יקרה,הציור לא נפתח לי. טוב שהעלו את הפוסט הזה - לא הכרתי את השיר. יש פה מעין הצפנה והצנעה באמצעות שימוש במטאפוריות של החוקים הפיסיקליים, ואכן, מה הן תשוקה ואהבה אם לא כימיה ופיסיקה...? אך כאן מדובר בשיר עצוב למדיי, וחוקי הפיסיקה אכזריים יותר כשמדובר בהתרחקות שני עצמים שהיו קרובים... שלא לומר, כשיד אחת עוד מגששת ברכות. עצוב בעיניי. (כתוב טוב, אך הייתי רוצה ברשותך להעביר לך במסר, הצעה לשינוי קל בהצבה וכיוצ"ב.) תודה ! לוני
אם הייתי האפרוריות מתאבקת גם אני הייתי חומדת נגיעות מים. זה באמת נשמע כמשהו שיש לחמוד אותו, נגיעות מים (: השדה המגנטי, למרות שהוא מושבת משיכות, צונח לתוך זרם לוהב מאיץ. נשמע כמו התעוררות, שלא צריך להפעיל את המשיכות, אלא רק להיכנע לה והיא כבר סוחפת עם הזרם. והבית האחרון, טוב, זו אירוטיקה (:
אלוהים מכתיב לנו מה לעשות עם אברי המין שלנו ועם כל צבעי הנפש המעטרים אותנו.ובשעת המעשה, בשעת הבריאה והיצירה, אנו הופכים לזגוגית שקופה לקבל את פני הצבעים.
הפעם ראיתי מכחול נסתר ומשיחותיו כמו משיחות הבורא. ובשיר רואים את מוטיב הבריאת שהיא אירוטיקה בהתגלמותה, מעשה נשגב מאפנט וממגנט, זהו שיר שבו שני אפיקים ידידותיים חברו יחד וזורמים אחד לתוך השני, זה סוג האירוטיקה שכל אומן מקיים בין כשרונו ולבין יעד אומנותו, אותו זיווג נשגב בין איש ואישה.
אם הייתי האפרוריות מתאבקת גם אני הייתי חומדת נגיעות מים. זה באמת נשמע כמשהו שיש לחמוד אותו, נגיעות מים (: השדה המגנטי, למרות שהוא מושבת משיכות, צונח לתוך זרם לוהב מאיץ. נשמע כמו התעוררות, שלא צריך להפעיל את המשיכות, אלא רק להיכנע לה והיא כבר סוחפת עם הזרם. והבית האחרון, טוב, זו אירוטיקה (:
אלוהים מכתיב לנו מה לעשות עם אברי המין שלנו ועם כל צבעי הנפש המעטרים אותנו.ובשעת המעשה, בשעת הבריאה והיצירה, אנו הופכים לזגוגית שקופה לקבל את פני הצבעים.
הפעם ראיתי מכחול נסתר ומשיחותיו כמו משיחות הבורא.ובשיר רואים את מוטיב הבריאת שהיא אירוטיקה בהתגלמותה, מעשה נשגב מאפנט וממגנט, זהו שיר שבו שני אפיקים ידידותיים חברו יחד וזורמים אחד לתוך השני, זה סוג האירוטיקה שכל אומן מקיים בין כשרונו ולבין יעד אומנותו, אותו זיווג נשגב בין איש ואישה.
שיר אניגמטי. מיוחד. הלשון עשירה ביותר - אולי אפילו קצת יותר מידי...
לא עמדתי על טיבו לגמרי - לפעמים נראה לי שכל משפט עשיר כזה עומד בפני עצמו ולא מתכתב/ מתקשר עם הסובבים אותו. אבל זאת רק אני. אני בהחלט רואה את המסות: מושכות ומתנגדות, רכות וקשות, מוצקות או מפוררות. אולי יש בהן ניצנים אירוטיים, ליטוף, התחככות.
יש לי בעיית הבנה עם כמה מן המילים/קישורים:
השדה המגנטי - צונח לזרם (מה זאת אומרת?) או שהוא צונח תוך (ב)התנגדות לזרם? משהו לא זורם במשפט הזה.
המשפט האמצעי "סעור אלסטיות גשמית" - למה הוא מתייחס? מבחינת הלשון הוא זכר ולכן כנראה מתייחס ל"רוך היד". אם כך - צריכה להיות נקודה או לפחות פסיק בסוף המשפט, כי כפי שזה כתוב כעת, מבחינת התחביר והקונטקסט אני מרגישה שהוא שייך ל"ניצתך פלדה מגולוונת" - ואז כמובן צריכה להיות לשון נקבה.
מקווה שלא הגזמתי. חברות?
נתי,
לדעתי כן הבנת ובכל זאת הסבר קטן.
