יש לי להגיד משו
פוסטים אחרונים
- ריח של חדש 8/10/13
- אין מעבר 7/9/13
- טעם של נייר 2/8/13
- אלוהים 25/6/13
- היה שלום ותודה על המילים 10/6/13
- זוכר הכל 7/4/13
מייקל ואני
הדבר הראשון שעלה במחשבתי כששמעתי שמייקל ג'קסון עבר לעולם שכולו טוב (ככה לפחות מספרים, לא בדקתי אישית אם טוב שם) היה שמדובר בתרגיל מבריק של יחסי ציבור. דודו טופז מבחינתי זה רק תלמיד של מה שמייקל ג'קסון עשה כאן. הרי ברור לכולנו שאנשים יישבעו בעתיד שצפו בו הולך ברחובות הסואנים של ארה"ב, או שלפחות יניחו את כף ידם על הספר הקדוש ויודו בעיניים נוצצות שחוות נוורלנד דולקת באור יקרות בכל יום אחרי השעה שש בערב.
ההיכרות הראשונה ביני ובין מייקל ג'קסון היתה בשנות השמונים העליזות. אני הייתי בן 5. לי ולאחי הגדול היה תחביב שכזה, לצלוף עם מקלעי גומי על פוסטרים של מעריב לנוער שהיו תלויים על ארון הבגדים בחדר שלנו. "תראה איך אני צולף במייקל ג'קסון!!" סינן אחי בעודו ניצב בעמידת הצלף על המיטה - הגומייה פגעה למייקל בול בפוני והשמחה היתה גדולה. מה ידעתי? ילד בן 5, רואה בחור שחום עם תלתלים ומבט של שה תמים. זמן קצר לאחר מכן יצא השיר SAY SAY SAY שמיד הומר באחווה משפחתית ל "תה תה תה".
הפעם הראשונה (והאחרונה) שראיתי את מייקל על הבמה בזמן אמת, היתה כשהבחור הגיע לביקור בארץ הקודש. התחלתי את כיתה ט', ולמדה איתי מישהי שהיתה מקושרת היטב ומחוברת חזק לכל מי שהיה צריך להיות מחובר אליה. כנראה שהיא היתה קצת דלוקה עלי, ובשיעור היא שלחה לי פתק: "יש לי כרטיס להופעה של מייקל ג'קסון. אתה בא איתי"? לא ממש אהבתי את השירים שלו, אבל לפספס הופעה כזאת נראה לי טמטום גדול. נסענו לשם עם החברות שלה. הייתי בן 15, לא מבין כלום מהחיים, רואה במה בגודל של שכונת מגורים קטנה, את מייקל מסייר עם המסוק שלו בשמיים השחורים של תל אביב והמון אדם מציף את הדשא. ממה שאני זוכר, היה מצוין. הסאונד, התאורה, ההופעה, ה"אמריקה" שנחתה עלינו לכמה ימים, ואיתה המקצוענות על כל המשתמע מכך. ככה לפחות ראיתי על מסכי הענק. אם התאמצתי מאד, יכולתי לראות ג'וק קטן מתרוצץ על הבמה. הצרחות, ההתעלפויות, המים, מד"א, הכוסיות, הזיעה ובעיקר ההיסטריה הפסיכית ששרתה שם... כל אלו היו מנת חלקי באותו ערב.
אבל אני בכלל לא אוהב את השירים שלו. בעצם, רק אחד: One Day In Your Life
אולי בגלל העיבוד, אולי בגלל המילים (כן, אני איש של מילים) אבל יותר מהכל – בגלל הביצוע. כשמצאתי את השיר הזה ברשת, נגלה מולי מייקל אחר. לפני ההיסטריה, לפני הבאלגנים, לפני הכל. ילד שפשוט נתברך במתת אל, ואביו הדפקט והמוכשר ידע לזהות אותו מיד – יכולת פנומנאלית לשיר בשיא הרגש, לזוז כמו פנתר רעב ולהרעיף קסם אישי בכמויות מסחריות. ילד ששר מילים שהיום, בהאזנה כמעט מצמררת, מגשימות את עצמן:
…You'll remember me somehow
אני מביט בילד הזה שמופיע בקליפ, וחושב לעצמי שאם היה יודע מה הולך לקרות לו בשנים הקרובות ולאחריהן, ובאיזו מידה זה הולך לקרות, ספק אם היה מעוניין בכך ואולי היה מוותר על הכל וממשיך לשיר שירי פופ מתקתקים. מייקל ג'קסון לא היה חלק מפס קול חיי, בהחלט לא. אבל כמו שאבא שלי נוהג לומר – עם עובדות לא מתווכחים. כמות הכישרון שמייקל נולד איתה, לא הצליחה לעבור לאף אחד אחר. מלך זה מלך. |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי... תודה רבה רבה לך :-)
גם התגובה שלך מרעננת מאד!
כתבת נפלא.
לכל אחד יש את הזכרונות שלו.
אצלי למשל, שני האחים היו מקליטים מופע,
כשהאחד רוקד והשני מרקיד ומצלם.
שמעתי לא מעט אנשים מקוננים לאחר מותו,
אבל הפוסט שלך בהחלט מביא משהו אחר,
אישי, נוגע, כמו נשיקה על המצח.
תודה יהודית. רק שלשום חזרתי מהמילואים, מבטיח לבקר :-)
ילד הפלא של שנות השבעים
אבדה גדולה למוסיקה העולמית. נהנתי מזיכרונותיך אלעד
*מותר לך לבקרני,אני מארחת די טוב
היי...
תודה רבה :)
כתבת בדיוק!!!
תודה רבה לך
הוא היה כישרון גדול וגם נשמה גדולה
כתבת יפה
*
תודה רבה! :-)
כתבת מאוד יפה,
אני מאוד ממליץ לחפש את הפוסט של מארי פרסלי על מייקל. מרתק לקרוא.
תודה רבה דפדופה! :-)
מקסים בעיני כל מה שכתבת...
סוף סוף ביקורת יפה ואמיתית על הזמר, לעומת גלי ההשמצות
שהוצפו על ידי אנשים שונאי פדופילים.
נכון שמיקל לא חי חיים נורמלים, נכון שהוא היה ילד פגוע נפשית
שהגיע למה שהגיע בזכות הפרסום והתהילה, אבל בואו לא נשכח
את תרומתו הענקית לתולדות המוזיקה.
מלך הפופ של כל הזמנים - כך הכריזו עליו ולא בכדי...
הוא הצליח לרגש עולם שלם, הצליח להביא אלינו שירים לריפוי
העולם, לטיפול בחלשים וברעבים.
מיקל היה לדעתי מתנת האל וצריך לומר תודה על כך שזכינו
לראות זמר ענק עם מפעל חיים ענק וחיי ראווה כושלים (לצערי).
אתה מוזמן להיכנס לפוסט שלי ולקרוא מה כתבתי עליו.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1100234
יהי זכרו ברוך!
כן, כוונתי היתה שפעולת עריכה פשוטה באתר, הופכת לסאגה מייאשת - הטקסט מתהפך,
סימון מילים להכנסת קישור מעלים את המילה הנבחרת ומסמן חצי עמוד טקסט כקישור פעיל,
כל תהליך שמירת השינויים אורך המווון זמן ועוד מיני מריעין בישין. בסך הכל רציתי לכתוב.
מה יהיה?
תודה רבה יקירתי. מה חבל שאני עמל שעתיים על עריכת הפוסט הזה כדי שתקראו אותו
אותו כמו שצריך ותהנו מקליפ נורמלי. שבת שלום ומבורכת.
בחרת בדיוק את השיר שמתאים להשמיע בשבת אחה"צ חמה ועצלה, שיזכיר בצורה יפה את הכוכב האומלל.
פוסט סוכריה :) כיף לקרוא אותך כותב נוסטלגיה.