כותרות TheMarker >
    ';

    קריאת רשות

    בעיקר טקסטים על תרבות במובן העתיק שלה, גם פובליציסטיקה וכמה דברים אישיים. אשתדל שלא להתלהם. בלי נדר.

    0

    בואו נשלם הרבה, בואו נתעשר מהר

    70 תגובות   יום חמישי, 25/6/09, 13:52

       

                   ע"ע צימר עם פוקוס על הזקפה הלאומית

    אני משעתק את הטקסט הזה שנכתב לפני עשרה חודשים. הייתי די חדש באתר אז והצפיות בו היו בהתאם. החלטתי להעלותו שוב כלשונו, כי הוא מאד רלבנטי לקיץ הזה ולחגים שיבואו, וגם כי הוא עדיין מכעיס אותי ואני נקשר לטקסטים מכעיסים, וגם בגלל שלא כל כך נעים לראות גן נעול. 


    בואו נשלם הרבה, בואו נתעשר מהר  

     

    א.הורי הקשישים חזרו לא מכבר מהעיירה החביבה גרמיש השוכנת באלפים הגרמניים. מדובר בעיירה מפורסמת הן לגולשי סקי צעירים והן לתיירות מבוגרת. העיירה שוכנת במיקום נוח במיוחד, סמוך לגבול האוסטרי, שעה נסיעה נסיעה ממינכן ואינסברוק. הורי התארחו בצימר שנעם להם מאוד במשך שבועיים מלאים. בשיחת הטלפון מספר שבועות קודם לכן, הזכירה אמי למארחת את הביקור המוצלח הקודם מלפני שנתיים. במהלך השיחה ומיד לאחר שציינה זאת, השתררה שתיקה ובעלת הצימר ביקשה את סליחתה של אמי לרגע והניחה את השפורפרת. לאחר רגע קט היא חזרה והתנצלה על כך ששכחה את שמה. היא פתחה ביומן וראתה שאכן אמי ואבי שהו אצלם לפני שנתיים. לאחר התנצלות נוספת הורידה את המחיר בו נקבה, למחיר אותו שילמו הורי לפני שנתיים.

    ב. קראתי לאחרונה כי ישראל מצפה ל-2.9 מיליון תיירים בשנת 2009. אמנם האפיפיור ביקר כאן, אך אין לי מושג מדוע מצפים ל-300 אלף תיירים יותר מאשר בשנת 2,000 ההיסטורית. בכול מקום מדברים על המשך ההאטה לפחות עד סוף השנה. האם אין לצפות שהמיתון בצפון אמריקה וגרורותיו במשקי גוש האירו ישפיעו גם על התיירות בישראל? אבל ניחא. נניח שתהייה מגמת שיפור ב-2009. תמיד טוב להיות מאוד אופטימיים במיוחד אחרי שנים בהם מצב התיירות היה בכי רע, בלשון המעטה. בחמש השנים האחרונות, לא מעט בגלל המצב הבטחוני, עשרות מלונות נסגרו, אלפי עובדים פוטרו ונותני שירות מכל הסוגים בענף המלונאות קוצצו. לכן אולי זה מנחם לחשוב שמדינתנו, שהיא אטרקציה תיירותית אדירה מכל הבחינות, תחזור להיות מעצמה שכזו. אולי האמריקאים בונים על כך שנתקוף את איראן ואז יבואו המוני אוונגליסטים לארץ הקודש וירקעו ברגליהם בשיר הלל כדברי הנביאים ישעיהו ומיכה: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל גויים".

    ג. בעיקר בגליל, אך גם בגולן בהרי ירושלים, נבנו בשנים האחרונות אלפים רבים של צימרים. המספר המוערך של בתי הארחה שאינם מלונות הפועלים כיום בארץ עומד על כ-7,000. מספר מרשים לכל הדעות. יש מושבים צפוניים שבהם אתה נוסע ב- highway הפנימי וכל בית שני מציע צימר ללון. אתה כבר לא יכול לתפוס במבט אחד את כל השלטים, ועליך לעצור ולעשות עבודת רגלים קפדנית בכדי לבחור בטוב ביותר. בחלק מהם תקבל שמן זית נפלא וקונפיטורת מעדנות, באחרים מסאז' קצר מבנם של הבעלים, מתלמד ב"מדיסין", ובאחר הג'קוזי הוא יצירת אמנות של ממש. (תפארת הג'קוזי- סוג של זקפה לאומית- ראוי לפוסט נפרד).  אמנם בדרך כלל מדובר בתיירות פנים לזמן קצר בדרך כלל יומיים עד ארבעה, אבל המחירים מרקיעי שחקים. לא מכבר חזרו זוג חברים שלי עם בתם בת ה-6 מצימר בגליל המערבי. הם הזמינו את המקום מאוחר מדי, ולאחר לא פחות מעשרים טלפונים שבהם התחננו למקום פנוי, נענה להם צדיק אחד שביקש מהם 1,900 שקלים עבור אירוח לשני לילות משבת עד שני. המחיר לזוג היה 800 שקלים ללילה אולם הבעלים דרש סכום של 150 שקלים עבור ילד, דבר שלא נשמע בפנסיון בחו"ל, כשמדובר בילד בגיל כזה.  

    ד. אחד הדברים החשובים עבור בעלי הצימרים באירופה הוא מוטיב החזרה של קהל הלקוחות שוב ושוב. עניין זה מעיד עבור בעל הצימר על קפדנות, אמינות ואיכות לאורך זמן במיוחד כאשר מדובר בתיירות משפחה ותיירות מבוגרים, בהן אנשים מבקשים לעצמם חופשה איכותית ומוצלחת ובלי הימורים. אמי הרגישה את הנכונות הזו אצל בעלת הפנסיון הקשישה כבר בטלפון. ומה הדבר שגרם לגברת הכבודה את אותה הנאה והתרגשות שאחזו בקולה? הסיפוק כמובן, הסיפוק! מעבר לכסף ולפרנסה, הזקנה הייתה שמחה ומאושרת על כך שהורי חוזרים מ"אזיה הרחוקה" לאחר שנתיים, וזוכרים לטובה את הפנסיון שלה. מדובר באותו מרכיב חיוני בחיינו שאנו מקבלים כאשר אנחנו הולכים מיוזעים ברחוב, חלון נפתח ונשמעת נהמה "איכילוב!", ואז אנו מסננים: "ימינה!".

    ה. כשהורי הגיעו לפנסיון החביב למרגלות אלפים התברר להם המקום לא הורחב. עדיין אותם ארבעה חדרים שנראים אותו דבר וגם מדיפים אותו ריח עתיק משהו. התברר להם גם שהמחיר עלה ב-6 יורו במשך אותם שנתיים, בתרגום לעברית: עלייה מתונה של כ-35 שקלים. כנראה שהבינו בעלי הפנסיון שאם יעלו את המחיר לפתע ב- 50% זה לא יעבוד. אנשים פשוט לא יחזרו ולא משנה כמה הם נהנו. אף משפחה לא תסכים לשלם פתאום כל כך הרבה בעונה או לא בעונה. ואדרבא אם מדובר באורחים חוזרים שאמורים לחפוץ ביקרם. נכון. אירופה התייקרה. בגלל האיחוד האירופי, בגלל העלייה במחיר הדלק והאנרגיה, העלייה במחיר הנדל"ן, יוקר המחייה, העלייה במחיר הסחורות. הכל טוב ויפה. ולכן מחירי התיירות עלו באופן הדרגתי בהתאם לנתונים הכלכליים בכל מדינה ספציפית, ונתוני המקרו בגוש האירו.

    ו. בעלי הצימרים בארץ לא שמעו על התייקרות הדרגתית, על מדד המחירים לצרכן, על אינפלציה, והשכר הממוצע במשק. לכן, כל מי שנס על נפשו מהחום המעיק של אוגוסט ומהלחות הנוראה לקצת קרירות בנופי הגליל המרהיבים, וכל מי שמחפש קצת מנוחה בחגים שבאים עלינו לטובה צריך ל"עלות בענק" בתקציב הפנאי שלו. "ספטמבר ואוקטובר זה הזמן שלנו להרוויח", כך מסבירים בעלי הצימרים בטלפון את הסיבה למחיר הגבוה ו"אם תבוא ותראה את הג'קוזי לא היית בכלל מתווכח", הם מוסיפים. ובאמת מדוע התיירות בגליל היא עונתית. לדעתי זו שאלה סופר מעניינת מהטעם הפשוט שמוחי הקודח לא מצליח לייצר ולא תשובה אחת הגיונית לסוגייה הזו. מדוע באמת? לא ידוע לי שהטמפרטורות בגליל יורדות למינוס 30 בינואר בדומה ליוקון שבקנדה. מה קורה מנובמבר בגליל, מלבד זאת שאין בו המון אדם - קריר ונעים ובדרך כלל אפילו לא גשום, זו דווקא תקופה נהדרת להיות בה בגליל. 