יש כאן ניסיון לתאר ארוטיקה על ידי שימוש במונחים פיזיקאליים.שָׂדֶה מַגְנֵטִי מֻשְׁבָּת מְשִׁיכוֹת, צוֹנֵחַ בְּאַחַת בְּהִתְנַגְּדוּת אַפְסִיתלְזֶרֶם לוֹהֵב מֵאִיץ.השדה המגנטי, זה אותו כוח שפועל בין היתר על גופים טעוני זרמים. אני כמובן לקחתי אותו לכיוון אחר. בכל אופן, ההתנגדות שלו שואפת לאפס כאשר הזרם הוא זרם של תשוקה :)לגבי סָעוּר , יש אכן טעות בהטיה. זה צ"ל סְעוּרָה, שמתייחסת למילה קשיות. תודה על הקריאה וההתעמקות
שיר אניגמטי. מיוחד. הלשון עשירה ביותר - אולי אפילו קצת יותר מידי...
לא עמדתי על טיבו לגמרי - לפעמים נראה לי שכל משפט עשיר כזה עומד בפני עצמו ולא מתכתב/ מתקשר עם הסובבים אותו. אבל זאת רק אני. אני בהחלט רואה את המסות: מושכות ומתנגדות, רכות וקשות, מוצקות או מפוררות. אולי יש בהן ניצנים אירוטיים, ליטוף, התחככות.
יש לי בעיית הבנה עם כמה מן המילים/קישורים:
השדה המגנטי - צונח לזרם (מה זאת אומרת?) או שהוא צונח תוך (ב)התנגדות לזרם? משהו לא זורם במשפט הזה.
המשפט האמצעי "סעור אלסטיות גשמית" - למה הוא מתייחס? מבחינת הלשון הוא זכר ולכן כנראה מתייחס ל"רוך היד". אם כך - צריכה להיות נקודה או לפחות פסיק בסוף המשפט, כי כפי שזה כתוב כעת, מבחינת התחביר והקונטקסט אני מרגישה שהוא שייך ל"ניצתך פלדה מגולוונת" - ואז כמובן צריכה להיות לשון נקבה.
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה תודה למצטרפות, לשוקי, לאה ולוני.
לוני, את כבר יודעת שאני תמיד פתוחה להצעות :)
שב"ש
רֹךְ הַיָּד בּוֹחֵן קַשְׁיוּתךָ
סְעוּרָה אֶלַסְטִיּוּת גַּשְׁמִית
נִצָּתְךָ פְּלָדָה מְגֻלְוֶנֶת.
לולה יקרה, ראשית מילה טוה על השילוב בין הציור של יורם לשיר לך הוא מעולה.
לגבי השיר, החושניות נהדרת ומודגשת עוד יותר על ידי הדואליות של הרוך והקשיות, אלסטיות ופלדה כל אלה מרמזים על קשר מורכב ומרתק
תודה לולה על שיר נהדר ו*
לאה
תודה אסתי על הביקור והתגובה.
סתכלי על זה כעל ניסוי מעבדה :))
לדעתי השיר כולו מתרכז בשורה זו:
רֹךְ הַיָּד בּוֹחֵן קַשְׁיוּתךָ
חסר לי בשיר איזשהו ערך מוסף מעבר לתאור המיני מפני שלטעמי
הוא לא מוביל לשום מקום למעט התאור עצמו.
תודה.
תודה איש יקר :)
תודה דרור. שמחה שנהנית :)
תודה תמרוש על התגובה והתובנה :)
תודה רון על תגובה יפה :)
תודה יהודית
סופשבוע נעים
מיקוש,
אהבתי את הפרשנות שלך.
תודה :)
תודה סדריק
תודה רוז. הראייה שלך 6:6
:)
תודה דן.
השיר שלי ישן, הציור של יורם לילך חדש ואני הרגשתי שזה מתחבר לי לרוח המילים.
גרייס, תודה על מילותיךתודה איריס
רֹךְ הַיָּד בּוֹחֵן קַשְׁיוּתךָ
סְעוּרָה אֶלַסְטִיּוּת גַּשְׁמִית
נִצָּתְךָ פְּלָדָה מְגֻלְוֶנֶת.
........
אני לקחתי מילותייך לאו דוקא לכוון הארוטי,
אלא למעשה האמנות של יורם, שהוא שילוב של דבר מה חזק-קשוח ורוך צבעוני נוגע.
שירך מעניין בפני עצמו.
משהו משו... חוויה ארוטית נשית כתובה לעילה
והציור נתון להגיגיה של כל אשה וגם הגיגי איש...
*
אם הייתי האפרוריות מתאבקת גם אני הייתי חומדת נגיעות מים. זה באמת נשמע כמשהו שיש לחמוד אותו, נגיעות מים (: השדה המגנטי, למרות שהוא מושבת משיכות, צונח לתוך זרם לוהב מאיץ. נשמע כמו התעוררות, שלא צריך להפעיל את המשיכות, אלא רק להיכנע לה והיא כבר סוחפת עם הזרם. והבית האחרון, טוב, זו אירוטיקה (:
תודה
תמר
רֹךְ הַיָּד בּוֹחֵן קַשְׁיוּתךָ
סְעוּרָה אֶלַסְטִיּוּת גַּשְׁמִית
נִצָּתְךָ פְּלָדָה מְגֻלְוֶנֶת.
אלוהים מכתיב לנו מה לעשות עם אברי המין שלנו ועם כל צבעי הנפש המעטרים אותנו.ובשעת המעשה, בשעת הבריאה והיצירה, אנו הופכים לזגוגית שקופה לקבל את פני הצבעים.
הפעם ראיתי מכחול נסתר ומשיחותיו כמו משיחות הבורא.ובשיר רואים את מוטיב הבריאת שהיא אירוטיקה בהתגלמותה, מעשה נשגב מאפנט וממגנט, זהו שיר שבו שני אפיקים ידידותיים חברו יחד וזורמים אחד לתוך השני, זה סוג האירוטיקה שכל אומן מקיים בין כשרונו ולבין יעד אומנותו, אותו זיווג נשגב בין איש ואישה.
שיר כמו תפילה בלילך.
תודה
רוני
רֹךְ הַיָּד בּוֹחֵן קַשְׁיוּתךָ
סְעוּרָה אֶלַסְטִיּוּת גַּשְׁמִית
נִצָּתְךָ פְּלָדָה מְגֻלְוֶנֶת.
שקיפות אירוטית חושנית הנבטת מהתמונה וזורמת היטב במילות השיר
לולית יקרה,
שיר אירוטי מאוד,
כמו אירוטיקה המתקיימת בין אמן למעשה אמנותו
אירוטיקה בין זכר לנקבה,
יש פה תיאור ממשי של מעשה האהבה
של המשיכה, שבשלב מסוים, אין דרך חזרה ממנה
אלא מביאה למעשה, לאקט הטבעי כל כך,
כמו הטבעיות של משיחת הצבע בידי האמן.
תודה
*
עכשיו חזרו גם הנצנצים, הזדמנות להתענג שוב. שבת טובה.שיר מקסים בעיניי
ועומד בהחלט בפני עצמו
כשיר טוב מאוד
גם ללא התמונה שבה הוא עוסק
(תמונה יפה גם היא...)
נתי,
לדעתי כן הבנת ובכל זאת הסבר קטן.
יש כאן ניסיון לתאר ארוטיקה על ידי שימוש במונחים פיזיקאליים. שָׂדֶה מַגְנֵטִי מֻשְׁבָּת מְשִׁיכוֹת, צוֹנֵחַ בְּאַחַת בְּהִתְנַגְּדוּת אַפְסִיתלְזֶרֶם לוֹהֵב מֵאִיץ. השדה המגנטי, זה אותו כוח שפועל בין היתר על גופים טעוני זרמים. אני כמובן לקחתי אותו לכיוון אחר. בכל אופן, ההתנגדות שלו שואפת לאפס כאשר הזרם הוא זרם של תשוקה :) לגבי סָעוּר , יש אכן טעות בהטיה. זה צ"ל סְעוּרָה, שמתייחסת למילה קשיות. תודה על הקריאה וההתעמקותתודה עודד
תודה רחל
תודה נעמה
תודה אחשי :)
תודה נעמה
תודה גליתוש.
אין עליך על הבנת הנקרא :))
תודה יורם.
לכבוד הוא לי!
לולה - התרשי לי?
שיר אניגמטי. מיוחד. הלשון עשירה ביותר - אולי אפילו קצת יותר מידי...
לא עמדתי על טיבו לגמרי - לפעמים נראה לי שכל משפט עשיר כזה עומד בפני עצמו ולא מתכתב/ מתקשר עם הסובבים אותו. אבל זאת רק אני. אני בהחלט רואה את המסות: מושכות ומתנגדות, רכות וקשות, מוצקות או מפוררות. אולי יש בהן ניצנים אירוטיים, ליטוף, התחככות.
יש לי בעיית הבנה עם כמה מן המילים/קישורים:
השדה המגנטי - צונח לזרם (מה זאת אומרת?) או שהוא צונח תוך (ב)התנגדות לזרם? משהו לא זורם במשפט הזה.
המשפט האמצעי "סעור אלסטיות גשמית" - למה הוא מתייחס? מבחינת הלשון הוא זכר ולכן כנראה מתייחס ל"רוך היד". אם כך - צריכה להיות נקודה או לפחות פסיק בסוף המשפט, כי כפי שזה כתוב כעת, מבחינת התחביר והקונטקסט אני מרגישה שהוא שייך ל"ניצתך פלדה מגולוונת" - ואז כמובן צריכה להיות לשון נקבה.
מקווה שלא הגזמתי. חברות?
אירוטי ועדיין עדין.
רֹךְ הַיָּד בּוֹחֵן קַשְׁיוּתךָ
השיר "יושב" על ניגודיות שבאה לבטוי חזק מאד בשורה היפה הזאת.
*
נעמה
את הציור דווקא אהבתי.
את המילים דווקא אהבתי יותר.
יפה בעיני השורה :
סָעוּר אֶלַסְטִיּוּת גַּשְׁמִית
אירוטי אירוטי.
נִצָּתְךָ פְּלָדָה מְגֻלְוֶנֶת - ממש כיפת העטרה :)
והציור של יורם לילך, משתלב נהדר.
יפה לוללה.