה עושה אדם ערומומי שמחפש את האחרים, לא מכבד אותם וחושב שהוא מעליהם ושזה עיניינו מה הולך אצל האחר בתוך הנשמה ולבייש אותו - ח פ ר ן .
אני יכולה לנחש.
אבל אני אשמח לשמוע את הפירוט שלך.
ולמה?
כי לפעמים מבלבלים בין עדינות/נשית לבין רפיון/ותרנות.
אלה שלוש דברים מאוד מורכבים בפני עצמם שכל אחד מהם זה פוסט בפני עצמו.
תגידי, את ראית פה משהו בקפה שקשור לגברים/נשים ומה שביניהן שעבר אי פעם בשתיקה?!:)
ואני חושב שאת יודעת יפה על מה אני מדבר
לא. זה לא יעבור לך בשתיקה.
תצטרך להסביר מה זו נשיות ועידון. ורגש.
לאן נעלם החיזור?
אני אגיד לך איפה הוא נמצא. בדיוק באותו מקום שבו נמצאת הנשיות, העידון, הרגש
ועוד כמה דברים טובים שהמון נשים בחרו לשחרר מהן בדרך אל "השיוויון".
היות שאין לי שום כוונה לקרוא שרשור של למעלה ממאה ועשרים תגובות, והיות שאין לי ספק שמתוך 120+ התגובות האלו חלקן כבר אמרו את מה שאני עומד לומר (וקיבלו בתגובה תגובות נזעמות, שללא ספק זכו לתגובות-נגד נזעמות לא פחות,) והיות שבעצמך כתבת, בפיסקה קטנה אחת, לקראת סיום הרשומה, שכן, את יודעת, לפחות באופן שכלי (שהרי את לא יוצאת עם בחורות,) ש"ישנן בנות, ישנן בנות" שמתנהגות בדיוק לפי אותם קודים פסולים (ואני, בתור מי שכן יוצא עם בנות, פעם ב, יכול לומר לך שמספרן ממש לא בטל בשישים,) כל שנותר לי לומר לך הוא: "זה נשמע לי כמו אוי, אוי, אוי."
ברוכה, ברוכות הבאות ל"אקסקלוסיב מנ'ס קלאב," זה שתמיד תהיתן מה קורה בין כתליו.
אז זהו, שמעבר לדימוי שתמיד טרחנו, אנחנו הגברים, לטפח שמדובר במועדון של סביאה, עישון, החלפת מספרי טלפון של "מזדיינות" וכו' וכו' ישנו גם ה"חדר הסודי," המקום הזה שבו אנחנו יושבים ומבכים את מר גורלנו שאילץ אותנו לחזר, להשקיע, לרוץ לפה, לקנות שם.... ותמיד לקבל את הרושם מצידכן הבחורות, שמדובר בדברים שהם מובנים מאליהם.
קראת את עצמך?! מה זה לדעתך חיזור?
(וכן, תאמיני לי שאני יודע לזהות ציניות כשאני נפגש באחת, אבל אני גם מאמין גדול מאד שמאחורי כל אמירה צינית מסתתרת אמת קטנה שמשתמשת בציניות כמגבר ושופר.)
בואי אני אספר לך מה זה חיזור לדעתי (דעה, שאני יודע, היום לא "נחשבת" וממילא תתייג אותי בעיני רבות מהחברות שלך, ואולי גם את עצמך, בשלל תארים לא מחמיאים, ובטח לא כאלו שיש טעם להמשיך איתו בקשר): חיזור זה אכפתיות! זה לתת למחוזרת הרגשה שאכפת לי ממנה. זה להקשיב למה שהיא מדברת ולזכור את הדברים (כך שבפגישה השניה אפשר לשאול: "אז, מה שלום שמיל, החתול שלך? כבר עבר את הניתוח הוצאת בורג מהקיבה?") חיזור זה ליצור קשר, לא רק ב-SMS אבל גם, מדי יום. רק, בפרפרזה על שירו הידוע של סטיבי וונדר, לומר "בוקר/ערב טוב, חשבתי עלייך והתחייכתי לעצמי."
וכן, חיזור זה מדי פעם גם לקנות איזה מתנה קטנה (אם אני, לדוגמה, אנסה ליצור משהו בעצמי המחוזרת הפוטנציאלית תצטרך באמת להראות כמה אני מוצא-חן בעיניה... בכך שהיא תאלץ לבוא לבקר אותי בבית-חולים.) אבל הדגש, כמו שאכן הדגשתי, הוא על "מדי פעם."
וכן, זה יהיה נחמד מצידכן כשאנחנו כן מחזרים אחריכן לפי הכללים הישנים והנוקשים של אנגליה הויקטוריאנית (אגב, את רוצה לחזור לתקופה ההיא? של מחוכים? של נשים קטנות וכנועות?!) להביע הערכה למאמצים שלנו. אין דבר שהורג יותר את הרצון להשקיע ולחזר מאשר הרגשת המובנות מאליה שאנחנו מקבלים מכן. נו, זה הרי ברור.... "אתה הגבר, תחזר."
נ.ב. אחרי ש"שחרתת" אותו, מי לדעתך סבל יותר, הוא... או את? כבר אמרו לפני "סוף מעשה במחשבה תחילה."
(יצא קצת, הרבה, יותר ארוך ממה שציפיתי. לא נורא. תתאמצו קצת, תקראו. אולי גם תחכימו.)
יקירתי,
רצינו. קבלנו.
אני באופן אישי לרוב שמחה על זה.
לחלוטין לא מסכימה עם "כמה זוגות נשואים עם ילדים, או לא - את מכירה בהם הגבר הינו צעיר והאישה מבוגרת? אף אחד." מכירה הרבה יותר מאחד ומערכת היחסים ממש לא כמו שתיארת אותה, יש כל מיני. לא חייבים 18 שנה הפרש. מה קרה לשנתיים או חמש שנים הפרש? אישית יש לי ילדה מגבר שצעיר ממני ב, רגע, באי נראה, 8.5 שנים. אז נכון שאנחנו לא יחד היום ונכון שבאמת אני הרבה יותר בוגרת ממנו, רק מכירה גם כאלה שזה לא כך ולא תמיד יצא לי להיות המטפלת של גברים צעירים ממני, יצא לי גם שיטפלו בי או שיהיה הדדי ובכלל מה אלה ההכללות האלה. נכון שיש נורמה, אבל יש הרבה חריגות מהנורמה לכל הכיוונים וטוב שכך.
לגבי הפוסט עצמו: אני דווקא בעד חיזורים ומאד מתגעגעת לימים שחיזרו אחרי במרץ, אפילו בתל אביב חיזרו בטירוף, עם פרחים ומה-לא. רק חבל לי שהכותבת מבלבלת בין חיזור לבין תרבות הצריכה. לא זקוקה למתנות, לא זקוקה שיקחו אותי לנופש או מסעדה, אולי אם יש לי יום הולדת, אבל בטח שלא בתוך חודש מתחילת היחסים. נראה לי שחלק מהקושי לחזר ולקבל חיזורים אמיתיים זהשכל כך התרגלנו לזה שחיזור אמור לעלות כסף. מבחינתי, אחת המחוות הכי רומנטיות שמישהו עשה בשבילי היתה להכין לי ארוחת ערב טעימה לחיכי כשהגעתי עייפה ומורעבת. נכון שזרקתי אותו אחרי שבוע אבל זה היה רק בגלל שבדיוק יצאתי ממערכת יחסים של כ 3 שנים.
עוד מחווה רומנטית מבחינתי זה ללכת לראות שקיעה, לקום לזריחה, לטפס יחד על גבעה מבודדת ולהתנשק שם בפעם הראשונה. מי אמר שהכל חייב להגיע לכיס? ונדמה לי, רק נדמה לי, שלגברים כבר נמאס לחזר בהמון כסף ולדעתי הם צודקים (ולא, אין לי בעיה שישלמו עלי בבית קפה).
חדר רומנטי בדיטה - הצחקת אותי . עשינו שם יומולדת 70 לאבא. הו יא - היה רומנטי . התמזמזנו (עם סבתא) בלי הכרה ואחר כך יונתן סיפר בדיחות באידיש ודוד יוסי חיפש את התותבות שהוא השאיר בתוך השניצל . זוג אחד שאני מכיר (בלי שמות) היה ודאי אומר - "טוב , כל זה לא היה קורה אם היינו הולכים ל-מול-ים..."
אבל הוא יודע כל הזמן שאת ב-12 שנים יותר מבוגרת ממנו. אין גבר בעולם שלא מפנים את הפרשי הגילאים לכל מיני כיוונים. גם אם הוא מבוגר ממך, בגילך, או צעיר ממך.
לגברים יש את הטירוף הזה שקיבל לגיטימציה אדירה מחופש הצפייה באינטרנט, על החובה והכמיהה לבעול את התום. אשה צעירה מהם היא תום, ומבוגרת מהם היא לא. ככה הראש החד מימדי שלהם עובד. העובדה שאת יכולה להיות הכי תינוקית, לעולם לא תוציא להם מהראש את עובדת גילך.
כמה זוגות נשואים עם ילדים, או לא - את מכירה בהם הגבר הינו צעיר והאישה מבוגרת? אף אחד. וגם אם יש, אז זה מתוך
אינטרס מאוד חזק או עם דמות מאוד כאריזמטית כמו אדית פיאף והחבר בן ה-18 שלה. ההרשאה החברתית הזאת שגברים קיבלו ללכת עם צעירות יותר היא לא תרבותית. היא שוביניסטית. ככה כיף להם. העובדה שהם נגמרים 15 שנה לפני האישה לא מעניינת אותם. כאן צריכות להכנס הפמיניסטיות ולהלחם על מה שחשוב באמת.....