    ז.לדעתי נתוני משרד התיירות אינם מדוייקים ומבוססים על הערכות מוגזמות. לא יבואו ארצה 2.9 מיליון תיירים, ואילו שיבואו יתאכזבו מרמת השירות באילת, ים המלח וירושלים. רבים יעדיפו בשנים הבאות לטוס למצרים וירדן ולקבל אירוח לא פחות טוב בהרבה פחות כסף. יש כמה דברים שלא נעים לי לומר על עצמנו לסיכום. מדובר בשלוש הכללות מכאיבות ואולי קצת מכוערות אבל מה אכפת לי זה הבלוג שלי. כך אני חושב וכך אני כותב.  

    1. ישראלים לא אוהבים לחזור להתארח באותם מקומות. בסך הכול כך נראה לי. אנחנו עם של "מגלנים". אנחנו כה סקרנים ומתנהגים כעם נוירוטי שחי בקופסא קטנה (דירה, מדינה) שאם תראו לנו צד אחד יפהפה של גבעה, ישר נרצה לראות את הצד השני. כך נהגנו לאורך 300 ק"מ בסיני. תמיד חיפשנו חוף חדש שנהייה הראשונים למוצאו, אך גם הראשונים לזונחו. וכך אנחנו נוהגים בתרבות הצימרים החדשה. אם נהנינו, נכתוב על כך בספר המטיילים ולא נחזור. תודה רבה, עכשיו אנחנו רוצים משהו חדש.

    2. ישראלים לא ממש אוהבים לשלם מעט. בפרוס עלינו החגים, בעל צימר שיבקש 500 שקלים ללילה עלול להישאר נטול פרנסה. המחיר יעלה חשדנות עזה ובעל הצימר ייחקר שתי וערב על המחיר הנמוך עד שבשיחה הבאה הוא ילמד לדרוש 800 שקלים כמתבקש. בחו"ל אולי אנחנו אוהבים לשלם מעט. אבל בארץ לא. לא שילמנו על טיסה, לא ביזבזנו בדיוטי-פרי, נסענו למעט זמן- אז לא נפנק את עצמנו?. אנחנו אומרים לעצמנו "יאללה זה רק שני לילות (פלוס דלק, מסעדות, ספא, ושאר פינוקים והמחיר צומח פלאים). פר יום יוצא שאנחנו משלמים המון.

     

    3. כנותני שירות, לבעלי הצימרים לא אכפת אם התיירים לא יחזרו. כל אירוח בארץ מתכוונן לחד-פעמיות. אין פה מנטאליות של תיירות חוזרת. אולי פשוט בגלל שאנחנו מדינה צעירה בת 60. הרי אם לא גידלנו מספיק דורות של חקלאים ותעשיינים, מה פתאום שנצליח לגדל מספיק דורות של בעלי צימרים? במהלך הזמן יתברר ל"בונים החדשים" שאצים רצים להיות גם מתעשרים חדשים, שלהיות מארח, זה כנראה מקצוע ועסק יותר רציני מלקנות שטח בגליל ולבנות בו צימרים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (70)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/09 20:19:

      צטט: שרוניני 2009-08-25 21:13:41

      גם כשקראתי בפעם הקודמת את הפוסט התאהבתי מייד בגברת מגרמיש (-:

      כשאני חושבת על כך, אם לקח לה רגע קט למצא במחברתה אנשים שהתארחו לפני שנתיים, כנראה ש...

      וביחס הפוך למיתון שרק החריף משנה שעברה, מחירי הצימרים, שלא לומר נופש כפרי פשוט ובסיסי, רק עלו השנה.

      לא ניתן היה למצא באוגוסט זה לילה לזוג בפחות מ 1000 ש"ח, ואני מדברת על קיבוץ. רק חרישה אינטנסיבית של האתרים הרלוונטיים הניבה את קיבוץ שמרת, שהיה מעט זול יותר, אם כי היה עליי לעבוד על ההדחקות שלי, כדי לשכח את אשר ארע שם (למרות שהם מנסים בהחלט לכפר על כך, בארוחת הבוקר, ממיטב מחלבות העיזים שברשותם).

      מה עם הפוסט לגבי הג'קוזי? מרבץ מבעבע לחיידקים ופטריות, שאין לי מושג על מה ולמה ההתלהבות....

       

      ואגב, בעניין הנהמה, הזכרת לי מקרה די משונה, בו הלכתי ברחוב שקועה במחשבות, ממהרת מכאן לשם, כשמישהו נעצר לידי ושאל בקול "מה השעה?" ומרוב שהופתעתי, הסתכלתי בשעון ובשניה הראשונה לא ידעתי לקרא אותו!! מפחיד....

       

       כן, זו אכן אישה שעושה את העבודה. אולי לא להתאהב בה, אבל בהחלט היא יכולה ללמד אותנו משהו על שירות של לקוחות חוזרים.

      אני וחברתי כיתתנו רגלנו באינטרנט :-) ותוך חצי שעה מצאנו צימרים זולים יותר: לא צימרים מפוארים ולא קיבוצים שגובים כסף רב (עם תוספות משעותיות על ילדים וארוחות בוקר) אלא ביתץ אבן סטנדרטי ושנראה מרווח. ומי יודע לשרת בזול וטוב? ערבים ודרוזים כמובן. על כן מצאנו בבית ג'אן הכפר הדרוזי למרגלות הר מירון דיל של שני לילות כולל חמישי ושישי עם עד שני ילדים- 1000 שקל לשני לילות כולל ארוחת בוקר. זה יתרונם הם לא צריכים לפוץ מיליון בשנה הראשונה אין להם את הגן החולה הזה שיש לנו.

       

      בעניין הנהמה זה זקוק לפוסט נפרד. הישראלי לא מקבל סיפוק מעזרה אקראית לאנשים. הוא חולה מדי ונוירוטי מדי בשביל האפשרות לקבל סיפוק מדבר כה פעוט...

       

        25/8/09 21:13:

      גם כשקראתי בפעם הקודמת את הפוסט התאהבתי מייד בגברת מגרמיש (-:

      כשאני חושבת על כך, אם לקח לה רגע קט למצא במחברתה אנשים שהתארחו לפני שנתיים, כנראה ש...

      וביחס הפוך למיתון שרק החריף משנה שעברה, מחירי הצימרים, שלא לומר נופש כפרי פשוט ובסיסי, רק עלו השנה.

      לא ניתן היה למצא באוגוסט זה לילה לזוג בפחות מ 1000 ש"ח, ואני מדברת על קיבוץ. רק חרישה אינטנסיבית של האתרים הרלוונטיים הניבה את קיבוץ שמרת, שהיה מעט זול יותר, אם כי היה עליי לעבוד על ההדחקות שלי, כדי לשכח את אשר ארע שם (למרות שהם מנסים בהחלט לכפר על כך, בארוחת הבוקר, ממיטב מחלבות העיזים שברשותם).

      מה עם הפוסט לגבי הג'קוזי? מרבץ מבעבע לחיידקים ופטריות, שאין לי מושג על מה ולמה ההתלהבות....

       

      ואגב, בעניין הנהמה, הזכרת לי מקרה די משונה, בו הלכתי ברחוב שקועה במחשבות, ממהרת מכאן לשם, כשמישהו נעצר לידי ושאל בקול "מה השעה?" ומרוב שהופתעתי, הסתכלתי בשעון ובשניה הראשונה לא ידעתי לקרא אותו!! מפחיד....

        8/7/09 13:39:


      אינני יודע מה הסיבות שהובילו לכך או עד כמה הדבר מדויק, אבל ממה שאני הבנתי בעלי המלונות בארץ [לאו דווקא צימרים]

      מעדיפים את  הלקוחות הישראלים מהסיבה שישראלים נוטים להגדיר לעצמם תקציב "סגור" לחופשה ומבזבזים את כולו גם אם אין "צורך" בכך, להבדיל מארופאים שנוטים להשאר במלון ולשתות על הבר הישראלים חובבי אטרקציות ופעילויות שבדרך כלל עולות הרבה כסף [ בהכללה גסה מאד]

      ואולי הסיבה שבעלי הצימרים גובים כאלה סכומים היא כי הם פשוט יכולים....תמיד יש מי שיהיה מוכן לשלם.

        8/7/09 11:26:

      כתוב נפלא , נהניתי גם כשקראתי בשנית (קראתי גם בפעם הראשונה)
        7/7/09 14:21:

      צטט: אחר40 2009-07-07 11:43:44


      לדעתי קוצר הראיה כאן היא בעיה לאומית .

      כולם רוצים להקים צימר , אבל לשמור את האזור , זה כבר בעיה .

      באזור שאני גר בו אני ממש רואה את חוסר הראיה , ואת הקרבת השטחים הפתוחים על מזבח אינטרסים צרים של נדל"ן . העתיד תמיד מעורפל , כי כל תוכנית היא רק בסיס לשינויים ולפעמים בכלל אין קשר בין התוכנית לתוצאה הסופית .

