יום שישי, ה- 19 ליוני 2009. בית ספר שדה שניר, רמת הגולן. שלוש דקות לפני חמש בבוקר אני מתעורר. מביט בתקרה, נושם עמוק, חושב על נצחון היום, וניגש להעיר את החבר'ה. בחמש וחצי הכל מועמס, אנחנו אחרי הקפה. בשעה 05:56 , קוטר מצויין לזנק בו - זינקנו מתל פאחר, היעד: אילת.
אנחנו אחד מ- 97 צוותים המתחרים בראלי באחה חוצה ישראל 2009, מוזנקים מייד אחרי מקצה האופנועים, ראשונים בקטיגוריה שלנו- רכבי באגי מבנייה עצמית והנעה אחורית בלבד, בסווג הרשמי " T1 2*4. "
הרעיון: ביום אחד מהחרמון עד אילת, דרך השטח בלבד, עם קטעי קישור ונסיעה מנהלתית במכמה קטעים, מטעמי בטיחות. הרכב: כל 4*4 או אופנוע שטח דו"ש. בראלי כולו משתתפים 117 צוותים ב- 12 קטיגוריות, מהם 97 יתחרו מראשיתו והשאר יסעו מאמצעו, כנספחים.
בקטיגוריה שלנו חמישה רכבים שיתחרו זה בזה. הרכב שלנו- אלון נוהג, אני מנווט - על בסיס סופה, שני סרנים חיים, מנוע 3900 סמ"ק רגיל של סופה, הגה סופה מקורי (...) וגיר סופה ידני. דקה אחרינו יזנק הבאגי של צוות כפר מסריק - ליוגב, יריבים מכובדים וראויים עם וותק רב ומסורת נצחונות: דקה אחריהם - צוות עידן הגז, בעלי מנוע אימתני בן 7300 סמ"ק, שהשתתפו כבר בתחרויות רבות: אחריהם צביקה כהן וערן לוי, בכלי יפהפה עם מנוע סובארו לגאסי מוגדש ותמסורת כוח מעניינת ויעילה: ולבסוף אלי זוהר ועופר בר כוכבא, עם הכלי החזק והנאה של "פרימיטיבי". כולם טובים, כולם ראויים. התחרות תהייה קשה.
מדליק ומאפס את ציוד הניווט. נחגרים, לובשים כפפות וקסדות, בדיקת קשר. מגיעים לזינוק. דקה לפני. ממתינים על הקו. הלב דופק. עוצם עיניים, נושם עמוק, נרגע, עובר על ציר הניווט בראש. אצבעות המזניק נפרשות מולנו: שלוש, שתיים, אחת...ואלון משחרר את הקלאצ'.
כבר בנקודה השנייה (מתוך כ- 560 במסלול כולו), משהו לא בסדר. אלון מודיע שאיבדנו ברקס קדמי. מעשית, עברנו ל- 40% כוח עצירה בערך, מה שהאט אותנו משמעותית. משם עד אילת, עשינו את כל הדרך למעשה ללא ברקסים. באותו זמן, הקשר בקסדה – למרות שנרכש חדש לגמרי לאחרונה - מפסיק פתאום לעבוד והופך חד צדדי, ובסוף הראלי אני מאבד את הקול. סיכון מקצועי...
בנקודה 5 הראות בעייתית. ערפילי הבוקר של הרמה, מעורבים באבק האפנועים ואור הזריחה בעיניים, מקשים מאוד על ראיית הדרך ועוזרים לנו להגיע להחלטה לעמוד רגע בצד לתיקון דרך לברקסים. מייד עוקפים אותנו מתחרינו בקטגוריה, כשכפר מסריק מקדימים את עידן הגז. מסריק פונים שמאלה וטועים לרגע בניווט, ועד שחזרו מאפשרים לעידן הגז לעקוף כשהם בטוחים בעצמם על הציר. אנחנו עושים הערכת מצב טכנית מהירה וממשיכים בלי בלמים – ומייד, קילומטר אחר כך, רואים את שניהם תקועים זה בצד זה: מסריק משמאל לציר, כמה עשרות מטרים עידן הגז אחריהם מימין לציר, כל אחד עם תקלה אחרת... הפעם הבאה שראינו את אחד מהם הייתה אחרי חצבה.
ציר המפלים הופך קשה. שרשראות הטנקים טחנו את הדרך ויצרו חריצי ענק עמוקים וקשים, דמויי אמבטיות, לרוחב הציר. למרות שאין ברקסים הרכב מפתיע לטובה, וצולח אותן בקלות במהירות לא רעה בכלל. לפעמים נהייה קשה לראות – סנוור חזק מהשמש העולה מולנו, ערפילי בוקר, אבק.
בצד שמאל תל גבוה: בראשו, דרך האבק האדום והערפילי, על רקע כדור השמש האדום העולה לזריחה מאחוריו, מסתמנת צללית שחורה וברורה - אופנוע בודד עומד על הפסגה. למטה ממנו, למרגלות התל, דמות כהה: טל זוהר מאתר "פולגז", בווסט צלם, יורד לכריעה לתפוס זווית צילום. התמונה הכללית מהממת.
ממשיכים, לוחצים. מידי פעם רואים מתחרה מוכר מקטיגוריות אחרות עוקף אותנו, נעקף בידינו, או טועה בניווט מאחורינו. על הגדר בדרך לאל חמה, רואים את איציק מיני תקוע בעיקול, מסמן לנו שהכל בסדר. ממשיכים. הירידה מהרמה בסיבובים החדים בלי ברקסים קשות, אלון נוהג בהרבה כשרון, ולבסוף מסיימים את הסטייג' בזמן הגיוני, ובפער הובלה של שעה בקטיגוריה, תוך עקיפות של טרקטורונים ואופנוענים. עדיין, ללא הבלמים החמצנו פניות ונאלצנו לחזור קצת כל פעם, והאטנו משמעותית. בנוסף, בסיום הסטייג' מתגלה שאיבדנו בולם 3" קדמי אחד, ולמעשה המשכנו על בולם 2.5" יחיד מימין קדימה. למרבה ההפתעה, זה לא השפיע הרבה, למרות המהמורות החזקות אליהן נכנסנו במהירות גבוהה (כי אי אפשר היה לבלום). מרפי לא איכזב - משום מה, במהלך כל הראלי, כל החריצים המשמעותיים נכנסו "דווקא" רק על הבולם הגיבור הזה, בלבד...שעמד היטב בעומס.
תומר ואיגור, אנשי הסיוע הענקיים, מטפלים ברכב, מתקנים את הברקסים הקדמיים ומסירים הבולם התקול. מזנקים לסטייג' השני ברמת סירין, מעל יבנאל. לאחר קילומטר, מאבדים שוב ברקסים – הפעם את האחוריים...ממשיכים עם ברקסים קדמיים חלקיים, אלון נוהג יוצא מהכלל אבל ללא יכולת למצות יותר מ- 60% מהמהירות של הרכב. מאוד מתסכל. בכל זאת, הנהיגה מצויינת והניווט מדוייק - ממשיכים להשיג אופנוענים וטרקטורונים, חלקם מעכבים אותנו לפעמים, ורצים קדימה. לא רואים אף מתחרה בקטיגוריה שלנו. מגיעים לתל יוסף, נוסעים מנהלתית בקטע הקישור ומזנקים מהשדה שליד "אביב סוכנויות".
רצים קדימה בשדות העמק. טעות ניווט שלי והסתבכות קלה במנשה עולה לנו בקילומטר וחצי של עיקוף, כדי לקחת את הנקודה, שנמצאת בקו ראייה נגד כוון הראלי 500 מטר מולנו בהמשך הדרך, מהכיוון החוקי. לקראת סיום הסטייג' מתגלה יובל מלמד מאחורינו, וטרקטורון איטי נתקע למשך 2.5 ק"מ לפנינו. למרות הסירנה ומיטב המאמצים לעקפו - לא מוכן, משום מה, לזוז מהדרך. בדרך לצפית עובדים על הברקסים, ומצליחים להחזיר הקדמיים. עולים לעגלה. רכב הסיוע גורר אותנו מנהלתית על כביש 6 דרומה, עד אחרי גדרה בואכה קריית גת. מזנקים מתל צפית, צפונית לקריית גת, ואחרי 6 ק"מ, מאבדים שוב ברקס קדמי אחד. מכאן עד אילת ממשיכים על ברקס יחיד, מה שמגביל כל הזמן את המהירות השוטפת ופוגע קשות בזמני הסטייג'ים ובזמן הכללי.