אגב, בשבטים באפריקה הסבתא היא זאת שמלמדת את הנכד את רזי הסקס. ובדרך בטח נהנית כהוגן. תארי לך שאצלנו זה היה ככה. איזה כיף.....
כאן את מדברת על משהו יוצא דופן, כתבתי משהו על זה לא מיזמן כאן באחת התגובות, על בחור לא משהו שיצאתי איתו ועיצבן אבל למרות זאת הבאתי אותו לחבר'ה, כי הוא היה חתיך אש, אבל בכל זאת זה היה כדי לבדוק למרות הכל אולי אני לא קלטתי טוב את האופי ? אולי לא תפסתי אותו ביום טוב ? אולי הוא נחמד רק אלי ככה פתאום כי מצאתי חן בעניו ? אולי זה סתם עניין הורמונלי ?, אולי בקבוצה הוא יותר טוב ?! מאוד חשוב לראות אייך בן אדם מסתדר בקבוצה , אייך הוא מול אנשים אחרים שאין לו אינטרס לסקס,
לי זה חשוב ברמות על לראות את היחס של האדם לאנשים אחרים שהוא לא מסתנב עליהם שהוא מכבד אותם, שהוא חביב. שהם מחבבים אותו.
זה חשוב, לא הייתי רוצה להיות עם מישהו חסר סבלנות שעושה פרצופים לאנשים או מתנשא עליהם ולא משנה לי בשיט גם אם אלי הוא הכי נחמד עלי אדמות ! גם אם מת על הכלבים שלי ספציפית. אדם שאוהב באמת אוהב את כולם, אדם עם יכולת לאהוב לא אוהב רק מישהו אחד. אין כזה דבר אדם שאוהב אותך אבל לא סובל את הסביבה - בסוף זה יבוא לך בזבנג.
ובטח ובטח שלא אדם שלא יתנהג להורים שלך בכבוד גם אם האנשים הכי דפוקים בקוסמוס ועושים לא פרצוף של הינה אתה רק רוצה לשדוד לנו את הבת שלנו ולנצל אותה.
מיא תחנונים וכאלה לא קשורים למערכת יחסים, גם לא גבר שמספר לך בפגישות הראשונות שהוא רוצה ילד ממך, גבר שמחפש מערכת יחסים לא מתחנן - הוא מעדיף בראש ובראשונה מישהי שתהיה איתו כי היא רוצה להיות איתו ולא כי הוא ביקש ממנה ובטח שלא כי הוא התחנן, יותר מיזה ? 'אני רוצה להתחתן איתך' זאת דרך להכניס מישהי למיטה ותו לא.
יש רק התחלת משפט אחת ואחת בלבד שמעידה על זה שגבר מעוניין בך ליותר מסקס והוא - אני רוצה שתכירי את/החברים/חברות שלי. ואם הוא ממש רציניאז בשלב מאוחר יותר המשפט מסתיים בהורים שלי.
כל עוד לא שמעת את המשפט הזה לא משנה איזה סי פורים הוא מוכר לך - הוא מעוניין ביותר מסקס. אף אחד בימינו לא מתחיל מערכת יחסים בלי לראות אייך האדם מסתדר באיטרקציה קובצתית.
כמו בקבלה לעבודה, יכול הליות שאת חושבת שעשית רושם מטורף על המראיין, וגם הוזמנת להבחן בעבודת צוות - כל עוד לא פגשת את הבוסים הגדולים לא התקבלת. וזה לא משנה מה המראיין אמר לך גם הוא אמר לך שאת את האישה שהוא מחפש לג'וב ואין מתאימה ממך ומעולם לא עשו עליו כזה רושם. ואפילו קיבלת מהמראיין טלפון לראיון נוסף ומיבחן מעשי שהוכחת את עצמך מעל לכל ספק.
ממש כיף לקרוא אותך ואת כל המשתתפים.
תודה.
נו, אז אם הם כל כך סובלים, שלא יתפתו. אפשר לחשוב. עוד לא שמעתי על גברים צעירים שנאנסו בידי נשים מבוגרות.
אני מכירה ממני ומהחברות שלי התנפלות וחיזורים מטורפים עד ממש תחנונים של צעירים. וממש לא בקטע של חניכה, כלומר לא בקטע שנלמד אותם משו, אלא להיפך, שהם יעשו לנו ויפנקו אותנו. השאלה באמת איזו תוחלת יש לזה.
וגם עוד משהו - אני מסרבת לקבל עליי את התווית הזאת מבוגרת. אני פאקינג בת 44, וכשם שגבר בן 44 יכול לצאת עם אשה בת 30 ולא תהיה שום בעיה עם זה, אני גם לא רואה בעיה במצב ההפוך. גבר בן 44 נחשב לגבר מבוגר? קיבינימט - אני לא נראית מבוגרת ולא מרגישה מבוגרת, והכושר הגופני שלי הוא הכי טוב בחיי, ואני לא ממליצה לגבר בן ה-30 שנמצא איתי לעשות איתי תחרות ריצה. וביום שיתחילו לדבר ככה על גברים אשא את הכינוי הזה בגאווה גם. בשבילי גבר מבוגר זה 60 ומעלה. אז איך אשה זה 40 ומעלה?
לא יודעת מה להגיד לך, כאחת שגרה עם שותף לדירה, לא פעם שמעתי שיחות בנים בסחון הבית כשאני בחדר - לא הם לא. מה שהיה להם להגיד על נשים מבוגרות זה שהן אסירות תודה במיטה בצורה יוצאת דופן, וגם מעניקות מתנות לאור הערכה. אבל אח"כ קשה להיפטר מהן, חונקות עם מבולים של אסמסים שלוש פעמים ביום עם תובנות מוזרות כאילו זהו אין מחר אין יותר גברים בעולם - קשה להם להבין מה בדיוק הקשר שלהם ועל סמך מה האישה מגיעה לכל מיני תובנות שהם לא רואים ובצדק קשר אליהם. תובנות שהיא צברה עם כל מיני גברים קודמים שהן חושבות שהם צריכים לפטור להן על ידי זה שהם יגידו להן שהם אוהבים אותן בגלל שהם התפתו לשכב איתן.
מסקנת ביניים מיא. ללכת לאיפה שמעריכים אותך ולא למשבצת קטנטנה שבה את מתחרה עם נשים אחרות.
זה נורא מחמיא שמישהו צעיר יותר רוצה אותנו, אבל תחשבי על זה, בשבילו אנחנו רק צעצוע, רק אתגר...וואוו - האשה המתוחכמת הזאת רוצה אותי.... בשבילם, בשביל הצעירים, אנחנו האוורסט האקסטרימי ביותר. הם משיגים עומק שאין עדיין לצעירות, נסיון, הכרת תודה (כן. כן.) תחכום וכל מה שהחיים שרטו בנו לטוב ולרע. אבל משהו רציני מעבר לזה, הם לא יתנו לך בחיים. הם מקובעים על הפרש גילאים. הם רוצים את דמות הילדה בשביל ללמד אותה ולחנוך אותה. לא את האישה הבוגרת שתעשה להם טקס חניכה.
קשר זה הדבר הכי קשה ומעיק בעולם, במיוחד שכל אחד מביא נסיון מנישואין קודמים, ילדים, משפחה גרעינית, צלקות, זכרונות, שריטות. האם את מוכנה להשקיע בקשר לטווח ארוך? האם את מוכנה לוותר על עצמאותך שסידרת לך בדיוק לפי מידותייך? האם יש שם אצלך מקום בכלל לעוד נפש, על שלל תסבוכיה?
כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת בכנות העמוקה ביותר, אני אומרת - לא. אין לי בעצם מקום להכניס מישהו עכשיו. מצד אחד אני רוצה עד כימהון:) מאידך, כשהערב נגמר ואני בחזרה בבית שלי, במיטה שלי, אני הכי מאושרת בעולם.
אפשר לקבל תרגום בגוף התגובה..למה הכוונה?
עופש העופשים.
### אשכרה ###
ראיתי פעם ילדה אחת, בת איזה 15 שיודעת להגיד כל מיני מילים בגעפסים - החיוך לא ירד לי מהפנים, קצת מההלם אבל זה בעיקר הצחיק, המבטים של האנשים מסביב. חבל שלא לקחתי ממנה טלפון לשעורים פרטיים. היא הייתה ממש מוכשרת.אישית הייתי מחפשת גרושה ממורמרת או לפחות פסימיסטית, יכולה להיות גם פמיניסטית, על כל עולם הגברים
וכל דייט אצלה הוא כתבה שלמה על אי שלמות המין החזק (?)
נשמע מעניין מכירה?רגע, לא להתלהב - אמרתי חדר ישיבות!
ותודה (על הנשיות).
אומר עלי - לא לי, התכוונתי.
תגידי, את רצינית? בדיטה יש חדרים רומנטיים?
איך זה שאני לא יודעת ושאף פעם לא הוזמנתי לחדר כזה?
זה בטח אומר לי דברים ממש לא טובים, אכשהו היה נדמה לי שהורעפתי בכל סוגי החיזורים.
רק עכשיו ראיתי את התמונה עם הפרחים - שיא הנשיות.
מתקשר,לא התקשר, קנה, לא קנה, סימס,לא סימס - תיזרמי.
גברים זה לא עם שצריך לקחת אותו כלכך ברצינות- זה תחביב.
כן כן, צודקת, תמיד "הם" לא בסדר...
מאחל לך להכיר גם בני-אדם אחרים(לא רק גברים)
:-)
אכן - מטרה ראויה לשאוף לה!