       

       בהחלט. מסכים עם כל מילה

        7/7/09 11:43:


      לדעתי קוצר הראיה כאן היא בעיה לאומית .

       

      כולם רוצים להקים צימר , אבל לשמור את האזור , זה כבר בעיה .

       

      באזור שאני גר בו אני ממש רואה את חוסר הראיה , ואת הקרבת השטחים הפתוחים על מזבח אינטרסים צרים של נדל"ן .

       

      העתיד תמיד מעורפל , כי כל תוכנית היא רק בסיס לשינויים ולפעמים בכלל אין קשר בין התוכנית לתוצאה הסופית .

        2/7/09 14:42:

      צטט: בדלי 2009-07-02 14:24:10


      צודק לגמרי, וגם כתוב מעולה

      טוב שהעלית שוב את הפוסט

      קצת עצוב ומצער, ההתנהגות והמנטליות כאן

      איכילוב. ימינה.

       

       תודה שרון. איזה כיף להגיב לך עכשיו :-) כן האיכילוב ימינה הזה אומר עלינו הכל. זוג של ישראליות תמציתית שפורקה למרכיבי היסוד שלה

       
        2/7/09 14:24:


      צודק לגמרי, וגם כתוב מעולה

      טוב שהעלית שוב את הפוסט

      קצת עצוב ומצער, ההתנהגות והמנטליות כאן

      איכילוב. ימינה.

        2/7/09 14:20:

      צטט: פ.ר. 2009-06-28 20:11:21

      כתבת מצוין !!! וכל שנה זה עוד יותר רלוונטי, אז ברור לך ששני קשישים כמונו-רחמנא ליצלן לא הולכים כאן לשום מלון אלא רק אם ממש אין ברירה וזה לא קורה, ויש לנו אוטו נורמלי וחוזרים הביתה.

       לחו"ל נוסעים בכיף ומשלמים וגם לפעמים חוזרים לאותו מקום.

      אנחנו "עם בחירה" אבל ממש לא "נבחרת" מליגה א'.  זה מה יש-אין לנו ארץ אחרת.
      כל טוב,

       

      תודה גם על התגובה שלך פ.ר, שי :-)

        2/7/09 14:19:

      צטט: גל קוסטוריצה 2009-06-28 10:32:48

      צטט: shai.h 2009-06-27 18:55:55

      צטט: גל קוסטוריצה 2009-06-26 18:34:07

      אוי הצימרים... שיעמום במסווה של עונג רומנטי.

      בית בכפר? שלוות החורש? אנחנו הבנו מזמן שכשרעש המכוניות נודם וגרירת פחי הזבל חסרה אנחנו נכנסים ללחץ. כנראה שיש דבר כזה: עכבר העיר, עכבר הכפר (:  

       

      בהחלט. אסור לזלזל במציאות ובסיפורי ילדים :-)

      אוי שי, חלילה, לא מזלזלת. עדיין חווה טראומה (:

       

       

       הי גל. טראומה ממה? מהשקט, מהדשא, או מההתגרדויות :-)

        2/7/09 14:17:

      צטט: ~מיכל~ 2009-06-28 06:39:57

      ישראלים ככלל, חיים בשביל ההיום. את המכה הם צריכים להרוויח היום, כמו את ההנאה.

      אירופאים מרשים לעצמם לחשוב 30 שנה קדימה. אולי משום שהם מאמנים שהם עדיין יהיו כאן, להבדיל מהתפישה הישראלית. המלחמות הללו, משפיעות גם על החופשות מסתבר.

       

       ניתחת את זה מבריק בשני משפטים, אין לי מה להוסיף :-) תודה מיכל

       

        30/6/09 10:48:

      החד-פעמיות הזו... יש "לנו" בעיה איתה:

      - אנחנו מזלזלים בכלים חד-פעמיים 

      - מצד שני נוטים לומר שהחיים הם חד-פעמיים כדי להעצים את חשיבותם (ולפעמים ממש הפוך, במשמעות של "תרפה קצת"ץ זה מבלבל)

      - למרות שיש לפחות שני בתי קפה שאליהם אני חוזרת ומתקבלת בהם בחיוך של "מכירים אותך, יופי שבאת", הם עדיין לא למדו להביא את כוס המים שלי מבלי שאני מבקשת...

      - וגם... לא נעים לחשוב על זה אבל יש תיירים שלא יעזו להראות את פרצופם פעם שניה, אחרי העמורה שהשאירו אחריהם (גם בעלי הצימר מוותרים על התענוג)

        28/6/09 20:11:

      כתבת מצוין !!! וכל שנה זה עוד יותר רלוונטי, אז ברור לך ששני קשישים כמונו-רחמנא ליצלן לא הולכים כאן לשום מלון אלא רק אם ממש אין ברירה וזה לא קורה, ויש לנו אוטו נורמלי וחוזרים הביתה.

       לחו"ל נוסעים בכיף ומשלמים וגם לפעמים חוזרים לאותו מקום.

      אנחנו "עם בחירה" אבל ממש לא "נבחרת" מליגה א'.  זה מה יש-אין לנו ארץ אחרת.
      כל טוב,

        28/6/09 14:29:

      צטט: אסנת גזית 2009-06-27 22:31:21


      לא ייאמן כמה משלמים על הדברים האלה בהודו...אפשר לחיות בכיף חודש בעלות לילה בצימר ישראלי :) 

      תודה, כרגיל מושקע ומעניין. אוהבת לבקר פה

       

       נראה שאת ההחלטות שלך  בין  חודש בהודו ולילה בגליל, את לוקחת באומץ :-)

        28/6/09 14:27:

      צטט: רוניאלי 2009-06-27 17:20:53


      אוי שי, כמה צודק!

      בתור אמא לארבעה, החיה בתקופת המיתון והדוחק,

      אני מעט מאד מרשה לעצמי לצאת לחופשות בצימרים ...

      השנה ביום הולדתי, קיבלתי מתנה- סוף שבוע במלון בוטיק

      קסום, בין צפת לראש פינה....

      זו היתה חוויה מעולם אחר!

      כמובן שלצערי לא מדובר בחוויה זולה, אבל , לפחות התחושה היתה

      - אירופה....

      מה שעוד יותר מתסכל בעיני, ובלתי נתפס, זה מחירי הנדל'ן הבלתי אפשריים....

       

       כן זו בעיה קשה בפני עצמה...

       

        28/6/09 10:32:

      צטט: shai.h 2009-06-27 18:55:55

      צטט: גל קוסטוריצה 2009-06-26 18:34:07

      אוי הצימרים... שיעמום במסווה של עונג רומנטי.

      בית בכפר? שלוות החורש? אנחנו הבנו מזמן שכשרעש המכוניות נודם וגרירת פחי הזבל חסרה אנחנו נכנסים ללחץ. כנראה שיש דבר כזה: עכבר העיר, עכבר הכפר (:  

       

      בהחלט. אסור לזלזל במציאות ובסיפורי ילדים :-)

      אוי שי, חלילה, לא מזלזלת. עדיין חווה טראומה (:

       

        28/6/09 06:39:

      הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי בצימר היה לפני כעשור, עם הורי בשוויץ.

      סופי השבוע שלי, כמו חופשות בחו"ל ו/או בארץ שונות בתכלית, כך שאין לי ממש מושג בעניין הזה.

      אני יכולה לראות איך קרה שהוריך קיבלו שירות שכזה באוסטריה, להבדיל מהשרות שמקבלים בארץ.

      מעבר להבדל התרבותי, יש את אלמנט ההישרדות, משהו זר יחסית לתושבי אירופה העכשווית.

      ישראלים ככלל, חיים בשביל ההיום. את המכה הם צריכים להרוויח היום, כמו את ההנאה.

      אירופאים מרשים לעצמם לחשוב 30 שנה קדימה. אולי משום שהם מאמנים שהם עדיין יהיו כאן, להבדיל מהתפישה הישראלית.

      המלחמות הללו, משפיעות גם על החופשות מסתבר.

       

       

        27/6/09 22:31:


      לא ייאמן כמה משלמים על הדברים האלה בהודו...אפשר לחיות בכיף חודש בעלות לילה בצימר ישראלי :) 

      תודה, כרגיל מושקע ומעניין. אוהבת לבקר פה

        27/6/09 19:15:

      צטט: shulamit near 2009-06-27 13:17:30

      משונה. בדיוק אתמול ישבתי עם חני

      אחות נישמתי

      על המחשב בחיפוש צימרים בגליל המערבי.

      שם נולדתי ואחותי גרה חניתה אחי במצפה הילה

      ואבי בבית העמק(ויש לי פספוט בריטי סתתתתתתתאאםםםםםם :) )

      היה ברור לנו לגמרי מהצילומים בלבד

      איפה נקבל שירות איפה יהיה נעים ואיפה יקר....

      וחוצמיזה -

      שירות באופן כללי הוא מיותר בתרבות שלנו.

      עצוב.

