שלחתי לעצמי גלויה מן העתיד זה לא היה נחמד זה היה טיפה מטריד מכל מה שהייתי לא נותר אף לא שריד חזק אבל לבד לבד אבל תמיד
נכנסתי אל החדר אמרתי לה : "נגמר" יצאתי החוצה חופשי ולא מאושר לבשתי על עצמי פרצוף של תג ייאוש נמכר מלמלתי : "אין מה לעשות... זה העולם אכזר... "
תהיתי ובהיתי לתוך הקופסאות מלאות באנשים מלאות במועקות שלחתי יד אל הירח ולא כדי לתפוס זו הייתה מן עמידה כזאת בשביל שלא אקרוס...
והלילה כמו בריכה גדולה שמתמלאת באור של פנסים שבורים וזאת כדי שאזכור איפה התחלתי והיכן אני אגמור איפה התחלתי והיכן אני אגמור
* כל הזכויות על המילים הלחנים והשירים המופיעים בפוסט זה כמו גם באחרים שייכות לדני גלבוע(c) אלה אם כן צויין אחרת. |
maybutterfly-life
בתגובה על הירח לא בורח....בלוז שרוט מהשקל...המשך סשן לילה...
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יעל......(:
אני חושב שלכל אחד יש את הגלויות מהעתיד שלו....
אבל האמת היא שהעתיד הוא אף פעם לא בעייתי...מכיוון שהוא עוד לא קרה....והעבר בעצם בלתי ניתן לשינוי...ככה ש...הדבר היחיד שבאמת שווה להתעסק בו הוא ההוווה...(:
שימחת אותי בתגובה שלך...אפילו שמישהו כבר גנב לי את הרעיון...(וזה שהוא לא ידע שחשבתי על זה ,זה לא תירוץ(:! (: ....)
יש תרגיל כזה בהנחיית קבוצה..שמעתי שגם באימון אישי...גלויה מן העתיד....
מרתק.
תודה נאגט יקרה...(:
תודה צוללן,אתה שתקן אבל עיקבי...שמח שאהבתי אחי(:
אהבתי עד מאוד
**
מהפה שלך למי שצריך לשמוע יקירתי...(: תודה תודה(:כישרוני, יש לך את זה -
אני אגיד לך איפה תגמור -
אפרופו שמי הלילה -
בין כוכבים!
כוכב לכוכב!
טלי יקרה....זה אחד הדברים שהכי כיף לשמוע...לדעת שלא מדובר בשירים שעומדים רק עם לחן...אלה גם בפני עצמם.....(כמובן שחלקם הוא פזמונים ,אבל חלק הוא באמת שירה מולחנת...)..
תודה(:
תודה יקירתי,שמח לכל ביקור שלך(:
אתה כותב נהדר..
שמחה לבקר פעם אחר פעם.
*
בדכ מתחברת לשירים קודם מהמנגינה
אצלך להיפך - דבר חיובי (:
כיכבתי אותך כבר היום
אז אחזור מהעתיד לככב שנית
תודה יקרה(:
תמיד,אבל תמיד (טוב כמעט תמיד...) יש תקווה(:
ברגע שכותבים על זה,זה כמו לפתוח חלון בקיר אטום,אפשר לנשום....(זה בימים דרמטים(: בימים רגילים זה סתם נחמד(: )
תודה יקירתי(:
איזה משפט חזק מן העתיד היה זה:
"...
חזק אבל לבד
לבד
אבל
תמיד ..."
איך שהוא המבט מהעתיד מצביע על אור בקצה המנהרה...האם חשתי בזוית אופטימית על החיים גם ממעמקי המבוכים?
בכל אופן נוגע, כנה ועוצמתי.