קופסת הפלאים של סבא

זה ערן ואלה הם החברים שלו - שי ועידו.

מדי יום, בשעות אחר-הצהריים, הם נפגשים ומשחקים יחדיו.

לפעמים הם משחקים בחצר, בכדור. לפעמים הם רוכבים על אופניים.

לפעמים הם הולכים לשחק בגן השעשועים.

לפעמים הם משחקים בבית.

ולפעמים הם הולכים לבית של סבתא וסבא של ערן.

בבית של סבתא וסבא של ערן הם מרכיבים פאזלים, משחקים במשחקי זיכרון משחקים במחבואים, מקשיבים למוסיקה, צופים בקלטת או משחקים במוסך.

כשהם בוחרים לשחק במוסך, הם בונים על השטיח מוסך גדול מקוביות, עם מגדלים גבוהים, כאלה שאפשר לראות למרחוק, ואז הם מביאים את כל המכוניות המקולקלות אל המוסך, לתיקון.

המכוניות לא באמת מקולקלות. זה ב'כאילו'. רק במשחק.

הם מביאים גם את הטלפון.

ערן הוא המוסכניק, כלומר המכונאי. הוא מתקן את המכוניות.

שי מטלפן אל המוסכניק ושואל: האם אפשר להביא מכונית לתיקון?

ערן-המוסכניק מזמין, כמובן, את שי לבוא עם המכונית אל המוסך.

שי שואל: מתי אפשר להגיע?

וערן עונה: עכשו.

כששי מגיע עם המכונית המקולקלת, שואל אותו ערן: מה התקלה במכונית?

שי מסביר לערן מה התקלה וערן מתקן את המכונית.

כמה עולה התיקון שואל שי.

וערן אומר: שקל אחד.

שי משלם ב'כאילו' שקל אחד עבור התיקון ויוצא מן המוסך.

ואז מטלפן עידן למוסך ושואל אם הוא יכול להביא מכונית לתיקון. הוא מגיע למוסך עם המכונית המקולקלת וערן מתקן גם אותה.

וכך מתקן ערן-המוסכניק, בזה אחר זה, את כל המכוניות המקולקלות.

פעם אחת הביא עידן לתיקון משאית מקולקלת.

"מה הבעיה עם המשאית?", שאל ערן.

"כל פעם שאני מטעין על המשאית חפצים, הם נופלים מהמשאית, אני חושב שנשבר איזה חלק", אמר עידן.

ערן-המוסכניק בדק את המשאית וגילה שהפעם הקלקול הוא לא ב"כאילו". הוא באמת. אכן נשבר חלק במשאית.

"סבא", שאל ערן, "מה צריך לעשות כדי לתקן את המשאית?"

סבא בחן את המכונית ואמר: "חסר פה בורג".

"אז אולי נביא את קופסת הפלאים?", שאל ערן. "אני בטוח שנמצא שם את החלק הדרוש לתיקון המשאית"!