       

       

      שירות באופן כללי הוא מיותר בתרבות שלנו.

      עצוב. 

      וחבל שתוך זמן כה קצר מצאנו סממן כל כך מובהק בתרבות שלנו

        27/6/09 19:13:

      צטט: taya1 2009-06-25 15:29:05

       כמעט אפשר לומר שיותר זול לנסוע לחו"ל. ויש מקרים שכך הוא....

      ב B&B  הקבוע שלי בלונדון, שהוא מעולה, אני זוכה ל 15 אחוזי  הנחה כלקוחה חוזרת.

      לא נתקלתי בארץ בגישה כזאת. רק תשלם ותלך, ואוי ואבוי אם תפצה פה ותצייץ.

       

       

       תשלם ותלך יא מלכלך, וגם שלא נראה אותך יותר.בלתי החלטי

       

        27/6/09 19:00:

      צטט: pega doll 2009-06-26 17:58:25

      הי שי

      לא משנה על מה אתה בוחר לכתוב, זה יוצא מעניין.

       

      עד לפני עשר שנים בערך היה לנו צימר קבוע בשאר ישובאצל משפחה נהדרת , שבמשך הזמן , החופשה שלנו התחיל להראות כמעט כמו ביקור אצל חברים. (אבל כאלו שיודעים את דרכם בקונפיטורותצ וחליטות.) התחלנו שם כזוג צעיר, אחרי זה כזוג בהריון, אחר כך עם ילד ראשון, שני ושלישי. החדר תמיד נשאר אותו הדבר, קצת צנוע, אבל עם ג'קוזי ונוף מדהים, המחיר היה כל כך זול, שלא הצלחתי להבין איך זה משתלם להם בכלל. שאלתי אותם את זה, לא פעם, והם טענו שהם מסתדרים. באחד הביקורים התגלה שמישהו שתה להם מהחדר את הקומקום החשמלי, (שמחירו היה כמו לילה) ואז הם ציינו שדברים כשאלו באמת מחרבים להם את הפרנסה.

      הגיוני 

      ואז הגיע אותו לילה, שבו חיילים נפלו =מהשמיים, ולא יכולנו יותר לרצות להגיע.. 

      אני לא זוכרת את שם הזוג הזה. 

      אבל נשבעת, שהם באמת היו.  משפחת נוריאל! הנה, נזכרתי!

       

       

        גלי, איזה כיף לקרוא תגובות כמו שלך- סיפור מקסים ועצמאי בפני עצמו עם סמני הזמן. "ולא יכולנו יותר לרצות להגיע.."

        את כותבת נהדר 

        27/6/09 18:55:

      צטט: גל קוסטוריצה 2009-06-26 18:34:07

      אוי הצימרים... שיעמום במסווה של עונג רומנטי.

      בית בכפר? שלוות החורש? אנחנו הבנו מזמן שכשרעש המכוניות נודם וגרירת פחי הזבל חסרה אנחנו נכנסים ללחץ. כנראה שיש דבר כזה: עכבר העיר, עכבר הכפר (:  

       

      בהחלט. אסור לזלזל במציאות ובסיפורי ילדים :-)

        27/6/09 18:54:

      צטט: נעמית 2009-06-27 13:42:29


      בגלל שאני אישית אוהבת את הפורמט של מלונות, את הניכור המסוים של החדרים

      את הקומות הגבוהות, קשה לי לאהוב צימרים, אף פעם לא ממש אהבתי

      אבל כרגיל כתבת את זה מרתק, ונותן לדמיון ללכת הלאה.

       

      כן אני מבין לליבך. את גם מעדיפה שזה בלונדון או ניו יורק. את מתגרדת בדרום ו/או בצפון?

        27/6/09 17:58:


      וואלה נכון...

      כולנו במיתון,

      כולנו מתלוננים,

      כולנו ממלאים את מרכזי הקניות כאילו אין מחר..

      כולנו חשדנים,

      בקיצור... חתיכת עם אנחנו!

       

        27/6/09 17:20:


      אוי שי, כמה צודק!

      בתור אמא לארבעה, החיה בתקופת המיתון והדוחק,

      אני מעט מאד מרשה לעצמי לצאת לחופשות בצימרים ...

      השנה ביום הולדתי, קיבלתי מתנה- סוף שבוע במלון בוטיק

      קסום, בין צפת לראש פינה....

      זו היתה חוויה מעולם אחר!

      כמובן שלצערי לא מדובר בחוויה זולה, אבל , לפחות התחושה היתה

      - אירופה....

       

      מה שעוד יותר מתסכל בעיני, ובלתי נתפס, זה מחירי הנדל'ן הבלתי אפשריים....

        27/6/09 16:27:


      שי, זה לא בעלי הצימרים ולא המטיילים בחגים שמחיר נמוך נראה להם מייד חשוד, זה גם לא המחיר ואפילו לא העונה

      זו התפישה הזו והתרבות הזו והסטייט אוף מיינד הזה שלנו כאן שמאיץ ואומר: תפוס הכול מהר ועכשיו, בכל מחיר ובכל תנאי כי:

      כולם מסדרים אותך, כולם דופקים אותך, כולם עובדים עליך - וחוץ מזה: חיים כאן ועכשיו כי מי יודע מה יהיה מחר....

      זה בעצם כל העניין. והשינוי? זה צריך להיות יסודי וקרדינאלי.. זה לא יקרה ביום. אוליי זה לא יקרה בכלל...

      זהבה

        27/6/09 15:08:

      צטט: איריתה@הכי טוב 2009-06-26 16:30:23


      ניתוח מדוייק!
      לדעתי, בסופו של דבר, בעלי הצימרים שיישארו אחרי כל הפנטזיות יהיו ממילא רק אלו שנולדו להיות נותני שרות ובעלי צימרים :-)

      קוראים לזה: הברירה הטבעית...

      זה קצת כמו בכל המקצועות האלו שיש מלא מסיימים חדשים כל שנה...

      נגיד: קוסמטיקאיות.

      בסופו של דבר וללא כל קשר לעובדה שכל חודש המדינה מתעשרת בעוד 200 קוסמטיקאיות חדשות מפס הייצור.....   בסופו של יום - קוסמטיקאית זה אופי.

      ומי שתעסוק בזה משך המון שנים ותתכלל ותרוויח ותתפרנס מזה - היא רק אותה אחת שזה בנוי עליה :-)

      ובינתיים, מי שרוצה לשלם 800 ש"ח ללילה בצימר - שיבושם לו.

      אני נשארת בבית....

       

       כן. אבל את הברירה הטבעית אני אוהב :-)

       

        27/6/09 15:02:

      צטט: shulamit near 2009-06-27 13:17:30

      משונה. בדיוק אתמול ישבתי עם חני

      אחות נישמתי

      על המחשב בחיפוש צימרים בגליל המערבי.

      שם נולדתי ואחותי גרה חניתה אחי במצפה הילה

      ואבי בבית העמק(ויש לי פספוט בריטי סתתתתתתתאאםםםםםם :) )

      היה ברור לנו לגמרי מהצילומים בלבד

      איפה נקבל שירות איפה יהיה נעים ואיפה יקר....

      וחוצמיזה -

      שירות באופן כללי הוא מיותר בתרבות שלנו.

      עצוב.

      ואגב - אתה יכול להסביר לי את המשפט הזה?

      מדובר באותו מרכיב חיוני בחיינו שאנו מקבלים כאשר

       אנחנו הולכים מיוזעים ברחוב,

      חלון נפתח ונשמעת נהמה "איכילוב!", ואז אנו מסננים: "ימינה!".

      האמת הפירוש לא ממש מענין אותי. חולה על היציאות האלה שלך

      לכן אני קוראת. חייכת אותי. תודה.  

       

       התכוונתי להנאה שנלווה אותנו זכך שאנו עוזרים לאנשים, אפילו בדברים טריביאלים כמו עזרה בקיראת כיוון. הנאה שבסיפוק

      אני חושב שאם תשאלי בעלי מסעדות ומארחים ותיקים ממה הם הכי נהנים? הם יגידו לך שמהסיפוק. האהבה לנתינת שירות מיטיב וקבלת סיפוק רב מהתודה של האורחים , היא לדעתי מה שהופך עסק למצליח לתקופות ארוכות.

       

        27/6/09 13:42:


      בגלל שאני אישית אוהבת את הפורמט של מלונות, את הניכור המסוים של החדרים

      את הקומות הגבוהות, קשה לי לאהוב צימרים, אף פעם לא ממש אהבתי

      אבל כרגיל כתבת את זה מרתק, ונותן לדמיון ללכת הלאה.

        27/6/09 13:17:

      משונה. בדיוק אתמול ישבתי עם חני

      אחות נישמתי

      על המחשב בחיפוש צימרים בגליל המערבי.

