תרכיבי את המשקפיים שלי, אני אומרת לקטנה, (ימנית בתמונה) טוב, לא ממש קטנה ולחשוב כשהייתה תינוקת, אבי ז"ל האכיל אותה במזון מלכות כי לא אכלה. ועכשיו היא מתחננת שמישהו יעצור את הגדילה שלא פסקה מאז גיל ההתבגרות, משהו כמו עשרים שנה. ולמה לי משקפי שמש? כדי שאוכל לצלם אתכן וכדי שתוכלו להמשיך ללכת ברחוב ולא יצביעו עליכן זו האחות של... לא מאמינה איך אנחנו יושבות בצפת, חום אימים, הן מנופפות ואני עדיין באותה חולצה ארוכת שרוולים, מכנסיים שחורים בלי אף טיפת זיעה עלי. תנופפו שוב, מה יש לך, הן שואלות, אני צריכה את התמונה הזו , אני הולכת לכתוב עליכן,
אלו הן אחיותיי, השמאלית גדולה ממני בשנה וחודשיים, הימנית קטנה ממני בארבע שנים, ואנחנו רק חצי מהשבט שמונה עוד 3 גברים גדולים מאיתנו ואימא שלנו. אצלנו הכול קורה ברביעייה.. שלוש ואימא. תרשמי לך ביומן אומרת הקטנה, צפת, בשעה שתיים וחצי אוספים אותך במיניבוס המשפחתי. לאף אחד אין כוח לנהוג את הדרך בחזרה. מתיישבת על כסא בצד המרוקאי , מאחורי כל הצד העיראקי של גיסתי, זו שבנה מתארס הערב - בצפת. שם נשבעתי בפעם הראשונה כי, מי שיתחתן במרחק של יותר מחמישים קמ"ש מהבית שלי, יוותר על נוכחותי. נוסעים, איכשהו אחד הנוסעים מהשבט העיראקי צריך עצירה בזיכרון. נו בסדר, לא קשה, משם נעלה על כביש יוקנעם ונמשיך. מגיעים לרמזור, אני מביטה לאחי בעיניו הכחולות ושואלת, למה הוא נוסע משם, למה לחזור לכביש החוף. הוא עונה לי, וואלה לא יודע, אולי יש עוד עצירה בדרך. ממשיכים, בינתיים משיבה למאה הודעות אס.מ. אס כמעט לוהטות ומצחיקות, לא שמה לב איך הדרך מתארכת. חיפה, מה חיפה? אני אומרת בקול רם... איך הגענו לחיפה, מה פתאום חיפה עכשיו בארבע אחה"צ... איך הייתי עסוקה במחזר שאפילו קפה לא הסכמתי לשתות איתו ועכשיו אני מנהלת איתו את הגירושין שלנו... ולא שמתי לב לדרך ... איך זה קרה לי... שעה בפקק באמצע חיפה, אחי כמעט עף מהחלון, הקטנה עושה פרצוף לא מבינה, הגדולה מנסה להרגיע את הגדול ואני אומרת, אוי, אם אבא היה בחיים, הנהג הזה היה יושב בספסל האחורי ושותק... השבט המרוקאי מתפקע מצחוק על דרכו של אבי לחנך נהגי מיניבוס בנסיעתם, איך היה מגיע בבוקר הטיול השנתי לבדוק ולתת הוראות לנהג. רק אחרי שהבין, היה מסכים לנו לעלות לאוטובוס, מושיב אותנו במקום שסביר להניח אם תקרה תאונה חלילה , לא ניפגע. עוברים את חיפה, מתקרבים לעליות לצפת... המזגן כבה, מה קרה אני שואלת... קשה לרכב לטפס, הוא מתחמם, עונה לי הנהג, אחי מרים את ראשו מעל המושב, פוקח עיניים של מי שראה עכשיו את קריעת הים, הקטנה מנופפת שוב, הגדולה מוחה זיעה ואני ממשיכה לשדר למחזר על תעלולי הנסיעה וחושבת איך נכון להתגרש הכי טוב עכשיו... נתחיל מהסוף להתחלה, ככה לפחות נתגרש בטוב... הרכב נעצר... דממה, אני רואה את פיו הקפוץ של אחי ומייד אומרת בלי קול "תשתוק עכשיו" אף מילה, תרגע... הגדולה מסתובבת אלינו, צוחקת ומחייכת חיוך עצבני הקטנה, אומרת, לדחוף את המשענות... השבט המרוקאי צוחק, העיראקי לא קולט מה קורה ... איכשהו מסיימים את העליות, יורדים בכביש, הוא דוהר... אני שואגת... הלו נהג, תרגיע... מה עכשיו אתה מתלהב... אחי מחזיר לי, אל תדאגי עוד שנייה הוא ממילא ייעצר. מגיעים לצפת, סע ל"ארי הקדוש", מודיעה נציגת השבט העיראקי , איפה זה, שואל הנהג שלא מכיר את הדרך לצפת...וממנה סע למטה, לא תסתובב, תפנה ימינה, רגע בוא נשאל, והבטן שלי מתהפכת, והבחילה עולה בגרוני, הוא מסתובב, עוד כיכר, עוד פניה, מסתובב על המקום, נעצר... ממשיך בנסיעה ואז אני קמה, עצור!! אני שואגת, עכשיו, תעצור עכשיו ותפתח לי את הדלת אוספת את התיק שלי, לוקחת בדרך בקבוק מים ויורדת בדלת אל הרחוב, לא לפני שאני מביטה אחורה ואומרת, תיסעו לאן שאתם רוצים, כמה שאתם רוצים, תחפשו את הקדוש הזה, ואת הגואל ואת זה שמזווג, וההוא שמרפא., ירדתי והתיישבתי על המדרכה. הבן של הגדולה מבקש לרדת אחרי, הגדולה יורדת איתו , בואי אקח אותך לבית קפה טוב, צועדים בחום ומטפסים עלייה עד למישור עם צל. מה קרה עם הקטנה, היא לא רוצה לבוא? מתקשרות אליה, חכו לי אני אחריכן... ממתינות לקטנה שמצטרפת וצועדות ברחובות צפת, מחפשות קפה רגע לפני שהעולם כאן נעצר. מתיישבות בבית קפה שיש בו גם אוכל, רק על זה מודות לאל, הבן של הגדולה מזיל ריר ומבקש שווארמה, הגדולה מוחה, יש ארוחה גדולה, תאכל קל, מסכימים על פסטה אני מיץ גזר, הן מביטות בי משתהות, מה גזר עכשיו מה? הקטנה מצטרפת.. טוב תביא גזר, הגדולה בירה והגואל שהגיע עם רכב, זה שמחובר לקטנה, מצטרף לבירה של הגדולה וכמה כדורי פלאפל. חם לי אני מתה מודיעה הקטנה... ומרימה את התפריט לנופף, הגדולה מודיעה שעוד רגע היא נמסה ומנופפת גם היא בתפריט שבינתיים נמחקו לו המילים מזיעה. ואני, רק מחייכת, לחשוב שאני לבושה בחולצה לבנה ארוכה, מכנסיים שחורים ארוכים, אף טיפת זיעה, אני מצלמת את התמונה... הן מנופפות ומזיעות, אני רק מפשירה מהמזגן ששבק בעליות... ושותה מיץ גזר קר... מודיעה קבל עם ועדה, גם אלוהים וכל קדוש אחר בצפת לא יעלה אותי בחזרה לנסיעה הזו הביתה...
|