כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    קול מן העבר (1968)

    52 תגובות   יום שישי , 26/6/09, 13:26

    שתי קלטות סלילים עתיקות שכנו אצלי בבוידעם.

    ידעתי מה יש שם, ולא היה לי אומץ לשמוע.

    רק לאחרונה חשתי כי התבגרתי והתחזקתי מעט כדי להעיז.

    הסלילים היו דבוקים מלחוּת, ולא ניתן היה לשמוע היטב.

    מסרתי למעבדה מיוחדת. הם שחזרו והעבירו לדיסק. זה עלה 750 שקל, אבל היה שווה כל שקל.

    מדובר בתוכנית רדיו, "מבואה - פרקי עלייה והעפלה", ששודרה ברשת א' של קול ישראל ב-1968, חודשים אחדים לפני שאבי שם קץ לחייו.

    בתוכנית התארחו עוד שניים מחבריו: יוסקה וינריב ז"ל ועמנואל ניטנברג יבדל"א, והם סיפרו על התגלגלותם באירופה, מיום שחרור המחנה ועד העלייה ארצה.

    ברשותי עכשיו 140 דקות מדוברות: חומר הגלם לפני העריכה, והתוכנית המשודרת עצמה.

    העליתי לעיל (בראש העמוד הזה, מעל התמונה) קטע של 2:48 דקות.

    תודה רבה לאחי אילן על הסיוע בחיתוך הקטע. הוא גם שדרג להפליא את איכות השמע.

    ממנהרת הזמן מגיח קולו של אבי ז"ל לאחר למעלה מ-40 שנה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/10/09 10:15:


      וואו...כל כך מרגש...

       

      לאה-הלנה יפתי, תודה על המילים החמות.
        5/7/09 18:01:

      איזה אוצר שמרת, שימרת ושחזרת. אלה פיסות של ביוגרפיה  קפואה בזמן, לא יאמן שהצליחו לשחזר את זה. פלאי הטכניקה בשרות המשפחה והרגשות הדינים ביותר. תודה שהבאת, מרגש כל כך

      תודה ו*

      לאה

      נעמי, חכי עד שתהיי מוכנה ובשלה לשמוע.

      לי זה לקח 40 שנה. אני מאמינה שאצלך זה יקרה מהר יותר.

      ותודה! 

        3/7/09 00:20:


      הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו שקול הוא המזכרת המצמררת והחיה ביותר שיש לנו מאנשים שהלכו

      כמה זמן לפני שאבי ז"ל נפטר, בלי לחשוב על זה וכנראה ממקום של ידיעה שלא התעמתי איתה במודע

      לקחתי את קלטת המשיבון האלקטרוני שעליו הודעה שהשאיר לי בקולו.

      עד היום לא היה לי האומץ לשמוע אותה. נדמה לי שהקול שלו זה הדבר שהכי יעמת אותי עם החסר.

      עם האובדן.

      לילה טוב שולמית,

       

      לא אעלה את השידור כולו, כי הקובץ גדול מדי.

      אבל תודה על מה שכתבת.

       

        2/7/09 23:23:

      שלום דליה

      מרגש. התקשיתי להקשיב לדבריו בשל הקושי שלי להתמודד עם צער. ובכל זאת  ברורו לי שאם תעלי את כל השידור אקשיב לו. אני כבר מכירה את הסיפור שלך ושל אביך.  זה סוג של קירבה.

      כל טוב

      שולמית

       

      אכן. תודה, מיכל.
        2/7/09 10:46:
      מצמרר, דליה

      צטט: עולילית 2009-07-01 22:46:57

      דליה,

      רגיש ומרגש מאוד לשמוע את אביך מדבר, והרוח שלו נמצאת כאן כמו לא הלך מעולם, ואולי בזה תוכלי למצוא משהו מן הנחמה?

       

      [...]

      בהחלט, לאה. יש בכך נחמה.

      שוב, תודה.

       

      לאה יקרה,

       

      בצניעותך לא הוספת קישור לאתר. אז הנה:

       

      http://sites.google.com/site/storiesforchocolate/Home

       

      עיינתי באתר. קראתי את הסקירה ב"הארץ" ואת הכתבה ב"עכבר העיר" (והיו עוד כמה).

      קראתי את תמלול הראיון אצל ענת דולב. 

      וגם ראיתי את הדף שהקדשת לאביך ז"ל, וראיתי את פניו הטובות.

      הספר בדיוק במקום עבורי, כי אמי, שתהיה בריאה, כבר בת 79 ומתגוררת בבית אבות.

      ארכוש אותו בהזדמנות קרובה, אקרא אותו קודם בעצמי, ואח"כ אתן אותו לאמי במתנה.

      תודה רבה!

        1/7/09 22:46:

      דליה,

      רגיש ומרגש מאוד לשמוע את אביך מדבר, והרוח שלו נמצאת כאן כמו לא הלך מעולם, ואולי בזה תוכלי למצוא משהו מן הנחמה?

       

      במסגרת הקלטת העדויות בעקבות "רשימת שינדלר" ערכו ראיונות עם אבי, יצחק הרץ ז"ל, והן נמסרו בשם המשפחה לאונ' חיפה, לזכרו. מעולם לא צפיתי בקלטות אלה. הסתפקתי בשיחות עמו טרם כתיבת רומן, שמסיבות שונות, מעולם לא יצא לאור. אולי יום אחד?

       

      בינתיים, הספר שכתבתי לזכרו של אבא, סיפורים במקום שוקולד, אינו עוסק בשואה, אלא מכיל קובץ סיפורים אופטימי  שנועד למבוגרים מכל העדות, במטרה להוסיף תקווה, משמעות וחיוך לחייהם. אולי זו היתה הדרך שלי להסיט את הכאב האישי ולהפוך אותו למקפצה לעבר האופטימיות והמשמעות החיובית בחיים.

      כיום, אני מעבירה שפע סדנאות לרופאים ולעו"סים בבתי חולים ולדיירים בבתי אבות ובדיור מוגן. מוזר, אחותי היתה בטוחה שאחד הסיפורים שנכתבו על יהודיה מכורדיסטן ונקרא "למחוק דמעות של אימא" הוא סיפור על אמנו הפולניה.

       כנראה שספרות היא באמת על זמנית ועל מקומית. 

      את מוזמנת להיכנס לאתר הספר ולהתרשם. אגב, נתת לי רעיון מצוין להקליט את אמי.

      בהערכה וברגשות השתתפות,

      לאה פוקס


      עכשיו אני צריכה לחשוב איך להקליט את אמי... (שתהיה בריאה עד 120).

      תודה, מרוה.

        1/7/09 13:42:


      מצמרר ומרגש...

      מעריכה את האומץ שלך להקשיב להקלטה למרות הכאב, וגם לשתף.

      הקלטתי את אימי בטייפ כמה שנים לפני מותה. היא הייתה מעט חשדנית כלפי העניין, אבל הסכימה לבסוף

      לדבר ואפילו לשיר שיר קצר בפרסית שזכרה מילדותה. נותרה לי מזכרת נפלאה. 


      כן, זו חוויה חזקה שקצת מזכירה את המושג "תחיית המתים".

       

      תודה, בלהה.

        30/6/09 16:06:

      דליה יקרה,

      התרגשתי לשמוע את קולו של אביך וכך נוסף עוד פן להכרותי אותו לאחר שהתודיתי אליו ואל קורותיו באמצעות כתיבתך עליו.

      שמחה בשבילך שמצאת כוחות לטפל בהקלטה וכעת נשארה לכם מזכרת נוספת ממנו.

       

      היכולת לראות ולשמוע לאחר שנים בני משפחה שאינם כבר איתנו מרגשת מאד. בשנה שעברה הגיעו בני משפחה לחגוג איתנו לרגל מסיבת ה-80 לאמי. לקראת סוף הארוע הקרנו סרט וידאו שנעשה שנים קודם לכן לרגל מסיבת יום הולדתו של אבי ושבו ראיינתי בני משפחה, שרבים מהם לצערנו כבר לא היו איתנו. בניהם ובנותיהם של אותם בני משפחה שהלכו לעולמם, צפו לראשונה בסרט הוידאו הזה בו ראו את הוריהם כשעוד היו חיוניים, תוך התרגשות גדולה, עם דמעות בעיניהם ובקשה שנשכפל עבורם את הסרטון.

      תודה! קבלי חיבוק חם בחזרה. את חירותי! 
        29/6/09 18:46:


      חיבוק בנשמתך היפה, דליה!

       

       

      צטט: מיקויו 2009-06-28 16:52:36

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-06-28 14:17:57

       

      תודה, מיקי!

