(מכתב אישי שכתבתי לתוכנית למנהיגות ציבורית ופוליטית - תואר שני, אוני' ת"א)

הזיכרון הראשון שלי שבחרתי להנהיג אחרים, הוא מגיל 5, בגן הילדים. עליתי על מתקן מכונית שהיה מקובע בחול, תפסתי את ההגה וקראתי לשאר החברים "אתם מוזמנים לעלות, אני אקח אתכם לאן שרק תחלמו!"
הזיכרון הזה משקף בעיני את המשך חיי ואת ההסתכלות שלי על מנהיגות.

"הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור" (מסכת אבות, פרק ב, ה)
אם ננסה לבחון את מושג המנהיגות, נבחין שראשיתה של "מנהיגות" היא ב"מנה", מנה משמעותה חלק. ועל כן, אולי התנאי הראשון לקיומה של מנהיגות היא חברה והיכולת של אדם להיות חלק ממנה.

"כל מה שמוחו של אדם יכול להגות ולהאמין בו, הוא יכול להשיג" (נפוליון היל)
אחריתה של "מנהיגות" טמונה ב"הגות". ביכולת להעלות בראשנו מחשבות, הן עתיקות יומין והן חדשניות ופורצות דרך. מחשבות שבהכרח מסוגלות לסתור האחת את השנייה ולעורר דיון מעמיק כדרכה של הלכה.

"התרשמתי מן הדחיפות של העשייה. לדעתי זה לא מספיק; עלינו ליישם. לרצות זה לא מספיק, עלינו לעשות" (ליאונרדו דה-וינצ'י)
ליבתה של "מנהיגות" בעבורי מצויה בשורש "נ.ה.ג". נוהג והתנהגות משמעותן העשייה בפועל. אין הלכה טובה כאשר המעשה אינו הולך בצידה. יש לדעת לשלב בין העולמות.

באופן בו אני תופס את תפקידי כנהג, כמנהיג, תכליתו בבחירה לאמץ לקרבי את שלושת החלקים של המנהיגות. לדעת לחשוב ולעורר מחשבה, לדעת ליישם ולהוות דוגמא אישית במעשה ולהבין שכל זה צריך וראוי שיעשה במסגרת הציבור.

אחת המטרות העיקריות שהצבתי לעצמי בחיי היא להשפיע ולשנות למען חברה טובה יותר. ומכאן, התכנית של מנהיגות ציבורית ופוליטית מהווה עבורי הן אמצעי והן תכלית.

אמצעי - מתוך הבנה כי תואר שני בתחום זה יקנה לי כלים שישמשו אותי בהמשך דרכי ברמה האישית וברמה הציבורית והפוליטית, בין אם כלים סמנטיים ובין אם כלים מעשיים.

תכלית - מתוך הכרה כי אין המטרה תוגשם בסופו של תהליך, כי אם במהלכו. ההתקשרות בין גורמים אקדמיים ובין קבוצת אנשים בעלי עניין משותף במנהיגות ציבורית ופוליטית. הינה כר נוח לפעילות רבה לטובת הקהילה והחברה.

אני מאמין שנקודות החוזק שאני מביא איתי לקבוצה שתורכב הינן: הרצון להוביל ולהשפיע, היצירתיות בחשיבה אחרת, יכולת העבודה בצוות ובעיקר האמונה כי ניתן להיות ולעשות טוב יותר.
שיהיה לכולנו בהצלחה!