כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    חמוש במשקפיים

    33 תגובות   יום שישי , 26/6/09, 01:35

    הביטוי חמוש במשקפיים מבטא, במידה מסוימת, את תשוקתו של אדם למשקפיים. עם זאת, טרם נאמר באיזה משקפיים מדובר, כוונתי באיזה סוג.

    אם האמור במשקפי שמש, אפילו משקפיים פשוטות, אזי הכמיהה מובנת. המשקפיים באמת מפנקות. זה לא רק מניעת סנוור, זה גם יפה ומעניק נופך רשמי ומכובד לכל פרצוף. בנוסף, המראה החיזרי קורץ לעתיד ומשייך כל אחד באופן מידי למאה העשרים ואחת, וגם זה לחיוב.

    אולם היתרון הממשי במשקפי שמש הוא האפשרויות האינסופיות לפרטיות. אדם הופך צוללת. הרואה הנראה כאילו אינו רואה. מושלם. אין צורך בכישרון מיוחד, קצת פני פוקר וכל אחד צוללת חרישית, סורק את סביבתו, ללא בושה חוקר ומחטט, מציץ לכל חור אפשרי.

    מסיבות אלו נכנסתי אתמול לחנות משקפיים. על המדפים נחו משקפי שמש מכל מיני סוגים. בשלוש מאות, בחמש מאות ובאלף שקלים ללא סיבה. מדדתי את השלוש מאות ואת האלף. נעמדתי מול המראה והצגתי פוקרפייס. נחמד.

    "מה זה?" הצבעתי על משקפיים כהות שנראו פשוטות במיוחד.

    "אה... זה, זה סתם" עיוותה המוכרת את פרצופה. "זה ארבעת אלפים, זה מולטי פונטי אופטימטי" אמרה.

    "מה זה מולטי פונטי אופטימטי?" התפלאתי.

    "לא יודעת" עיוותה המוכרת את פרצופה בשנית. "זה חדש, מאוד סודי, ארבעת אלפים זה אחרי הנחה, אנחנו בלעדיים בארץ, אולי בעולם. בכל מקרה, יש רק אחד במלאי" סיכמה.

    פשש... מולטי פונטי אופטימטי, זה יתאים לפרצוף שלי?

    הושטתי יד ומיששתי את המוצר. ציפיתי להתנגדות כלשהי, בכל זאת, מולטי פונטי אופטימטי, אפס, המוכרת נותרה אדישה. היה זה אך טבעי שאמדוד אותן. וכך, חבשתי את המשקפיים עם השם הארוך ונעמדתי שוב מול המראה.

    המשקפיים התאימו לי. ישרתי אותן והתבוננתי. מצאתי חן בעיני עצמי. בדיוק אז הבחנתי בכתובית מעל ראשי, כתובית קטנה. "יפה לך" היה כתוב.

    הסתובבתי לאחור, שום כתובית לא הייתה על הקיר. שבתי להביט במראה. הכתובית מעל ראשי בדיוק התחלפה. לפתע נכתב "מהיכן הכתובית?"

    מיששתי את פדחתי. "מוזר" אמרתי לעצמי. ממש באותה שנייה הופיע מעלי "מוזר".

    "רגע, רגע" חשבתי, "רגע, רגע" נכתב מעלי!

    חיפשתי את המוכרת, רציתי לשאול אותה איזו מין בדיחה זו, מה כל הכתוביות האלה? אולם, עוד לפני שהספקתי להגיד מילה, הופיעה מעל פרצופה העגמומי כתובית ברורה: "נודניק שבא להציק".

    "אה... סליחה, אני מעוניין לקנות".

    "שפתיה של המוכרת החלו משתנות. חיוכה גדל וקיבל צורה עד שכיסה את כל פניה. לא חלפה אלא שנייה וכתובית טרייה עטרה את ראשה: "כמו שהבוס אמר, כל משקף והפרייר שלו", כך נכתב.

    "הדגם הזה הוא בעברית" שיננה המוכרת את שנאמר לה. ברור היה שלא ניסתה את המשקפיים, ולא העלתה בדעתה במה הדברים אמורים.

    "כן... אני רואה", נעמדתי בפתח החנות, הפניתי מבטי לרחוב הסואן. הרחוב המה אדם באותה עת.

    ברגע הראשון לא הבנתי מה כל הקשקושים. לקח לי שניות ארוכות להתרגל. מה קורה פה??

    וואי...

    לא יאמן. הכל כתוביות. כתוביות ואנשים. אנשים וכתוביות מרצדות מעל ראשיהם. כל מיני קללות, בתרגום עברי, קריאות בהלה וענני חלום. וואו.

    על המדרכה הסמוכה, למשל, צעדו גבר ואישה משוחחים בלהט. לא שמעתי על מה שוחחו אולם הכתוביות מעל ראשיהם לא השתנו עד שנעלמו בקצה הרחוב. "את לא מקשיבה לי" היה כתוב מעל הגבר, "אתה לא מקשיב לי" מעל האישה. מדהים.  