       

      אני מעתיקה לפה את התשובה שכתבתי לאהוד, כי היא מתאימה גם לנקודה שהעלית:

       

      "כל עוד זה היה כרוך בכאב לא נגעתי בזה. עכשיו - לאחר שמימשתי כביכול את צוואתו הלא כתובה והבאתי לידיעת הציבור את ספרו שהוחמץ בגלגולו הראשון - ההחייאה של קולו היא עוד פרק במסע של תיקון העבר והתפייסות עמו (עם העבר וגם עם האב)".

       

       

      אחלה !

       

      גם אני מנסה לעשות זאת (בקנה מידה פחות דרמטי כמובן )...להתפייס ולסלוח.

      עם אבא שלי זה קל יותר. עם אמא זה טרי וקרה לא מזמן. עדיין בשנת האבל. לוקח זמן לעכל את היתמות.

      אני שמחה שאת מעבר לכאב ההוא.

       

      נ.ב. ראית במקרה את הסרט (אתמול ) על רצח קסטנר ? היה מעניין לשמוע את דעתך.

       

       

      אכן לוקח זמן. לי לקח 40 שנה בערך. בזמן הזה אפשר להספיק לעכל ולעבד את הטראומה הגדולה ביותר. לא תמיד, בעצם. מי שחווה את השואה, על כל אימתה, אולי לא יוכל להתגבר על כך כל חייו (אם כי אני מכירה כמה ניצולי שואה שהצליחו ומצליחים לנהל חיים מלאים ותקינים).

       

      אין לי טלוויזיה, אז לא ראיתי כלום. את הפרשה אני מכירה כמובן, ולא מזמן קראתי עליה גם ב"המיליון השביעי" של תום שגב. הנושא מורכב וסבוך מאוד, אבל לדעתי חשובה התוצאה: מי שהציל כל כך הרבה יהודים ממוות בטוח בתקופה ההיא ראוי להערכה. אפילו אם לשם כך עשה עסקים "עם השטן". הרי נאמר "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", והוא הציל עולמות רבים. גם לגבי הקריטריונים לבחירה איני יכולה לטעון נגדו: "אדם קרוב אצל עצמו", והוא מציל קודם כל את הקרובים לו ואת קרוביהם. חוץ מזה בזכותו ניצלו בסוף המלחמה עוד כמה עשרות אלפים במחנות.

      ומה דעתך שלך בנושא הזה?

        28/6/09 16:52:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-06-28 14:17:57

       

      תודה, מיקי!

       

      אני מעתיקה לפה את התשובה שכתבתי לאהוד, כי היא מתאימה גם לנקודה שהעלית:

       

      "כל עוד זה היה כרוך בכאב לא נגעתי בזה. עכשיו - לאחר שמימשתי כביכול את צוואתו הלא כתובה והבאתי לידיעת הציבור את ספרו שהוחמץ בגלגולו הראשון - ההחייאה של קולו היא עוד פרק במסע של תיקון העבר והתפייסות עמו (עם העבר וגם עם האב)".

       

       

      אחלה !

       

      גם אני מנסה לעשות זאת (בקנה מידה פחות דרמטי כמובן )...להתפייס ולסלוח.

      עם אבא שלי זה קל יותר. עם אמא זה טרי וקרה לא מזמן. עדיין בשנת האבל. לוקח זמן לעכל את היתמות.

      אני שמחה שאת מעבר לכאב ההוא.

       

      נ.ב. ראית במקרה את הסרט (אתמול ) על רצח קסטנר ? היה מעניין לשמוע את דעתך.

       

       

      תודה, מיקי!

       

      אני מעתיקה לפה את התשובה שכתבתי לאהוד, כי היא מתאימה גם לנקודה שהעלית:

       

      "כל עוד זה היה כרוך בכאב לא נגעתי בזה. עכשיו - לאחר שמימשתי כביכול את צוואתו הלא כתובה והבאתי לידיעת הציבור את ספרו שהוחמץ בגלגולו הראשון - ההחייאה של קולו היא עוד פרק במסע של תיקון העבר והתפייסות עמו (עם העבר וגם עם האב)".

       

       

        28/6/09 12:45:


      מאד מרגש דליה...

      בשבילך העבר הוא כמעט ההווה. מקווה שהעיסוק בו לא מכביד או מכאיב מדי ! חיבוק, מיקי


      תודה, ליאורה!
        27/6/09 22:34:


      מאוד מרגש , דליה. 

      תודה ששיתפת        *

       

      אין כמוך, יקירי!

       

      התודה תגיע בע"פ (והרי היום, 27/6, הוא יום הנישואין שלנו).

        27/6/09 18:40:


      לסגור מעגל כה טעון ועמוק

      פירושו להיות בשל לפתוח מעגלים חדשים

      היום, אהובה שלי, יצאת מעבדות לחירות - לדרך חדשה.

       

       

      מתסכל וגם מרגיז מאוד. זה לא בסדר מצדם. כאב לי לקרוא על כך. 

      אולי תנסי לפנות אליהם שוב?

      אני לא נזקקתי לשמחתי לרשות השידור. אבי קיבל (או קנה) בזמנו את הקלטות.

      הן שכבו כאבן שאין לה הופכין במשך עשרות שנים. עד עכשיו.

      תודה, מכבית!

       


      * תודה.

       

      אני קצת מקנאה - אבי נהרג בתאונה ב1973, שנה קודם לכן רואיין לטלביזיה לרגל תכנית לכבוד יום העצמאות, כסגן מפקד ירושלים ואיש פלמ"ח.

       

      הטלביזיה הרשתה לי לקבל את הקלטת, אבל בלא...פס הקול. זה היה מתסכל ביותר.

      :))))

      צטט: אתי ל 2009-06-26 20:36:38


      מרגש מאוד.

      תודה לך :)

       

      צטט: lahadam 2009-06-26 19:56:12

      דליה היקרה,

       

      איזו התרגשות היא בוודאי לשמוע את אביך אחרי זמן כה רב.

      אני התרגשתי רק כי שמעתי (קראתי) ממך עליו רבות.

       

      אני מזדהה עם התחושה של הידיעה על הדבר ההוא שנמצא בבוידעם (הפיזי או הרגשי), וכמה קשה לנו לטפס להוציא אותו.

       

       

       

      תודה על עוד פוסט מרגש שלך.

      תודה רבה, חברתי הוותיקה! מקווה מתישהו לחזור לפורום שלנו.

       

      צטט: אורי אבן זהב 2009-06-26 18:45:32

      דליה יקרה,

       

      מצטרפת לגרטה בהערכה רבה לאומץ שלך

      לאורך כל הדרך!

       

      הצורך לסיים בשבילו את מה שהוא התחיל,

      הכוחות שהיו לך להוציא מהדורה נוספת של הספר שכתב.

       

      ההקשבה הפנימית שלך לעצמך - 

      מחכה לרגעים הנכונים והמדוייקים 

      ואז מוציאה באומץ לב מירבי דברים אל הפועל...

       

      מאד ריגש אותי לשמוע את קולו של אביך בני,

      בעיקר כיוון שניסיתי להרגיש איך זה בשבילך.

      היית בת 10 כשאמר את הדברים.

      אני גם מתחברת לילדה שהיית אז.

      חיבוק ממש גדול.

       

      היי אורנה יקרה,

      כל כך נוגעים ומדויקים הדברים שכתבת לי.

      את אולי לא זוכרת, אבל פעם הוא הגיע לכיתה שלנו ונתן הרצאה על ייעור. שרטט חתכי עצים על הלוח. הייתי כל כך גאה בו.

      איזה כיף שכותבות פה חברות ילדות.

      פגישתנו מלפני שבועות אחדים נצורה בלבי. מקווה שנמצא זמן לעוד פגישה.

      שלך,

      דליה

       

      צטט: גל קוסטוריצה 2009-06-26 18:43:47

      יוסי ואני הקשבנו. "לחפש את המחר", "ללא---", "כמעט---" "...הזדקנו בילדותם" מצמרר, דליה. לחוות את העבר ביתר שאת בהווה, כי ההווה פותח פתח לחוויית העבר ומוחק את ההווה ואת העתיד - קשה אפילו להתחיל לתפוס את זה.

       

       

      איזו האזנה רגישה ומעמיקה. אני נפעמת. אבל לא מופתעת. תודה, גל יקירה.

       

      צטט: נעמה ארז 2009-06-26 18:27:57


      היום אני מוצאת את עצמי מתעצבנת על המשפט וחצי של הקריין שאומר שהם לא באו לארץ כמו העליה האידיאליסטית מעירק.

      אולי זה רק אני. אבל יש דברים שהיום כבר לא עוברים אצלי.

