תופים
מאז ומעולם הילך קסמם עלי.
כילד - אני זוכר עצמי כועס על אימי על כך שלא הרשתה לי לנגן על תופים... ראשית, מקום של כבוד לדרבוקה...
או מעגלי מתופפים...
או קבוצות תיפוף - הנודעת שבהן היא KODO (הבאתי רק אחד ממגוון הקטעים שלהם... יש להם הופעה עם להקה קלטית - איני זוכר את שמה - והשילוב מהמם...) - סוג של סמוראים מתופפים, העוברים אימונים מפרכים כדי לתופף כמו שהם מתופפים (נו, מה הייתם מצפים מיפנים...) - לא משהו שאיש מערב ממוצע יוכל לעמוד בו... והתוצאה - פראי, מעורר רגשות בסיסיים, ועם זאת קצבי, מדוד ומחושב...
סוחף, מטמטם, ובכלל - ררך מצויינת לקצר דרך המיינד השיפוטי, הביקורתי, הספקן ופשוט לזרום, להסחף... ואז... וישנו אחד, לדעתי הגדול מכולם, שלבד מהווה מעגל מתופף משלו, מושלם בשמירת הקצב שלו,
מומחה - מאין מילה אחרת - למקצבים מורכבים,
ומנגן אותם - מאין מילה אחרת - באופן מושלם... ועוד באופן נון-שלאנטי כזה... כל פעם שאני מתעורר "על העוקם", אני מפעיל את היוטיוב ומאזין, ומתחיל לנוע, והדם מתחמם, ומצב הרוח מתרומם... וכך, מצאתי עצמי, באחד הימים האלה, מרכיב פלייליסט של ביצועים של ג'ו מורלו...
(ואשמח לשלוח אותה לכל מי שיבקש...) ואני מבקש לשתף אתכם בשני קטעים, שהם בעצם אחד... הנה הם: 1... ו- ... 2; מומלץ לשמוע ברצף. ספרו לי מה חוויותיכם.
|