לא נראה לי שהבנת - למרות שכבר עניתי על השאלה הזאת - וזה כבר אומר שלא עקבת.
יצאתי עם בחור אחד שלושה ימים ברציפות ואלה היו שלושת הדייטים. בשיחה עם בחורות קבלנו ש'מערכות היחסים' המהוללות שלנו בד"כ לא מחזיקות יותר משלושה דייטים עם אותו בחור. זה לא שאנחנו יוצאות סדרתיות לדייטים. בין בחור לבחור יכול לעבור חודש. אבל כשסופסוף אנחנו נותנות צ'אנס, זה בדרך כלל לא הולך.
למה? אני בדרך כלל מפסיקה כשאני מבינה שאין לבחור שום עניין בי פרט לסקס, ואלה רוב המקרים. או שיש עניין בי אבל יש עניין גם באחרות, או כל מיני מעוכבים רגשיט, או שלא מעניינים אותי פשוט, או קרה לי להיפגש עם אנשים שהציגו את עצמם בדרך מסוימת ומתברר לי שהם פשוט שיקרו (היתה להם חברה, היו נשואים). ובחורים לא המשיכו איתי בדיוק מאותן סיבות - כשהתברר להם שאני לא ממש 'זורמת'. וגם כשהם נזכרו לפתע שהם רוצים ילדים.
אחד מחלומות חיי זה ללמוד להגיד בגרעפסים - עוף לי מהפנים :)
הכי בריא!
עדכני במצבו, נשמה. נשמח להיות עם יד על הדופק...
מיא יקירתי,
אני לא בטוח שהחיזור נעלם.
אני בטוח שאת לא ממש מתאמצת לבחור את
האנשים הנכונים.
הציטוט הבא שלך עשוי להעיד מעט על רמת המאמץ
שמשקיעים בני הזוג בבחירת פרטנר
"השבוע כבר יצאתי עם בחור חדש (כן, אני יודעת שסיפרתי שגם בשבוע שעבר יצאתי עם בחור חדש. שלושה דייטים זה הממוצע. לא רק שלי. של רוב הבחורות שאני מכירה).
ואולי אני טועה.
ולצאת לשלושה דייטים בשבוע זו
ממש הדרך הנכונה למצוא מישהו מתאים.
לי אין תלונות. ממש אבל ממש לא הייתי רוצה שמישהו יתאהב בי.
מי שאוהב אותי שלא יתאהב בי. לא צריכה את זה על המצפון שלי.
לא מוכנה לסבול שמישהו יתעלק עלי ועוד בלקקנות.
מעדיפה אני לבחור לבד בלי כל מיני תחלאות נפשיות של לרדוף אחרי ועוד עם מתנות.
לא הייתי סופדת לו כ"כ מהר.
הוא בהחלט לא מת לגמרי (שמעתי שלאחרונה עשו לו החייאה קטנה).
מצבו קריטי, אבל יציב לעת עתה.
אנחנו מחזיקים אצבעות שהוא ייצא מזה במהרה.
אם זאת הצעה קונקרטית - אז לא, לא הידרדרתי עדיין עד כדי כך.
טוב, זה עוד לא קרה לי, התנחלות קרני שומרון ז', כי באמת בטיפוס הזה עוד לא נתקלתי ומרנין לדעת שיש טיפוסים נאלחים שלא נתקלתי בהם. אבל באמת אני מסננת בטירוף ויוצאת רק עם אנשים שמלכתחילה מאוד מעניינים אותי בדיבור אז כל האמור לעיל הוא לאנשים שיצאתי איתם והרגשתי שהם שווים בדי הרבה מישורים.
התיאור שלך, עם הדחיפות והמזגן והסדינים באמת מלבב. מה התרופה? שבחורות יזמינו את עצמן לבחורים? זה יכול להיות קטע. את חושבת שהם יטרחו להחליף סדינים? להפעיל מזגן? לקנות חלב שיילך יחד עם הקפה? האמת, בגילאים שאני יוצאת איתם אני עלולה למצוא את עצמי בבית ההורים (סתאאאאם)
היי, בובה,
יש לך סטנדרטים נמוכים?
נכון. שכחתי ס.מ.סים מתוקים. הם יכולים לעשות לך את היום. כן, גם אני דואגת לגבר שיאכל - וגם שישתה אם יש לו מיגרנות או כל מיני מרעין בישין, וגם כמובן תמיד כיף לפרט מה אני יעשה לו ומה הוא יעשה לי וכאלה.
אבל לא 'ערה?' בשלוש בלילה וכאלה מבחורים שהיכרתי לפני יומיים. אני לא שירות סקס ציבורי.
ומתנות - אני כמובן מדברת רק על קטנות, על תשורות של תשומת לב. אבל זה בדיוק מה שלא מביאים. האמת, שמרוב שלא מביאים, אם מישו יביא לי משהו כזה עכשיו מן הסתם אפרוץ בבכי - אבל זו לא חוכמה - אני כידוע אשה שבוכה מגזר.
אוי, עלית על הנקודה הכואבת...
יש בי משהו נוסטלגי וסנטימנטלי כל כך כואב - אני כבר בגיל 27 הייתי נוסטלגית לגיל 20 שזה היה קורע אותי לחתיכות! וכבר אז ידעתי שזה פאתטי. הייתי אומרת לעצמי: ראבק - איזו מין בחורה נוסטלגית לעברה והיא רק בת 27????? (אז בדיוק התחתנתי). זה מזכיר לי את בריטני ספירס שכתבה את הביוגרפיה שלה בגיל 20! (טוב היו לה ימי זוהר במועדון מיקי מאוס...)
בהחלט הנקודה הפעוטה של ואהבת לרעך כמוך וגם מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך - אבל זו בדיוק הנקודה שכולם לא מקיימים ואילו היו מקיימים לא היו לי טענות בכלל ובלוגי היה נסגר מחוסר עניין לציבור.
טוב, הם נדירים, אבל אני רואה יופי גם באבי ז"ל שבנישואיו הרביעיים (!) מצא הרמוניה ואושר, וגם בשלישיים היו לו שנים רבות טובות. אני לא אומרת שחייבים להתחתן - לשם כך באמת יש צורך באופטימיות סדרתית - אבל להמשיך לחפש את מי שמתאים לך, אחרי שמערכת יחסים מיצתה את עצמה ולא להיתקע לשנים עם אותו בנאדם אחרי שנמאס - גם זה ראוי להערכה בעיניי. זה לא זוגיות של שישים שנה או בדידות מוחלטת.
היום יש גברים שלא מחזרים בגלל שהזיון בא בקלות.
ואני אומרת בכוונה יש גברים, כי גברים אחרים כן מחזרים.
אז בואי נדבר רק על אותם מניאקים שלא מחזרים, ויסלחו אותם גברים נהדרים שהם כן ג'נטלמנים אמיתיים.
אז יש גברים שמתקשרים אליך ושואלים: "את יכולה להזמין אותי אליך?"
לצאת הם לא רוצים איתך. בשביל מה? הם רוצים רק לבוא לביקורי בית. לבוא, לבקר, להתנחל אצלך...
שאת גם תבשלי להם (למי שיודעת כמובן, אני במקרה לא יודעת למזלי הרב...).
ואחרי האוכל אם הכל עומד קשורה הם רוצים להכנס אליך למיטה, לישון קצת ולדחוף.
ואז לישון אצלך, לקבל את כל שירותי המזגן, הסדינים וכלי המיטה ובבוקר ללכת הביתה.
להביא מתנה? להזמין אותך לאן שהוא? תגידי את לא חושבת שאת מגזימה?
יש שוויון לא? זהו עידן הפוסטמודרניזם. ואפילו גבר אחד אמר לי: שחברות יכולה להיות מאוד מענגת בלי יציאות בכלל.
כלומר, רק על טהרת ביקורי בית. את מבינה הוא עושה אצלך ביקורי בית ואת נהפכת לעוזרת בית + זונה מודרנית.
מה יש? רגע הוא לא מבין למה את מרימה גבה. יש המונים שזה החלום הרטוב שלהם... ולצערי יש המון בנות שמממשות אותו, כי הן נורא תמימות וביחוד מקוות שהוא יתחתן איתן או במקרה הטוב יגור איתן: הנה או טו טו הוא מתאהב בי אחרי ביקורי הבית האלה - זהו שהוא לא, הוא רק בא לבקר וזהו.
אז גלי למזלה לא יודעת לבשל, וגם בהיותה טפשה גמורה כי היא למדה מאוחר קצת שהגבר צריך לחזר אחרי האשה כי מאות בשנים הוא עשה את זה - כתבה את התגובה למעלה למען יראו וייראו.
נו די עם כל הפמיניסטיות האלה שמזמזמות לי באוזן. נכון בסדר טוב הפמיניזם חשוב במקומות עבודה, שלא ייפלו נשים, שישמרו על זכויות האשה, שידברו על הזנות ויבינו את המצוקה. אבל שיבינו גם שביקורי בית של גבר אצל אשה זה גם סוג של זנות... ושגברים יחזרו לחזר אחרינו.
ומירי דוידוביץ צריכה קצת להשתפר.... חשבתי את זה גם בצילום הקודם שלך. בפעם הבאה תביאי לנו כאן בקפה כמה צילומים של מירי דוידוביץ' ואנחנו נבחר את הצילום הטוב ביותר ואת זה תכניסי לאת.
אני לא מכניסה צילומים שלי לכתבות שאותן אני מפרסמת בתקשורת. פעם שאלו אותי האם אני רוצה ואז היססתי ולא הכניסו. כי תמיד יש לי הרגשה שאולי אני נראית לא מי יודע מה בצילום וכל עם ישראל יראה את זה... ככה כל עם ישראל רק קורא את הגיגי...