      אני מניחה שזוהי תחושה מיוחדת לשמוע את קולו של אבא, קפוא בזמן. מן חזרה לשורשים שכזאת.

      *

      נעמה

      אני לא התעצבנתי. זה נכון. עם עובדות איני מתווכחת. אבי וחבריו הנערים לא היו ציוניים. או כמו שאבי אמר בהמשך התוכנית: "לא היינו אידיאליסטים; אגואיסטים היינו". הם היו מוכנים ללכת אחרי כל מי שיתייחס אליהם יפה ויספק להם מזון ותחושה של בית וביטחון. ואת כל אלה הם קיבלו בקיבוץ גבעת השלושה.

      תודה, נעמה!

       

      צטט: גרבו 2009-06-26 16:54:21

      "ידעתי מה יש שם, ולא היה לי אומץ לשמוע.

      רק לאחרונה חשתי כי התבגרתי והתחזקתי מעט כדי להעיז."

      דליה יקרה ,

      נרגשת מאוד ומחבקת אותך חזק,

      את ואחיך אילך מנציחים את אביכם

      היקר ז"ל באומץ שראוי להערכה  רבה!

      תודה על השיתוף,זה לא מובן מאליו.

      שלךתמיד,גרטהנשיקה

      גרטה נהדרת, תמיד את כל כך חמה ומרגשת. תודה רבה!

       

      צטט: בת יוסף 2009-06-26 16:24:16

      מאד מרגש. מנהרת זמן.

      היה לו קול צעיר ורק שמץ מבטא. והוא דיבר בעניניות וללא דרמטיות.

      הוא באמת היה צעיר. אני כבר מבוגרת ממנו ב-11 שנה... ובאמת הופתעתי לגלות שמץ מבטא, כי הייתי בטוחה שהוא נשמע צבר מושלם. בענייניות וללא דרמטיות - נכון. אגב, לכל אורך התוכנית הוא נשמע מדוכא לגמרי ושקוע בעבר. לא קשה היה לנחש לאן זה יוביל. אבל זו חוכמת הבדיעבד. כשלא היה מדוכא, היה הרבה יותר נמרץ ותקיף.

       

      צטט: דני.ל 2009-06-26 15:17:20


      אוי הדברים האלה שאנחנו מוצאים פתאום.

       

       

      לא, לא פתאום, אבל נכון מאוד שאוי... תודה!

       

      צטט: סטודיו אמן 2009-06-26 14:52:47


      ממנהרת הזמן מגיח קולו של אבי ז"ל לאחר למעלה מ-40 שנה...

      ממש מרגש... יישר כח, ראוי להערכה וכבוד.

      תודה שהבאת,

      אנטון

      תודה לך, חבר נאמן.

       

      צטט: אהוד-אמיר 2009-06-26 14:36:59

      רבים מנציחים את העבר האישי והמשפחתי שלהם רק כשכבר אין את מי לשאול.

      אני מודה שגם לי זה קרה, ואני מודה שגם לי לא ברור עד הסוף למה אני עושה את זה בעצמי - החיפוש הזה, הנבירה הזו - אבל אני משתדל לחפש ולקרוא ולנסות להוציא משהו מהשאריות. וזה יותר ממה שאפשר להגיד על רבים אחרים.

      מומלץ, עם כל הכאב שכרוך בזה, כי האופציה האחרת גרועה יותר.

      שלום, יקירי. כל עוד זה היה כרוך בכאב לא נגעתי בזה. עכשיו - לאחר שמימשתי כביכול את צוואתו הלא כתובה והבאתי לידיעת הציבור את ספרו שהוחמץ בגלגולו הראשון - ההחייאה של קולו היא עוד פרק במסע של תיקון העבר והתפייסות עמו (עם העבר וגם עם האב).

       

        26/6/09 20:36:

      מרגש מאוד.

      צטט: רחל נפרסטק 2009-06-26 14:28:37

      וואאוו מרגש מאוד!!! נאלמתי!

      תודה, רחל חביבתי!

       

      צטט: y2work 2009-06-26 14:07:25

      זה כיף למצוא דברים שכאלה :-) גם אני מצאתי סרט שלי בן שנה והפכתי אותו למשהו שניתן לראותו בצורה נורמאלית (עכשיוית)

      היי! נחמד לראותך פה.

      לא, לא מצאתי. תמיד ידעתי שזה שם.