      שם נולדתי ואחותי גרה חניתה אחי במצפה הילה

      ואבי בבית העמק(ויש לי פספוט בריטי סתתתתתתתאאםםםםםם :) )

      היה ברור לנו לגמרי מהצילומים בלבד

      איפה נקבל שירות איפה יהיה נעים ואיפה יקר....

      וחוצמיזה -

      שירות באופן כללי הוא מיותר בתרבות שלנו.

      עצוב.

      ואגב - אתה יכול להסביר לי את המשפט הזה?

      מדובר באותו מרכיב חיוני בחיינו שאנו מקבלים כאשר

       אנחנו הולכים מיוזעים ברחוב,

      חלון נפתח ונשמעת נהמה "איכילוב!", ואז אנו מסננים: "ימינה!".

      האמת הפירוש לא ממש מענין אותי. חולה על היציאות האלה שלך

      לכן אני קוראת. חייכת אותי. תודה.


       

        27/6/09 13:11:

      צטט: that's me 2009-06-25 19:30:37


      אכן צפוף

      (זה מה שמוחי המתאייד לו בסבלנות ראויה לשמה מצליח פה לשרבב.

      ועדיף שלא יגלו שבחורף כיף בגליל

      אחרת לא יהיה להיכן לסוע :))

       

       צודק לגמרי. לנפוש בלי העדר זה בונוס גדול

       

        27/6/09 13:03:

      צטט: חולם סדרתי 2009-06-25 18:51:07

      אם הם מרוויחים, אני מפרגן להם. אחרי הכל, שוק התיירות בישראל הוא בעל מבנה ייחודי, והסיכונים בו רבים.

      וברמה האישית - בשלב זה של חיי, אני גם הולך על חופשות בבית, רגלים על השולחן, בירה ואבטיח :)

       

       כן זה נכון צור. רבים מבעלי הצימריןם מתבססים על תיירות עונתית וחגים. אבל ניסיתי לטעון שזה לא חייב להיות כך. יש מספיק חופשים בארץ הזו והכפלת המחירים בחגים הופכת את כל העסק לפומפוזי. אפשר להקים בעזרת תכנון ושיווק נכון בתי הארחה עם תפוסה רב-שנתית ובמחירים הוגנים

        27/6/09 12:59:

      צטט: yael39 2009-06-26 16:31:13

      כשמתארחים בזול תמיד יש את ההרגשה שסידרו אותנו והיה יכול להיות מוצלח יותר במקום יותר יקר...

       

       כן יעל, אבל זה עובד גם להיפך. (אנחנו שילמנו חצי חחחחחחח...) מדובר בהפרעה דו-קוטבית. תמימות דעים לא יאה לנו

       


      אוי, שי, שי... כל מילה בסלע.

       

      היטבת כל כך לתאר את הגרידיות, הנפיחות העצמית, ובעיקר את היעדר הבושה של התיירנים (בעלי הצימרים, מלונות הבוטיק, בקתות היוקרה וכיוב') במחוזותינו.

       

      וכן, ברור שיש גם יוצאים מן הכלל, אבל הם מעטים ובעיקר נסתרים מן העין, נחבאים אל הכלים, בעוד תאבי הבצע הם אלו שמשווקים בראש חוצות את מרכולתם המלוקקת (כולל כמובן הזקפה הלאומית... הג'קוזי הבלתי נמנע :-)

       

      וזה מקומם, ומרגיז, ואצלי לפחות - בעיקר מעורר געגוע עז ובלתי נשלט ללילות ירח ואלף כוכבים תחת שמי סיני, בשק שינה על החוף. אלי פעם אאזור אומץ ואשוב אלייך שארם א שייח (או יותר נכון נואיבה)...

       

      ...ואני דווקא לא גרה בצימר :-)

        26/6/09 18:34:

      אוי הצימרים... שיעמום במסווה של עונג רומנטי.

      בית בכפר? שלוות החורש?

      אנחנו הבנו מזמן שכשרעש המכוניות נודם וגרירת פחי הזבל חסרה אנחנו נכנסים ללחץ.

      כנראה שיש דבר כזה: עכבר העיר, עכבר הכפר (:


       

        26/6/09 17:58:

      הי שי

      לא משנה על מה אתה בוחר לכתוב, זה יוצא מעניין.

       

      עד לפני עשר שנים בערך היה לנו צימר קבוע בשאר ישובאצל משפחה נהדרת , שבמשך הזמן , החופשה שלנו התחיל להראות כמעט כמו ביקור אצל חברים. (אבל כאלו שיודעים את דרכם בקונפיטורותצ וחליטות.) התחלנו שם כזוג צעיר, אחרי זה כזוג בהריון, אחר כך עם ילד ראשון, שני ושלישי. החדר תמיד נשאר אותו הדבר, קצת צנוע, אבל עם ג'קוזי ונוף מדהים, המחיר היה כל כך זול, שלא הצלחתי להבין איך זה משתלם להם בכלל. שאלתי אותם את זה, לא פעם, והם טענו שהם מסתדרים. באחד הביקורים התגלה שמישהו שתה להם מהחדר את הקומקום החשמלי, (שמחירו היה כמו לילה) ואז הם ציינו שדברים כשאלו באמת מחרבים להם את הפרנסה.

      הגיוני 

      ואז הגיע אותו לילה, שבו חיילים נפלו =מהשמיים, ולא יכולנו יותר לרצות להגיע.. 

      אני לא זוכרת את שם הזוג הזה. 

      אבל נשבעת, שהם באמת היו.  משפחת נוריאל! הנה, נזכרתי!

       

        26/6/09 17:30:

      צטט: אנידין 2009-06-26 16:21:33

      אתה פשוט צודק בכל מילה שנכתבת כאן.

      אני עובדת בענף התיירות ואני יודעת עד כמה הענף הזה סובל. לא מדברת על המצב הכלכלי בעולם אלא על החזירות המופגנת של הגורמים התיירותים בארץ. חשוב להפנים- ישראל היא אתר תיירותי מדרגה ראשונה בכל נישה שלא תבחרו: יש כאן מקום לתיירות צליינית (ברור) , הסטורית וארכיאולוגית, ספא (ים המלח), ספורט (ים), נופש (ים סוף והתיכון), בריאות (שוב ים המלח ובתי חולים מעולים) ועוד. מישהוא יודע מי שר התיירות????

      הוא מתחלף פעמיים בשנה ואחד המשאבים החשובים והמדהימים שלנו כושלים מחוסר פיתוח.

      יודעים למה אין פה תיירות כמו שצריך? מפני שכל המלונות שבונים כאן הם חמישה כוכבים, אין פה שום תיירות עממית !! לא כל פריץ וג'ורג' יכולים לשלם עבור בית מלון דה לקס.

      חיפשתם מגורים באירופה "היקרה"? התגוררתי באכסניה מדהימה ונקיה להפליא עם הבן שלי בברלין ושילמתי בפרופורציה. יפה תמצאו כזה דבר כאן? אני כבר לא מדברת על קרואטיה סלובניה או טורקיה.

      מנטליות של חזירים. כמאמר הפתגם, פריירים לא מתים רק מתחלפים.

       

       תודה על התגובה אנידין. זו לא תגובה זו "הרחבת תחום המאבק"... פעם בוז'י היה שר התיירות ואני זוכר שצחקתי שיצור כזה אנמי הוא נציג שלנו שם ופה. מאז הוא התקדם יפה ואפילו עליו התיק נהיה קטן. כיום אני לא יכול לומר בשלוף אפילו... ומה את כותבת זה פשוט כל כך נכון. לא רק שאין תיירות עממית. הכל מרוכז באילת וים המלח והשיטה היא כוללת הכל. העניין הוא שאני לא רוצה את הכל. אני רוצה חדר עם מיטה נוחה ומיזוג וזהו. עם ארצה לרדת לבריכה, אשלם בנפרד. מצידי שהשירותים והמקלחות יהיו בחוץ. לא רוצה טלוויזיה, לא ג'קוזי, לא בר משקאות. רק מקרר קטן וזהו. המדרג הזה עובד בחו"ל יופי. אנחנו עם של כולל הכל. זללנים.

      ואחרי זה אנחנו מסתכלים בתכניות העלובות של ערוץ 2 ונהנים שמשפילים אותנו. מרבית מהשנאה העצמית היא צודקת.

        26/6/09 17:19:

      צטט: ariadne 2009-06-25 22:44:18

      ישנם הרבה צימרים פלצניים בארץ

      וישנם גם לא.

      וכמו הצימר כך גם הבעלים.

      אני מצאתי לי כמה צימרים שמאוד אהובים עלי

      ובכל שנה חוזרת לכמה מהם.

      הבעלים דווקא זוכרים, משתדלים, מורידים מחירים

      ומאוד שמחים לתיירים חוזרים.