חס וחלילה - זה הכי גרוע לשחק משהו שאתה לא.
הכוונה שלי היא אולי פשוט לחפש נשים שוות שכן יהיו ראויות לאהבה. אני לא מכירה אותך כמובן אבל ממה ששמתי לב סביבי יש מרדף נוראי אחרי כ-----ות (צטערת, לא מסוגלת לבטא ת'מילה הזאתי) וכמובן שלא שם נמצאים החום והאושר. זה ממש לא קארמה, ואין כאן פאטאליזם, להיפך לדעתי. אקטיביות - פשוט להסתכל מסביב ולחשוב מי שווה, מי מדליקה, מי בעלת שמחת חיים / חושומור / לא'ידעת מה שמגניב אותך אצל אשה וללכת עליה - בגדול, בחיזור, בתקווה, במלוא הכוח. ואל תגיד לי שאין בכל הפלנטה בחורות שמוצאות חן בעיניך, או שלא היו במשך שנים.
תחזר , אתה אחרי ואני אחריך , כדי שיהיה לשנינו טוב, עד שנרצה לחבור ליחד
ושלא נרצה לחזור למקום ממנו באנו .
דברים טובים באים באריזות קטנות
זהו מוטו בחיי, משובח הוא ביס קטן, שמשמן בזיכרון את תחושת הנוכחות
לחזר זה לאמר - את/ה חשוב/ה לי חשבתי עליך, את/ה נוכח/בחיי
SMS יכול לבנות או להמית
אם כל מה שיהיה לך זה לאמר - מ'מצב, אני אענה אחלה או חארטאווט
"החיוך שלך לא יוצא לי מהראש"
הוליד מערכת יחסים שנמשכה שלוש שנים
"תהיי מוכנה מחר בשמונה בערב, לבוש ארוך נעלים שטוחות" אני מיד מחייכת יותר עמוק
"קניתי יין" הוא מסרון שיכניס אותי למטבח לאפות משהו ל"ליד"
כאלו שאני שלחתי............זה ממש לעיניים פרטיות ... (-:&
מתנות קטנות: ספר מאוייר, גרביים מצחיקות,
טבעת מפלסטיק ב-5 ש"ח גורמת לי עושר לפחות כמו כזאת עם יהלום ענק .
אני מסתובבת הרבה מחוץ לבית, תדפיס אל לוח הרכבות ותרשום- תחזרי כבר
באמצע היום "אכלת?" מחשבה טובה מגשרת על ריחוק פיזי
תשאל מה שלומי ---> ותהיה מוכן בכנות לשיתוף
תגיד שאתה מת לחיבוק
זה כל כך קשה ?
פוסט עצוב.
התמונה מאוד יפה ומדויקת.
אולי יש כן דרך לחדש את המנגנון הזה...גרמת לי לחשוב.
כמו שמסדרים תאורה לסרט ישן. אולי דוקא האלמנטים החדשים, של מהירות התגובה והאינפומציה האדירה שמגיעה באופן יחסית מהיר, היא זו שפוגעת ביכולת להכיל.
תחשבי שאדם שמכיר אותך, למשל קרא את הפוסטים...ראה מלא תמונות...הוא כבר חושב שהוא מכיר אבל האמת היא שעד שלא רואים את העיניים לא יודעים באמת.
עד שלא שוהים מספיק זמן ליד האדם, אין באמת יכולת לרצות יותר ממשהו מהיר...זה פרדקוסלי. כי עולם ומלואו מוגש על מגש דיגיטלי..והינה SMS וגם הזכרת את קיומך ובכל זאת...כמו אוכל מהיר..הכל מתפוגג.
ואז המפגש האמיתי הופך להיות עם נקודת מוצא אחרת לגמרי ממה שהיה יכול להיות.
אני חשבתי לבוא לפגישה עם זה:
אם הוא ילך, יישאר איתי הפיל.
דייי עצוב.
להתגעגע למשהו שהיה עד כדי קושי להשלים עם מה שעכשיו....
אני חושבת שבעיקר חשוב לזכור את האנושיות והכבוד למי שעומד בצד השני (אשה/גבר)
חכם ממני תמצת זאת "ואהבת לרעך כמוך"
ואפשר לעשות את זה גם בסמס
צודקת זה כייף לראות שזה אפשרי וזה קיים.
ולמה זה קרה כל כך מזמן? ומה היה מאז? ובדשדושי הברבורים של מה שהיה מאז נהנית? זה לא נראה לך סתם? ובסוף של כל ארוע-פיגוע כזה בשקל תשעים לא הרגשת סתם? כאילו, אם אתה נמצא בסטוץ-מערכת-יחסים-קצרצרת-ווטאבר שלא שווה אפילו לחזר שם, זה לא נראה לך בזבוז? לי זה נראה בזבוז נוראי. ובינתיים עוברות שנים, שנים! לא חודשים, שנים! ופעם לא עברו לי שנים כאלה סתמיות.
שונא מתנות יחיה
אני, אני שומעת מיא.
הפוסט שלך דווקא הזכיר לי בחור שהכרתי לפני אי-אלו שנים. נפגשנו יום אחרי יום, וביום השלישי, כשהסברתי לו שאני עסוקה, הוא נורא כעס ונעלב וטען שאני לא משקיעה בקשר.
כמובן שאף הוא הפך באותו רגע להיות גבר משוחרר.
טוב מה לי להגיד?
שכתוב מעולה? אכן כתוב מעולה, אז אמרתי.
חוצמיזה שהעיקצוץ באצבעות שלי דורש ממני לכתוב סוג של תגובה,
נקרא לזה ברנצ' (זאת אומרת ענף, יעני הסתעפות?!) למה שכתבת.
אז ככה,
מה לעשות, הכל קורה מהר, טסים נמוך ולא רואים ת'נוף..
סמסים, סעמק עליהם.. אבל בנוגע לחיזור זה דבר יותר מסעמק.
אישית (ממה שזכור לי) אני מחזר כמו טווס בטראנס אחרי שאני מרגיש
שהופ... הנה זה בא הדיגדוג הנעים שלפני ההתאהבות.. עד אז, אם אעשה כן
זה סתם, לא אמיתי מספיק, ולא רציני.
ברור שלה יהיה ממש כיף אם אעשה זאת, אבל הרי לא התכנסנו כאן הערב
כדי למכור חזיונות שוא, או לזכות בנקודות זכות אם וכאשר יתממש הזיון (סלחי לי על הצרפתית) המיוחל.
ולכן, אל לנו המחזרים הפוטנציאלים לשפוך את מרצנו חינם, או בשקל תשעים.
תאמרי לחברות שאם מתאים להן לחזר אז היידה.. יהיה נחמד ואולי גם קוסם בסוף..
אבל חאלס לדרוך על גוויות,
כי מנסיון, אחרכך צריך לנקות את הנעל..
והרי נעליים הן מושא התשוקה של כל אישה.. זה ארנקים ואצל אחדות שמלות פייטים.
בלו.
:)
כן, אבל מי שומע?
הלו, מישהו שומע שם?
אני מרגישה שזה כמו לדבר לקיר.
סליחה, לשיר לקיר.
שירה את כותבת, מיכל.
יש גברים שאני מכירה כבר די זמן כדי לדעת בדיוק מה עובר עליהם ומה הם נוטלים נגד הדיכאון. תאמין לי, לא הייתי מתחלפת איתם. לי לפחות יש חברות. הם - כשהם בודדים, אז זה לגמרי.
צודקת. ואני, עם כל אהבתי הרבה לסקס לא אוהבת שמתייחסים אליי כאל זונה בלי כסף. ואת הסקס שלי אני אוהבת לצרוך במסגרת מערכת יחסים ולא מחוץ לה. רק שמערכות היחסים המהוללות שלי מחזיקות שלושה דייטים (בלי סקס).
אין לי בעיה - הב לי עופבתנור ואני מנחיתתהו על ראשו של הבחור הבא שייקרה בדרכי כדי לבחון את תיאורייתך.
את צודקת מאה אחוז. כשאני כותבת כאן על חיזור, ובעבר כשכתבתי על מחמאות - לא התכוונתי במסגרת בלבל את האויב ולא התכוונתי ריקות מתוכן. הכוונה היתה באמת למישהי שאתה רוצה וכוונותיך טהורות לגביה. אני שונאת שונאת שונאת שמורחים אותי באינספור מחמאות רק בשביל לזיין אותי. כאילו המון גז בניוטרל. אבל בזה כן אפשר להבחין לפעמים. למשל, אם הגבר מחמיא לך על חוכמתך כי רבה ועל יכולת השיחה המופלאה שלך ולפני זה הוא היה רק עם סתומות וגמכן הסתדר יופי - כדאי שתביני שזה לא הקריטריון הקובע אצלו.
ולסגור עסקה - זה ברור. לי זה תמיד מריח חשוד כשהסטטוסים של שני הפציינטים קרובים מדיי - ששניהם מאותם מוצאים, השכלות, גיאוגרפיה, גילאים, תעסוקות, מצב כלכלי. ההבדל הקלאסי של 5 שנים לטובת הגבר (גברים רוצים יותר. גם את זה טחנתי)... כי האהבה, המשיכה לא ניצתת דווקא למתאים ול'נכון'. אבל אנשים מאוד מאוד מעוניינים בזה, בעסקאות האלה ובשלווה הלכאורית שהן מספקות.
לא, הם לא בודדים, זה אחד מהיתרונות (והסימפטומים) של טימטום גברי כרוני (לא סיסי שחייב לחיות בזוג :).
אם הם בכו לך על בדידות זה רק מפני שהם מחפשים פינוק, אל תאמיני לא לפנק ואל תרחמי
העניין הוא פשוט מאוד:
יש פחות חיזור כי יש יותר סקס זמין, יותר היענות מצד הבנות, בנות חשופות שנותנות מהר ....
אז איפה נשאר מקום לחיזור, לכיבוש?
אם הגשת לו ציצי חשוף על מגש סיליקון, כבר נכנעת מראש, את כבר שלו, אין לו מה לחזר אחרייך.
הוא יסמן אותך ואח"כ יגיד לעצמו שאת סתם עוד שרמוטה שהוא עשה.
באהבה אין פמיניזים, יש צד מחזר וצד מחוזר אבל נראה שרבים מאיתנו טשטשו את הגבולות והפכו למטושטשים בעצמם.
מכין ת'מטפחת .
וגם -
רק החלק הכחול הוא הציטוט המצוטט - כל השאר - טרי וייחודי .
ועוד גם -
את לא תוכלי להכחיש (ודאי) שהפוסטים שלך נגועים בצל צילו של בוז מסויים לגברים .(זה הניסוח המעודן שבחרתי) ויש איזה שהוא 'עליהום' ששוני (לא הגבאי , השמח) ברגע שמי מכן (הנשים השולתתתתתות של הקפה) מייצרת איזו אבחנה ששמה אותנו שוב (ושוב) בין הקופים . ואני אומר - זה לא ייתכן , ולו רק מבחינה סטטיסטית , שניקח על עצמנו 100% אשמה לכל מפגש-שנגמר-רע .
וגם (אחרון)
גינוני אבירות עוד לא הרגו איש וגם לא עופבתנור .
אולי החיזור מת. לא מתווכחת.
אבל, מה שבאמת מת זו יושרה.
כי אם אני כל כך מוצאת חן וכל כך הרבה ממה שאתה מחפש אתה מוצא בי, אז למה אתה הולך?
לא עדיף לא להגיד?!
אגב, תודה על השימוש במושג - לסגור עיסקה. פעם ראשונה ששמעתי את זה החודש.
חשבתי שזה בגלל תחום העיסוק שלו...
אבל גברים לא בודדים? אתה יודע כמה גברים בכו לי שהם בודדים? או לפחות עיניהם הצטעפו - בהמשך לתגובתו של ארז. אני לא חושבת שהם חיים באיזה גן עדן של ס.מ.סים.
חחחחחח - בדיוק רציתי להביא כפוסט או שמא אף ככתבה תמליל של שיחה ביני ובין מחזר חדש תחת הכותרת: מיומנה של אשה ממורמרת אך מחוזרת.
הוא: אני רוצה לצאת איתך.
אני (בחשדנות ובמגעילות): למה לך?
הוא: כי את נראית לי מקסימה.
אני: זה רק כי אתה לא מכיר אותי. אני זוועתית במציאות.
(וככה זה ממשיך וממשיך. מהחיים)
אני יותר ממברכת על השירות החדש. זה בדיוק מה שהיה חסר אצלך (רציתי להגיד לך מזמן אבל התביישתי)
אני לא יודעת למה את מתכוונת ב'נתנהג בהתאם' - אני יודעת שממני זה הוציא את הטוב שבי והייתי רכה ככבשה ומתוקה כקדאיף. כמובן שהכנתי גם תשורות בעצמי וכל התנהלותי היתה שוחרת טוב, רוגע ואהבה.
והתמונה - זאת מירי כמובן. אני הייתי דווקא סקפטית, אבל היא ידעה מה היא עושה.
א. זהו, שמן הסתם אנחנו מעונינות באלה דווקא.
ב. כי מגברים יש לי פחות ציפיות, אולי?
ג. לא הבחנתי בכך.
חדרים פרטיים במסעדות זה כמו פעם בתפוח זהב או היום בדיטה ובטח בעוד - חדרים מופרדים שאפשר לסגור ונועדו לישיבות או לאירועים מצומצמים לעשרה עד 14 איש, נאמר. אז ארוחה רומנטית בחדר כזה זה כיף ואפשר גם להתחרמן, מה שאי אפשר לעשות במסעדה ציבורית. שנים שאני כבר לא הולכת למסעדות יוקרה. ירד לי מהקטע הזה לגמרי וירדתי מהאנשים האלה. גם כולה אוכל.
יש מחיר למתירנות ולשחרור האישה, ואת הצגת חלק ממנו, עוד חלק כולל בתוכו בדידות.
עם כל המתירנות והמין הזמין, יש לא מעט אנשים שצמאים לחום ואהבה, נראה לי שנשים נפגעו לא מעט מהשינוי.
צודקת.
ולחליפין תארי לך אשה עם נישואין מאושרים ובעל תומך ומיטיב כותבת טור ב'את' - כמה משעמם ומעצבן זה היה עלול להיות...
החנות בדיוק מול השוק. חשוב להתמקח עד זוב מיץ.
1. קודם כל ידידי הטוב, אתה תפסיק להתעצל ותכתוב תגובות במיוחד בשבילי, שומע?
2. שנית - כבר באותו פוסט עניתי לך שגברים כמוך ועוד כמה שמבינים אותנו באמת הם בני ברית שלנו ולא נגדם אני מלינה.
3. ולבסוף - אין לי שום בעיה להכין חביתה. זה לא בישול בעיניי. וגינוני אבירות מעטים עוד לא הרגו איש. כן, אני רוצה את הגבר שלי גברי ושעיר - ולא, זה לא אומר שאני מוכנה להיות שפחתו. ודאי בטרם הוא מפרנס אותי, וזה עוד לא קרה לי בחיי הסוערים.
4. גברים בוכים אני דווקא אוהבת - אנחנו הלטינים (טוב, נו, רומנים) בוכים בקלות וצוחקים בקלות. אני מקווה שתתכונן נפשית כי הכתבה הבאה שלי סוחטת דמעות.
נו, אם כבר הגענו לחינוך אז אין סיכוי.
זה כי את לא מסתפקת בי.
מה, את 47? לא הייתי מאמינה. נראית ילדה, בחיי...
לא נותר לי אלא להנהן לדברי החוכמה.
והנשים שנושפות בצווארי, באמת זוועה. ועל הגברים שהכניסוני לאודישנים בלי להודיע כבר סיפרתי? אודישנים אני עושה רק לטלוויזיה (אתמול צילמו אצלי בבית).
משום מה הרשומה הזו, כה חסרת ה-Upbeat שייחסתי לך, מוציאה אותך כמרירה, לא כמסכנה.
אבל אולי זו הפואנטה. את חזקה ומרירה, לא מתקרבנת מעבר למחסום.
טוב, לא אתיימר להבין.
הללויה!!
שלום מיא!
שלום גם לקוראים היקרים.
אני מאוד מבין את המצוקה המתוארת.
כחלק מעבודתי אני נתקל רבות במקרים דומים שהמשותף לכולם הוא תחושת תסכול הנובעת מתרבות האינסטנט שבה אנו חיים.
התרגלנו שהכל אפשר לקנות, שתמיד אפשר לשפר, שאין צורך להתאמץ.
בדיוק בגלל זה השקתי את השירות פאנג'ב אקספרס - גרסת החיזור (כל הזכויות שמורות).
בגרסה זו של השירות יתווספו לכל השירותים המיניים והנפשיים הרגילים גם האלמנטים הייחודיים הבאים:
* שני זרי פרחים - אחד יימסר בתחילת הפגישה והשני יישלח יום למחרת למקום עבודתה של המזמינה.
* שיחת טלפון לכל היותר 12 שעות לאחר הפגישה בה אגיד כמה היה נפלא
* מתנת הפתעה (ערך ההפתעה לא יעלה על 500 ש"ח)
* מבט רומנטי
פאנג'ב אקספרס - כי מגיע לך!
"גברים הפכו למצרך יקר המציאות, ונשים מוכנות לדרוך על גוויות (של נשים אחרות) כדי להשיגם, ועל הדרך גם להתחנף ולהתחנחן בטירוף. "
א. גברים יש ה-מון, מה פתאום מצרך יקר? ראויים אף פעם לא היו מספיק.
ב. איך, איך עוד הפעם נשים אשמות.
ג. שינוי אחד לטובה: הת התרככו, אפשר ללמד אותם די בקלות איך שיטות החיזור האהובות עלייך.
ושאלה קטנה: מה זה חדרים פרטיים במסעדות?
יקר יקר,
את לא רוצה להיות אופטימית
זה יעלה לך את העבודה שלך
על מה תכתבי- על כמה העולם יפה?
על זה גברים הם עם נפלא- איך ניתן לחיות בלעדיהם
והכי גרוע פתאום לא יהיה לך על מה להתלונן
חבל, חבל לא מתאים לך להיות אופטימית!
אוי מיא !
אני אפתח בציטוט שלי (הכי כייף לצטט את עצמי) מהתגובה שלי לפוסט של איריס עודד , שבעצם מתאימה בול לכאן -
מתחילה להתגנב לליבי התחושה שהקפה הפך לשלוחה (וירטואלית) של קומ-איל-פו או אחד המרכזים האחרים של "העצמה נשית".
פוסטים רוויים בוז , ברמה כזו או אחרת , לגברים באשר הם גברים . זה קצת מזכיר את המדינאי הרומי , שכחתי את שמו , (תכונה גברית טיפוסית , כנראה) שנהג לסיים כל נאום שלו במשפט "וצריך להחריב את קרתגו". גם כאן , מתקבל הרושם , שכל פוסט כתוב בידי אשה - צריך להכיל איזו עקיצה מכוונת היטב לחלציו של המין הגברי . אחרת תסולק המשתמטת ממעגל הנשים הבוחשות (בקפה) או תסקל במטר כוכבים אדומים - למען יראו וייראו .