    שבתי לפנים החנות. נמלאתי התפעלות כה עצומה עד שצעקתי בלא מחשבה "אני קונה".

    המוכרת חייכה חיוך מוגזם. מעליה נכתב "איזה טמבל".

    התבוננתי שוב במראה. ארבעת אלפים, לעזאזל. מעל ראשי הופיע לפטופ וניסה לעורר ספק. הוא התפרץ לתמונה בחיזיון מוטרף, ביצע היפוכים וגלגולים באוויר, נפתח ונסגר, התרחק, התקרב ושוב התרחק. לבסוף, היה לנקודה קטנה ו... פוףף... נעלם.

    "כן, אני קונה" הכרזתי באותה שנייה.

    אז זהו. השקעתי את ממוני במשקפיים.

    הסיפור נשמע קצת דמיוני. אדם מהשורה עלול לחשוב שהכל כאן המצאה, אולי נפלתי קורבן לעקיצה מתוחכמת, יתכן שבלעתי משהו שגורם לי להזיות ולפיזור כספים מסוכן. זה אפשרי. גם אני חששתי אולם כל חששותיי נמוגו כשהגעתי הביתה. הפתעה גדולה ציפתה לי באינטרנט, כאן בדמרקר.

    ובכן, ללא המשקפיים הכל רגיל. הפוסטים הדיונים, התגובות, הכל הולם ומכובד. לא זה המצב עם המולטי פונטי אופטימטי. כאשר אני חובש את משקפיי החדשות, מסתבר, שהנאמר הוא רק כיסוי ויש הרבה מתחתיו. הכל שקוף. יש כתוביות. כל טקסט והכתובית שלו.

    מה אגיד ומה אומר. גברים, החרמנות שלכם עוברת כל גבול. כמה תחתרו, כמה תחפרו, כ מ ה ? אפילו סיזיפוס היה מתייאש. קופי ג'ונגל שכמותכם.

    ואתן, עלמות החן, קופות רכות ומתוקות, כתוביותכן הצבעוניות מרפרפות כפרפרים בשדה. אמשיך לצפות בכן.

    אצא עתה, אסייר ברחוב חמוש במשקפיי. אשוחח עם שכנים, עם שכנות, אערוך מיני ברורים. לא לפני שאזכיר שהמשקפיים אינן להשאלה.

    מולטי פונטי אופטימטי, נסו ברשתות השיווק.

    אדווח בהמשך.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/11 03:36:
      סיפור אמיתי???))) כמה פעמים כבר אמרו לך היום שאתה מצויין?? (כיתובית מעל- היא מפרגנת לך)
        1/2/11 10:07:
      מקסים!
      מאחלת לך שתשתמש במשקפיים לגעת בבני אדם ולעזור להם לגעת בעצמם

      אנא דווח
      יפעת
        5/9/10 19:11:
      אלי, תגובתך חשובה לנו. אזי, אזי, אזי,,, אזי. . אזי.. מומו, תנסה. כיף לא להיזהר.
        29/8/10 03:15:
      אלי ידידי כחברי בקפה!
      שימוש בלתי זהיר במילה"אזי" יוביל אותי ביגון שאולה!
        17/8/10 09:11:
      wow************כך% כנ יענ@$₪₪עג$$
      את הכתובית הזו תזכור לנצח
        4/7/10 11:38:
      ישששש - החזירו לי את האפשרות לככב, אז נצנוץ וגם חיבוק - דנידין (-:
        3/7/10 23:39:
      איזה פוסט! מתחילים לקרוא, ולאט לאט הוא תופס אותך (אותי...). נהניתי מאוד! שוב מעצבן אותי שלקחו לי את הכוכבים.... כשצריך אותם דאמט! הפוסט מלא באנקטודות של החיים. אישית, אחד הדברים שאני הכי 'עובדת עליהם' ומתאמנת זה 'ראיית הרנטגן'. עם ראש צלול (וחלול- בלי לשפוט) ואגו בצד- הראייה נפתחת פלאים והעולם נראה אחרת (לאו דווקא יותר טוב אבל מדוייק להפליא). תתחדש! :)
        3/7/10 22:57:
      מצחיק ומשעשע, היה שווה לדוג. אצלך הצלחתי לדוג לעומת זאת בטקסט המתקדם, לא הצלחתי לדוג את ה"שלח" אז לא הוספתי את הסמיילי שרציתי, "חמוש במשקפיים". בכל מקרה נהנתי מאד. תודה.
        3/7/10 12:48:

      נראה לי שיש לך סטארט אפ היסטרי ביד

      או יותר מדוייק - על החוטם (-:

       

      זה כמו להיות דנידין (-:

       

      ענק!!!!!!!!!!!