      *

       

       נהדר. נכון שתשלחי המלצות בפרטי? :-) שי

       

        26/6/09 17:18:

      צטט: צלילי הלב 2009-06-26 10:39:06


      שי נהניתי מאוד לקרוא,

      אתה יודע בילדותי נהגנו שנה אחרי שנה לחזור לאותם מקומות נופש ולאותה ה"מארחת" והתפתחה שם מערכת יחסים של כמעט של קרבת המשפחה בין הוריי ובינה, נכון שהנופש לא היה של יומיים ושלושה לא פחות משבועיים ושלושה והמקום היה משוריין מראש במשך השנה והיא ידעה שמתאריך זה וזה ביולי משפחה כזאת מגיעה לצימר שלה.

      הזיכרון המתוק של אותו המקום חרוט אצלי עמוק, זה היה בית על נהר שוצף שהמרפסת ממש תלויה על כמה אשדי המים

      בהתחלה היה קשה להרדם , אבל  אחר כך בלי זה לא היינו נרדמים. אני מסכימה שאירוח ולהתארח זה תרבות רבת שנים וכפי שאתה ציינת , זאת מדינה חדשה והכול כאן חדש לגמרי

      גם המושג לתת שירות ובמחירים שויים לכל נפש וגם ההתבוננות על העסק כעסק שאמור להתנהל שנים רבות.

      אין מה לעשות , אני מוצאת את עצמי גם באיזה שהו מקום מתנהלת כמו כל  עם ישראל , ורק בחול כנראה אולי חוזרת להיות כפי שהיינו פעם.

      תודה על הפוסט המרתק , החכם והשנון.

      הלוואי  שרק זאת תיהיה הבעיה העיקרית שלנו לישראלים.

       

       תודה ליאה על המבט המעמיק שלך. זה נכון שנושא החופש באירופה בקיץ מתוכנן לתקופות ארוכות הרבה יותר של שבועיים ויותר. ואז באמת אם זה חוזר עלצמו נוצרת מערכת יחסים בין בעל הצימר לנופשים וגם המחירים יורדים. אצלנו חוטפים יומיים בהתרעה של יומיים וחצי. אבל עדיין גם צימר זול מאד של 600 שקל כולל ארוחת בוקר הוא שווה ערך ל-110 יורו. וזה כפול מחו'ל. נקודה.

      זו לא בעייה העיקרית שלנו אבל באמת תיק התיירות מופקד תמיד בפני טרמפיסטים שבדרך לתפקיד הבא וככה זה נראה

        26/6/09 17:01:

      מה שהכי מרגיז אותי זה המחירים חסרי פרופורציה!

      1000 ש"ח ללילה אחד!!!

      וזה המצב כמעט בכל צימר שבדקתי

      זה אבסורד.

      אמא כמוני שעובדת בחצי מישרה ומרוויחה בערך 4000 ש"ח לחודש

      לא יכולה להוציא רבע מהמשכורת שלה על לילה אחד!!!???

      במילים אחרות: העולם שייך לעשירים

       

      אח.." עוד באירופה ..הוא היה סקפטי! בעוני נורא..." (פרסים בשקל למוצא מהיכן המשפט לקוח)  (-:

        26/6/09 16:31:
      כשמתארחים בזול תמיד יש את ההרגשה שסידרו אותנו והיה יכול להיות מוצלח יותר במקום יותר יקר...
        26/6/09 16:30:


      ניתוח מדוייק!
      לדעתי, בסופו של דבר, בעלי הצימרים שיישארו אחרי כל הפנטזיות יהיו ממילא רק אלו שנולדו להיות נותני שרות ובעלי צימרים :-)

      קוראים לזה: הברירה הטבעית...

       

      זה קצת כמו בכל המקצועות האלו שיש מלא מסיימים חדשים כל שנה...

      נגיד: קוסמטיקאיות.

      בסופו של דבר וללא כל קשר לעובדה שכל חודש המדינה מתעשרת בעוד 200 קוסמטיקאיות חדשות מפס הייצור.....   בסופו של יום - קוסמטיקאית זה אופי.

      ומי שתעסוק בזה משך המון שנים ותתכלל ותרוויח ותתפרנס מזה - היא רק אותה אחת שזה בנוי עליה :-)

      ובינתיים, מי שרוצה לשלם 800 ש"ח ללילה בצימר - שיבושם לו.

      אני נשארת בבית....

        26/6/09 16:21:

      אתה פשוט צודק בכל מילה שנכתבת כאן.

      אני עובדת בענף התיירות ואני יודעת עד כמה הענף הזה סובל. לא מדברת על המצב הכלכלי בעולם אלא על החזירות המופגנת של הגורמים התיירותים בארץ.

      חשוב להפנים- ישראל היא אתר תיירותי מדרגה ראשונה בכל נישה שלא תבחרו: יש כאן מקום לתיירות צליינית (ברור) , הסטורית וארכיאולוגית, ספא (ים המלח), ספורט (ים), נופש (ים סוף והתיכון), בריאות (שוב ים המלח ובתי חולים מעולים) ועוד.

      מישהוא יודע מי שר התיירות????

      הוא מתחלף פעמיים בשנה ואחד המשאבים החשובים והמדהימים שלנו כושלים מחוסר פיתוח.

      יודעים למה אין פה תיירות כמו שצריך? מפני שכל המלונות שבונים כאן הם חמישה כוכבים, אין פה שום תיירות עממית !!

      לא כל פריץ וג'ורג' יכולים לשלם עבור בית מלון דה לקס.

      חיפשתם מגורים באירופה "היקרה"? התגוררתי באכסניה מדהימה ונקיה להפליא עם הבן שלי בברלין ושילמתי בפרופורציה.

      איפה תמצאו כזה דבר כאן?

      אני כבר לא מדברת על קרואטיה סלובניה או טורקיה.

      מנטליות של חזירים.

      וכמאמר הפתגם, פריירים לא מתים רק מתחלפים.

        26/6/09 11:22:

      צטט: shai.h 2009-06-26 10:19:42

      צטט: מיכל* 2009-06-25 18:30:19

      אתה צודק.

      חמדנות, חוסר ראיה לרחוק, טי הבנה בשירות.

      הורי מזה למעלה מ-20 שנים, כל שנה בספטמבר, מתארחים בבית הארחה בנחשולים. הם וכל המשפחה. 4 חדרים. כל שנה, משפחת קציר בנחשולים. 25 שנים. היית מצפה לאיזו הנחה, אולי לתשורה, או לפחות שיזכרו את שמם.

      לא. ולא רק זה, גם מפרידים בין החדרים, למרות שהוזמנו 7 חודשים מראש. מסובך להם. תמיד אני צריכה לבוא ולארגן את זה איתם. לוגיקה פשוטה: את הזוג שבא רק לשבת תעבירו ימינה, והנה, נפתרה הבעיה.

       

      רק לקרוא את זה על הבוקר זה מבאס את התחת. הם לא ילדים אני מניח, אבל אולי שיחליפו?

       

       הורי אנשים של הרגלים :)

      והחדר הוא על הים. תענוג רציני

        26/6/09 10:39:


      שי נהניתי מאוד לקרוא,

      אתה יודע בילדותי נהגנו שנה אחרי שנה לחזור לאותם מקומות נופש ולאותה ה"מארחת"

      והתפתחה שם מערכת יחסים של כמעט של קרבת המשפחה בין הוריי ובינה,

      נכון שהנופש לא היה של יומיים ושלושה לא פחות משבועיים ושלושה והמקום היה משוריין מראש

      במשך השנה והיא ידעה שמתאריך זה וזה ביולי משפחה כזאת מגיעה לצימר שלה.

      הזיכרון המתוק של אותו המקום חרוט אצלי עמוק, זה היה בית על נהר שוצף שהמרפסת ממש תלויה על כמה אשדי המים

      בהתחלה היה קשה להרדם , אבל  אחר כך בלי זה לא היינו נרדמים.

      אני מסכימה שאירוח ולהתארח זה תרבות רבת שנים וכפי שאתה ציינת , זאת מדינה חדשה והכול כאן חדש לגמרי

      גם המושג לתת שירות ובמחירים שויים לכל נפש וגם ההתבוננות על העסק כעסק שאמור להתנהל שנים רבות.

      אין מה לעשות , אני מוצאת את עצמי גם באיזה שהו מקום מתנהלת כמו כל  עם ישראל , ורק בחול כנראה אולי חוזרת להיות

      כפי שהיינו פעם.

      תודה על הפוסט המרתק , החכם והשנון.

      הלוואי  שרק זאת תיהיה הבעיה העיקרית שלנו לישראלים.

        26/6/09 10:19:

      צטט: מיכל* 2009-06-25 18:30:19

      אתה צודק.

      חמדנות, חוסר ראיה לרחוק, טי הבנה בשירות.

      הורי מזה למעלה מ-20 שנים, כל שנה בספטמבר, מתארחים בבית הארחה בנחשולים. הם וכל המשפחה. 4 חדרים. כל שנה, משפחת קציר בנחשולים. 25 שנים. היית מצפה לאיזו הנחה, אולי לתשורה, או לפחות שיזכרו את שמם.