אז נכון שאנחנו מיעוט כאן ונכון שחלוקת הקשב שלנו היא לא מי-יודע-כמה, אנחנו נוטים להזיע ומטפטפים על מושב האסלה , חלקנו סובלים משיעור יתר ונוהגים לפתוח שיחות במילים - ממצב אחותי . אבל - לא כולנו מאנייקים . לא באמת .
ולעניין - את רוצה שיחזרו אחריך "כמו פעם" , שיחזרו לתפקידים המקוריים שלהם אבל עם חוקים חדשים , כאלה שאת קובעת . מרוב הוראות הפעלה ובימוי אנחנו כבר לא יודעים איך לרצות אתכן ,מתייאשים , זה הפך מסובך מידי עבור מוחינו הדל . את (כזכור) לא רוצה להכין לו חביתה , כי זה נצלני , מקבע סטריוטיפים ועוד כל מיני דברים שבינם לבין שבירת ביצה מעל שמן רותח במחבת , אין ולא כלום. הוא - לשיטתך , אמור להיות מריונטה מופעלת לפי גחמותייך וראוי גם שייראה ספונטני , אבל לא באמת - כי ספונטניות גברית סופה כשלון . והכשלון הוא תמיד שלנו , כי אתן , הרי , לא פוגעות , לא שוברות , הולכות-באות-הולכות ואין "גברים בוכים בלילה" . אז הנה סקופ - החיזור מת ומי שאחראי למותו (בטרם עת?) אלה - אנחנו ואתן , וכשתכיני לי חביתה , אני אפתח לך את הדלת .
חושבת שזה גם עניין של חינוך. (נימוס, הרגלים, קלאסה)
למשל הקדשות ו/או כרטיס ברכה עם המתנה, הרי זה לא פחות חשוב. כמה כאלה ראית בזמן האחרון?
אגב, נזכרתי שנכנסתי הביתה יום אחד וזר ענק של חרציות קידם את פני, כאלה שקוטפים בשדה בצד הדרך, לא ב-25 ש"ח מהדלי בקצה הסופר. כשתמהתי על פשרן, אמר לי ההוא שזו בקשת הסליחה על המריבה מאתמול (אותה בכלל שכחתי)
אז לא פס החיזור מהעולם. מצד שני זה קרה בתקופת לימודיו, כלומר לפני המון-המון-המון שנים...
בול 2X
הקשבה, התבוננות. נסיון ללמוד את אופיו ונטיותיו ומורכבותו ופצעיו וצלקותיו וגלגוליו. לקבל את אנושיותו של האדם שמולך.
להיות מסוגל לקחת נשימה ארוכה עד שהחוטים יתחילו להטוות.
אני מדברת בתור אישה בת 47. כבר חוויתי אהבות גדולות הדדיות וזיונים מזדמנים מופלאים.
היום, אני מסוגלת לקפוץ מיידית לדרגת אינטימיות גבוהה, בלי חימום, אבל אני יודעת שזו טעות מבחינתי. כי אין קיצורי דרך. בשביל לשחרר רגש אתה צריך בסיס של הבנה.
וזה נבנה לאט, בשכבות, כריקמה עדינה.
אין לי שום חשק להרגיש את התחרות הבוטה, את הנשים המחוזרות במקביל, נושפות בצוארי.
לא רוצה לשפוך את כל מרכולתי על הפגישה הראשונה, בגלל תחושת דחיפות של קוצר רוח חיזורי.
אני חושבת שאני מעניינת ומושכת מספיק בשביל להתמקד בי לאורך זמן.
להביא לי ורד ביום שישי, רק בשביל להתאייד ביום שבת, זה מיותר, ומעליב.
אל תביא ורד, אבל תתמיד.
ברורררררר - "שלב המשחקים", מה שנקרא.
ושימי לב שכל התרבות בעולם - כל הספרות והאופרות והמחזאות והמחול והאמנות - לא על זה הם מדברים. לא על הזיונים ולא על הנישואים. האהבות הגדולות הן או למרבה הצער בלתי ממומשות או טראגיות לא עלינו, או באמת לא לנשים 'הנכונות' שההורים שלנו סמכו את ידיהם עליהן. זה לא סידור. אולי אני נאיבית אבל בשבילי אהבה זה בגלל תכונות אופי (וגוף) מסוימות ונפלאות שקוסמות לי בגבר ולא בגלל שום דבר אחר. ואנשים ששוקעים למיני חישובים, כך נראית האאבה שלהם וכך נראה האנטי-חיזור שלהם.
נו, מהאופטימיות שלך כולנו יכולות ללמוד. אפשר לקבל את זה בכדורים?
מה עושים? כלום
(אני בכיתי אתמול. זה נחשב? לא ממש קונסטרוקטיבי. זתומרת גם היה לי דייט. שילבתי, מה שנקרא. בכיתי בדייט. זה הכי שוס. נסי ותיהני. בזמן האחרון זה העיסוק העיקרי שלי בדייטים. לבכות לגברים. אני אטרקטיבית ככה שחבל"ז. אני חושבת שאוציא פטנט)
תודה על תגובתך המפורטת.
זה בדיוק מה שאני טוענת. לא מדובר בכסף. זמן, תשומת לב, כמה מוכנים לנסוע אל הבחורה - היום יש בחורים (מה יש? המון!) שאומרים לבחורות לבוא לטריטוריה שלהם! שמעתי על בחורות מירושלים שנסעו לעשות דייטים בתל אביב! ולמה? שוב, מפאת העובדה שהבחורים נהיו יהלומים נדירים! חליק. אני ממש ממש לא בעד להשפיט גברים, אבל יש גבול.
אתה לגמרי צודק בעניין ההגינות הבסיסית. זה המאסט. זה לא או-או. אני מעדיפה הגינות על פני חיזור אם זו הבחירה, אבל למעשה אני חייבת את שניה.
ואפרופו חיזור והגינות - בסוף החורף היה לי דייט עם בחור במסעדה יקרה לארוחה (הוא בחר. לא היה עולה על דעתי), שהופיע עם ורד לבן מאוד יפה מחנות יקרה (תפרחת כזאת של כמה ורדים). הוא רק עשה לי דבר נוראי. הוא חיזר אחריי קשות ושפע מחמאות והיה לנו עאלק 'חיבור' נהדר. והוא זה שהתחיל איתי. והוא נפגש איתי לצורך קשר, כן? הוא רק שכח להגיד לי שיש עוד שתי נשים בחייו. שהוא שוכב איתן. אין לך מושג איך השתוללתי כשהוא סיפר לי. למותר לציין שהוא לא הבין מה הוא עשה רע. מבחינתו כל החיזור הזה היה ג'נטלמני למהדרין.
בול.
אני מגיעה (לשמחתי הרבה) מנקודה אחרת
נכון בתקופת הדייטים הסוערים שלי (לפני שנה בחודש וחצי 25 גברים- אף אחד לא הגיע לדייט שני) ראיתי את כל העניין של חוסר הרומנטיות, של הSMSים ובכלל הגעיל אותי. לא התאים לי!
ואז ב31 ליולי הוא הגיע.
חיכה לי למטה פתח לי את הדלת לאוטו (אז לא היה לו נעילה מרכזית אז). שילם עבור הדייט והיה חמוד מאוד.
מאז הדייט הראשון, אני סימסתי ראשונה, אני נשקתי אותו ראשונה, אני אמרתי לו קודם שאני אוהבת אותו ואפילו העלתי את נושא החתונה.בדבר האחרון הוא שם את רגלו ואמר- אני מציע לך ואת תמתיני.
הוא הציע באופן הכי רומנטי שיש.
הוא משקיע משאיר לי פתקים נפלאים בכל מקום- דלת הכניסה לבית, מחשב, מקרר ועוד....
ממשיך לפתוח לי את הדלת למכונית
קונה לי ורד יחיד
וכל הזמן נותן לי תחושה של האישה הכי הכי נחשקת בעולם.
לא אני לא שמחה לעיד- ואפילו יש לי פואנטה
מגיע המצב שאני חשה שאני לא נותנת לו מספיק- אני רוצה להעניק לו יותר- גם אני רוצה להיות רומנטית.
אז פתחתי דיון בנושא קיבלתי המון תגובות ואשתמש בחלק מהרעיונות
אני צריכה את כל הרומנטיות מסביב, אני צריכה את החום אני חייה בשביל זה. לא יכולה לחלום לחיות בלי זה. אני רוצה לתת לו באותה המידה. היה לי מזל אני מודעת לזה. אני רוצה לשמר!
רוב הגברים הם לא כאלו- אנחנו כנשים צריכות להחזיק לאחור את הרומנטיקה- גם אם זה אומר שעכשיו אנחנו אלו שנעשה קצת יותר כדי שהם ילמדו.
אנחנו צריכות לעשות מה שמאמנת הכושר שלך אמרה- להראות דוגמא חיובית. ולמי שיש רומנטיקן שלא מתאים לה שלא תדרוך עליו שתעביר לאישה שתעריך.
מקווה שכולכן תמצא את השילוב שמתאים לה, ומי שלא רוצה שתמצא שילוב אחר שיתאים לה יותר.
