סיד גניס, נשיא האקדמיה הודיע השבוע על הכפלת מספר המועמדים לאוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר. החל מהשנה, יהיו מועמדים (בקטגוריה זו בלבד) עשרה סרטים במקום חמישה. ההכרזה הכתה גלים ועוררה תגובות מעורבות, מה שכבר מראה שהיא עושה את תפקידה. באופן אינסטינקטיבי נזרקו לאויר השמות "האביר האפל" ו"וול-E" כגורמים אפשריים לשינוי. האקדמיה ספגה הרבה ביקורת לאחר ששני אלה לא היו מועמדים לפרס הגדול והגדלת רשימת המועמדים תאפשר גם לסרטים מז'אנרים "נחותים", כמו אנימציה וגיבורי-על, לשאת את התואר הנכבד של מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר. הדבר החריג בהחלטה הזו, הוא כיוון ההתקדמות. בדרך כלל, כשהאקדמיה מכריזה על שינוי מהותי, כמו הוספת קטגוריה לסרטי אנימציה באורך מלא, או שינוי שיטת ההצבעה לסרטים בשפה זרה, מדובר בדבר שלא נעשה מעולם, או בביטול ניסוי לא מוצלח כעבור שנים ספורות. הפעם, מדובר בחזרה של 65 שנים אחורה, לימים בהם האקדמיה הייתה צעירה ובטכניקולור. בין השנים 1934-1944, הונהגה רשימה של עשרה מועמדים, מתוכם נבחר הסרט הטוב ביותר. שיטה זו הוחלפה בפורמט המוכר של חמישה מועמדים הנהוג לא רק באוסקר, אלא ברוב טקסי הפרסים הנחשבים. לא ברור למה דווקא המספר חמש הפך למועדף והסיבה כבר מזמן לא רלוונטית. נו, אז טוב שמגדילים את הרשימה? קשה לדעת. מצד אחד, הדבר אכן יאפשר לסרטים שעד כה הופלו לרעה כי הם לא מספיק אוסקריים, או מכיוון שיש להם קטגוריה משלהם (אנימציה, תעודי, סרטים זרים), לעמוד בגאון לצד הגדולים. מצד שני, המאבק עדיין יהיה כנראה בין שניים-שלושה סרטים בולטים, כאשר השאר מקסימום יקבלו איזה פרור. ההשפעה האמיתית על התוצאה הסופית יכולה להתרחש רק במידה והדבר יגרום לפריסה רחבה יותר של הקולות. האקדמיה שומרת בסוד כמוס את מספר הקולות המדויק שמקבל כל סרט, מה שאומר שאין לדעת לכמה מחמשת המועמדים מישהו בכלל מצביע. יתכן שלאחד המועמדים אף אחד לא מצביע והקולות התחלקו בין ארבעת האחרים. במקרה כזה, הגדלת הרשימה פשוט תגדיל את מספר הסרטים שלא מקבלים אף קול. עדיין, קשה להאמין שזה המצב. כדי להיות מועמד לאוסקר, סרט צריך שמספיק אנשים יסמנו אותו כטוב ביותר של השנה (המצביעים מתבקשים לדרג וסופרים קודם רק את המקומות הראשונים). אם סימנת סרט כטוב ביותר לפני הכרזת המועמדים, למה שתשנה את הצבעתך לאחר מכן? פה ישנו הבט בו הגדלת הרשימה יכולה להשפיע. ההגיון אומר שלא מעט חברי אקדמיה מסמנים במקום הראשון סרטים שלא נכנסים לחמישיה הסופית. במקרה כזה, הם יצביעו בסופו של דבר לסרט אחר, לא תמיד מתוך אמונה שהוא הראוי ביותר, כמו מתוך הנחה שהוא גם ככה הולך לזכות. עכשיו, ככל שיהיו יותר מועמדים, יהיו יותר סרטים שמישהו חושב שראויים לפרס. עדיין יהיה פייבוריט וסרט או שניים שיכולים להפתיע, אבל אם יותר חברי אקדמיה יצביעו לבחירה המקורית שלהם, שאחרת הייתה נדחקת אל מחוץ לחמישיה, יהיו פחות קולות למועמדים המובילים והמרוץ ביניהם עשוי להפוך לצמוד יותר. הקטגוריה שהכי מושפעת מהצעד, היא ככל הנראה קטגורית הבימוי. מאז המעבר לפורמט של חמישה מועמדים לפרס הסרט, כמעט ומעולם לא הייתה חפיפה בינם לבין המועמדים על הבימוי. נוצר מושג "הבמאי הבודד" – מועמד לאוסקר על בימוי שאינו מועמד בקטגורית הסרט. המשבצת הזו היא יוקרתית במיוחד לאור השמות הגדולים שמלאו אותה. רשימה חלקית בלבד: אלפרד היצ'קוק על "פסיכו", פדריקו פליני על "לה דולצ'ה ויטה" ו-"8 וחצי", אינגמר ברגמן על "פנים מול פנים", אקירה קורוסאווה על "ראן", רידלי סקוט על "תלמה ולואיז", רוברט אלטמן על "השחקן" ו"תמונות קצרות", וודי אלן על "פשעים ועברות קטנות", פדרו אלמודובר על "דבר אליה", ברנרדו ברטולוצ'י על "הטנגו האחרון בפריז". כפי שניתן לראות, מדובר בחבורה די מכובדת של במאים שחברי האקדמיה חשבו שהשגם היה ראוי יותר למועמדות מאשר אחד המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. הרחבת הרשימה יוצר מצב בו הסבירות להיווצרות במאי בודד קטנה באופן משמעותי. אם עד כה הייתה האשליה שמשבצת זו מייצגת סרט שהיה ממש קרוב לקבל מועמדות, אבל היה איכותי מדי, יהיו מעכשיו לא סרט אחד או שניים שלא מופיעים באחת הקטגוריות, אלא לפחות חמישה. במקרה כזה, מועמדות לבמאי בודד תהיה עוד יותר יוקרתית ונדירה. בינתיים, לפחות מחצית מהמועמדים לפרס הסרט יפרשו מטאפורית מהמרוץ עם הכרזת המועמדים, מאחר וכמעט מעולם לא זכה סרט שלא היה מועמד על בימוי. יתכן והדבר יהפוך את ההרחבה למיותרת מכיוון שיהיה ברור מראש אילו חמישה סרטים לא יזכו ונמצאים שם רק בשביל הכבוד. החשש הגדול הוא שהצעד לא יביא לבחירה דווקא בעשרה סרטים מוצלחים, אלא בעוד חמישה סרטי אוסקר סטראוטיפיים. אומרים שאם היו עשרה מקומות בשנה שעברה, "האביר האפל" בטוח היה מועמד. מצד שני, איך יודעים שסרטים כמו "ספק" ו"ההחלפה" לא היו דוחקים אותו אל מחוץ לעשיריה? האקדמיה היא אותה אקדמיה וזה שמאפשרים ליותר סרטים לקבל חותם של מועמדות, לא אומר שאלה יהיו דווקא הסרטים המוערכים או הפופולאריים ביותר בציבור. לא משנה כמה מועמדים היו מתאפשרים, סרטים כמו "הנסיכה הקסומה", "כלבי אשמורת", "לאון" ו"מועדון קרב" עדיין היו מוצאים עצמם מחוץ לרשימה, כי הם פשוט לא מה שרוב חברי האקדמיה מתחברים אליו. כדי להגן על ההחלטה, נתנה האקדמיה כדוגמה את שנת 1939, בה היו מועמדים עשרה סרטים, בהם "חלף עם הרוח", "הקוסם מארץ עוץ", "נינוצ'קה", "נצחון אפל", "היה שלום מר צ'יפס" ו"מרכבת דאר". כולם היו ונשארו סרטים משפיעים שנחקקו בזכרון. מה שלא ציינו זה שבכל שנה אחרת בה היו עשרה מועמדים, אין יותר משלושה-ארבעה סרטים ששמותיהם עוד מוכרים כיום בציבור. מצב כזה מציע שלהוציא שנים באמת מיוחדות המגיעות אולי אחת לעשור, האקדמיה לא מצליחה לבחור יותר מחמישה מועמדים שכוחם יפה לאורך זמן. דבר אחד שבטוח לא ישתנה הוא הנטיה של האקדמיה להעדיף סרטים שיוצאים בסוף השנה. זה לא (רק) כי יש למצביעים זכרון קצר, אלא פשוט טקטיקה שיווקית של המפיצים. מבחינה סטטיסטית, לסרט שיוצא בין אוקטובר לדצמבר יש סיכוי גבוה יותר להיות מועמד לאוסקר. אם המפיצים יצרו את המצב הזה, או שפשוט מנצלים מצב קיים לטובתם, אני לא יודע. מה שכן אפשר לומר בוודאות, הוא שהמחצית הראשונה של 2009 גם ככה לא ספקה שום ארוע קולנועי יוצא דופן. "למעלה" של פיקסאר ו"סטארטרק" הם שני הסרטים היחידים שיצאו עד כה ויכולים להתחרות על מקום בעשיריה. ההבדל היחיד הוא שבשיטה הקודמת, אפילו לא הייתי טורח להזכיר אותם. אי אפשר לקבוע את יעילות השיטה לפני שנוסתה. למעשה, אי אפשר לקבוע את יעילותה מבלי להגדיר את מטרתה. סיד גניס מנמק את ההחלטה ברצון להגדיל את סיכוייהם של סרטים שעד כה לא השתלבו בין המועמדים, בלי קשר לאיכותם. הוא לא אמר סיכוי למה. את הסיכוי לקבל מועמדות, זה מן הסתם מגביר. לגבי הסיכוי לזכות, אני סקפטי אם יבוא שינוי. נחכה כמה שנים ונראה מה קורה, מקסימום יחזרו לשיטה הישנה. לפחות השנה פחות אנשים יתלוננו על השמטות מרשימת המועמדים. |