כותרות TheMarker >
    ';

    נכד רופא או נכד מהנדס?

    31 תגובות   יום שבת, 27/6/09, 23:55

    שבע שנים למדתי באוניברסיטה, שנה מכינה, שלוש שנים בלימודים לתואר ראשון ועוד שלוש שנים בלימודים לתואר שני. עד היום סבתא שלי אומרת בצער שבמקום יכולתי כבר להיות רופא. אמנם מעולם לא חלמתי להיות רופא אבל יש משהו במה שסבתא אומרת.

     

    בשביל מה אנחנו הולכים לאוניברסיטה? בעבור מה אנחנו משקיעים שלוש שנים ועוד מאה אלף שקלים ?

     

    כשהייתי בן 21 הלכתי לאוניברסיטה כי זה מה שציפו ממני, וגם כי לא היה לי שום דבר יותר טוב לעשות. כסף לטיול מסביב לעולם לא היה לי, ולעבוד בעבור שכר מינימום נשמע לי מפתה בקושי. חוץ מזה לא היו לי עוד רעיונות. אז כמו ילד טוב עשיתי מה שאבא ואמא ביקשו והלכתי לרכוש לי תואר.

     

    אני מניח שרוב הסטודנטים שחלקו איתי את ספסל הלימודים הגיעו לשם מאותם סיבות. אבל למזלי הרב הזדמן לי לפגוש גם סטודנטים אחרים: סטודנטים עם כיוון ומטרה שסימנו לעצמם יעדים, ובהתלהבות גדולה התכוננו להגשים אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מקרוב על ההבדל בין מצוינות לבינוניות. בשבילי זו הייתה רעידת אדמה.

     

    הצב והארנב

     

    למען האמת, כשאני מספר על הדוגמאות שראיתי אני מתכוון לבחור אחד במיוחד. חכם מאוד, ללא ספק, אבל האוניברסיטה מלאה בחכמים ממנו. הוא התחיל את הלימודים בשקט, בלי להתרברב בציון הפסיכומטרי שלו, ובלי לגלות שהוא נמצא בתכנית המצוינים של הפקולטה. מסביב היו המון גאונים. גאונים על אמת. כאלה שהמרצה זורק לידם משפט והם כבר מבינים מה הוא יגיד עשר הרצאות קדימה.

     

    אנחנו הקטנים, הסתכלנו על אותם הגאונים בהערצה, וכשהבחור השקט התחיל לבלוט מתישהו בסמסטר השלישי, פטרנו אותו בזלזול כחרשן על. הסוף, שבמבט לאחור נראה מובן מאליו, נעלם מאיתנו לחלוטין. אף אחד לא ספר אותו כשחישבנו למי יש סיכוי לזכות בפרס טיורינג. לקחנו בחשבון הרבה אנשים מבריקים, אבל המקסימום שצפינו בעבורו, זה להיות מהנדס בכיר. כאילו שדבר כזה אינו ראוי להערכה.

     

    תסלחו לי אבל הייתי צעיר.

     

    במשל הצב והארנב, מספר איזופוס על תחרות שנערכה בין צב לארנב. הארנב היהיר זינק במהירות אך כשראה שהצב משתרך הרחק מאחור, הוא החליט לעצור ולנוח. הוא היה כל כך שאנן עד שהרשה לעצמו ליפול לתנומה, אך כשהתעורר כבר היה מאוחר: הצב האיטי והעקבי חצה את קו הסיום.

     

    חלק מאותם גאונים לא סיימו את הלימודים, ייתכן שהם שמחים בחלקם ואין בהם שום חרטה, וייתכן גם אחרת. לעומתם, הבחור העקבי שאף אחד לא ספר, התמנה לפרופסור מן המניין באחת האוניברסיטאות המפורסמות ביותר בארה"ב (ובעולם) והוא רק קצת יותר משלושים.

     

    נכד רופא או נכד מהנדס

     

    סבתא שלי מצטערת שלא נהייתי רופא. היא ראתה בחור שלמד שבע שנים, ניסה מפה ומשם, ובסופו של דבר נמצא בעמדה שניתן היה להגיע אליה בחצי מאמץ. מבחינתה, אם כבר השקעתי כל כך הרבה, עדיף היה שאתמקד ואגיע לתוצאות ראויות לשבח. נכד רופא בכל זאת עדיף על נכד מהנדס.