העניין הוא שהדור שלכם (מותר?) הפך להיות נורא מכוון מטרה. או זיונים, או חתונה. אין באמצע. אין אהבה לשם אהבה. רומנים גדולים מהחיים. אתם לא מחפשים לאהוב את האשה האולטימטיבית אלא מחפשים את האהבה מתחת לפנס של ה'זוגיות' על השלושה כיווני אוויר בכפר סבא, או להבדיל הסטוץ שתתפסו בבר. שוב, לא אתה כמובן, אבל אתה יודע כמה בחורים פונים אליי בשעות הלילה לזיון מיידי - ולמרבה פליאתם, כשאני לא קופצת לדירתם המצחינה באותה שנייה בחרמנותי כי רבה (גרושה מזדקנת או לא?), הם לא מעוניינים בי לכלום יותר? ואני מניחה כמובן שאת ההצעות המקסימות האלה מקבלות המוני נשים. אני לא יחידת הסגולה.
אז באמת - אחרי הזיון אין מה לחזר, כי זה רק פאקינג זיון (יצא לי מתאים), ואחרי אשתך לעתיד - טוב, כאן זה כבר עסקה, וגם היא מעונינת בדיל, אז שתשקיע!
ולמה אני אומרת הדור שלכם? קודם כל כי יצא לי להסתובב קצת עם הדור שלך, ושנית כי הדבקתם גם את הזקנים. במקום שיקרה הפוך, הזקנים נדבקו מכם, וזה או זיונים, או לסגור עסקה. לכאורה היית חושב שאנשים שעשו ילדים, בנו בית, ירצו לממש את התשוקות שלהם, את החלומות האמיתיים, ויחפשו באמת לאהוב. לא, מתברר שאו שהם שוקעים שוב למסכת הזיונים או רוצים שוב לסגור עסקה ואז נורא חשובים מאפייניה של האשה ולא מיהי באמת.
(אוי, דילגתי)
אז גם אתה משלנו!
וואו - נגחות זאת מילה מצוינת שלא עושים בה די שימוש, וחבל - כן, בהחלט!
אסתפק בכך שאתה לא מהמסמסים כדי להעניק לך את אות לגיון הכבוד של אנשי התקשורת הבינאישית הבלתי מופרעת.
יעקב, הדברים מבוססים על ניסיון חיים מר. אני בדרך לשם.
קטעים, צ'מעי סיפור: יש לי חנות תכשיטים של בוכרים באלנבי שאני קונה אצלם מגיל 20 ומשו. בשבוע שעבר פינקתי את עצמי בזוג עגילי זהב בצורת כוכב עם אבן אדומה. אז האשה אומרת לי - פעם אחת תבואי עם גבר, שיקנה לך! אמרתי לה: אין סיכוי. אז היא עונה לי: אל תדברי ככה - גם את תתחתני מתישהו בעזרת השם! אמרתי לה: יא גנובה, אני גרושה עם שני ילדים גדולים! והיא: לא יכול להיות! הקיצר, זו היתה מחמאה אדירה. היא מכירה אותי המון שנים אבל לא עשתה את החשבון וחשבה שאני עוד בת שלושים ומשו!
אני כמובן מדברת על חיזור אחרי שנוצר איזשהו קשר ראשוני. ונכון - זו כנראה שוב הכמות על חשבון האיכות. הצעירים (שראיינתי לכתבותיי. בייחוד הבחורים, למשל קובי שטח) מאוד אוהבים להלל את טווח האפשרויות האינסופי, שהוא כביכול מבטיח את איכות השידור - שכל סיר ימצא את המכסה 'שלו'. אבל בפועל זה כמובן לא ככה. בפועל זה גורם לזלזול גדל והולך בבני אדם.
ואני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר כשאתה כותב כבוד עצמי. גם אני תוהה לפעמים לאן הוא נעלם ומחובתו של מי לשמור עליו - מצדי לשמור על שלי, מצד הגברים לשמור על שלי, מצד הנשים לשמור על שלי - כי הרבה פעמים יש לי כעס רב כלפי נשים אחרות שבעקיפין מוזילות את ה'מחיר' שלי בשוק. אני יודעת שלא בריא בשבילי לחשוב את כל המחשבות האלה כי הן עושות לי נאחס נוראי, אבל קשה לי להרדים את מוחי הקט"ח.
ממש עכשיו, בדרך חזרה משיעור יוגה, כשהצצתי בכותרות העיתונים (מעריצה את האיראנים שחבל) חיפשתי אותך על שער 'את'. וכשראיתי את הכותרת 'בנות, החיזור מת. תפנימו'. ישר חשבתי - כוסאמק, בוער בי נס המרד.
1. כן כן - לך על החומץ!
2. אני תמיד הייתי פותרת כל בעיה כזאת בסווטשים. הייתי קונה שעוני סווטש לכולם, עד ההתפכחות המרה, שבה גיליתי שכמו שלא כל העולם שמאלני קיצוני כמו סביבתי הקרובה והתומכת, כך גם לא כל גבר, אשה, זקן וטף אוהבים סווטשים, בניגוד לאנשי בועתי האהובים.
3. העצה הפרקטית היא כמובן לשאול את החברות שלה.
אני חושבת שגברים נורמליים, תקינים וסבירים, שאפשר לדבר איתם ולזכות מהם לאיזשהו זיק של הבנה ושיתוף פעולה ולא מוזנחים ותלותיים בסטייל תבשלילי - הם כן מצרך נדיר, לעומת נשים נפלאות שיש המון כאלה, ולכן נוצר הפער. גברים יש בשפע, אבל גברים ראויים למאכל אשה - הרבה פחות. לכן התחרות הנוראה עליהם. אבל הלואו - אני עצמי לא מוכנה להיות בתחרות או באודישן עם אפחת, וכבר ניסו להכניס אותי לסיטואציות כאלה שלא בידיעתי, וכל פעם שזה קרה לקחתי צעד אחורה. וזו גם עצתי לנשים אחרות - גברים צריכים לרצות אתכן בזכות עצמכן. לא כי אתן מתאימות להם למשבצת מסוימת או כי אתן נראות להם יותר 'שוות' מנשים אחרות.
את יודעת, בעבר הרחוק, כשעוד הייתי בג'יידייט, תהיתי למה יש גברים שכותבים שנונה בפירוט תכונותיה של הבתזוג המבוקשת - שהרי אשה שנונה לעולם תענה לך מענה חד ואשה כמוני עלולה לשתול אותך ולקרקסך וזה לא בדיוק מה שגברים אוהבים - רובם האי מתים על נשים שפועות: מותק כמה שאתה מדאים וחכם ויצירתי ואפשר ללמוד ממך המון...
עד שגיליתי ששנונה זו פשוט מילה נרדפת למישי שצוחקת מהבדיחות של הגבר...
ברור שהחיזור היום מת", היא אמרה לי, "החיזור זו עבודה קשה. מעייפת, שלוקחת הרבה זמן. כמו שריר שנבנה.
החיזור לא מת ,רק המחיר שמוכנים לשלם תמורתו ירד , אם זה זמן ,מחשבה,ושיבושים בסדרי היום הפרטיים ועוד כל מיני פשרות אישיות . סליחה שאני משווא את זה לכלכלה , אבל זה כמו היצע וביקוש , אם ההיצע עולה על הביקוש ,אז המחירים יורדים , כלומר שפע ,ומי שלא מתפשר לא יצליח למכור הסחורה .אבל יש כאלה שלא מוכנות להתפשר ,ולא מזיז להן גודל הסחף .ולדעתי בסוף אלו שירצו הבחורים להיות איתן .אומנם החיזור זו עבודה קשה ,אבל היא מענגת לפעמים . צריכים להזיע בכדי לחיות בכבוד לא כך ?
תחושת האי וודאות והספק .זה סבבה :-)
אני יודע שמה שאני רואה מפה , לא רואים בת"א , ואני לא מדבר על מגזר , אלא על המינטליות של היחסים בין המינים במרכז. יצא לי לדבר עם חברים מת"א , מרצים ,סטודנטים.תאמת לא האמנתי שיש דבר כזה, ולמדתי הרבה מושגים, שפותחו מחיי הלילה של ת"א .
קיצר המצב הולך ומדרדר ,וידיעתך גם הגברים סובלים מזה קצת, ולטווח הארוך יסבלו יותר .
התמונה שלך יפה ,אומנם עצובה אבל יש בה כל ההבעה למצב.
אהבתי מאוד .
כל טוב מיא
שלושה דייטים (עם אותו אדם) בשבוע זו אופטימיות ממארת.
ומי שמפריע לו שהכל נהיה שטוח לא חייב לשחק את המשחק. לא את הס.מ.סים ולא את ההיעלמויות שוולרי כתבה עליהן ולא את כל שאר השטויות. אין חובה, באמת.
זה משפט גדול.
רק למה הדדי? אני בטוחה שיש לה הרבה כבוד אליו. הייתי משנה - כל אחת שמוחלת על כבודה.
ואני מכירה את המקום הזה - לאו דווקא של קניית מתנות - וגם אני יודעת לקנות מתנות מאוד שוות, לאו דווקא במובן הכספי אלא במובן של לקלוע לרצונותיהם של אנשים - אלא את המקום של לחשוב כל הזמן מה הוא עשוי לרצות ומה יעשה לו טוב. עליו. על צרכיו ורצונותיו. ולהתמקד בו. במאוויו. ברגשותיו. ואני אומרת - אסור, ממש אסור להגיע למקום הזה, כי כמעט אין גברים שנמצאים שם. שחושבים יום ולילה מה יעשה טוב לאשה שאיתם. ונשים? מהשנייה הראשונה של הדייט הראשון. למה הדייט? מהצפייה הווירטואלית הראשונה בשטות המפגרת שהבנאדם כתב - היא כבר חושבת איך היא תלטף את קרחתו הענוגה (בתמונתו מלפני 20 שנה. כן. הוא הקריח צעיר) ובאיזה שמן תעשה לו מסאז' ואיזה תשורה תקנה לו ומה תעניק לו!
