מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת זאבים. בתור ילדה הייתי מדמיינת את עצמי נרדמת בחיקו של זאב פרוותי וגדול. זאבים נדמו בעיניי כחברים אבודים ודחויים שלא באשמתם. כיפה אדומה הולכה שולל ע" הזאב "הרע" שגם טרף את סבתה. פטר נלחם בזאב המסוכן והאכזר, ואפילו בשפת הדיבור השגורה הביטויים המזכירים זאבים אינם מחמיאים להם. כשאומרים ש"אדם לאדם זאב" לא מתכוונים שאנשים מפגינים חיבה וסולידריות אחד כלפי השני...
גם היום ילדים גדלים על סיפורים ואגדות בהם הזאב הוא ה"דמות הרעה". למעשה, בהיסטוריה האנושית לא ידוע על שום מקרה בו זאב תקף אדם. זאבים זכו למוניטין הרע שלהם בשל הנזקים לחקלאים בטורפם תרנגולות וטלאים. לאוהבי הזאבים התדמית השלילית שהוצמדה להם חורה וכואבת. זאבים הם בעל חיים אינטליגנטי, רגיש, ידידותי ומורכב. אני מקווה שמי שיקרא את הכתבה ישתכנע בכך גם הוא.

באפריל ניתנה לי ההזדמנות להגשים חלום ישן. הוזמנתי לביקור בפארק קולמורדן שבשוודיה. הביקור היה חלק מתכנית הלימודים של סטודנטים להתנהגות בעלי חיים מפינלנד. זה היה מעין "צ'ופר" שקבלתי מראש החוג לאחר שהנחיתי סמינר את אותם סטודנטים. מה אומר, זה השכר השווה ביותר שיכולתי לקבל.
בסקנדינביה חיים כיום כ200 זאבים, רובם הגדול חי בשוודיה. בשנה האחרונה ידוע על 22 גורים מהמלטות חדשות. הזאבים הסקנדינבים גדולים יותר מהזאבים החיים באיזורנו. משקלם מגיע עד 80 ק"ג. פארק קולמורדן נמצא דרומית מערבית לשטוקהולם, על גבעות נישאות מעל הים הבלטי. הפארק נקרא על שם האיזור בו הוא נמצא. זהו  גן חיות גדול מאד עם מגוון בעלי חיים הגדלים בתנאי רווחה יחסית לגני החיות בהם בקרתי בארץ ובמדינות אחרות וזוכים להעשרה מנטאלית. בין בעלי החיים נמצאים גם זאבים החיים בכמה להקות בטריטוריות סגורות. הזאבים הללו עברו סוציאליזציה מוקדמת עם בני אדם וניתן לבקר אותם ו"להתארח" בטריטוריה שלהם, ללטפם וללמוד להכירם טוב יותר.

פרוייקט הזאבים החברותיים
פרוייקט החברות עם בני אדם החל בפארק בשנת 1981. מטרת הפרוייקט היתה ללמוד על התנהגות זאבים, להיות מסוגלים להתקרב אליהם ולצפות בהם ללא הפרעה. זאבים (ככל חיות הבר) מטבעם חשדנים וביישנים, ונמנעים מקרבת בני אדם. גידול זאב מגיל צעיר בחברת בני אדם מאפשר לו להיות רגוע יותר ולהתמודד בצורה טובה יותר עם החיים בשבי. מטרה נוספת של הפרוייקט היתה להמחיש לבני האדם שזאבים אינם חיות רצחניות וצמאות דם כפי שהתרבות המערבית מציירת אותם. בשנים הראשונות ביקור להקות הזאבים החברותיות לא היה אופציה פתוחה לקהל הרחב אלא אך ורק לחוקרים ולסטודנטים. בתחילת שנות ה90 התחיל שינוי במדיניות הפארק והאפשרות לבקר את הזאבים נפתחה גם לקבוצות מבקרים "רגילות" וכיתות בתי ספר. כיום יש בפארק 3 להקות כאלה, שתי להקות עם 4 זכרים בכל אחת, ולהקה נוספת בת 3 נקבות ו3 זכרים אותה בקרתי ועליה ארחיב בהמשך.

