פעם אחת היה ילד שקראו לו שמוליק, אבל אף אחד לא קרא לו לו שמוליק.

כולם קראו לו ......בולבול הקבולבול.

אבל זה לא מהסיפור שלנו.

במקרה שלנו, קראו לו שמואל השגלן.

הוא לא היה סתם שגלן.

כולם בשכונה ידעו שהוא שגלן עם כבוד.

שגלן עם כללים.

שגלן עם אמירה.

בימי אבל ועצב, הוא זיין את נחמה, עם קונדום שחור.

בימי ההתנתקות, הוא הקפיד לזיין את עצמונה, ורק- עם קונדום כתום.

בימים של גיל וששון, הוא זיין את דיצה וחדווה (ברור שביחד) עם הקונדום נצנצים שלו.

בימי חג ומועד, הוא זיין את שמחה בקונדום כחול לבן (ביום העצמאות,הוא משתמש גם בקונדום עם צבעי דגל ארה"ב)

הוא זיין את מיכל גבעתי בקונדום סגול.

הוא רצה לזיין גם את מירב גולני בקונדום ירוק- צהוב, אבל אבא שלה, ג'ינו, ששירת בגדוד 13, הודיע לו שאם הוא יתקרב אליה, הוא ישליך את אשכיו לכלבים.  שמואל לא אוהב לדבר יותר מידי. הוא נעמד מול ג'ינו- הסתכל לו בעיניים-  והתחיל לבכות.

הכל הלך יופי, עד ששמואל הכיר את גילדה ואן באסטן, בחורה הולנדית שהגיעה לשכונה.

הוא מאוד רצה להרשים אותה, אז כשהיא סיפרה לו בהערצה, על החור בסכר שהילד ההולנדי סתם עם האצבע, הוא עשה חור בקונדום, להראות לה שגם הוא יכול.

שמואל כבר לא משתמש בקונדומים. הוא וגילדה מטפלים היום בתאומים מקסימים.

נ.ב.

לפי מה שהבנתי, שמואל משתרלל היום עם אחת בשם ברבי.

הם מזדיינים  עם קונדום וורוד (אבל לא שמעתם את זה ממני)