תסריט ראשון - בלייד דייט סטנדרטי.

 אנו קובעים להיפגש בבית קפה. אני מגיע מוקדם מדי, כהרגלי. את מאחרת מעט, כצו האופנה. מזהים זה את זו, ולוחצים ידיים בביישנות. נבוכים מכדי להתנשק. מתיישבים. לא יודעים איך להתחיל. המלצרית מצילה את המצב. אני מתבדח קלות על חשבון התפריט, ואת מצחקקת בנימוס. אני נוטל את היזמה ומתחיל לדבר. זה מתגלגל לשיחה בה כל אחד מתחיל לספר על עצמו, והשני מקשיב ושואל שאלות מנחות שמראות על עניין.הטלפונים של שנינו מצלצלים בו זמנית. זה שובר את הקרח, אנו מתחילים לצחוק. אני לוקח את השיחה לכוון של רמיזות מיניות. את מחושבת, חכמה, מסיטה את השיחה לפסים של היכרות מעמיקה יותר.מסיימים את הקפה. את מתעקשת לשלם על עצמך, אני מתעקש עוד יותר. יוצאים. הולכים לטייל על חוף הים. אני מביט בעינייך, מנסה לחדור את משקפי השמש.  את אומרת שכבר מאוחר, את צריכה לחזור. נפגש שוב, אני שואל. את אומרת כן, ונותנת לי את מס' הטלפון שלך. אני גם נותן. נפרדים בנשיקה על הלחי. לאן זה הולך. 

תסריט שני – נועז 

אנו מזמינים 4 כרטיסים לסרט. ארוך במיוחד. כל אחד אמור לבוא עם בן זוג אחר, כך שאנו מתיישבים זה ליד זה. אין היכרות מוקדמת. אני מור להאמין שמי שיושבת על ידי זו את, ואת אמורה להאמין שזה אני.הסרט מתחיל. חשוך. שנינו מרוגשים מאד. אני נוגע בידך מדי פעם. אני מרגיש שעורך מצטמרר, עור ברווז. גם אני, שערות ידי סומרות. לפני ההפסקה אנו מנסים לא להסתכל זה על זה, על מנת לא לפרוץ בצחוק. בני הזוג לא מרגישים דבר.אחרי ההפסקה אנו יוצאים לשירותים. כדי לא לעורר חשד אני יוצא שמאלה ואת ימינה. הקהל כועס.אנו נפגשים בשירותי הנשים ונועלים את התא. נותנים פורקן לכל המתח. עושים את זה זריז וחוזרים לסרט. עכשיו הדרמה הופכת לקומדיה. שנינו מחכים שהסרט ייגמר ובורחים איש איש עם בן זוגו. איש לא חשד בכלום. לא קובעים פגישה נוספת אבל יודעים שהיא תהיה. אולי בספריה הציבורית, אולי במוזיאון? סף הריגוש עולה. 

תסריט שלישי – מהסרטים 

אני מגיע לביתך. את פותחת את הדלת. אנו לא אומרים דבר. סיכמנו מראש שלא נדבר, שלא נספר על עצמנו שום פרטים מזהים. אני נכנס. מצמיד אותך לקיר ומנשק בעוז. את לא מתנגדת. את מלקקת את אזני. אני  מפשיט אותך, ואחר כל מתפשט. אץ צמודה בגבך לקיר, ואני מרים אותך, את מחבקת את גבי ברגלייך,צמודה אלי. החדירה בלתי נמנעת. אנו נופלים על הרצפה. נחים. אחרי עשר דקות אני גורר אותך למיטה מתחילים הכל שוב.

ואז אני עושה את הטעות, ובניגוד למוסכם אומר – היה נפלא, יעל. ואת אומרת, אני דפנה. יעל גרה בכניסה ממול.