"יוספה שתי צמות" - סיפור בטעם של פעם מאת רמי, חלק א'

TheMarker Cafeליריתושקול ואור"יוספה שתי צמות" - סיפור בטעם של פעם מאת רמי, חלק א'

פוסטים פופולאריים

כוחה של הסליחה
10/9/16 | 20195 צפיות
שלושה ימי הולדת
23/5/14 | 5238 צפיות
"אני מצטער על מה שהעם שלי עולל לעם שלכם",
22/6/19 | 1759 צפיות
שני זכרונות שאינם עוד, איך שהזמן חולף כמעט מבלי משים...
7/3/10 | 2138 צפיות
עוד חוויה של פרחים, הפעם גני קוקנהוף, הולנד
18/4/09 | 4959 צפיות
נכתב ברגע מאוד קשה לי בעבודה
15/7/08 | 1692 צפיות

פוסטים אחרונים

קול ואור

קול - לשמיעה, אור - לראיה. זו ההתמודדות שלי בחיים.

"יוספה שתי צמות" - סיפור בטעם של פעם מאת רמי, חלק א'

לצפייה במסך מלא

"יוספה שתי צמות" - סיפור בטעם של פעם מאת רמי, חלק א'

‎34

ספרים

84 תגובות יום שישי , 26/6/09, 19:59

תסרוקת קבועה יש ליוספה, שתי צמות לה קלועות בצבע חום צהבהב. נדר נדרה רינה, אמה של יוספה, לא לגזוז את צמותיה של יוספה עד שיחזור בו מרסלו בעלה מסרבנותו וייתן לה גט....

כך נפתח הסיפור, אשר נכתב על ידי רמי, אחיו של י' היקר. רמי, בנם בכורם של עולים מבגדד, נולד וגדל בארץ ישראל של שנות החמישים והשישים. את רשמיו מילדותו ונעוריו אסף בקובץ של סיפורים. חלומו הוא לאגדם ביום מן הימים בספר בעל טעם של פעם. כאן, בבלוגי הקט, חשיפה ראשונה לקהל קוראים של פרק בספר, אשר נבחר על ידיו.

.....מוסיפה היא בכל ראשון לחודש קשר חדש לצמותיה של יוספה, פעם לימנית ופעם לשמאלית ומניין הקשרים בצמותיה של יוספה כמניין החודשים מאז סרב מרסלו, מותיר את רינה היפה בעגינותה. אין היא יכולה להינשא ולהביא ילדים לעולם כי ממזרות היא שוט מתנופף ופגיעתו רעה ויש בו להזיק גם ליוספה הקטנה. מרסלו סרבן מועד, כמעט עשור עומד בסרבנותו, לא יוכל למחול על העלבון שחש כשהעיפה אותו רינה היפה לכל הרוחות, מותירה אותו לשוטט כדרכו בגינות זרות, במיוחד אם הן דוברות ספרדית, שפת אמו המנוחה.

מרסלו בנה יחידה של פלורנס שפינקה אותו במשך שלושים שנות חייו הראשונות עד שהתאהב ברינה היפה. לראשונה בחייו ניתק את חבל הטבור מפלורנס, שמרטה באותו יום את גבותיה והפינצטה שאחזה נאלמה דום בשעה שסיפר מרסלו על אהבתו לרינה היפה. באותו הרגע צמחו לפלורנס בבת אחת המון שערות שיבה חדשות. כששמעה לראשונה את שם משפחתה של רינה היפה. הצטרח קול הסופרן של פלורנס, עולה לאוקטבות שלא ידעה על קיומן: על גופתי המתה תתחתן עם הפרנקינה הזאת. מה 'תה חושב ילד? שגידלתי אותך בשביל שתשבור כוס על איזה אחת משלהם?

כבר אז לא יכלה אימו של מרסלו לבטא את שמה של רינה היפה. לא עזרו למרסלו היללות גם כשחיסל את תוכנו של בקבוק הרום ששמרה פלורנס ליום השמח בחייה. היה זה בקבוק רום עם הקדשה מאהובה לשעבר שכתב על תווית הבקבוק " לפלורנס הנאווה, מי ייתן ויפתח הבקבוק ביום שנלגום יחד מעסיס האהבה". המתין אהובה עד בוש, המתין שתתרצה להכניס את אורחו לסלון תענוגותיה, המתין עד שמאס בצניעות הרכוסה על מותניה ועזב . מאז נשמר הבקבוק בקפידה במזווה, יותר מתריסר שנים. מוקף באהבה, מפונק ומוברש כל יום מחדש במברשת נוצות, ממתין מצוחצח ונאה ליום השמח בחייה של פלורנס.

הקדים מרסלו, קרע את החותם ורוקן את הבקבוק בלגימה ארוכה. מחציתו של בקבוק הרום ניתזה על חולצתו הפתוחה. שיכור ורגליו מועדות נאחז מרסלו בבקבוק בכל כוחו, הניף אותו בשתי ידיו ואמר לפלורנס: הנה, אין יותר בקבוק לחכות. אני עם רינה מתחתן ואת מצידי יכולה ללכת לכל הרוחות. הוא אמר זאת כמובן במילים אחרות. האדים פרצופה של פלורנס מכעס ועלבון. נפתחו כפות ידיו של מרסלו מאליהן. נשר הבקבוק והתנפץ, מגלגל רסיסיו על רגליה של פלורנס. נאחזה פלורנס ברסיסי הבקבוק הלכודים בתווית המקודשת, מצמידה אותם לחזה שהחל לדמם. אם את גופתי המתה אתה מבקש, זה גם מה שתקבל. בתווית המשוננת משברי הבקבוק חתכה פלורנס את ורידי ידיה בפראות. נבהל מרסלו, מיהר ואסף את גופה של אימו, והיא מאמצת אותו אל ליבה ועיניה הכחולות מביטות בעיניו הכחולות שאותן ירשה גם יוספה, נכדתה של פלורנס.