(סליחה שאני רעה קצת. תנו לי להוציא, בחיאת. הייתי קצת יותר מדי טובה, בחיים, בימים האחרונים וכמעט נחנקתי מזה. הגוש כמעט עלה לגרון וחנק אותי. תנו לי, בבקשה, זה רק בכתיבה)
החיזור מת, חלקית
חלקית, בגללכן...גם
זהו עולם מהיר וחדש
והוא באמת מכיל המון חסרונות
אבל הגינות בסיסית, כבוד בסיסי, אמון בסיסי, זה או שיש או שאין
מה שאתן צריכות לעשות הוא רק למצוא את אלו שיש להם עדיין קצת מזה
אגב, חלק ממה שכתבת על חיזור מתבטא בכסף, רכישות וקפיטליזם...
אני לא חושב שהעניין כאן הוא בכסף ויכולת לבזבז ולהעניק מתנות שרוכשים אותן, לא בהכרח
חשבתי קצת על מה שכתבת.
בתחילה ניסיתי למצוא הצדקות לכך שהחיזור לא מת אלא רק קיבל אופני ביטוי אחרים של זמן ומקום. באפן מטריאליסטי אמרתי לעצמי שלא תיתכן אהבה, וזה לא משנה עם סופה הוא חתונה או רק זיון, בלא חיזור. כי אנחנו הרי כמו חיות (לכך לא צריך דוגמאות) וכמו הפיל שאוהב את הפילה, הזבוב את הזבובית, הפסיק את הנקודה (כפי ששר יוסי בנאי) וכן הלאה, גם אנחנו מחוייבים או מכוונים אוטומטית לחיזור
אבל אחרי שלא מצאתי אופנים שכאלו (שיחות צ'אט ארוכות לתוך הלילה נחשב כסוג של ריקוד?), רצתי מיד להאשים את התועלתנות הקפיטליסטית, אלא שזה מאד משעמם.
וכך נשארתי בסוף רק עם האבחנה הדלוחה של גברים ממאדים ונשים וכו'. אבל הי, בשביל זה יש לי את הביטוי המבריק שש' טבעה פעם:
גברים מורשה נשים מקראקוב.
לפעמים אני מדמיינת את עצמי כגבר
רק אם הייתי כזאת עם שרירים
בכדי לתת כמה נגחות לגברים מגעילים
מעצבנים והכי פוגעים שבעולם
לא ככה דארלינג :)*
בלי קשר לחיזורים ורומנטיקה - אני שונא ת'אס.אם.אסים האלה!!
זהו , שיחררתי קיטור.
תודה לך מיא :)
אני אשאל את אשתי, (ואת המאהבת), אם אני נדיר או תדיר, כי זו שאלה מעניינת.
אולם בעניין של המכשיר שמייצר SMS-אים, אני פשוט מתעלם מקיומם לגמרי, כך שמי שזקוק לצורת התקשורת הקלוקלת הזאת, יוכל לתקשר איתי רק דרך שרי אריסון, וגם זה לא תמיד, כי היא סלקטיבית.
בדילמה העיקרית, שבו את עוסקת, שהיא בעיקרה דילמה פילוסופית, אני מעדיף לשתוק, כי אחרת, אני עשוי לקבל קיטונות של ביקורת.
אני מניח ש mme de pompadour לא הייתה מגיבה אחרת...
מתגובה זו אפשר להבין מי רצח את החיזור.
יעקב
היי
בכל אשמה התקשורת ! :-)
יש הליכים חברתיים, מאוד עמוקים, שקשורים ישירות לטכנולוגיה, לא תמיד מבורכים.
ה sms הוא לטלפון מה שהטלפון היה למכתב.
סבתי הייתה נעלבת כשהייתי מתקשר אליה לפריז במקום לכתוב לה.
ועם הגיל, אני מבין עד כמה צדקה...
לעניינינו:
את צודקת, ולתופעה שציינת יש כמה סיבות:
א. המיידיות, הנגישות, ואינפלציה עצומה בהזדמנויות. נעלם הרטט שבלב של כל גבר כשידו מלטפת לראשונה פני אישה. היום, הכל טכני, ענייני, מדוד. זה אסון, זה עלוב, אני מסכים איתך.
ב. הנשים הפכו להרבה יותר אסרטיביות, כתוצאה מהגזמה הפוכה במאות הקודמות. אילו היה לי דייט איתך, הייתי מת להביא לך זר פרחים לבנים. אבל אז הייתי מסתכן בגישה מלגלגת ובחיוך של רחמים. ולא, אין לי בעיה של בטחון עצמי.
ג. ריבוי הפרטנרים הוציא כל כיף וכל צורך בחיזור. הנה. רק לפי מה שכתבת. את אישה יפה, היום, לכל הדעות השפויות.
אילו ניסיתי להתחיל איתך, הייתי יודע מלכתחילה שאקוטלג בין הש"סניק לבין העיתונאי הבא. אין בזה כל ביקורת. יש רק סף ציפיות נמוך. כי גם לגברים יש כבודג עצמי.
ד. את רואה את המציאות ממצבך החברתי העכשיווי. אני מניח שילדה בת 23 רואה את זה אחרת. אני מקווה.
ובכל זאת ולמרות הכל, כשאישה באמת מעניינת אותי כאישה וכאדם, אני כן מוכן לחזר, להוריד הגנות, וכן, אף להיות את ה"אני" האמיתי, שטרם הושחת. ומניח שזה כך אצל רוב הגברים.
סליחה על אורך התגובה.
יעקב
פרחים? עוגה? רוטב לסלט? בקבוק יין? בקבוק חומץ? תכשיט? בגד תחתון? זה אבוד. אין לנו סיכוי.
אין לנו מושג. אנחנו זומבים גמורים בעניינים האלה. לא יודעים, לא מבינים. ככל שאני יכול להעיד על עצמי, אני מוכן לתת בלי סוף. אבל אין סיכוי שאצליח לקלוע בול לטעם הנשי במתנות.
(ובעצם, פעם - לפני דורות - הכנתי לאשתי מתנה מושקעת. פירה אמיתי. עשיר. אני חושב שזו היתה מתנה מאוד מוצלחת)
הגברים אינם מצרך נדיר, ההתנהגות הנשית(שלנו, מודה) היא שהפכה את המצב למה שהוא כיום. לפני כמה שנים היתה צעדה בתל אביב תחת השם 'לוקחות חזרה את הלילה' שנועדה לעורר מודעות לאלימות רחוב נגד נשים, אני מציעה לקחתשני צעדים חזרה ולבחון איך הגענו למצב הזה.
וכוכב, כמובן. ראוי בהחלט.
יש דלפק לנשים מהירות בסוף המסדרון, שם לא צריך להשקיע, להיפך הנשים שוכבות מזילות ריר לגבר הפנוי הראשון שיעבור..אז עם כל הכבוד לך,, כן כן את, שאת חכמה ויפה, שנונה ורהוטה אנלארואה אותך ממטר, אז מה אם את גם זיון מעולה? אני יכול לקבל עשר במאה..אז בחייאת..תזרמי תזרמי.
ואת השאר - כשאחזור יותר מאוחר..זה היה מעדן פתיחה לבוקר טוב.
מיא.
עם כל הכבוד (ויש כבוד) הכל השתנה ולא רק בבחורים המסמסים.
גם הנות השתנו באותה צורה ממש ושלושה דייטים בשבוע זה משהו קליל כזה.
גם להחליף בן/בת זה קל מאוד. בדיוק כתבתי על זה פוסט אתמול.
הכל נהייה שטוח. גם בני האדם וגם מערכות יחסים.
אוי, מיא, דרכת לי פה על עצב רגיש, ועוד בשעה חמש לפנות בוקר
האמת, שכמעט אף פעם לא תוגמלתי במתנות ממש שוות
אני לעומת זאת ממש ממש אוהבת לקנות מתנות
אני נהנית מזה, ולא, זה לא בשביל "לקנות" מישהו
זה בגלל שזה נורא כיף לבחור מתנה למישהו שאכפת לך ממנו (כולל גם חברות טובות)
ולראות איך הוא אוהב את זה, אבל אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מתרה בעצמי
לא לעשות את זה, כי מה שקורה שאת מרגישה די מפגרת כשאת קונה מתנות סתם ככה...
לגבי חיזור, דווקא נראה לי שהוא לא פס מן העולם, הענין הוא שכמות הזמן שגברים מוכנים להשקיע
בתהליך "הכיבוש" היא כל כך חסרת קנה מידה לעומת הזמן שמוכנים להשקיע "אחר כך" אחרי הכיבוש עלק...
(טוב, זה תמיד מצחיק אותי להגיד כיבוש, כי אני שונאת את המשחקים האלה, ומי שאני מעונינת בו אני
תמיד אגיד לו את זה בצורה כנה למרות שזה אולי לא כל כך חכם), אחרי תהליך החיזור
אז באמת כבר להרים טלפונים כל היום, סמסים כל שעות היממה של "מתגעגע" ודיווחים תלת שעתיים של מה הוא עושה
מתפוגגים לטובת סמסים קלושים או טלפון מסכן אחת ליום.
ואז כשזה נגמר , אחרי שכבר שכחת איך קוראים לו, פתאום יכול להגיח איזה סמס כזה באמצע הלילה של "ערה?" או "מה עושה?". פשוט ככה...
אז נכון שגם אנחנו אשמות, שלא שמות גבולות אולי, ובכיבוש כמו בכיבוש "הכיבוש משחית" ואז כל אחת שמוכנה
לוותר על הליך מינימלי של כבוד הדדי שולפת עוד קוביה בפאזל המתפרק של החיזור.
הגעתי מוקדם מידי?
את עדיין עורכת?
איפה התמונהההההההההההההההההה?