היאוש והתקוה - 4
בבוקר סוכם כי אמא תהיה לצידו כל בוקר ואילו אחי ואני נעשה מין תורנות של אחר הצהריים ערב כל יום. מכיוון שהייתי אתמול היום יהיה אצלו אחי, נעתי בחוסר סבלנות כל שעות הבוקר. בשעת אחה"צ מאוחרת אחי מתקשר. "תשמע.... משהו לא בסדר.... הוא מספר. "אבא מדבר ממש ממש לא לעניין...... "מה הכוונה.....? אני שואל. "כל מיני דברים לא קשורים....... עכשיו סיפר לי שראה את אמא בניידת מלאה סטייקים........ "מה....? הלב החסיר פעימה. "מה זה הדבר הזה....? תבר שם במחלקה.... "שלא יתחיל אצלו משהו בלתי הפיך...... אני מבקש מורה לאחי. "ברור שאבדוק... רק רציתי לעדכן אותך......
השעות נוקפות ובשעת ערב מאוחרת שוב טלפון מאחי, עדכון סוף היום. "תקשיב.... משהו נדפק אצל אבא בראש..... הוא מדבר דברים לא קשורים...... הרופא אומר שחצי מחלקה ככה..... שככה זה אצל מבוגרים....... שהם א ממש יודעים מה הסיבה... "אבל אבא לא כ"כ מבוגר....... אל תגיד לי שזה אלצהיימר...... "לא אומר לך כלום.... מספר לך מה קורה ומה אמרו.... "אוקיי..... מחר כשאגיע אבדוק לעומק..... "שיהיה לילה טוב.....
למחרת בבוקר אמא הייתה לצידו וכמובן שעדכנה. סיפרה שאבא ישן רוב היום אבל כשמתעורר הוא מדבר לא לעניין. אחה"צ אני מגיע למחלקה, שוב חלוק, כפפות ומסיכה. אני ניגש למיטתו האיש נראה סובל וכואב, אבא ידע כבר כאבים בחייו אבל מעולם לא נראה כך. נפוח, מחובר לצינורות וחוטים. מוניטור מצפצף ומסיכת חמצן. אבא פותח את עינין ומסמן לי "ברוך הבא..... מעור רחמים ו.....חשש גדול. "שלום..... אני אומר לו והוא מניד בראשו ומנסה במאמץ רב לנופף לי בידו. הלב שלי נופל. "אבא..... אתה יודע מי אני....? מכיר אותי......? מזהה...? אבא מניד בראשו ומין חיוך נסתר נראה על פניו. הוא ממלמל משהו מתחת למסיכת החמצן. אני מסיט מעט את המסיכה ומקרב את אוזני. "ברור שאני יודע מי אתה.......הוא אומר. "אתה אסף חפץ..... מוסיף בביטחון רב ומחייך מבעד לכאבים. החסרתי הרבה יותר מפעימה. אבא ממלמל משהו ואני מתכופף להקשיב. הוא מדבר על ברוך שניסה לטפס על הפירמידה והגיע עד המדרגה השמינית. ניסיתי לשאול שוב. "מה אתה מספר...? אבא נעץ בי זוג עיניים כועסות שאומרות "יא'נודניק...... תקשיב ואל תשאל כ"כ הרבה..... הנחתי לו. חששתי לו מאוד.
הביקור הסתיים בשעה 20.30 עם סגירת המחלקה וההכרזה המבקשת מהאורחים לעזוב. יצאתי משם בלב כבד. "האם מתחיל אצלינו עידן חדש...? האם האבא העצמאי שהיה עד לפני מספר ימים מתחיל להיות אבא סיעודי...? בלב כבד ירדתי לאוטו, מיד התקשרתי אליה לספר. כמובן שקבלתי את מלוא התיכה והחיזוק. השינה הייתה טרופה. התעוררתי מספר רב של פעמים במחשבות של "מה יהיה.....
הבוקר הגיע ואיתו הבשורות הקשות. אמא מתקשרת ומספר שאבא עובר למחלקה נויירו-כירורגית. "מה זה לכל הרוחות...? אני שואל. "מה זו המחלקה הזו... זה נשמע מאוד לא טוב..... "זה לא נשמע טוב וגם לא נראה טוב..... היא עונה לי, "נראה בהמשך על מה מדובר.... "אוקיי. התיישבתי מול האינטרנט והקשתי בגוגל "נוירו-כירורגיה". הבנתי שמדובר ב"הוא תחום בכירורגיה העוסק בהתערבות ניתוחית במחלות של מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים ההיקפית" ישמור האל ויעזור. מהאבא קשור לדבר הזה. ברגע הראשון חשבתי שמדובר במחלקה העוסקת בבעיות בראש. ולזה הצטרפה ההתרשמות שלי שבאמת נדפק לו הראש. החלטתי להתייעץ עם ידידה וותיקה שלי. פניתי אליה במסנג'ר. "תקשיבי... מחלקה נוירו-כירורגית.... "מה זה אומר....? "זה אומר שיש בעיה במערכת העצבים.... שיש משהו שדורש התבות רורגית מאוד מדוייקת.... הייתי מאושפזת שם במחלקה הזו... רופאים נהדרים.... אנשים טובים במיוחד.... הידידה פירטה לי את כל רשימת רופאי המחלקה ושאלה אם יכולה לסייע במשהו. "יש לי שם קשרים מאוד מיוחדים..... "פנית לרב פירר...? היא שאלה. "טרם... כדי לפנות לרב צריך להיות מוכנים עם חומר רפואי מסודר... הרב מאוד עסוק ואין לו זמן להתעסק בשאלות..... אני אכין את החומר ואפנה אליו.... "טוב... אם אתה צריך סיוע במשהו רק תגיד..... תמיד טוב שיש חברים.
התקשרתי אליה. סיפרתי מה התחדש ובעיקר שפכתי את ליבי, דיברתי על החששות. היא כמובן תמכה והרגיעה. נסכה בי המון חוזק. יש לה את זה. כך עבר לו היום. בערב אחי מעדכן שלאבא יש מושבת חיידקים בחוליה השישית או השביעית, החיידק התרבה שם ולכן נחסמו דרכי הנשימה ושככל הנראה יאלצו לנתח אותו, בשלב זה הוא בבידוד בנוירו-כירורגית. שמו לו סד-צוואר שמגביל את תנועת הצוואר ומחר בבוקר יערכו לו גם בדיקת MRI וגם קונסולום רופאים ואז נהיה יותר חכמים. החדשות בוודאי שלא הרגיעו אותי. להיפך.
המשך יבוא.
|