40 ק"מ מצפית, הלכה משאבת ההגה. ההיגוי בסופה, שגם ככה לא מבריק, נהייה קשה הרבה יותר. אלון נאבק עם ההגה וממשיך לתת בגז, הרכב אוכל את הבמפים של הדרום, אחד הג'פסים מפסיק לעבוד אך עדיין הניווט לא רע, רק המהירות מתסכלת אותנו קשות.
לפני נחל באר שבע עומד אופנוען מוכה יגון, מחזיק בכלי רכבו המת, סמוק כולו מחום ועצבים. עוצרים ליידו רגע, מאבחנים כמעט מכת חום ולב שבור, מעבירים אליו בקבוק מיים.
ממשיכים, רצים על הציר כמיטב יכולתנו, בהובלה טובה על המתחרים ובפער יפה. מבאר שבע- חצרים ודרומה החריצים עמוקים והציר לא קל. אין לנו יכולת בלימה ואלון, בנהיגה מצויינת, מרתך הדוושה לרצפה איפוא שאפשר, ונזהר איפוא שאי אפשר. עדיין, בסיום הסטייג' אנחנו מאוד מתוסכלים מהמהירות הנמוכה יחסית, יודעים שהיינו יכולים להגיע להרבה יותר.
מגיעים לשדה בוקר. לשמחתנו, הסיוע המדהים שלנו - איגור ותומר, שמקדמים אותנו בחיוכים ושתייה קפואה מהצידנית- ניחנו כנראה בכשרון נבואי, ובדרך קנו על דעת עצמם עוד שמן ברקס והגה. הם מזנקים מייד על הרכב, ומצליחים להחזיר ברקס קדמי אחד וקצת היגוי: בינתיים מסתבר שתומר סייע לעוד שני צוותים, ואיגור ניסה לסייע גם לאוטויק, ששברו שילדה, בריתוכה בשטח. תומר תוהה אם הוא הסיוע שלנו, או רכב מטאטא. {שזה בלשון הראלי, רכב המארגנים שעובר על הציר בסוף היום, ומסייע לכל הנחשלים להיחלץ ולדדות לכביש הקרוב}.
יורדים בקטע הקישור לחצבה, מזנקים מחצבה קצת לפני שש בערב. על הגדר אחרי היישוב מתחפרים בגבעת חול ויושבים במשך 20 דקות. חופרים, קוראים לסיוע (שרץ כבר קדימה) לחזור, מחפשים חילוץ אבל חוץ מאופנוענים וטרקטורון אף אחד לא עובר. לבסוף מופיעים איציק ואורי מאוטויק, משיכה מהם ואנחנו בחוץ. אחרי 500 מטר, אופנוען תקוע מאותת לעזרה: תייל הסתבך בגלגל האחורי והוא לא יכול לזוז. רואים סיוע של מישהו חונה קרוב, ומבטיחים לשלוח אותו אליו. כשמגיעים, רואים שאלה... עידן הגז מתחרינו, מעמיסים צמיגים חדשים...לא הבנו מהיכן הגיעו – לא ראינו אותם עוברים אותנו קודם, והיינו תקועים על מעבר חיוני לנקודה. עוצרים ליידם רגע, מבקשים מהסיוע שלהם, כשיסיימו, לעזור לאופנוען התקוע וממשיכים בכוח, בהבנה שאיבדנו הובלה ופני המירוץ השתנו.
אלון נותן בגז, אבל מנוע המונובלוק 7300 של עידן הגז קצת יותר חזק מה- 3900 שלנו והם עוקפים אותנו...לוחצים, נותנים פייט. שנינו עייפים, קשה להתרכז. אין בלמים, חייבים להאט הרבה לפני כל סיבוב בדרך, ההיגוי הלך שוב. המדחום מתחיל לעלות - מושכים עד הרגע האחרון וכשהמחט נוגעת באדום, עוצרים לבדיקה. נהייה חור ברדיאטור ונוזל הקירור אזל. באותו רגע נראה שהכל נגדנו, אבל אנחנו לא מוכנים להפסיק או לוותר. ממלאים עוד מיים במיכל והלאה.
"זוכרים את 'באב אל ואד'? "בצידי הדרך מוטלים מתינו..." ככה זה נראה. עוברים כמה וכמה פיגרי רכבים, אופנוענים, וטרקטורונים תקועים בצד, בעליהם הסמוקים לצידם והבעת אבל כזו או אחרת שפוכה על פניהם.
מטרים ספורים אחרי פנייה של 90 מעלות למטע תמרים בלי שדה ראייה, בקטע חולי, שמונה טרקטורונים שטעו בניווט ונסעו נגד כיוון הראלי מתיישבים "על הכוונת " - אמצע מכסה המנוע . אלון מגיב מייד. מחמיצים אותם בקצת, בלי לגרד הרבה מידי מהצבע בכנפיים.... קצת חול ניתז לעיניים, כמה תמרוני הגה פראיים, וממשיכים כרגיל.
ב- 20:00 ירדנו מהמערכת לציר החלופי. הפיתוי להמשיך ישר גדול, אנחנו רק 13 ק"מ מהפנייה החוצה לסיום, ומאחורינו כמה רכבים עוד ממשיכים לרוץ עליה אחרי השעה, להרוויח זמן. אבל אנחנו ילדים טובים ונשמעים לכללי הראלי. מודיעים למנהלת שירדנו. עידן הגז לא נראים בשום כיוון. מתחילים ליסוע – רק כדי לגלות שגם בליילה, מרפי לא הולך לישון: האורות , שעד אז עבדו היטב, עכשיו לא עובדים. ממשיכים בניווט מכשירים בלי תאורה בכלל על הציר החלופי, תוך זמן קצר נהייה פיצ' בלק. הקצב מואט לזחילה. חוצים את כביש הערבה וממשיכים בשטח לכוון תמנע. ב- 21:00 חוברים לסיוע בלב השטח, ומחזירים לחיים פנס אחד איתו הגענו,חצי שעה אחר כך, לסיום. רואים את עידן הגז על הגרר ומגלים שהגיעו 17 דקות לפנינו. תומר האליל דאג לבירה קפואה בתחתית הצידנית. אין לכם מושג כמה פינטזתי על הבירה הקרה הזו, בסיום הראלי...
למחרת בטכס מגלים שהגענו במקום השני, בהפרש כללי של 5 דקות מעידן הגז.
סיכום טכני קצר:איני איש טכני ברמה מקצועית, ואיני מבין יותר מידי בתצורות שלדה ומתלה. אך לפני המירוץ נתקלנו בדעות שוללות רבות לגבי תחרות עם רכב טכני על בסיס סופה, בתצורת 2*4. בסופו של דבר, עם שני סרנים מחוזקים ובולמים טובים {...ובלמים גרועים...} - הרכב הוכיח עצמו כמוצלח עד להפתיע.
הלקח שלי: לא משנה מה יש לכם ומה יגידו לכם כל המבינים- צאו לראלי, תכינו את הרכב טוב, נווטו כמו שצריך, ותאמינו בעצמכם- זה ישתלם. נצחון בראלי ארוך נעשה לא דרך דוושת הגז, אלא בראש ובכוח הרצון. כפי שנאמר - זה לא הרכב, זה הנהג...
תודות:לאלון שחף, על השקעה ענקית מכל הבחינות, סבלנות, ונהיגה יוצאת מהכלל במגבלות מכניות קשות.
לאנשי הסיוע הנהדרים שלנו, איגור זבולדה המצויין ותומר דהן, שהתגלה כלא פחות מאליל, מכל הבחינות. תומר כנראה יתחרה בראלי השלום (שייערך כאן עוד חדשיים, ויהיה אירוע בין לאומי) על אופנוע, ואולי אז, אוכל להחזיר לו כגמולו בסיוע.
לאיציק אסולין ואורי יעקובוביץ' מאוטויק, עזרתם בענק!!!!לצפי מרסטה ולשפי משפי שיפורים, על הסיוע לחבר'ה בדרך. |