שלושה רופאים נטולי פנים עברו על תוצאות המעבדה וחייכו לעצמם בשביעות רצון. אחרי שנה וחצי של ניסוי וטעייה, זה הצליח. "הוא אחד משלנו עכשיו חברים", הם הרימו את כוסות השמפניה באוויר,  "פרוסט ! ".

שכבתי מעולף ומחובר לעירוי אמוקספילין 5% אצל הרופא שלי,כשהתעוררתי מזיע ומטושטש מאותה הזיה. האחות בדיוק נכנסה לנתק אותי מהצינורות ושאלה אם להזמין לי מונית. "לא" עניתי והזדרזתי לצאת,"אני גר קרוב ובאתי עם האופניים. אני אהיה בסדר,תודה". יצאתי מהמרפאה והתחלתי לדווש בהילוך איטי על קוטבוסר דאם, רחוב סואן ומפוקפק, המערבב בחן מזללות נוטפות שומן, מועדוני סקס וחנויות הכל ביורו. אלנבי של ברלין אם תרצו.

הכל זז לאט ומוזר יותר באותו צהריים חם, כמו בסרט פסיכודלי באיכות גרועה. ניסיתי להגביר את הקצב אבל לא יכולתי. החום, המעיל והאמוקסקפילין בדם הכבידו עליי. הרגשתי כמו הזקן שמדווש באיטיות בקליפ של אר.אי.אם ל "שייני הפי פיפול". רק שבקוטבוסר דאם האנשים לא שייני ולא הפי. קבצנים חסרי שיניים, או סתם אנשים קשיי יום עקפו אותי בהליכה והביטו בי ברחמים. יכולתי לשמוע אותם מסננים "זה בסדר בחור, אין לך לאן למהר. אתה חלק מאיתנו עכשיו, יצור חולני והיפוכונדרי שכמוך ". 

הגעתי הביתה והתרסקתי על המיטה. שותפה גרמניה מספר אחת הציעה שאתחיל לקחת מהויטמינים שלה, בעוד שהשניה חפרה בארגז התרופות המקושט כדי למצוא משהו שיקל על הכאב. "זה לא כל כך נורא, כולנו פה חולים לפעמים. לפחות עדיין לא פיתחת אלרגיה לשום דבר " אמרה מספר שתיים. אבל אף פעם לא הייתי חולה כל כך בארץ, ניסיתי להסביר להן. "הייתי ההולך בשדות, מייבש הביצות, מעמיס על כתפיי ארגזי תפוזים בפרדס. סמל לצבריות בריאה וחלוצית!"

אולי קצת נסחפתי, אבל האמת היא שבחיים לא הייתי חולה בתדירות כה גבוהה כמו כאן. אם פעם זילזלתי בהיפוכנדריות של הגרמנים ובנטייה הטבעית שלהם לאלרגיות ומחלות, היום אני חלק מהתופעה. פעם רביעית מתחילת השנה שאני חולה ובתי המרקחת פה, אשר נמצאים כמו פיצוציות בכל פינת רחוב, הפכו לחבריי הטובים ביותר. לימודי השפה המאתגרים, ההסתגלות המנטלית ואפילו קבלת אזרחות, לא תטמיע אותכם היטב כמו ביקור תדיר במרפאה והכרת הרוקח השכונתי.

וכך כל ההישגים המפוקפקים של משה שמיר וחבריו בניסיון לייצר את דמות הצבר החדש והבריא הולכים לאיבוד, כשמדובר בניסיון הזמני שלי לחדור לחברה הגרמנית. על גבי שורות של כדורי כוסאמוקספילין מובל אני כצאן, בחזרה לדמות היהודי הגלותי,החלש והרופס. "לא,לא. לא אתן לזה לקרות " מילמלתי תוך כדי דמדומי שינה, והתחלתי לדמיין איך ברגע שאבריא, אמצא את הסניף הקרוב של ההסתדרות הציונית ואעלה לארץ בחזרה.