0

3 תגובות   יום שישי , 26/6/09, 00:53


אני צועד לי פנימה...מהוסס...צועד נעצר...הנשימה נעצרת לה גם ולאחר כמה שניות של חשש ממשיכה יחד איתי...


הבית שהכרתי כילד מתגלה לעיניי שוב...כל כך הרבה שנים עברו מאז...מה נשאר? מה חלף?

 

הפעם סבתא לא תצא לקראתי ותחבק תנשק ותבכה...כילד לא הבנתי למה היא בוכה? אימי סיפרה לי שזה בגלל שהיא אוהבת אותי.
החיבוק שלה...הריח שלה...הדמעות שזלגו כמו רסיסי טל....התפילות הקטנות שלחשה בשפה שלא הכרתי,אך היו ברורות לי כמילות תפילה שמירה ואהבה...

 

מסביבי הכיריים,הפתיליה,המטבח...השולחן הלבן עם כסאות העץ שכל קיץ קיוותי שכשאשב עלהם רגלי כבר יגעו ברצפה ויוכיחו כי גדלתי מעט...קופסת הפח העגולה שבה היו מונחות העוגיות תוצרת הבית,לא מלוחות מידי לא מתוקות מידי אבל פריט הכרחי לכוס התה עם עלי הנענע שרק לפני מספר דקות נקטפו מחצר הבית....

אני נושם את הריח,נושם את העבר שעבר....

אני עובר בין חדרי הבית....הסלון הרחב שתמיד היה מסודר,הספריה הגבוהה עמוסה בספרי הקודש שלא הבנתי מעולם איך הצליח סבא להעלות את הספרים הכבדים לגובה כה רב?
הספרים הגדולים והכבדים שסבא היה נוהג לעיין בהם בשעות הצהריים כשמקביל הטרנזיסטור הכחול היה משמיע "רשת א'" בתדר AM צרוד ומזמזם...

 

במרפסת הפנימית מונח לו עדיין כסא הנוח שכילד היה "בולע" אותי לתוכו ומרדים אותי ברכות אם רק ביקשתי...

 

התמונות על קירות החדרים מאובקות ומוזנחות...הקירות סדוקים וחיוורים,גם הם מתגעגעים לדיירי הבית שאינם...


הנה החדר בו ישנתי...מיטת הברזל הכבדה והמגושמת...מזרון הקש שמעולן לא חיבבתי...הארון החום והעצוב שעליו כל פסח היו מונחות אחר כבוד חבילות מצות בנייר חום

הכל קיים.הכל נשאר.כאילו מישהו לחץ פשוט על כפתור ה PAUSE

1980 - 2009 ......29 שנות הקפאה....29 שנות זכרון.....

 

 

דרג את התוכן: