כותרות TheMarker >
    ';

    אומרים שיהיה פה שמח - בלוג תכנון

    בלוג בנושאי תכנון, תחבורה, תל אביב, חזון, ניתוח מגמות ודיעות אישיות.

    עוגה עוגה עוגה - מה לעשות עם המזרקה של אגם

    4 תגובות   יום שישי , 26/6/09, 12:24

    כולם יודעים מה לעשות עם כיכר דיזנגוף.

    זה אחד המקרים הנדירים בהם יש קונצנזוס בין התושבים לעירייה, צריך להחזיר את המצב לקדמותו.

    נשארו רק שתי שאלות פתוחות:

    1. באיזה שנת תקציב זה יהיה.

    2. מה לעשות עם (קחו נשימה ארוכה) "העוגה הצבעונית המסתובבת שתקועה באמצע של הכיכר ושהעירייה ברוב טפשותה הבטיחה להשאירה שם לנצח נצחים".

     

    כיכר דיזנגוף מועלית בשיח הציבורי כאסון אורבני, בדרך כלל בנשימה אחת עם כיכר אתרים והתחנה המרכזית החדשה, וכטעות הסטורית בקנה המידה של הריסת גמנסיה הרצליה ובניית מגדל שלום.

    אבל יש הבדל גדול בינהם. כיכר דיזגוף היא לא מגה סטרוקטורה שעלות הריסתה תהיה גדולה מעלות השארתה ריקה, היא כולה הנמכה של כביש שעליו עשו גשר גדול ורחב. את כיכר דיזנגוף קל יחסית להרוס, וזה נכון אורבנית, אם כי לדעתי זה לא יזניק את דיזנגוף חזרה לראש מצעד הפזמונים. לטובת תושבי האזור והמבקרים בו אפשר ורצוי להרוס ולהחזיר עטרה ליושנה.

    (הרחבתי על רחוב דיזנגוף כאן) 

     

    אמנות היא עניין של טעם

    כשהייתי ילד, הלכנו לפעמים למוזיאון תל אביב לאמנות, בלובי היתה תמונה קינטית נפלאה אשר במבט מדלת הכניסה היתה צבעונית, ובמבט מהכיוון השני היתה שחורה-לבנה. תוך כדי הליכה לאורכה היית עד לשינוי שחל בה. אהבתי את התמונה הזו, ורק מאוחר יותר למדתי שזו יצירה של יעקב אגם.

    ליעקב אגם שם בינלאומי כאמן פורץ דרך וכראש וראשון לאמנים הקינטיים. למרות זאת בארץ יצא לו שם רע.

    כולנו מכירים את הצביעה המשתנה של מלון  דן, שבעיניי היא מיוחדת ומוסיפה לקו החוף התל אביבי, אבל לא אצא למאבק ציבורי אם מחר הנהלת המלון תחליט לצבוע את החזית בלבן. מעטים מכירים את את הצביעה המיוחדת של מגדלי נאמן בצפון תל אביב, שאמורים להיות הפסל הסביבתי הגדול ביותר בעולם. מרחוק הם נראים רע, אך מעטים יודעים שמקרוב הצבעים המתחלפים בעדינות נראים די מרשימים.

    וכמובן, יש את העוגה בכיכר, שנראה שלמרות שאמנות היא עניין של טעם. הציבור כולו תומך בדיעה שמדובר בטעם רע. יש קונצנזוס שהעוגה פשוט מכוערת, וראש העיר בעצמו מקדם את הקמפיין לסילוק ה"מפגע". 

     

    אז מה עושים עם הפסל של אגם?

    לרוע המזל העריייה התחייבה להשאירו. בימיו הראשונים העירייה התלהבה ממנו עד כלות, הציבור נהר בהמוניו לראות את השילוב של האש והמים, והפסל זכה לכל הסופרלטיבים האפשריים. מאז הוא הוזנח, דהה והתקלקל, תוכנית האש, המים והמוזיקה לא עובדת, הכיכר מסביב גם היא לא מוסיפה כבוד, ודעת הקהל השלילית הולכת ומתחזקת. היום העירייה רוצה להגלותו למתחם מגדלי נאמן, וליצור מתחם "אגם" מבודד שאף אחד לא רואה. הפסל, בצדק מבחינתו, לא מסכים לשתף פעולה עם כוונת העירייה.

     

    אני חייב לומר שלדעתי העירייה לא מתנהגת כמו שצריך. כל עוד הפסל מונח במקומו הוא צריך להיות מתוחזק ברמה גבוהה. אי אפשר לתת לפסל להידרדר למשהו דהוי ומסכן רק כדי שיהיה יותר קל לפתח דיעה ציבורית שלילית כנגדו, זוהי גישה שמעידה על מינהל לא תקין. הדיון על התאמתו או חוסר התאמתו לכיכר יהיה אמיתי יותר וכפי הנראה גם קל יותר, אם העירייה תבצע את חובתה.

    אני רוצה להציע פתרון אחר, שנראה לי שהוא מקורי שלי. על העירייה להוריד את כיכר דיזנגוף חזרה למצבה המקורי, לנצל את זמן העבודות כדי לשפץ את הפסל ולהחזירו לנעוריו (הוא כבר בן 25 שנה הזקן) ואז...

     

    להחזיר את הפסל למרכז הכיכר בקול תרועה.

     

    העוגה הזאת גדולה מדי על הכיכר המוגבהת, הפרופורציות לא נכונות, אנשים עוברים קרוב מדי אליה ואין שום דרך לראות אותה מרחוק. אולי, לאחר החזרת הכיכר למפלס הרחוב, יווצרו זוויות הראיה הנכונות. הפסל יתגלה ממרחק למתקרבים מדיזנגוף סנטר ומפרישמן. האש תהיה בולטת בלילה ותמשוך את האנשים להתקרב ולהסתכל, המוזיקה והמים יחרישו במקצת את קולות המכוניות מסביב. מי שירצה יעבור למרכז הכיכר, לספסלים על רצועת הדשא התוחמת את הכביש ויסתכל בפסל מקרוב. זה יכול להצליח.

     

    אחרי שנה שבה הפסל המשופץ יעבוד כמו שעון בכיכר המונמכת, יהיה אפשר לקרוא מחדש את רחשי לב הציבור. ולקבל החלטה חדשה על עתידו של הפסל. אם הציבור יאהב אותו יש לתקצב תחזוקה שוטפת וראויה, ואם לא... מי יודע, אולי בסוף הפסל ימצא בית אוהב יותר.

     

     

    בתמונה - מצבו העגום של פסל אגם כיום (יוני 2009) - הזנחה חמורה מצד העירייה. 

      

    פסל אגם כיום 

    כתבה בנושא שפורסמה באתר NRG ניתן לקרוא כאן
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/11 21:06:
      כשהייתי קטנה הצטלמנו במיוחד לרגל הפתיחה. הפסל היה צבעוני, אטרקציה של ממש, היו שם המון אנשים שבאו לחזות בקסם האמנותי של אגם. ומאז ה"קסם" חוזר על עצמו קצת יותר מדי:
      עם כל הכבוד לאגם נראה שיש מאין הסכם או חוזה למספר פרויקטים בארץ בין אגם לעיריות, חברות בנייה, מלונות וכדומה ורואים זאת ביותר מדי פרויקטים - מאין שחזור של ההצלחה.
      קצת נמאס - לא?
      בהחלט לא חייבים לראות את אותו הסגנון שוב ושוב במלונות הטיילת ובפרויקט החדש מאחורי מלון מנדרין.
      באשר לכיכר דיזינגוף, עם השנים הכיכר הפכה למקום מפלט להומלסים ובני נוער אבודים.
      כך שפתרון שינוי/ שיפוץ הכיכר וכן שיפוץ וצביעתו מחדש של ה"קסם" של אגם בהחלט באים בחשבון : בתקווה שהכיכר תחזור להיות אנושית, נעימה ונגישה!
        27/6/09 12:28:

      אני זוכרת שהייתי קטנה והיינו באים לתל אביב, ועומדים בפה פעור מול הפלא הצבעוני שיורק אש ועושה מוזיקה.

      תמיד חשבתי שאני גדלתי ובגלל זה הפסל הפסיק להדהים אותי, אבל אתה צודק - הפסל גם הוזנח מאוד, וגם ההקשר משפיע עליו - בלב כיכר מסריחה שעוברים בה רק אם אין ברירה, זה לא בדיוק מוסיף לאטרקטיביות שלו.

       סך הכל זה לא כזה פסל איום ונורא, ראיתי גרועים ממנו. וכשהעירייה תחליט סוף כל סוף לעשות משהו עם הכיכר המיותרת הזו שנורא מפריעה לי כהולכת רגל, אין שום מניעה להשאיר את הפסל שם - או להעביר אותו למקום אחר שבו הוא יוכל לפרוח בשלווה. הרי אחרי הכל, הכיכר היא הבעיה, לא הפסל.

        26/6/09 22:06:

      עד כמה שידוע לי

      הוא עדיין כן בין החיים. 

      אומנות או נמות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמיר ויגודסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין