כשהייתי נער, וניצני שדיים סחררו את ראשי, הופיע המיון החברי לראשונה. פתאום הפך הדיוק לחשוב בסביבתי, ומי שהיו קודם חברות דורדרו למעמד של ידידות. מעמד החברה זוקק, ובכל רגע נתון יכלה להתהדר בו רק אחת, בודדה. כמה שנים מאוחר יותר, כשהפרקטיקה המינית הפכה ליותר שכיחה, נוספה קטגורית היזיזה. לי המיון הזה תמיד נשמע מחויך ומגוחך גם יחד, בעל מימד של הלצה; הסביבה התייחסה אליו ברצינות רבה. ואז נישאתי, וחלפו עשרים שנה, ופתאום אני שוב בזירת הדייטים ורכישת החברים החדשים, ושוב אני פוגש את המיון הלא מספק הזה, משל מאומה לא קרה. כאילו לא התבגרנו; נשים נאות וחכמות מדברות אלי היום בדיוק באותה שפה. אני ידיד, אני יזיז, ואין לי חברה.