      לא. ולא רק זה, גם מפרידים בין החדרים, למרות שהוזמנו 7 חודשים מראש. מסובך להם. תמיד אני צריכה לבוא ולארגן את זה איתם. לוגיקה פשוטה: את הזוג שבא רק לשבת תעבירו ימינה, והנה, נפתרה הבעיה.

       

      רק לקרוא את זה על הבוקר זה מבאס את התחת. הם לא ילדים אני מניח, אבל אולי שיחליפו?

        26/6/09 10:16:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-06-25 15:52:26

      צטט: taya1 2009-06-25 15:31:01

      שי - תנסה את קיבוץ ענבר (אופס חשפתי סוד) לא תצטער.

      יותר אורחים מחברים .

      מקום מיוחד במינו. 

      צנוע, וחבוי בין הרים. 

      אפילו שלט לא היה להם בפעם האחרונה שהייתי שם...

       

       מצטרפת להמלצה על קיבוץ ענבר.

       

      סבבה Inbar,  that's the latest

        25/6/09 22:44:

      ישנם הרבה צימרים פלצניים בארץ

      וישנם גם לא.

      וכמו הצימר כך גם הבעלים.

      אני מצאתי לי כמה צימרים שמאוד אהובים עלי

      ובכל שנה חוזרת לכמה מהם.

      הבעלים דווקא זוכרים, משתדלים, מורידים מחירים

      ומאוד שמחים לתיירים חוזרים.

      *

        25/6/09 20:30:


      הרגשתי שברחתי אל הרגש ולא הגבתי מהאינטלקט... (:

       

      יש הרבה במה שאתה אומר, במיאמי אפשר לקבל אחלה חדר במוטל עם אינטרנט ובריכה בחמישים דולר...

       

      תבואו.

        25/6/09 19:58:

      אני דווקא מאילו שאוהבת לחזור לאותו מקום שהייתי, מן רומנטיקנית כזו אולי ללא תקנה.

       

      אוהבת מקומות קטנים, לא מפוארים, לא איכפת לי הבלא בלא בלא של מלון גדול.

       

      דווקא בפעם האחרונה שהייתי התאכסנתי חלק מן הזמן במלון דירות בלב רחוב הירקון מול מלון דן (עכשיו אני עושה לו פרסומת) חמישים דולר ללילה ואפילו היה לי "חלון פונה לים התיכון".

       

       

      דווקא חשבתי לאורך כל הקריאה על כך שמדינת ישראל לא משווקת את עמה מספיק פה כאתר תיירותי וכשאני רואה בצ'אנל 6 פירסומת על ישראל כולי מלאת התרגשות.

       

       

      קשה לי לחשוב על כסף ועל לבוא ביחד...

       

      זה בסדר?...

       

       

      (ואתה כרגיל נפלא בעיני)

        25/6/09 19:30:


      אכן צפוף

      (זה מה שמוחי המתאייד לו בסבלנות ראויה לשמה מצליח פה לשרבב.

      ועדיף שלא יגלו שבחורף כיף בגליל

      אחרת לא יהיה להיכן לסוע :))

        25/6/09 19:22:

      צטט: taya1 2009-06-25 15:29:05

       כמעט אפשר לומר שיותר זול לנסוע לחו"ל. ויש מקרים שכך הוא....

      ב B&B  הקבוע שלי בלונדון, שהוא מעולה, אני זוכה ל 15 אחוזי  הנחה כלקוחה חוזרת.

      לא נתקלתי בארץ בגישה כזאת.

      רק תשלם ותלך, ואוי ואבוי אם תפצה פה ותצייץ.

       

       

       

       

       בדיוק כך. הנחה? להיפך. פעם הזכרתי לבעלת צימר בגוש שגב שהתארחנו אצלה לפני חודשין ספורים ב- 500 שקל ללילה. והיא ענתה בקול יבש: אם אני אזכור את כל האורחים, אני אהיה בבעייה. המחירים כיום 700 שקל ללילה".

        25/6/09 18:51:

      אם הם מרוויחים, אני מפרגן להם. אחרי הכל, שוק התיירות בישראל הוא בעל מבנה ייחודי, והסיכונים בו רבים.

      וברמה האישית - בשלב זה של חיי, אני גם הולך על חופשות בבית, רגלים על השולחן, בירה ואבטיח :)

        25/6/09 18:30:

      אתה צודק.

      חמדנות, חוסר ראיה לרחוק, טי הבנה בשירות.

      הורי מזה למעלה מ-20 שנים, כל שנה בספטמבר, מתארחים בבית הארחה בנחשולים. הם וכל המשפחה. 4 חדרים. כל שנה, משפחת קציר בנחשולים. 25 שנים.

      היית מצפה לאיזו הנחה, אולי לתשורה, או לפחות שיזכרו את שמם.

      לא. ולא רק זה, גם מפרידים בין החדרים, למרות שהוזמנו 7 חודשים מראש. מסובך להם.

      תמיד אני צריכה לבוא ולארגן את זה איתם. לוגיקה פשוטה: את הזוג שבא רק לשבת תעבירו ימינה, והנה, נפתרה הבעיה.

        25/6/09 17:23:

      צטט: אמן סודי 2009-06-25 15:18:18

      אני אצטט ממייל שבדיוק כתבתי היום לחברים (אנחנו מנסים למצוא צימר באוגוסט במחיר שפוי לשני לילות)

      "אני בעד סופשבוע של אוהלים/טיולים בצפון עם שינה על הים - - יעלה חצי, נהנה כפליים ולא נצטרף להשקיע את זמנינו בחיפוש מקום או בלהתמודד מי ישן על המיטה הזוגית (לי יש עוד מקום אחד באוהל למי שמעוניין - אבי אולי אתה בעניין ?) - אמר אמר קומזיץ בלילה, פוייקה ומרשמלו ולא קיבל? ".

      תוך כדי המרדף הזה אחרי "יוקרה", "חוויה", "יחודיות" - שכחנו להנות מהדברים הפשוטים של החיים נעשה הכל כדי שנוכל להגיד - היינו בג'קוזי וראינו סרטים בדיוידי בצימר של ^$^%# והיה כל כך מגיב - זה עלה "רק" $#^ ללילה - אבל היה ממש שווה של שקל.   

       

       מסכים עם כל מילה. במיוחד כשמדובר בבני 30. אבל בעצם גם לגבי. אקנה גם אוהל שיהיה. שיהיו לך חופשות אדירות! תודה

        25/6/09 17:22:

      צטט: ברק ? 2009-06-25 15:26:08

      100, התכוונת..

       100 שקל? איפה בבית התמחוי, או בית השאנטי? לשון בחוץ

       

        25/6/09 17:20:

      צטט: דני.ל 2009-06-25 15:16:22

      ואני תמיד חשבתי שצימרים זה מקום אליו בורחים זוגות מעורבים שאינם נשואים זה לזו.

      אולי הגעתי לגיל שבו אתחיל לבלות בצימרים. לבד...לבד.. או מישהו לא נשוי.

      כשהייתי ילד היו נוסעים לבתי הבראה. פעם שבאתי לבקר בשבת מתתי משעמום.

       אף פעם לא הצלחתי להבין את סוד קסם הצימרים.

       אבל אני גם לא מבין את קסם הסושי.

       אז אולי אני לא מבין בדברים טובים

       

       יש קסם זוגי רומנטי בצימר ויש קסם כמבלים עם ילדים והוא שונה בתכלית.

      את קסם הסושי לא אבין לעולם. פה ושם נגיסה. (כי זה מה שיש בסושי לא? )

       אבל לא במקום חומוס, סטיק, לחם משובח או גבינה טובה

        25/6/09 16:11:
      אכן, אני מסכימה עימך לצערי, שישראל לא חסרה דבר, מלבד משאבי תרבות מנטליים אנושיים, האמורים להיות גלומים בראש ובראשונה ברמת המיקרו - בכל אחד ואחד מאזרחיה ולהתבטא כתוצאה מכך, ברמת המקרו של המדינה בכללותה. כל טוב. לימור זהר
        25/6/09 15:52:

      צטט: taya1 2009-06-25 15:31:01

      שי - תנסה את קיבוץ ענבר (אופס חשפתי סוד) לא תצטער.

      יותר אורחים מחברים .

      מקום מיוחד במינו. 

      צנוע, וחבוי בין הרים. 

      אפילו שלט לא היה להם בפעם האחרונה שהייתי שם...

       

       מצטרפת להמלצה על קיבוץ ענבר.

        25/6/09 15:33:

      צטט: שרון אבני 2009-06-25 14:58:55

      אני לא דוגמא, אני גיליתי שאת השקט הפנימי שלי אני יכול

      לקבל במרחק צעידה לחוף הקרוב, או אפילו על כורסת ביתי,

      רגליים למעלה, אבטיח קר, בירה קפואה וספר מצוין והכל 

      בעלות של 5 ש"ח. נכון אחלה צימר?

