הלו גברת, גברת. את עם הבגד ים. זוזי ימינה, לשם.

אימא של שחף, הבן מחכה לך בסוכת המציל, אימא של שחף, הילד מחכה.

אתם שם, תעזבו את הדגל.

זוזו שמאלה, ימינה יש מערבולת.

אני מדבר אליכם.

אימא של שחף...

אימא עם דחף.

הבן ניצל. עכשיו תורו של עודד. עודד בן ה 4 לא נמצא, נא לשים לב מי שרואה אותו, עם בגד ים אדום, נא להחזירו.

לסוכת המציל, לידי אימו.

בין בוגרשוב לחוף ירושלים, 2 מצילים יושבים ביננו, אנחנו שם שעתיים.

בצוק יש מציל מנומס.

הכל עם תודה בבקשה, ואם צריך אז גם סליחה.

לא ממש מדבר, יותר משקיף. קצת מעשן מתפנן.

כל החוף כמעט חברים שלו. יורדים מהסוכה חוזרים לסוכה.

 המציל בצדו השני של בוגרשוב ירושלים ממשיך להקריא שמות של ילדים.

מגיל שנתיים ועד 40 .

אבא של ירון גש בבקשה.

ילד ילד, של מי אתה.

חבר'ה, נא לשמור על הילדים שלכם.

הוא מזכיר לברווזים.

 וכולם יושבים נחים, מקשיבים.

ואיך אפשר שלא?

עם כזה רמקול...וכזה קול.

וב6 בדיוק, אם אינני טועה, אולי פספסתי שעה.

 ההכרזה מגיעה.

בבוגרשוב המציל קורא כמו תרנגול.

הרחצה אסורה. אני הלכתי הבייתה.

בצוק הוא מזכיר כי יהיה ערב נעים.

להתראות.

שבוע טוב.

ואני נעה בין כאן ובין שם.

לא ממש יודעת מה אני מעדיפה.

 אך הבהרתי לפרטנר כי יהיה נחמד לקבל חוף ים ככה מהצד.

מאחורי הבית אולי.

אני מבטיחה לארח את השכונה.

חוף קטן פרטי.

אצלי.

לצאת מהחדר לחוף, עם קפה.

מגבת. וספר.

וכמה יונים בשביל המוזה.