הפצע עמוק אך אין בו סכנה, כך אמר הרופא למרסלו כשחבש את ידה של פלורנס. סיפור חתונתם של מרסלו ורינה היפה סופר וסופר בשכונה הרבה פעמים עד שהושר כבלדה על פלורנס שהחמיצה פנים. ואלה הם דברי הבלדה על פלורנס: איך הגיעה פלורנס לחתונת מרסלו בנה, שנערכה אחר כבוד בעיר היפה, לבושה בשמלה שחורה, מאוד יקרה, לצווארה מחרוזת פנינים לבנה, צבעה כצבע התחבושת שעיטרה את ידה, שומרת איפוק, כה בולט ריחוקה, משקפיים שחורות מאפילות אל עיניה. ים של דודנים ודודניות מתרוצץ בין הרגלים. בא גם הסבא שהוא בא בימים, סבה של רינה היפה בנשים, שפניה הוסתרו תחת הינומה. בא קהל אחים, אחיות וגם האם והאב.

הגיע גם הרב, מעילו השחור במרפק מנוקב, הביט בפלורנס ובשחור לבושה. מסמיק החתן, מה רבה המבוכה. משך הרב בכתפיו, הוא וזקנו האפור קידשו חופה, כדת משה וישראל נחתמה כתובה. מביט הרב ומה רבה התהייה, מה לתשעה באב אצל שמחת תורה? נישק החתן את פי הכלה וזה האות היה לקדם את הזוג במטר סוכריות ולא הוחסרו צהלולי לשון. בשביל פלורנס זה לא בדיוק הבון טון, לא נישקה לזוג ולא לחצה ידיים, סובבה את גבה ונעלמה 'חת ושתים.

מכירה יוספה את הבלדה על פלורנס בעל פה. מדי פעם הייתה נושאת את קולה במקלחת ומדקלמת את הבלדה על הסבתא תחת קילוחם של המים הזורמים. ראתה יוספה את סבתא פלורנס לא יותר מתשע פעמים בחייה. בפעמים שזכרה, זכרה איך סבתא פלורנס מצמידה את ראשה לשפתיה ואומרת: איזה עיניים יש לך יוספה, כחולות ועמוקות כמו ים. דומה את כל כך לאביך כמו שתי טיפות מים. אמת דיברה, ירשה יוספה מאביה את צבע השיער, העיניים ומתאר הפנים. מאמה של יוספה ירשה זו את גון העור השחום והאף הנשרי שהחל לבלוט רק בשנה האחרונה והיא בת מצווה, המסתירה את ניצני שדיה בצמד הצמות שהעבר קדימה.

נקראה היא יוספה על שם סבה הישיש שנפטר בדיוק ביום השנה הראשונה לנשואי מרסלו ורינה. הלכה רינה אחרי הארון כשבטנה התופחת מזכירה את הר תבור. חודש עבר, נולדה יוספה, יצור זערורי שנצמד לחזה ולא פסק לינוק, מזין עצמו בחלב, ולפעמים ישן. מרסלו האב, ילדותי מתמיד והוא בן קצת יותר משלשים ואחת, רגיל לפינוק ועתה חש דחוי, לעיתים לא רצוי במחיצתה של רינה המיניקה את יוספה שמונה פעמים ביום. בין הנקה להנקה ובין חיתול לחיתול הייתה תופסת תנומה, עוצמת עין אחת ורגלה מונחת על הרגלית שמנדנדת את העריסה. כל פעם שפוצחת הייתה יוספה בזמר "אני קיים" שלה הייתה מנדנדת רינה את העריסה. עצמי עינייך יוספה, תני לישון, מתפללת בשקט רינה את תפילת " אל מלא חיתולים".

סדר יומה של רינה צפוף: הנקה, החתלה, נמנום, לנדנד את העריסה, לכבס, לבשל, לנקות ולבכות. בין לבין מבקש גם מרסלו את תשומת ליבה, מפונק כדרכו ומרגיש זנוח. יש לה חשק לרינה לבעוט באוויל שהפך להיות אב. אף אחד לא גילה לו שיש אחריות והוא צריך לשאת בנטל, חי את חייו כמו כלום לא קרה. תתעורר מרסלו, תתעורר, צווחת רינה היפה, אינני יכולה יותר.

המשך יבוא.

28/06/09 - יש המשך, פרק ב' (להקליק).

דרג את התוכן:

תגובות (83)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

קול ואור

קול - לשמיעה, אור - לראיה. זו ההתמודדות שלי בחיים.

"יוספה שתי צמות" - סיפור בטעם של פעם מאת רמי, חלק א'

"יוספה שתי צמות" - סיפור בטעם של פעם מאת רמי, חלק א'

תגובות (83)

תגובות אחרונות

ארכיון

תגיות

פרופיל