       

      הצרכן הישראלי כביכול לא טיפש, אבל הוא גם לא חכם גדול,

      כמובן טורקיה תמשוך אותו כי זה חו"ל הכי זול, אבל לגבי צימרים

      הוא יעדיף לשלם עוד 500 ש"ח כי הג'קוזי בצימר ההוא ממוקם

      במרפסת והקונפיטורה (יענו, ריבה) היא מישמש ולא שזיפים,

       

      ובעלי הצימרים, חבל, ליבי היה איתם לאחר מלחמת לבנון השנייה,

      אם ההתנהגות שלהם חזירית כפי שציינת, ליבי כבר לא איתם.

       

      תודה על האינפורמציה והפוסט המשובב.

       

       אכן בילוי מגניב וזול שרון, ואיפה שאתה גר אני מניח שזה נופש בפני עצמו. גם כיף לכתוב שם. את השראה פגשת? בחורה נחמדת. 

        25/6/09 15:31:

      שי - תנסה את קיבוץ ענבר (אופס חשפתי סוד) לא תצטער.

      יותר אורחים מחברים .

      מקום מיוחד במינו. 

      צנוע, וחבוי בין הרים. 

      אפילו שלט לא היה להם בפעם האחרונה שהייתי שם...

        25/6/09 15:29:

       כמעט אפשר לומר שיותר זול לנסוע לחו"ל. ויש מקרים שכך הוא....

      ב B&B  הקבוע שלי בלונדון, שהוא מעולה, אני זוכה ל 15 אחוזי  הנחה כלקוחה חוזרת.

      לא נתקלתי בארץ בגישה כזאת.

      רק תשלם ותלך, ואוי ואבוי אם תפצה פה ותצייץ.

       

       

       

        25/6/09 15:26:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-06-25 14:32:08

      נכון. בגלל זה הפסקתי כבר מזמן לנפוש בצימרים (ובמלונות בוטיק).

      מעבר לעובדה שזה מאוד משעמם - כמה אפשר כבר לרבוץ בג'קוזי טיפשי ולנסות להכין אספרסו, זה יקר להכעיס.

      אני נוסעת רק למקומות זולים - בתי ספר שדה ,אכסניות נוער ,ואם אני מוצאת מקומות מיוחדים כמו האכסניה של פאוזי עזאר בנצרת ,או האכסניה הסקוטית בירושלים. בתוכנית - לקנות אוהל (ברצינות).

      גם כל הקונפיטורות והלחמים המיוחדים ,שלא לדבר על שף במקום -משעממים אותי ברמות!

      פיייי

       

       בין מלונות בוטיק וצימרים עדיין יש הבדל. הצימרים בארץ נסחרים במחירים של 1200 שקל לזוג + ארוחת בוקר שזה כמה? 270 דולר ללילה. באותו מחיר בטוח תמצאי מלון בוטיק בפריז. האכנסיה הסקוטית זולה יחסית ונהדרת וכן מנזר נוטרה-דאם דה ציון בעין כרם- תענוג גדול ושקט נוצרי. לילה שם לזוג+ארוחת בוקר עלה לי ולחברתי בפסח האחרון 320 שקל ללילה כולל ארוחת בוקר!. אני משער שאלו המחירים בדיוק כיום. ואוהל זה בכלל נהדר במיוחד עם ילדים. חאן הבשמים הוא אופציה נוספת במדבר. תודה מירי

        25/6/09 15:26:
      100, התכוונת..
        25/6/09 15:21:

      צטט: shoegazer 2009-06-25 14:30:43


      חכם ופוגע בדיוק איפה שכואב. בדיוק היום דנו בנושא בארוחת הצהריים בעבודה- מישהי התגאתה בכך שהצליחה, אחרי חיפושים רבים למצוא צימר שמוכן לקבל אותם ב1000 ש"ח ללילה אחד .

      הפלצנות שנכרכה בסטנדרטים החדשים לצימרים מעוררת אצלי  מיד תגובת נגד- אני כיום מחפשת את המקומות הפשוטים עם הקומקום קפה , גינה וערסל.

      אגב העניין שהעלת עם הנהמה , איכילוב ותחושת הסיפוק -נושא לפוסט בפני עצמו  - זה יכול להיות מחקר מעניין. אהבתי את הדימוי.

       תודה שוגי. באמת געגוע לחדרים של פעם. אגב חדרי אבהן יכולים להיות נעימים קרירים וזולים להפליא. אפשר להשיג אותם גם ב- 400 שקלים. ולגיב הקושי שלנו לקבל סיפוק בכך שאנו מכוונים בן אדם ועוזרים להגיע לו ליעדו- לדעתי זה באג ישראלי קולקטיבי.

       

        25/6/09 15:18:

      אני אצטט ממייל שבדיוק כתבתי היום לחברים (אנחנו מנסים למצוא צימר באוגוסט במחיר שפוי לשני לילות)

      "אני בעד סופשבוע של אוהלים/טיולים בצפון עם שינה על הים - - יעלה חצי, נהנה כפליים ולא נצטרף להשקיע את זמנינו בחיפוש מקום או בלהתמודד מי ישן על המיטה הזוגית (לי יש עוד מקום אחד באוהל למי שמעוניין - אבי אולי אתה בעניין ?) - אמר אמר קומזיץ בלילה, פוייקה ומרשמלו ולא קיבל? ".

       

      תוך כדי המרדף הזה אחרי "יוקרה", "חוויה", "יחודיות" - שכחנו להנות מהדברים הפשוטים של החיים נעשה הכל כדי שנוכל להגיד - היינו בג'קוזי וראינו סרטים בדיוידי בצימר של ^$^%# והיה כל כך מגיב - זה עלה "רק" $#^ ללילה - אבל היה ממש שווה של שקל.   

        25/6/09 15:16:


      ואני תמיד חשבתי שצימרים זה מקום אליו בורחים זוגות מעורבים שאינם נשואים זה לזו.

       

      אולי הגעתי לגיל שבו אתחיל לבלות בצימרים. לבד...לבד.. או מישהו לא נשוי.

       

      כשהייתי ילד היו נוסעים לבתי הבראה. פעם שבאתי לבקר בשבת מתתי משעמום.

       אף פעם לא הצלחתי להבין את סוד קסם הצימרים.

       אבל אני גם לא מבין את קסם הסושי.

       אז אולי אני לא מבין בדברים טובים

        25/6/09 14:58:

      אני לא דוגמא, אני גיליתי שאת השקט הפנימי שלי אני יכול

      לקבל במרחק צעידה לחוף הקרוב, או אפילו על כורסת ביתי,

      רגליים למעלה, אבטיח קר, בירה קפואה וספר מצוין והכל 

      בעלות של 5 ש"ח. נכון אחלה צימר?

       

      הצרכן הישראלי כביכול לא טיפש, אבל הוא גם לא חכם גדול,

      כמובן טורקיה תמשוך אותו כי זה חו"ל הכי זול, אבל לגבי צימרים

      הוא יעדיף לשלם עוד 500 ש"ח כי הג'קוזי בצימר ההוא ממוקם

      במרפסת והקונפיטורה (יענו, ריבה) היא מישמש ולא שזיפים,

       

      ובעלי הצימרים, חבל, ליבי היה איתם לאחר מלחמת לבנון השנייה,

      אם ההתנהגות שלהם חזירית כפי שציינת, ליבי כבר לא איתם.

       

      תודה על האינפורמציה והפוסט המשובב.

        25/6/09 14:32:

      נכון.

      בגלל זה הפסקתי כבר מזמן לנפוש בצימרים (ובמלונות בוטיק).

      מעבר לעובדה שזה מאוד משעמם - כמה אפשר כבר לרבוץ בג'קוזי טיפשי ולנסות להכין אספרסו, זה יקר להכעיס.

      אני נוסעת רק למקומות זולים - בתי ספר שדה ,אכסניות נוער ,ואם אני מוצאת מקומות מיוחדים כמו האכסניה של פאוזי עזאר בנצרת ,או האכסניה הסקוטית בירושלים.

      בתוכנית - לקנות אוהל (ברצינות).

      גם כל הקונפיטורות והלחמים המיוחדים ,שלא לדבר על שף במקום -משעממים אותי ברמות!

      פיייי

        25/6/09 14:30:


      חכם ופוגע בדיוק איפה שכואב. בדיוק היום דנו בנושא בארוחת הצהריים בעבודה- מישהי התגאתה בכך שהצליחה, אחרי חיפושים רבים למצוא צימר שמוכן לקבל אותם ב1000 ש"ח ללילה אחד .

      הפלצנות שנכרכה בסטנדרטים החדשים לצימרים מעוררת אצלי  מיד תגובת נגד- אני כיום מחפשת את המקומות הפשוטים עם הקומקום קפה , גינה וערסל.

       

      אגב העניין שהעלת עם הנהמה , איכילוב ותחושת הסיפוק -נושא לפוסט בפני עצמו  - זה יכול להיות מחקר מעניין. אהבתי את הדימוי.

      ארכיון

      פרופיל

      shai harlev
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין