הדברים שהכי נחוצים או נהיליזם מודרני
"היום מת בן אדם הכי מבוגר על פני כדור הארץ",בלי שום קשר אמר ג'וני פתאום.לא שהיה אכפת לי,אבל רציתי שג'וני ימשיך לדבר,רציתי שמישהו ידבר שלא יהיה שקט,כדי שלא אמשיך לחשוב ולהטריד את עצמי במחשבות."איפה הוא היה גר?",שאלתי בעודי מעביר מבט מפינה מאובקת אחד לפינה מאובקת אחרת בחדרו של ידידי הותיק."יפן,על איזה הר או משהו",ענה לי."כן,הגיוני",אמרתי,"כי על ההר רמת החמצן היא מופחתת יחסית לאיזורים שבגובה פני כדור הארץ.והחמצן הוא בעצם מה שגורם לתאים שלנו להתיישן."ג'וני היה נראה פתאום חושב."מווזר",השיב לי,"איך הדברים שהכי נחוצים לנו בחיים,הם הדברים שהכי הורסים אותנו".אמר והדליק ג'וינט.......שלום.מי אני?סתם עוד אוטו שנוסע על הכביש המהיר.אתם בקושי תבחינו בי,אלא אם כן תתנגשו בי.מנסה לשרוד בין המשאיות ומשתדל לא לדרוס את רוכבי האופניים.מאוטט ועוצר באדום.לפחות בינתיים.וג'וני הוא סתם תקוע בכביש,ליפני כמה שנים ניגמר לו הדלק או פנצ'ר או הלך המנוע,בקיצור הוא בעצמ ולא כל כך סגור על מה שיש לו.הוא יודע דבר אחד – הוא לא זז מאיפה שהוא נמצא כי הוא בעצם כבר איחר לפגישה החשובה או שהוא לא רואה טעםכל כך להגיע אליה....הוא הסביר פעם,לא הבנתי.פשוט זה עוד הפעם התחיל.זה תמיד מתחיל בהפתעה.פתאום אני מרגיש שמשהו מזיז אותי ,מעביר אותי כמו שמעבירים ערוצים בטלויזייה כשמשעמם.כשזה ניגמר אני בוכה.סתם ככה,ללא סיבה."על חשבון הבית!!!!!!".מה?איך הגעתי לפה??עכשין הייתי בחדרו של ג'וני,משוחח על היפני הזה שמת.מסתכל מסביבי.כן,אני בפאב,ללא ספק.טעם של אלכוהול על השפתיים.והבארמן הנבלה הזאת מוזג לי משהו לתוך הכוס.תמיד פחדתי מהאמירה הזאת:"על חשבון הבית!!!".כי זה תמיד אומר דבר אחד – ידידי,אתה שתית לפחות ב200 שקלים חדשים ולא אכפת לנו קצת לדלק אותך על חשבונינו כדי שתשאיר עוד 200.ג'וני פה,לידי.נראה לי שגם הוא לא מבין איך הגענו לפה.אבל הוא פחות מוטרד ממני.מחייך.גם הוא מבין את המשמעות של "חשבון הבית".עוד צייסר שעולה לאויר....."התחייבנו ללקוח.מה הסטטוס?",מה לעזאזל? זה מוזר,אני בישיבת צוות בעבודה.שם יד על פה.כן....אני עדין מסריח מאלכוהול.ועדיין בכפכפים.קולט את המבטים של האנשים שנימצאים סביב השולחן.בא לי לי לצעוק "אתה,כן אתה,זה שמעביר אותי כמו ערוץ טלויזייה.תעצור.אני לא יכול כבר ככה.תשאיר אותי במקום אחד.או בחדר של ג'וני,או בפאב,או בסטארט אפ המחורבן הזה שנשארתי בו כי הצעת שכר טימטמה אותי.""מה הסטטוס?",הקול התוקפני לא מוותר."מתקדם",עניתי מתוך הרגל."אפשר מים?",איש עם עניבה מצחיקה שבקושי זכרתי את שמו מזג לי מים.נראה לי שהוא כבר חודשיים בצוות,איש העניבה הזה.ואני עם ריח של אלכוהול וכפכפים."נראה לך שנוציא גרסה חדשה עד סוף השבוע?".בוא'נה,הקול התוקפני הזה לא רוצה לנוח."נראה לי שכן",אמרתי.וחשבתי: "איפה לעזאזל ג'וני ועל מה מדבר הקול התוקפני:"חיפשתי את ידידי סביב השולחן אך לא מצאתי.הוא אף פעם לא מועבר לפה.פתאום חזרתי לחדרו של ג'וני.הוא היה עדיין עם ג'וינט ,"איך הדברים שהכי נחוצים לנו בחיים,הם הדברים שהכי הורסים אותנו".אמר והדליק אותו.... |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם תרצה שאסתום תצטרך למצוא פה הרבה חברים. שלא כמו בחוץ פה זה די קל ולא דורש כמעט השקעה.
עכשיו לא תפסיק לכתוב על ג'וני?