"איזו קופסת פלאים?", שאלו עידן ושי במקהלה, וניכר עליהם שהם מאד סקרנים.
"אתם לא מכירים את קופסת פלאים של סבא שלי?", שאל ערן. "מיד אראה לכם אותה!" "סבא", קרא ערן. אני יכול להביא את קופסת הפלאים?" "כן, אתה יכול", אמר הסבא של ערן, "אבל הבא גם את המגש".
ערן הלך למטבח, הוציא מהארון את המגש החום, שם את המגש על השולחן בסלון, הלך והביא את קופסת הפלאים ושם את הקופסא על המגש.
הקופסא היתה בצבע צהבהב ולה מכסה חום.
עידן ושי עמדו משני צדי השולחן, חסרי סבלנות. רגע הסתכלו בקופסא ורגע הסתכלו בסבא של ערן. שוב הסתכלו בקופסא ושוב בסבא. מה יש שם בתוך הקופסא?. מתי כבר יפתחו אותה?
ובדיוק באותו הרגע פתח ערן את הקופסא.
הקופסא ה יתה מלאה עד אפס מקום, ומתוכה בצבצו כל מיני חלקים שעידן ושי מעולם לא ראו ובכלל לא ידעו לזהות.
"עכשו ערן, הבה נשפוך את כל מה שבקופסא על המגש", אמר סבא.
החלקים שנשפכו צלצלו וקרקשו, כמו מטבעות כסך שנופלים לפעמים מהארנק של אמא, ועל גבי המגש נערמה ערמה גדולה של כל מיני חלקים עשויים מתכת.
עידן ושי לא האמינו למראה עיניהם. הם עמדו לצד השולחן ללא ניע, בהו בערמה ולא העזו להושיט יד ולגעת בחלקים.
"אל תהיו ביישנים", קרא הסבא. "מותר לכם לגעת בחלקים, למשש אותם. ואני אלמד אתכם את השמות של החלקים, שאתם רואים כאן. הנה אלה ברגים, יש בערמה ברגים בגדלים שונים. ואלה הם אומים. הנה זה קפיץ. וזה אום פרפר. אלה פינים. וזה פין מפציל.
"כדי לתקן את המשאית אנו צריכים בורג בגודל כזה" אמר סבא והראה להם מרווח בין האצבעות. "בואו נחפש בורג כזה בערמה, בין החלקים. אני משוכנע שנמצא בורג מתאים לתיקון המשאית," אמר סבא של ערן.
חיפשו וחיפשו ולא מצאו.
"לא יכול להיות שאין בין החלקים בורג כזה" אמר סבא. "מוכרח להיות כאן בורג מתאים. חכו רגע. הלך סבא והביא חמש צלוחיות מפלסטיק. כל צלוחית בצבע אחר.
"יש לי הצעה", אמר סבא של ערן. "הבה נמיין את החלקים; נשים ברגים בצלוחית הכחולה, בצהובה - אומים, באדומה קפיצים, בירוקה פינים ובכתומה את כל החלקים הנותרים."
הילדים החלו למיין את החלקים. כל חלק שלקחו בידם שימח אותם ביותר. מיששו אותו, בדקו אותו, והניחו בצלוחית המתאימה. לפעמים התבלבלו ושמו פינים בצלוחית של הברגים ואז סבא של ערן עזר להם ואמר להם היכן לשים את הפינים. סבא גם הביא מכשיר הנקרא קליבר ,או מד-קוטר, והראה להם כיצד מודדים קוטר של בורג או קוטר של פין רצוי.
ההתלהבות של הילדים הלכה וגברה. הם מיינו את החלקים במרץ ובהנאה. פתאום הוציא ערן בורג קטן מן הערמה, החזיקו בידו ושאל: "סבא אולי הבורג הזה מתאים לתיקון המשאית?"
"תבדוק, ערן, אתה הרי כבר יודע כיצד בודקים התאמה של בורג. הנה אלמד גם את החברים שלך: מנסים להבריג את הבורג למקום הנכון. אם הוא נכנס סימן שהבורג מתאים. אם לא מצליחים להכניס אותו, סיצן שאינו מתאים ויש לחפש בורג אחר.".
ערן היה בהתרגשות גדולה. הוא מאד רצה להצליח. "לא, סבא, אתה תבדוק" אמר לסבא, חושש שמא הבורג לא יתאים ואז יחשבו החברים שלו שהוא בכלל לא מבין בחלקים שבקופסת הפלאים.
סבא ליטף את ערן ואמר: "אין לך מה לחשוש, נכדי היקר, תנסה."
ערן ניסה להבריג את הבורג, אך הבורג היה קטן והוא נשמט מבין אצבעותיו.
"שי, אולי אתה רוצה לנסות להבריג את הבורג", שאל ערן. גם שי ניסה להבריג, אך לא הצליח. "עכשו התור של עידן". קרא ערן. גם עידן ניסה להבריג את הבורג וגם הוא לא הצליח.
"או, אני רואה שיש לנו כאן בורג עקשן", אמר סבא.
"יש לי רעיון, יש לי רעיון". קפץ ערן בשמחה ופנה לסבא: "סבא, אולי נשתמש במברג עם הפטנט?"
"רעיון מצויין", אמר סבא.
ערן ניגש לארגז כלי העבודה של סבא, הוציא מתוכו את מברג הפטנט והציג אותו בגאווה לחבריו.
"אתם יודעים מה הפטנט?" שאל ערן, "זה מברג מגנט. אם מקרבים את המברג לבורג, המברג מושך אליו את הבורג ולא נותן לו ליפול, ואז מקרבים את הבורג למקום שרוצים להבריג, מסובבים והופ, הבורג מוברג."
"אני רוצה לנסות ולהבריג במברג פטנט", אמר שי. "ואחר כך תורי", אמר עידן.
שי ועידן ניסו בזה אחר זה להבריג את הבורג בעזרת מברג הפטנט וכל אחד מהם הצליח להבריג את הבורג ולהוציא,להבריג ולהוציא והשמחה היתה גדולה.
אחרון היה ערן. הוא הבריג יפה את הבורג, והמשאית המקולקלת תוקנה.
"טוב ילדים, כבר ערב. מאוחר. עוד מעט אתם צריכים ללכת הביתה . אז בואו ונחזיר את כל החלקים אל קופסת הפלאים", אמר הסבא.
"רוצים עוד לשחק, רוצים להמשיך לשחק!" קראו הילדים.
"בפעם הבאה, כשתגיעו אלינו תוכלו שוב להוציא את קופסת הפלאים ולשחק. עכשו צריך לסדר."
הילדים הכניסו את הברגים, הקפיצים האומים ואת כל יתר החלקים אל תוך הקופסא. והלכו הביתה.
בלילה חלם שי חלום ובחלום שמע את אחיו הקטן בוכה. מדוע אתה בוכה שאל אותו שי, בחלום. כי התקלקל לי הטרקטור שאני הכי אוהב. אל תבכה, אמר לו שי, בחלום. מיד אתקן לך אותו. שי פתח את קופסת הפלאים, מצא חלק מתאים והצליח לתקן את הטרקטור. אחיו הקטן מאד שמח הודה לשי בחיבוקים ושי נשק לו נשיקת לילה טוב.
גם עידן שכב לישון. כששכב במיטה הוא דמיין לעצמו, שהוא נמצא יחד עם כל ילדי הגן בתוך חדר ענק. והחדר מלא באומים וברגים נוצצים וזוהרים. והוא וכל ילדי הגן ממיינים אותם, ממיינים וכל פעם מוצאים חלק מעניין מקודמו. וכך מיין בחלום את החלקים עד שנרדם. וכשעידן התעורר בבוקר הוא לא ידע אם זה היה באמת או שהוא חלם חלום.
סוף
|