"ששש, בואי נעשה עצמנו ישנות", אמרה מרסלה לבתה עם שמיעת שקשוק המפתחות בדלת. צרור המפתחות נפל מידו, ממהר להרים אך אינו מוצא המפתח הנכון, שיכור כלוט, מנסה מפתח אחר אולי הוא הנכון .. ובינתיים אלה שומעת הלמות ליבה, הלב כמעט ויוצא מבית החזה, איי , זה כואב, הנשימות מתגברות, הרוק מתמעט, לא מצליחה לבלוע ובטח שלא מצליחה לעשות עצמה ישנה. הצרור נופל בשנית, הלוואי שלא יצליח לפתוח, חושבת אלה בליבה, הלוואי שילך ולעולם לא יחזור, הלוואי שאימה תאזור אומץ ותעזוב אותו כבר, הלוואי שלא תאלץ לחוות שוב רגעים מרטיטים שכאלה.. . והתקווה כמו נמוגה, התפוגגה, הדלת נפתחה. מרסלה מרימה ראשה מכרה, אוזנה כרויה והיא מבקשת להקשיב מה מצבו, האם נכון הוא להעירה ולעורר מהומה בבית או שמא עייף הוא מרמת האלכוהול בדמו וממהר להניח ראשו...מרסלה מניחה ידה על ראשה של אלה ומלטפת קלות : " לכי לישון, ילדה שלי ,הסערה חלפה"... |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בוקר אור קרן אור,
תודה
שמחה על חברותך!!!
אחותי יש לך את זה !!!
את חייבת להמשיך את הסיפור הזה בהמשכים ,
פרק בכל יום .
ושיהיה מותח !!!
מבטיחה לקרוא ולעקוב .
אישרתי את הצעת החברות ואנסה בפעם הראשונה לתת לך כוכב.
עצוב אבל הסוף טוב :)
תודה על חברותך הכנה...
דידי,
אלה אכן קרצה בחזרה...ניחנת ברגישות על מיוחדת
תודה על מי שאת..
אוהבת חזרה.
אילן,
תודה רבה על תגובתך..
הסוף טוב :)
תודה אחותי,
את יודעת את ההמשך...
:)
אוהבת אותך!
כוכב מקסימה
זה עצוב.
חיבוק לשבת ברכה.
דידי כתבת נפלא.
הצלחתי לעמוד בחדר של אלה ומרסלה, בשקט בשקט ליד הקיר , להתחבא בין הצללים והחושך. קרצתי לאלה לפני שהיא חזרה לישון.
אני חושבת שהיא קרצה חזרה.
אוהבת אותך, דידיה
לא רוצה המשך ...
בגלל שהוא יכול להיות
מהסוג שאנו קוראים בעיתונים
וזה הורס לנו את היום ...
מותח ומשאיר יד לדמיון,
אבל הדמיון לא נותן מנוח ...
עד הסערה באה....
תמשיכי. רוצים עוד..