כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    כששירילי דשא צוחקת - חלק א' (סיפור בהמשכים)

    12 תגובות   יום שבת, 27/6/09, 16:49

    כששירילי דשא צוחקת, קולה מתרונן כפעמונים. פעם שמעה ציפור שיר שישבה על ענף את צחוקה ומיד נדמה מרוב תדהמה.

    עוד בטרם הגיחה שירילי מרחם אימה, נדמה היה למיילדת ששמעה בת צחוק מהדהדת בחדר, אך מששמעה את צרחות הכאב של היולדת, חזרה בה מדעתה. זו וודאי השהיה המרובה בחדר הלידה והעייפות המצטברת שלה שגרמו לה לדמיין אותה, הרהרה לעצמה, אך משהחזיקה את שירילי בידיה, וזו הקטנטנה חייכה אליה ושחררה לפתע את צחוק הפעמונים שלה, הבינה המיילדת כי לא חלמה. מופתעת הביטה בה. מעולם בכל עשרים ושלוש שנותיה כמיילדת, לא נתקלה בדבר מעין זה. כשהניחה אותה בזרועות אימה, נקיה, מחותלת וריחנית, אמרה לאימה: "יש לך אוצר אמיתי בידיים, תשמרי עליו מכל משמר! תעשי הכל כדי לשמור על החיוך שלה!" ואימה של שירילי, עדיין מותשת מהלידה הארוכה, בהתה במיילדת בחיוך עייף ומאושר ואמרה: "תודה לך!" ומיד נרדמה עם שירילי בזרועותיה. לא, עוד לא היה לה עדיין מושג על מה דיברה המיילדת...

    המשך יבוא.....

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/09 21:07:

      נשמע מבטיח. ממתינה להמשך.
      פתיחה טובה בטעם של עוד
        28/6/09 13:21:

      צטט: 2tsade 2009-06-28 11:44:35

      צטט: קוכליאה 2009-06-27 22:09:03

      צטט: אוזן ביונית 2009-06-27 19:13:28

      הי איריס,

      הסיפור אולי דמיוני, אך השם אמיתי...

      Bionic Ear

       

      מישהי העירה זאת לתשומת ליבי, אך זו מקריות לשמה. הדמות בדויה לחלוטין.

       

       

       

      זה כנראה כוחו של תת המודע... שירלי דשא היא ביתו של אברהם דשא פשנל ז"ל - המפיק הידוע של הגשש החיוור, כוורת ואחרים, שהייתה לחמש וחצי דקות שחקנית וקומיקאית בארץ, אבל עד כמה שידוע לי ברחה עם אמה ואחיה לחו"ל כדי להימלט מארסנל הנושים שאביה נותר חייב להם כספים רבים במותו. היא נעלמה מעין הציבור אבל כנראה ששמה נשאר לך ברקע...

       

      אולי כדאי לשנות או לציין למטה בכוכבית שאין הכוונה לאותה אשה.

       

      וכרגיל - כתיבתך יפה.

       

      גלי

       

      גלי יקרה,

      תודה ענקית לךעל המחמאה. הרעיון שלך מצויין. אאמץ את המלצתך.

      שבוע טוב!

        28/6/09 11:44:

      צטט: קוכליאה 2009-06-27 22:09:03

      צטט: אוזן ביונית 2009-06-27 19:13:28

      הי איריס,

      הסיפור אולי דמיוני, אך השם אמיתי...

      Bionic Ear

       

      מישהי העירה זאת לתשומת ליבי, אך זו מקריות לשמה. הדמות בדויה לחלוטין.

       

       

       

      זה כנראה כוחו של תת המודע... שירלי דשא היא ביתו של אברהם דשא פשנל ז"ל - המפיק הידוע של הגשש החיוור, כוורת ואחרים, שהייתה לחמש וחצי דקות שחקנית וקומיקאית בארץ, אבל עד כמה שידוע לי ברחה עם אמה ואחיה לחו"ל כדי להימלט מארסנל הנושים שאביה נותר חייב להם כספים רבים במותו. היא נעלמה מעין הציבור אבל כנראה ששמה נשאר לך ברקע...

       

      אולי כדאי לשנות או לציין למטה בכוכבית שאין הכוונה לאותה אשה.

       

      וכרגיל - כתיבתך יפה.

       

      גלי

        27/6/09 22:11:

      צטט: ורד א. 2009-06-27 20:45:14


      כתיבה יפה אך מה זה הקטע הקצר הזה?... רוצה להשאיר אותנו במתח?...

       

       

      בשביל דברים טובים מחכים בסבלנותקריצה

        27/6/09 22:10:

      צטט: *יואליקו* 2009-06-27 20:24:30

      נראה לי שהמיילדת הוזה או חלמה חלום על קול הזמיר נראה לימופתע
      מחכה להמשך המותחן

       

      קצת מתח עוד לא הזיק לאף אחד..

        27/6/09 22:10:

      צטט: יגאל פישר 2009-06-27 19:30:36

      איריס זה נשמע כמו התחלה מצויינת לסיפור. מה, עצרת לקחת אויר?

       

       

      מה כבר אסור לנשום?...

      יהיה המשך...

      שבוע טוב!

        27/6/09 22:09:

      צטט: אוזן ביונית 2009-06-27 19:13:28

      הי איריס,

      הסיפור אולי דמיוני, אך השם אמיתי...

      Bionic Ear

       

      מישהי העירה זאת לתשומת ליבי, אך זו מקריות לשמה. הדמות בדויה לחלוטין.

       

        27/6/09 20:45:


      כתיבה יפה אך מה זה הקטע הקצר הזה?... רוצה להשאיר אותנו במתח?...

       

        27/6/09 20:24:
      נראה לי שהמיילדת הוזה או חלמה חלום על קול הזמיר נראה לימופתע
      מחכה להמשך המותחן
        27/6/09 19:30:
      איריס זה נשמע כמו התחלה מצויינת לסיפור. מה, עצרת לקחת אויר?
        27/6/09 19:13:

      הי איריס,

      הסיפור אולי דמיוני, אך השם אמיתי...

      Bionic Ear

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין