להגיע אל סוף העולם ולבחור בסוף ביחד עם כולם. במנהרה שקופה ומשולשת, ממוזגת ובחוץ השמש יוקדת, מכה בחולות הזהובים שממלאים את הנוף כמו הימים. ללכת בדממה ובתדהמה עד לקצה, עד לפירמידת הזכוכית השקופה. יורד בגרם המדרגות המסתלסל אל תוך החלל האפל. מביט בדמויות המקובצות, קבוצות, קבוצות מסתובבים סביב עצמם ומשם- אנו ממשיכים בספינה אל העננים שיוט אחרון בטרם נפרדים, עוברים מעל ערי העל הנטושות, מעל הזמני אל עבר הנצחי.. עתה זה רק אני ומלכת העכברושים. עתה זה רק אני... |