"לעיתים היש הוא רק תירוץ ואריזה והאין הוא האוצר האמיתי." לאו צ`ה .......... תחושות ה"אין" הפנימי מפנות מקום להשלמה ומילוי ריגשי והאדם אחראי לזה באופן אישי. מנגנון האיזון שלנו מאותת לנו על התחדשות וההרגשה של הריקות הפנימית תשתנה ותתמלא בעבודה עצמית. [הריק הוא חלל חיובי שממתין להתמלאות חדשה...] הריקות מעודדת וממריצה להתפתחות ויצירתיות מחשבתית כדי להגיע לשפע ריגשי ומלאות נפשית. .......... "הריק אינו מכיל דבר ובכך טמון כוחו " ..... א. עומרי ועוד במאמרו הוא מזכיר שהיידגר, {הפילוסוף האקזיסטנציאליסטי בן המאה ה-20} , טוען שאננו יכולים להכיל את עוצמת האין,, ואז אנו כאילו בורחים מעצמינו,, ומחפשים את החמימות של היש ללא התמודדות אמיתית. כלומר,, אין להדחיק אותו אלא לדעת להתמודד איתו,, שואל הפילוסוף הצרפתי קאמי "האם נבחר בדרך הריקות ההרסנית או בדרך הריקות היצירתית? " { שניהם תופסים את הריקות כהיזדמנות להבין את פנימיותם ועצמיותם,,} "כל שדרוש הוא לתעל את האנרגיות ההרסניות אל תוך היצירה" א. עומרי . וקשת האפשרויות היצירתיות היא אינסופית .. . { תיראו את הלב בציור למעלה...החלל שבו מלא אהבה....} . ולא סתם נולד הביטוי: "ליצור יש מאין" . שבת נפלאה לכם, ענת |