כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון

    צנח לו זלזל...

    20 תגובות   יום שבת, 27/6/09, 17:54


    מאז שאני זוכרת את עצמי, אני כותבת...

    הכול על הכול... הרהורים, רגשות, מחשבות, תוכניות... עבר, הווה, עתיד... מציאות ודימיון...

    הכתיבה היא ממש תרפיה עבורי...ואני רגילה לכתוב לעצמי. למגירה. (ובשנים האחרונות: למחשב).

    אני לא רגילה לחלוק את הרהוריי ומחשבותיי עם העולם.

     מקסימום עם חבר או חברה טובים, אמא, בן זוג אם יש. 

    אז עברתי פרידה קשה בשנה האחרונה... וחלק מתהליך העיבוד והשחרור עבורי, היה בכתיבה.

    כתבתי כל הזמן. לעצמי, למגירה, זה תמיד עזר לי בעבר.  

    אך הפרידה האחרונה שלי הייתה קשה במיוחד. כי לא הצלחתי להבין רגשית ומנטלית, מה השתבש כ"כ.הרי היו לי כבר פרידות (אכניס קצת הומור שחור ואומר שיש לי ניסיון בפרידות), אך מימיי לא חוויתי פרידה כזו. הרי שחררתי את אהובי באהבה, אז למה שלא נשאיר זאת כך?...הוא לא הסכים שאשחרר באהבה. והוא הפך זאת לסיוט. לא הבנתי מה קרה לו, וגם לא מה קורה לי...

    הייתי מוכנה לבקש עזרה מאחרים .וגם זה לא משהו שאני עושה בד"כ- אני נוטה להישען על עצמי ועל הכוחות שלי, אך הפעם עצמי לא הספיקה. אז נעזרתי בחבריי הקרובים.

    ועדיין לא הרגשתי שקיבלתי את כל התשובות.

    נועצתי בחברים שהם קולגות: פסיכולוגים ותרפיסטים למיניהם. הם גרמו לי לראות דברים ולהבין מנטלית. קצת. אך רגשית, ממש לא הייתי שם. 

    את הסיפור על הפרידה הקשה שעברתי (הנסיך שהפך לצפרדע), כתבתי לעצמי לפני מס' שבועות.לעצמי. לא האמנתי שאי פעם אחשוב לחשוף אותו או אפרסם אותו. בכלל בלי קשר, באופן כללי, לא האמנתי שאחשוף אי פעם משהו כ"כ אישי באתר כ"כ פומבי.  

    בשוטטות שלי באתר, ראיתי אחרים שעושים זאת, חושפים תכנים מאד אישיים, כאבים גדולים, לעיני כל.וראיתי כל שמגיב- שמייעץ, שתומך, שמעניק מתובנותיו הוא.הערכתי מאד את אומץ ליבם של אותם כותבים שבחרו להיחשף, אך לא האמנתי שלי אי פעם יהיה אומץ לעשות כן. הרי אני כ"כ קנאית לחיי הפרטיים...

     וכך ישב לו הסיפור מס' שבועות. במגירה (מחשב). לקח שבוע מרגע שכתבתי את הסיפור לעצמי, עד הרגע שבו חשבתי אולי לחשוף אותו באתר. מחשבת הנגד הראשונית שלי הייתה : "no way  " . רעיון אמיץ ומהפכני, אבל אין מצב. בחורה כמוני לא עושה דברים כאלה. אני לא עושה דברים כאלה. ( התדמית החזקה שלי בעיני עצמי ובעיני העולם).

    ואז הגיע הקול השני : "ואם זה באמת יעזור לך?... אם הקוראים באמת יעזרו לך?... הרי אחרים עושים זאת, אז כנראה שיוצא להם משהו מזה...   אולי תקבלי תובנות חדשות בעת שתישעני על ניסיון אחרים ואולי חכמים יותר?... אולי תקבלי תמיכה וייעוץ שיאפשרו לך לשחרר באמת?... אין לך מה להפסיד... הפרידה הזו נמשכת יותר מדי זמן... אין לך מה להפסיד... הרי זה לא יכול להיות יותר גרוע.." 

    ועם המחשבה הזו שזה לא יכול להיות יותר גרוע (הראייה האופטימית שלי כמובן) החלטתי לשחרר. לשחרר את הפוסט לאוויר העולם, ביחד עם אהובי לשעבר. כמו שחבר חכם אמר לי: כמו לצאת מהארון.

     אז יצאתי.  

    והאמת?... הופתעתי. 

    כי באמת היה בזה משהו משחרר. מאד. הרגשתי שאני קופצת למים עמוקים מאד (בשבילי), אך עם זאת לאחר הקפיצה, היה שם משהו כ"כ משחרר, מן צליחה של מכשול. זה עוד בלי קשר לתגובות שלכם. 

    אח"כ הגיעו גם התגובות. לפוסט וגם למייל. חלקם כ"כ מלאות בתובנות. חלקם כ"כ תומכות, רגישות ומחבקות. חלקם סיפורים אישיים כ"כ מרגשים.

     ועל זה אני רוצה להודות לכם. 

    כי מעבר לשחרור שבפרסום, היה משהו בתגובות שלכם שנתן, וגרם לי לחשוב, ושהעצים . 

    חבר מהאתר, שאל אותי יומיים לאחר פרסום הפוסט, אם אני מרגישה מועצמת. אמרתי לו שמוקדם לי מדי לדעת מה אני מרגישה.  בינתיים במהלך השבוע האחרון, נתתי לדברים שקיבלתי מכם לשקוע. 

    כעת , שבוע אח"כ,  אני רוצה לחבק אתכם ולומר תודה. כי כן, היה בזה משהו מעצים. 

    אז תודה לכל אחד מכם שטרח וקרא, שהגיב (אם במייל או בפוסט, אם בכתיבה או בשליחה של כוכב מנצנץ), שייעץ, ששיתף, שתמך או חיבק. 

    תודה ענקית. 

    זהו.  רציתי לומר תודה.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/09 22:14:

      הי, בדרכך  שלך ,  פילסת דרך  למעטפת רגשותיי  ,  אהבתי את הפוסט ואת אופן הגשתו

      כל הכבוד  , ממני   *

        6/7/09 19:19:

      חמודה,

       

      אל תיקחי את הדברים כ"כ קשה.

      ככה זה בחיים , כשיש משהו דפוק ללא הבנה, חסר עמוד שדרה וקלוקל לבטח קוראים לזה במילה אחת גבר.

      תעשי כמוני תצחקי עליהם, תנערי אותם, הם ימותו עלייך.

      אני  מדפדפת אותם אחד אחד ולא רואה ממטר זבוב .

      אהבה אמיתי את תמצאי רק זה שיעמוד ב7 מדורי הגיהינום שתעבירי אותו.

      שיהיה לך בהצלחה קחי כוכבון

       

      ואגב , אל תשמרי במחשב בסוף יהיה לך עמוססס

        6/7/09 16:43:


      תודה לכל קוראיי הנאמנים... חיממתם את ליבי  

      הרבה אהבה

       

      לימור

        28/6/09 23:03:


      תכתבי. תמיד. זה מזכך!

      אני לפחות תמיד אשמח לקרוא.

      חיבוק גדול יקירה שלי.

        28/6/09 02:59:

      את    מ ק ס י מ ה!!!!!

       קריצהחיוךקריצה

       

       

      אני אישית מבינה אותך לגמרי, גם אני לא טיפוס שחושף את עצמו ודווקא בגלל זה אני מעריכה עוד יותר את הצעד שעשית, זה היה חכם מאוד ועשית את זה בקסם שגרם לכל אחד להרגיש אותך ולאהוב אותך. מחזיקה לך אצבעות,

      שולחת חיבוקים ונשיקות!

        28/6/09 02:54:


      פרקת כאן את אשר על ליבך,

      חשפת חלק אינטימי מעולמך,

                                        

      וכאן הטו אוזן אלייך חברים וחברות

      לא תמורת כסף ושטרות,

                                   

      רק מתוך איכפתיות לשמה,

      ואהבה כנה ותמימה,

                                   

      אמנם אין כאן הרבה בעלי מקצוע בתחום,

      אבל אמפתטיה ופירגון תקבלי כאן בחום...

               

        27/6/09 23:37:

       ,אני בטוח יקירה שמהביצה יקפץ לא צפרדע שיתחנן להיות לך לנסיך

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        27/6/09 22:50:


      איזה כיף לשמוע,

      כן גם אני תמיד חשבתי שהעולם הוירטואלי הזה

      הוא לא אמיתי

      מה אנשים מוצאים בזה,

       

      אך עכשיו אני מבינה

      כמה כוח יש בזה

      בכל תחום שתבחרי

      החברים הוירטואלים שלך

      יגיבו

      יתמכו

      ייעצו

      יפרגנו

       

      יש בזה כוח מעצים,

       

      שמחה שאת מרגישה יותר טוב,

      מקווה שעוד מעט קט,

      תרגישי ממש טוב

       

      חיבוק גדול,

      אירית

        27/6/09 22:40:


      ככה זה בחיים יקירתי.

      רוב האנשים לצערי חיים מתוך פחד אבל כולם בסופו של יום בני אדם.

      את צריכה להבין שאת שלמה כפי שאת ולא לפחד לחשוף את עצמך גם בקשרים וגם פה.

       

      בפעם הבאה זה יהיה קל יותר.

       

        27/6/09 22:01:

      :-)

        27/6/09 19:57:

      היי לימור מקסימה

      המילה מקסימה נשלפת לי ככה מהאצבעות, ואני שואלת את עצמי, רגע, למה אני כותבת מקסימה, אנחנו בקושי מכירות?... ואז אני מיד עונה לעצמי, מה זאת אומרת, זה פשוט ברור לי אחרי שני הפוסטים האחרונים שלך, שמתחברים כל כך לחיוך הגדול והמבט הזה בעיניים שעוברים דרך התמונה הקטנה.  

      חווית השיתוף לא תמיד קלה, ולא לכל אחד. העולם המודרני היום מחנך אותנו לזה. איפה ימי פולניה העליזים, כשההורים הסבירו שהכל צריך להשאר בפנים, סגור, שכל הדלפה החוצה מסכנת אותנו ...

      שמחה בשבילך שמצאת כוחות לכתוב, יש משהו מרגיע בכתיבה, ויש משהו שנותן כח כשמוכנים לשים את עצמנו במקרים מסויימים, כמו שאנחנו, בלי להתנצל, ולשתף אחרים. בצד הסיכון סביר שנזכה להרבה יותר חיבוקים, וזה שווה.

      מאחלת לך שתמצאי מישהו ראוי לך כמו שתהי ראויה לו, שיהיה אמיתי ולא מהאגדות, בסופו של דבר אחרי זיקוקי הדינור אנחנו צריכים לחיות את חיינו הפשוטים, הצנועים והלא תמיד קלים ביחד...

      שירלי

       

       

        27/6/09 19:44:

      הכתיבה שלך נוגעת...בטוח שמגיע לך הטוב ביותר

       

      בעז

        27/6/09 19:41:
      תודה שחלקת את זה איתנו, ולחיי התרפיה. ;-)
        27/6/09 19:40:


      נראה שכבר התגברת

      בהצלחה בהמשך

        27/6/09 19:36:


      תודה לך על השיתוף, וכמו שכתבתי לך בפרטי

      מגיע לך הטוב ביותר והוא יגיע....

        27/6/09 18:53:


      לי מי  לי היקרה.

      כן, יש כאן חברים נפלאים,

      שמוכנים להושיט את היד.

      ואת כותבת, ואת משתפת, ואת הנפתחת, ואת, ונחשפת,

      ואת חושפת, ואת פתוחה ואת מוכנה לקבל את הטוב,

      את העונג ואת האושר, להשתחרר.

      ועם העזרה הקטנה מהחברים,

      את עושה את הצעדים הנכונים.

      כל החיים הם פרידות קשות

      ובעיקר פגישות והכרויות חדשות.

      את מדברנת אותנו ללכת בדרך טבע חופשי הזאת.

      תודה לך.

      לך

       

        27/6/09 18:39:


      את קסם של אישה

      זו חוויה גדולה לקרוא אותך

      לכן

      תודה לך

      שלומי*

        27/6/09 18:35:
      מקסימה תודה לך. מחכים  שתכתבי על ימים נהדרים.
        27/6/09 18:29:

      תודה

      דודו

        27/6/09 18:20:


      מקסים......אהבתי.....

       

      פרופיל

      limily
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין