0

האורלוגין של סבא שלי סוגר מעגל

16 תגובות   יום רביעי, 24/6/09, 21:30
אמא שלי,האחת והיחידה ,שובבה עד גיל 95, שתמיד היתה מוכנה להתפקע מצחוק, ואני מתכוונת לכל הקטע,שאגות שמחה,הסתרת החיוך בקושי, כי יש גבול, וכן.....ריצה לשירותים, האישה הזאת ממש נפרדה לאחרונה מעולמנו ויצאה למסעה אל עבר עולם טוב יותר. האורלוגין של סבא שלי, עם צלילי הביג בן הלונדוני במדוייק עד כדי פליאה, יגיע לביתי. ממש כמו שאבא שלי בזמנו היה זה שהתנדב לארח את האורלוגין בביתנו, כך גם אני בחרתי בו. מאז אני ממתינה לו בקוצר רוח. לא ברור לי איך התוכי שלי יחזקאל יקדם את צליליו, וברור לי שהשכנים בעלי האוזן הרגישה בשכונתנו יעשו לי את המוות.. הדרך הארוכה שעברנו האורלוגין ואני אינה מאפשרת לשנינו סוף אחר.


ידידותנו,האורלוגין ואני, נרקמה כשהייתי ילדה עולת ימים שהגיעה לבית הסבא והסבתא בירושלים ליהנות מחופשת החופש הגדול.מבחינתי נסעתי לארץ הפלאות ורק משום ששמי אילנה ולא עליסה כולם דיברו עברית. סבא וסבתא שלי גרו בסביבה חרדית למשעי. יום אחד ירדתי למטה עם שמלה קיצית מתנפנפת. אברך משי בן 6 או 7 מילא פיו מים והתיז את כולם עלי. עד היום אני מתרחקת ממאה שערים. החיים של החילונים ברחוב ממש לא פיקניק.



כששאלתי את חברותי למשחקים למה הן מאובזרות בגרבים בשיא החום ? "אלוהים שומר לנו מקום בגן עדן " ! היתה התשובה. "מה אתם אומרות, התפעלתי, באיזה שורה ? אין צורך לומר שהילדות נאספו אל ביתן כל עוד נשמה באפן של אמהותיהן, ואני נשארתי לשחק עם סבתא שלי, שהיו לה ספורי אימה אמביוולנטיים, שיכלו לעורר צחוק אם הם לא היו כל כך מפחידים. דוגמה ? יש לה נחש שחור שהיא מגדלת אותו במרפסת הקטנה של המטבח. עלי הוטלה החובה להניח לו אוכל ומים וממש לא להמתין לבואו.



האורלוגין עמד בחדר שפנה אל הירדנים ימח שמם וזכרם כפי שאמרה סבתא שלי בהתכוונות יתרה. תריס המרפסת הכיל חור שיצר בו כדור ירדני, להורות לי כמה מסוכנים יכולים להראות החיים עם תריס פתוח. האורלוגין היה סוג של קומיק רליפ בחוויה האקסטטית של החופשה אצל סבתא שלי.


כאמור לאחר מותה, הוא עבר עם סבא שלי אלינו לתל אביב. כילדה מבית טוב היה עלי לשוב הביתה בשעות מסויימות. תמיד חיכיתי בהתרגשות מסוימת בחדר המדרגות לשעה העגולה. האורלוגין היה משמיע את הצלצול של הביג בן במלואו בתוספת פעימות השעה. בחצות לדוגמה, היה לי מספיק זמן להכניס את המפתח לחור המנעול, לפתוח את הדלת, לרוץ לחדרי, לפשוט את הבגדים ולהתכרבל, כאילו ישנתי כך כל החיים. זו היתה אגב הכנה מצויינת לטירונות.


כשנסעתי ללונדון לראשונה בחיי לפני הגיוס לצה"ל לא האמנתי למשמע אוזני. האורלוגין המתוק שלי, עשה את כל הדרך, כדי שבלונדון אני ארגיש כמו בבית.


דרג את התוכן: