לא ברור למה אני יושבת פה וכותבת לך את המייל הזה.

ולא ברור איך גרמת לי להזיל דמעה.

אבל גרמת.

הייתי ממש שמחה לשבת מולך ולהסתכל לך בעיניים כשאני אומרת את הדברים האלה, אבל כנראה שאם אני לא אכתוב לך את מה שיושב לי על הלב, לא יצא לי להגיד לך את זה.

אני לא מצליחה להבין למה אתה מרשה לעצמך להתנהג ככה איתי. מה עשיתי שנתן לך אור ירוק לשחק ככה ברגשות שלי?

אתה כבר חודש בערך אתה מנהל איתי מערכת יחסים וירטואלית או משהו לא ברור כזה.

מתקשר, שולח מיילים, מפלרטט.

לפני שבועיים הזמת אותי לבוא אליך לראות איתך סרט, נישקת אותי, התחרמנת איתי, וכנראה שגם הייתי שוכב איתי אם לא הייתי עוצרת את זה.

וזהו.

למה זה הפך להיות לגיטימי ?

אתה נותן לי הרגשה שאני במחשבות שלך, שאתה מתעניין בצורה זו או אחרת, אבל לא באמת עושה עם זה כלום.

יש לך זמן לארוחות עם הידידות שלך, לצאת עם כל העולם, אבל אתה לא מצליח למצוא את הזמן בשבילי.

אבל אתה עושה כאילו אתה מנסה.

אתה נותן לי הרגשה שאתה מעריך אותי, שכיף לך לדבר איתי, לבלות איתי, שאתה נמשך אלי, אבל כנראה שמשהו שם לא יושב לך ב100%,

ואתה מרשה לעצמך לשמור אותי על אש קטנה.

אז לא, זה לא יכול לעבוד ככה. זה מעליב.

אתמול הצעתי לך ללכת איתי לאירוע. אתה כבר קבעת עם חברות אחרות שלך. סבבה.

נתת לי היום להרגיש שאני נדחפת לך בתוכניות. אז שחררתי.

היינו יחד באירוע ואפילו לא התייחסת אלי. התכוונת ללכת בלי להגיד לי שלום ועוד בסוף אני הייתי "מניאקית".

איך זה שאתה מצליח לסובב את זה אלי בסוף?

עוברות לי כ"כ הרבה מחשבות של למה אתה מתנהג ככה. אולי אתה ממעיט בערך של מה שקרה פה בנינו.

אולי אתה חשוב לעצמך שאני עושה דרמה מערב אחד שקצת היינו יחד.

אז לא. אני לא יודעת לאיזה בחורות אתה רגיל וכמה הן נופלות לרגליך, אבל אני לא אחת מהן.

ואני לא נמצאת פה ב"קשר" הזה איתך כי משעמם לי.

אני נמצאת פה כי אתה מוצא חן בעיניי, ומעניין אותי, ומושך אותי. ואין לי עניין לשחק איתך משחקים, או עם אף אחד אחר.

כל מה שרציתי זה לנסות להתקרב, אבל איכשהו יצא שרק התרחקת.

בבקשה תפסיק לשחק איתי משחקים, כי בינתיים זה רק פוגע בי.

אני.