איך יוצרים את הלהקות הידידותיות
תהליך החברות מתחיל יומיים לאחר ההמלטה. זהו הזמן הטוב ביותר להפריד את הגור מאמו תוך שמירה מקסימאלית על בריאותו. הגור זכה לינוק את חלב האם הראשוני החשוב למערכת החיסונית אך לא התרגל עדיין לינוק מפטמות האם. אם הגורים מופרדים בשלב מאוחר יותר קשה עד בלתי אפשרי להרגילם לאכול מתוך בקבוק. השלב הקריטי לסוציאליזציה מתרחש בטווח הגילאים שבין 3 ל12 שבועות ממש כמו אצל כלבים. מתוך כל המלטה נבחר גור והוא מגודל ע"י אדם ספציפי, המגדל יחד גורים נוספים מהמלטות אחרות. הגורים מובאים מגני חיות ופארקים אחרים לצורך הפרוייקט. בד"כ בכל המלטה יש 2-6 גורים ולכן משתדלים ליצור להקות בנות 4-6 זאבים.
האדם שמגדל את הגורים מינקות הוא מנהיג הלהקה האנושי שלה, והכניסה לטריטוריה תמיד נעשית עמו.

על חיי הזאבים בפארק
על מנת שהזאבים יחיו בתנאים אופטימאליים הם מקבלים העשרה מנטאלית וגופנית רבה. בימינו קבוצות מבקרים הן עניין פופולארי שהזאבים נהנים ממנו כנראה לא פחות ממבקריהם. במהלך חודשי החורף (אוקטובר – אפריל) הפארק סגור למבקרים פרטיים, אך מקבל קבוצות סטודנטים. מדי שבוע מבקרות 8 קבוצות בנות מקסימום 15 איש. במהלך חודשי הקיץ בהם הפארק פתוח לציבור הרחב מספר הביקורים קטן משמעותית. מלבד הקבוצות המבקרות זוכים הזאבים "לצוד" פיסות בשר טריות הקשורות מאחורי ג'יפ נוסע. כמו כן מוצפנות פיסות בשר במגוון מחבואים בתוך הטריטוריה והזאבים עסוקים במציאתן. לכל להקה כאמור יש מנהיג אנושי המקפיד לבקר אותה על בסיס יומיומי.

מלבד הלהקות החברותיות חיה בפארק גם להקת זאבים שלא עברה חברות. לפני כשנתיים וחצי הצליחו שני זאבים צעירים בני פחות משנה מהלהקה הזאת, לחפור תחת הגדר ולהמלט מהפארק. בתוך שעות ספורות הם הצליחו לצוד בעלי חיים למרות שמעולם לא התנסו בכך קודם לכן. כעבור ימים ספורים הם נורו ע"י ציידים.

הביקור
ביום הראשון להגעתנו סיירנו ובקרנו חיות רבות ומגוונות, אך גולת הכותרת חכתה לנו ביום השני. בטרם נכנסנו לטריטוריה הסגורה של הלהקה קבלנו תדרוך מקיף לגבי כללי ההתנהגות בפנים. בפתח הטריטוריה יש ארגז גדול בו ניתן ומומלץ להשאיר את המטלטלין. הזאבים מאד נלהבים מחפצים מתנפנפים ו"יגנבו" כל אביזר שישתלשל או יתדלדל. בארגז הזה נמצאו כמה שאריות של מצלמות שבעליהן לשעבר לא שמרו עליהן כראוי וכד'. המדריכה, קרולינה בורדין, ספרה על מבקרת שהתעלמה מההנחיה בשבוע לפנינו ונכנסה עם ז'קט עור מתנפנף ובחרה להסירו דווקא בתוך המתחם. תוך שניות חטפו הזאבים את הז'קט וקרעו אותו לגזרים. לשמחתי היה יום חמים (במונחים סקנדינביים), הטמפ' היתה 6 מעלות ואפשרה הסתובבות ללא כובע וכפפות ובחרתי להשאירם בארגז כדי לחסוך לעצמי בושות וסרבול מיותר. פיטר, מנהיג להקת הזאבים וידא שכולנו מוכנים והזמין אותנו להכנס פנימה. הזאבים מצדם המתינו מעברה השני של הגדר, וניכר שגם הם נרגשים לקראת המפגש. אחד אחד נכנסנו וזכינו לקבלת פנים דומה מאד לקבלת הפנים שנותן לנו הכלב כשאנו מגיעים לביתו. תחילה ניגש טאש, זאב האלפא של הלהקה וסקר כל אחד מאתנו בכשכוש זנב וליקוקים. לאחר שהוא החל בטקס ניגשו שאר הזאבים וברכו את הנכנסים בצורה דומה. פיטר הנחה אותנו לשבת קרוב לקרקע כדי שהזאבים לא יקפצו עלינו מתוך רצון להגיע אל הפה. סוזי הפכה לאורחת המועדפת של הזאבים. בעקבות טאש ובזה אחר זה הם ניגשו ללקק אותה עוד ועוד, ללא לאות. היא מצדה ישבה וקבלה מקלחת לשונות רטובה במיוחד. לאחר כרבע שעה נרגעו הזאבים וחזרו לעניינם, שוב, ממש כמו הכלבים לאחר שמחת המפגש הראשונית. 

בשלב זה שמענו הסברים נוספים על הלהקה ואורחותיה. הזאבים שבקרנו היו בני שנתיים. גיל צעיר אך בוגר. טאש המנהיג נולד בגן החיות בוראס בשוודיה, כך גם 3 הנקבות: לוסי, יאדיס ונארניה. אסלן וארויס נולדו בנורווגיה וניתן לזהותם ביתר קלות כיוון שהם גדולים יותר מבחינה פיזית.

בד"כ הלהקות החברותיות מורכבות מזכרים בלבד שכן הנקבות מגיבות בתוקפנות כלפי נשים בתקופת הייחום. בשנה בה החליטו לבנות להקה חדשה לא היו כמעט המלטות שכללו גורים זכרים ולכן היא מורכבת גם מנקבות. הנקבות מעוקרות ועד כה לא נצפתה בעיה בהתנהגותן.

לאחר ההסברים והליטופים ניסינו לגרום לזאבים ליילל. פיטר התחיל את הקריאה ואנו הצטרפנו, תחילה מבויישים ובהדרגה אבדנו את הבושה, כל אחד מוסיף יללה בטון ייחודי לו. תוך רגעים ספורים הגיעו הזאבים והצטרפו ביללות משלהם. משהו באווירה גרם לעוררות יתר לא מתוכננת ולוסי, זאבת האומגה, הזאבה בתחתית מבנה הלהקה החלה לחטוף הצקות מצד חברי הלהקה האחרים. בבת אחת הופסקו היללות ונשמעו נהמות. טאש וחבריו התנפחו ורדפו אחריה. היא מצדה נשכבה על גבה וחשפה שניים. כעבור רגעים ספורים שוב נרגעו הרוחות והחבורה חזרה למצב הנינוח, כל זאב בענייניו.
זו היתה הזדמנות שוב ללטף את מי שניגש, להסתובב ולצפות בזאבים מתענגים על קרני שמש חמימות של תחילת האביב.

לאחר כשעה וחצי הגיעה העת להפרד. הזאבים קמו לקראתנו, יודעים גם הם שתמה לה עוד היכרות עם החיות הנחמדות האלה שהולכות על שתיים. כמו בתחילת המפגש, הם נגשו והסתובבו סביבנו. טאש החמיא לי בהמרחות בלתי צפויה, ראשו ועורפו על ירכי. אושר גדול. עכשיו אני מחכה לביקור הבא עם ידידיי החדשים.

ראיון קצר עם קארולינה בורדין, מדריכתי בפארק קולמורדן

שלום קארולינה, איך ומדוע הגעת לעבוד בפארק קולמורדן?

- התחלתי לעבוד בפארק לפני כ4 שנים. למדתי ביולוגיה במקביל לעבודתי במחלקת החינוך והשלמתי את התואר השני באביב שעבר.
העבודה כאן נראתה לי מרגשת ומעניינת במיוחד ואכן לא טעיתי. לאחר מכן, עד הסתיו האחרון עבדתי בפרוייקט מחקר הדולפינים במפרץ ומאז חזרתי למחלקה החינוכית של גן החיות.

האם את אוהבת את עבודתך?

- אני מאד נהנית מעבודתי מכיוון שהיא משלבת מגע יומיומי עם בעלי חיים ועם אנשים שאוהבים ומתעניינים בחיות. קשה לי לומר מה גורם לי ליותר הנאה, אולי לראות את התרגשות האנשים כשהם פוגשים גור פילים, זאב, או כשהם מלטפים טפיר. (היא מחייכת ושתינו יודעות שהיא מתכוונת להתלהבות הילדותית שלי כשיוליוס הטפיר בא לבקש ממני עוד ועוד ליטופים)

האם את הולכת לפעמים לבקר את הזאבים "סתם כך" בזמנך הפנוי?

- אני לא "מנהיגת להקה" ולכן אסור לי להכנס לטריטוריות של הזאבים בעצמי. רק המנהיגים שהיו עם הזאבים מאז שהיו גורים רשאים להכנס למתחמים לבדם או להכניס מבקרים פנימה.

מה תרצי לומר לקהל הישראלי שיקרא את הכתבה?

- רציתי לומר לאנשים שזאבים הם בעלי חיים מלהיבים, שאנו יכולים לחיות יחד ואין שום צורך בקונפליקטים בין זאבים לבני אדם, אנו יכולים לחיות יחד בשלום.