      רק לאחרונה נמצאו הכוחות להתעסק עם זה.

      תודה!

       

        26/6/09 19:56:

      דליה היקרה,

       

      איזו התרגשות היא בוודאי לשמוע את אביך אחרי זמן כה רב.

      אני התרגשתי רק כי שמעתי (קראתי) ממך עליו רבות.

       

      אני מזדהה עם התחושה של הידיעה על הדבר ההוא שנמצא בבוידעם (הפיזי או הרגשי), וכמה קשה לנו לטפס להוציא אותו.

       

       

       

      תודה על עוד פוסט מרגש שלך.

        26/6/09 18:45:

      דליה יקרה,

       

      מצטרפת לגרטה בהערכה רבה לאומץ שלך

      לאורך כל הדרך!

       

      הצורך לסיים בשבילו את מה שהוא התחיל,

      הכוחות שהיו לך להוציא מהדורה נוספת של הספר שכתב.

       

      ההקשבה הפנימית שלך לעצמך - 

      מחכה לרגעים הנכונים והמדוייקים 

      ואז מוציאה באומץ לב מירבי דברים אל הפועל...

       

      מאד ריגש אותי לשמוע את קולו של אביך בני,

      בעיקר כיוון שניסיתי להרגיש איך זה בשבילך.

      היית בת 10 כשאמר את הדברים.

      אני גם מתחברת לילדה שהיית אז.

      חיבוק ממש גדול.

       

        26/6/09 18:43:

      יוסי ואני הקשבנו. "לחפש את המחר", "ללא---", "כמעט---" "...הזדקנו בילדותם" מצמרר, דליה. לחוות את העבר ביתר שאת בהווה, כי ההווה פותח פתח לחוויית העבר ומוחק את ההווה ואת העתיד - קשה אפילו להתחיל לתפוס את זה.

       

       

        26/6/09 18:27:


      היום אני מוצאת את עצמי מתעצבנת על המשפט וחצי של הקריין שאומר שהם לא באו לארץ כמו העליה האידיאליסטית מעירק.

      אולי זה רק אני. אבל יש דברים שהיום כבר לא עוברים אצלי.

      אני מניחה שזוהי תחושה מיוחדת לשמוע את קולו של אבא, קפוא בזמן. מן חזרה לשורשים שכזאת.

      *

      נעמה

        26/6/09 16:54:

      "ידעתי מה יש שם, ולא היה לי אומץ לשמוע.

      רק לאחרונה חשתי כי התבגרתי והתחזקתי מעט כדי להעיז."

      דליה יקרה ,

      נרגשת מאוד ומחבקת אותך חזק,

      את ואחיך אילך מנציחים את אביכם

      היקר ז"ל באומץ שראוי להערכה  רבה!

      תודה על השיתוף,זה לא מובן מאליו.

      שלךתמיד,גרטהנשיקה

        26/6/09 16:24:

      מאד מרגש. מנהרת זמן.

      היה לו קול צעיר ורק שמץ מבטא. והוא דיבר בעניניות וללא דרמטיות.

        26/6/09 15:17:


      אוי הדברים האלה שאנחנו מוצאים פתאום.

       

       

        26/6/09 14:52:


      ממנהרת הזמן מגיח קולו של אבי ז"ל לאחר למעלה מ-40 שנה...

      ממש מרגש... יישר כח, ראוי להערכה וכבוד.

      תודה שהבאת,

      אנטון

        26/6/09 14:36:

      רבים מנציחים את העבר האישי והמשפחתי שלהם רק כשכבר אין את מי לשאול.

      אני מודה שגם לי זה קרה, ואני מודה שגם לי לא ברור עד הסוף למה אני עושה את זה בעצמי - החיפוש הזה, הנבירה הזו - אבל אני משתדל לחפש ולקרוא ולנסות להוציא משהו מהשאריות. וזה יותר ממה שאפשר להגיד על רבים אחרים.

      מומלץ, עם כל הכאב שכרוך בזה, כי האופציה האחרת גרועה יותר.

        26/6/09 14:28:
      וואאוו מרגש מאוד!!! נאלמתי!
        26/6/09 14:07:
      זה כיף למצוא דברים שכאלה :-) גם אני מצאתי סרט שלי בן שנה והפכתי אותו למשהו שניתן לראותו בצורה נורמאלית (עכשיוית)

      פרופיל

      פוסטים אחרונים