        1/5/10 18:44:

      נהניתי מאד מקריאת הפוסט....

      שיהיה לך שבוע נפלא!

        2/3/10 20:39:

      מדיפוט, הכתובית אומרת "לעזאזל, יומיים לא ישנתי מהירח הציני הזה".
        2/3/10 19:28:


      חייבת לציין

      לומדת אותך

      כותב נפלא

      דמיון מודרך מציאות מכוערת

      (תרשה לי סוד, באחד הפוסטים האחרונים שלך, המפץ, עיכלתי אותו כשבוע)

      הצד הציני של הירח.

       

      מעניין איזה כתוביות חלפו כרגע?

       

        2/3/10 13:29:

      יש לך כישרון לרתק ולחייך אותנו...חיוך
        27/2/10 23:29:

       

      ג א ו נ י

        4/7/09 21:04:


      סחטין עליך. לא זוכר באיזה אדום מדובר אבל אני מבטיח לך שהוא אינו מכוון בשום מקרה  נגדך, רק נגד דבריך בעניין מסויים.

      קשים החיים באקטואליה. אני מרסס שם אדומים לכל עבר, שום דבר אישי.

      תודה.

       

        4/7/09 20:44:


      תודה על האדום

      בזכותו קראתי פוסט

      נ פ ל א

        2/7/09 06:01:


      יופי של סיפור.

      תשוקה למשקפיים.

      בגללך כבר לא רואה בעיניים...((-:

        1/7/09 14:44:
      כמעט נתתי לך אדום בטעות ... חהחהחהח הקפה הדפוק הזה האדום היה לרגע בימני.
        1/7/09 02:35:


      לחני אני מסכים להשאיל (בגלל הכתובית).

      אולי אתן לך אותן וזהו.

        30/6/09 21:20:

      לאן נעלמה האפשרות לצטט? עם משקפיים, בלי משקפיים, נעלמה.
        30/6/09 17:58:


      ובכן, ללא המשקפיים הכל רגיל. הפוסטים הדיונים, התגובות, הכל הולם ומכובד. לא זה המצב עם המולטי פונטי אופטימטי. כאשר אני חובש את משקפיי החדשות, מסתבר, שהנאמר הוא רק כיסוי ויש הרבה מתחתיו. הכל שקוף. יש כתוביות. כל טקסט והכתובית שלו.

       

       

      גדול!!!

      הרגת אותי!!

      זועף

        30/6/09 08:04:


      איך מחבר הפכת לאח הגדול, איך?!

      נקרעתי...אחזור להאיר..

        28/6/09 02:47:
      מחר ניסיון נוסףףףףףףףףףף
        28/6/09 00:11:


      נומיק, מעלייך יש ענן קטן שמלמד על היסוסים ולבטים באשר "מה להגיד". לבסוף נכתב "פנייה ישירה". 

      אגב, מעלי נכתב פתאום "חיוך מנצח".

        27/6/09 23:11:

      חמוד מאד, ומה כתוב מעלי?
        27/6/09 17:46:


      קשה להתרגל. הכל פתאום, ידוע. אי אפשר עלי.

      היה, למשל, שכן שקלט אותי. ניסה להטעות. הוא חבש משקפיים אטומות, הביט לרחוב ופזל לעברי בחשאי. גם אני הבטתי הצידה וגם אני פזלתי לעברו, עם משקפיי כמובן. מעליו נכתב "חחח איש לא יודע לאן אני מסתכל".

      כה משעשע.

      האמת, הדרך היחידה להתמודד אתי היא בצל. כן כן, בצל. קשה לי מאוד לקרוא אנשים שבצל בידם. הכתובית הופכת מטושטשת ובדעתי להתלונן על כך בחנות. הרבה כסף שילמתי.

       

        27/6/09 15:47:
      רגוע
        27/6/09 12:56:

      הבוקר הפוסט הזה מאד מדוייק עבורי

       

      בא לי לעוף מפה !

       

      אשוב אליך

        27/6/09 12:47:


      אלי,לסיפור הזה חייב להיות המשך,

      אוהבת את הדמיון והיצירתיות שלך.

      גם אני רוצה  כאלה....רגוע

        27/6/09 12:08:

        מגה אנימציות - פרחים להורדה

      כותב נהדר ,טבול בהומור

      אהבתי

      שרי *

        26/6/09 20:16:


      חיוך

      חייכת אותי עם הסיפור.

      אין ספק שבורכת בדמיון ויצירתיות.

      כדאי לך להוציא פטנט על משקפי מחשבות... קריצה

        26/6/09 18:06:

      זה ברור שאצלכם יש יותר אהבה. אגיע לבדיקה.
        26/6/09 17:48:

      המוכרת הזו גרועה מאוד.

      משקפיים מוכרים וקונים באהבה.

      יש הצדקה למחיר היקר.

      שיהיה בכיף.

       

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים