חברת הכנסת רונית תירוש העבירה בקריאה ראשונה חוק האוסר על ייבוא פרוות משיער בעל חי. חבר הכנסת ישראל חסון העביר חוק להכשרת חוות חקלאיות בנגב שנבנו ללא תכנית מתאר: מדובר  ב-24 חוות הידועות כ"דרך היין בנגב".

ההתחסדות והצביעות חגגה כששני חברי הכנסת הביאו נימוקים להצדקת שני החוקים. רונית תירוש הסתמכה על שולחן ערוך ורבנים מימי קדם שיצאו חוצץ נגד "שחיטת חיות אכזרית" וקבעו שהיהדות ההומנית אוסרת זאת. ואני שואל האם אפשר לשחוט חיות בצורה לא אכזרית? בעיני לפחות כל שחיטה היא אכזרית, למרות שאני אוכל לתיאבון סטייקים של פרות שנשחטו אי-פעם. אבל לכתוב חוקי דת מתחסדים או לעמוד על דוכן הכנסת ולהסביר לעולם שאסור לשחוט חתולים וארנבים כדי לספק צורכי אופנה, אבל להתעלם מכך ששוחטים פרות וכבשים, זו צביעות והתחסדות. אתנחתא קומית לענין סיפק חבר הכנסת מנחם מוזס מטעם יהדות התורה כשעלה לדוכן וצעק: "געוואלד! מה יהיה על השטריימלים שלנו?!". שטריימל, כידוע, הוא כובע פרווה שיהודים חרדים חסידים יוצאי מזרח אירופה נוהגים לחבוש לאחר הנישואין בשבתות ובחגים. השטריימל עשוי מפרוות של שועל או צובל. בשולחן ערוך אמור שאסור להתאכזר בשחיטת חיות אך חסידינו המתחסדים מתעלמים מכך למען המסורת ממזרח אירופה הקפואה, ומזיעים קשות בחמסינים של ארץ-ישראל למען המסורת וכדי להוכיח שהם עובדים את השם כשהם חובשים שטריימלים. נו, הדתות מעולם לא הצטיינו  בהקפדה על ההיגיון.

ולא עוברות שתי דקות וחבר הכנסת ישראל חסון עולה לדוכן ומבקש להכשיר בחוק חדש את העבירות שעברו אותם 24 בעלי חוות בנגב שבנו את חוותיהם מניגוד לחוק. וכל זאת בשמה של החלוציות הציונית. והיכן מסתתרות כאן הצביעות וההתחסדות? שכניהם הבדויים של חוות אלה, אנשים שמשרתים בצה"ל ואף נהרגים שם כגששים פותחי צירים, נחשבים לעבריינים על אותו החוק וצווי הריסה מוצאים נגדם.

נו? אפשר לחיות ככה בתוך ההתחסדות והצביעות?!