     

    שלא תטעו, אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, ומעט דברים מרגשים אותי יותר מתכנה כתובה היטב, אבל לו הייתי ממוקד יותר הייתי מתכנת טוב יותר, כותב מאמרים טוב יותר, ובמצב כלכלי טוב יותר. כשבחור צעיר מגיע לאוניברסיטה כדאי לו שישקיע את כל המאמצים כדי להבין מה הם המטרות שלו, אם ברצונו לקבל תמורה הולמת לשלוש שנים ועשרות אלפי שקלים.

     

    אם באנו לאוניברסיטה כדי לרכוש מקצוע אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות שם: לקחת את הקורסים הרלבנטיים למקצוע וללמוד אותם על הצד הטוב ביותר, ובמקביל לחפש עבודה שתתרום לניסיון המעשי. שנת ניסיון אחת מוערכת יותר, ובצדק, מאשר שלוש שנות לימודים.

     

    אם באנו לאוניברסיטה כדי להפוך לאנשי אקדמיה, עלינו להשקיע ביסודות וללמוד את קורסי הבסיס בצורה מושלמת. במקביל רצוי להתעניין במחקר ולרחרח מהו התחום שהכי מושך אותנו. במקרה הזה, רצוי לשים דגש על ציונים, ועדיף לקחת את הלימודים לאט, אפילו אם הם יתמשכו עוד שנה.

     

    עכשיו יהיה מי שיטען נגדי - ומה עם לעשות חיים? מה עם להיסחף עם הזרם וליהנות ממפגשים אקראיים. התשובה שלי היא שאני לא מאמין שזה עובד. בכל פעם שהייתי ממוקד חוויתי הרבה יותר חוויות וציפו לי הרבה יותר הפתעות. כאשר נסחפתי עם הזרם בדרך כלל לא קרה כלום.

     

     

     

     

     

    משל הצב והארנב

     

    הצב והארנב בפלאש (מצויר לילדים)

     

    משלי איזופוס (בגוגל בוקס - אנגלית קשה)

     

    (הלינקים באנגלית)

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/10 07:57:

      היה כיף לקרוא דברים נכונים.

      בצורה מקסימה, כתובים .

        1/7/09 17:47:

      צטט: הדס מטס 2009-07-01 14:19:08


      אתה יכול למסור לסבתא שלך שבחרת במה שהכי מתאים לך. אולי אפילו מבלי דעת.

       

      אתה כל כך כותב כמו מהנדס, (כנראה) חושב כמו מהנדס

       

      אין יותר מהנדס מזה

      :-)

       

      (ואת זה אני אומרת בתור מי שבאה ממשפחה של מהנדסים ויצאה משהו אחר לגמרי. מהסוג הזורם)

       

       אני לוקח את זה כמחמאה :)

       

      האמת שמה שהכי חשוב לסבתא שלי זה שאשמור מצוות, רופא, מהנדס, זה כבר שולי ;)

        1/7/09 14:19:


      אתה יכול למסור לסבתא שלך שבחרת במה שהכי מתאים לך. אולי אפילו מבלי דעת.

       

      אתה כל כך כותב כמו מהנדס, (כנראה) חושב כמו מהנדס

       

      אין יותר מהנדס מזה

      :-)

       

      (ואת זה אני אומרת בתור מי שבאה ממשפחה של מהנדסים ויצאה משהו אחר לגמרי. מהסוג הזורם)

        29/6/09 12:44:

      הכל טוב ויפה, רק שאנחנו שוכחים שרובנו מגיעים לאוניברסיטה, מי מאיתנו אחרי הטיול הגדול ואחרים ישר אחרי הצבא, עדיין ילדים שעוברים ממסגרת אחת לשניה.

      בגיל 18 אין קשה לנו לדעת מה נרצה להיות כשנגדל (לפחות לרובנו, מכירה אישית כמה שכן ידעו והיו מכוונני מטרה מכיתה ה' בערך)

      השאלה היותר מתבקשת היא איך לגרום לנו לדעת בגיל 19 או 20 או 22 את מה שהיום, בגיל 35 או 50 אנחנו יודעים בדיעבד?

       

        29/6/09 12:03:

      צטט: yochi2323 2009-06-29 09:40:23

      הצבת מטרה...דבקות בה...בלי כל כך להתחשב בסביבה...לא חשוב הרעש שאתה עושה...

      השבוע הבאתי את אותו משל מפורסם, אבל בגירסה של לה פונטיין, לפני קבוצה שאני מנחה

      בנושא אחר לגמרי אבל עם אותן מסקנות.

      ואם אתה אוהב מה שאתה עושה זהיום זה הכי חשוב, לא?

       

      הכי חשוב הבריאות :)

       

      אבל מאוד חשוב להשתפר, וחוץ מזה רציתי להעביר מסר שנראה לי חשוב: הלימודים לשם השגת תעודה הם חסרי תכלית, צריך לדעת מה היעדים שלנו ולחתור לקראתם ביעילות. במקרה של לימודים באוניברסיטה זה הידע

        29/6/09 12:00:

      צטט: חבצלת בעיר 2009-06-29 08:50:16

      מה סבתא שלך פולניה?מופתע

       

      מרוקאית ממרוקו, אבל היא למדה פולנית לא רע :)

       

        29/6/09 09:40:

      הצבת מטרה...דבקות בה...בלי כל כך להתחשב בסביבה...לא חשוב הרעש שאתה עושה...

      השבוע הבאתי את אותו משל מפורסם, אבל בגירסה של לה פונטיין, לפני קבוצה שאני מנחה

      בנושא אחר לגמרי אבל עם אותן מסקנות.

      ואם אתה אוהב מה שאתה עושה זהיום זה הכי חשוב, לא?

        29/6/09 09:15:

      כל כלי יכול להכיל רק עד גדותיו ואין מוסיפים עליו כדי שיגלוש.

      רוצה להכיל עוד?

      תבין, תרחיב, תגדל. עד אז תפקידך לא קטן ולא גדול.

       

       

      לכל אחד יש תפקיד, לא פחות חשוב או ראוי מתפקידו של האחר. כולנו משולבים בכולנו.

      כולנו אחד.

       

       

        29/6/09 08:50:
      מה סבתא שלך פולניה?מופתע
        29/6/09 00:09:


      עזרא, חבל שלא היית המורה שלי לאינפי.

      אולי עוד הייתי מסיים את התואר :)

        28/6/09 23:12:

      טוב בעל מהנדס מבעל רופס
        28/6/09 22:15:
      אגב, אתה יודע שדוקטורט של רופא הוא המסלול לדוקטורט הקצר ביותר יחסית? (כל האחרים הכוללים: תואר ראשון, שנישלישי יותר ארוכים, לעיתים בהרבה)
        28/6/09 21:12:

      צטט: idoke 2009-06-28 13:51:15

      צטט: א לוי 2009-06-28 08:28:57

      אף פעם לא מאוחר להתמקצע

      זכורים לי כמה קורסים במתימטיקה שהשתתפו בהם פנסיונרים

      שבאו להוסיף עוד נדבך של חוכמה לים הנסיון חיים שלהם  

      לדעתי החיים אינם מירוץ למיליון 

      אלא יותר מירוץ להגשמה עצמית 

       

      אלי, אני תמיד מופתע מאנשים שמפסיקים ללמוד אחרי האוניברסיטה. אפשר לחשוב שבגיל 25 הם כבר יודעים הכל על החיים.

      מצד שני אני לא חושב שאוניברסיטה היא המקום האידיאלי ללמוד.

       

      את רוב הדברים ניתן היום ללמוד לבד ע"י ספרים, אינטרנט וכו'. רוב האנשים שהולכים לאוניברסיטה עושים זאת בשביל לקבל תעודה ולא כדי לרכוש ידע.

      ללמוד באוניברסיטה כדאי רק אם המרצה הוא עילוי בתחומו.

       

      עידו:

       

      אין תגובה שיכלה לשקף את מה שאני חושב טוב יותר ממה שכתבת. מבחינתי ציונים ותעודות זה בזבוז זמן. אפילו הסחת דעת.

       

      עכשיו כבר אפשר לגלות:

      כשאני בדקתי תרגילים ומבחנים נתתי ציונים בין 90 ל100. הסיבה היחידה שלא נתתי לכולם 100 הייתה שלא יעלו עלי.

       הציונים גורמים לסטודנט להתרכז בטפל במקום לרכוש ידע. אצלי הם ידעו שהציון מובטח להם ומי שרצה למד, כל השאר היו משוחררים לפטפט בדשא.

       

        28/6/09 21:08:

      צטט: BongoMan 2009-06-28 12:53:54

      לטעמי, הבחור שהגיע למצויינות בסיפור שלך הוא דוגמא הפוכה לדבריך.

      אני משוכנע שהבחור עשה מה שהוא האמין בו, ללא קשר לסבתא שלו.

      אני מאמין כי אם אדם עובד במקצוע שיש לו תשוקה אליו כל השאר גם יגיע (עושר, תהילה...וכל מה שאנו מבקשים.)

      אבל, הכי חשוב שאם נעסוק במקצוע שיש לנו תשוקה אליו אנו נהיה מסופקים ומאושרים.

      אם היית יכול להחזיר את הגלגל אחורה וללמוד רפואה. האם אתה חושב שהיום היית רופא מאושר?

      או רופא שכותב פוסט בדה מרקר על מה היה יכול לקרות אם לא היית מקשיב לסבתא שלך ובעצם הולך בעקבות ליבך...

      אני יודע שאין תשובה אחת כי זה לא מדע...ועדיין שווה לחשוב על הדברים.

       

       

      לבונגו ולשחריתה:

       

      אני מאלה שידעו בדיוק מה הם רוצים ללמוד - מתמטיקה.

       

      וכשהתחלתי ללמוד (מתמטיקה-פיזיקה-מדעי המחשב כי חשבתי שאני סופר מן) גיליתי את תחום השפות במדעי המחשב שהפך אצלי לאהבה גדולה.

       

        28/6/09 21:05:

      צטט: doctor- online 2009-06-28 10:12:11


      "נכד רופא בכל זאת עדיף על נכד מהנדס".

      על זה נאמר- "עדיף שם טוב משמן טוב",

      אך עדין עם שם טוב - אי אפשר לקנות במכולת... וסבתא שלך אולי הייתה אומרת משהו אחר אם הייתה מסתכלת על תלושי השכר של הרופאים במדינה שלנו (לעומת אלה של המהנדסים) :)

       

      מזכיר לי את הסרט חתונה מאוחרת: ליאור אשכנזי הלך לפגוש את הורי הכלה, שם הציגו אותו כדוקטור. דוקטור, התפעלו, ואז הוא הוסיף - דוקטור לפילוסופיה

       

        28/6/09 21:03:

      צטט: סיון ולמה 2009-06-28 06:54:57


      אמנם מסכימה איתך אבל חושבת שכשמדובר בחכמה בדיעבד אין טעם ביתר חשיבה על הנושא- לא יכולת לדעת לפני איך תרגיש תוך כדי ואחרי.

       

      יכולה לומר על עצמי ועל המון סובבים אותי שכשמדברים על הלימודים הגבוהים כמעט כולם מודים שמה שלמדו לא היה קשור למה שחשבו שילמדו כשנרשמו ללימודים ושלא היתה להם יכולת אמיתית להעריך את זה. לפני כל תואר נראה כאילו אם רק תלמד את העוד תואר אחד הזה הדברים יהיו קלים יותר או ברורים יותר. השנה כמעט נרשמתי לתואר שני בעקבות בלבול שלי בנושא התעסוקה שלי ובסוף לא בעיקר בגלל תובנות כאלה- שעיכוב של עוד שנתיים שלוש ותעודה ביד לא יעשו את הדברים ברורים יותר.

       

       

      סיון:

       

       אני כמוך לא רואה טעם לחטט בפצעים, אבל אני לא בא מהמקום הזה בכלל. הרגשתי שיש לי משהו חשוב להגיד: לימודים בשביל ציונים זה בזבוז זמן. אפשר להוציא 70 ולהגיע לאותם הישגים. הדרך היעילה היא להיות ממוקד במטרה ולהשקיע ביסודות – כמובן שהיסודות משתנים בהתאם לבניין שרוצים לבנות

       

        28/6/09 18:53:


      גם סבתא שלי רצתה רופא

      בהתחלה אותי

      כשהבינה שלא יצא ממני רופא, הלכה לרופא של קופ"ח....

        28/6/09 17:24:

      צטט: א לוי 2009-06-28 14:03:40

       

      עידו,

      אתה בטח מתכוון שאנשים מפסיקים לא רק לימוד פרונטלי אלא לימוד באשר הוא, אני מסכים איתך

      אלא שברוב המקרים אנשים פשוט ממירים את תהליך הלימוד האקדמי נטו (שבו לא משולמים אפילו גרוש)

      ללימוד מעשי (בעבודה כשכיר שבה משלומים יפה) אך גם שם לומדים את תהליכי העבודה באותו קונצרן

      ולא ממש את הדברים שיזניקו אותם לעבר המטרות שלהם בחיים

      האינטרנט הוא באמת הרבה מעבר לטכנולוגיה - זה ממש מהפך ביכולת של בודדים ללמוד כמעט בכל נושא

      עדיין הייתי ממליץ לקרובים ללכת ולהוציא תואר במשהו (עדיף ריאלי) כי מעבר לפאסון של התעודה יש גם דרך חשיבה אנליטית שרוכשים שם וזה שווה הרבה לשלב של הלימוד העצמי

       

       

      לפעמים לימודים באוניברסיטה נותנים הרבה. אני למדתי שנתיים סינית באוניברסיטה בבייג'ין, ואין לי תלונות - הגעתי לרמה סבירה בהחלט.

      קשה לי להגיב בקשר לתואר במקצוע ריאלי - אני נטשתי את לימודי התואר אחרי שקיבלתי 17 (מתוך 100) במבחן באינפי II. סבלתי מאוד מהקורס הזה. אני חושב שזה בלתי אפשרי להיות טוב במשהוא שאתה לא אוהב. צריך ללמוד משהוא שאוהבים ואז לתת את הנשמה. רק ככה אפשר להגיע לתוצאות.

        28/6/09 17:14:

      איתקה | קונסטנדינוס קוואפיס
      תאריך: 2003 / 03 / 24
      נושא: ::: תרבות :::


      כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
      שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
      מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
      אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
      אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
      לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
      כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
      מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
      לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
      וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
      תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

      שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
      כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
      בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
      אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
      בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן
      תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
      פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה,
      וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
      כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
      עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
      לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.

      וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
      כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
      אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
      מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
      שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
      עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
      אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

      אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
      אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
      יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.

      וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
      וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
      תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
      [1911]


      [מיוונית: יורם ברונובסקי]
        28/6/09 16:49:

       

      היום כולם רוצים להיות פאנג'ב (וראג')

      זה התחיל בקטן במרכזי הערים הגדולות

      ילדים ביקשו תחפושת של ראג'

      ילדות ביקשו בובות של פאנג'ב

      נשים הזמינו פאנג'ב אקספרס (כל הזכויות שמורות)

      גברים לא יכלו שלא לפרגן

       

      בעתיד כולם יהיו כמוני (וראג')

        28/6/09 15:51:

      עידו,

      אגב אינטרנט ולימוד עצמי, תתחדש על הלוק של האתר

      אני נהנה לקרוא 

        28/6/09 14:03:

      צטט: idoke 2009-06-28 13:51:15

      אלי, אני תמיד מופתע מאנשים שמפסיקים ללמוד אחרי האוניברסיטה. אפשר לחשוב שבגיל 25 הם כבר יודעים הכל על החיים.

      מצד שני אני לא חושב שאוניברסיטה היא המקום האידיאלי ללמוד.

       

      את רוב הדברים ניתן היום ללמוד לבד ע"י ספרים, אינטרנט וכו'. רוב האנשים שהולכים לאוניברסיטה עושים זאת בשביל לקבל תעודה ולא כדי לרכוש ידע.

      ללמוד באוניברסיטה כדאי רק אם המרצה הוא עילוי בתחומו.

       

      עידו,

      אתה בטח מתכוון שאנשים מפסיקים לא רק לימוד פרונטלי אלא לימוד באשר הוא, אני מסכים איתך

      אלא שברוב המקרים אנשים פשוט ממירים את תהליך הלימוד האקדמי נטו (שבו לא משולמים אפילו גרוש)

      ללימוד מעשי (בעבודה כשכיר שבה משלומים יפה) אך גם שם לומדים את תהליכי העבודה באותו קונצרן

      ולא ממש את הדברים שיזניקו אותם לעבר המטרות שלהם בחיים

      האינטרנט הוא באמת הרבה מעבר לטכנולוגיה - זה ממש מהפך ביכולת של בודדים ללמוד כמעט בכל נושא

      עדיין הייתי ממליץ לקרובים ללכת ולהוציא תואר במשהו (עדיף ריאלי) כי מעבר לפאסון של התעודה יש גם דרך חשיבה אנליטית שרוכשים שם וזה שווה הרבה לשלב של הלימוד העצמי

        28/6/09 13:58:

      גם אני הלכתי ללמוד משהו שאני אוהבת ואני לא עוסקת בו היום.....מהתחלה ידעתי שכל מה שאני אעשה בחיים שלי יהיה מתוך אהבה ורצון ונאמנות לעצמי:-)
        28/6/09 13:51:

      צטט: א לוי 2009-06-28 08:28:57

      אף פעם לא מאוחר להתמקצע

      זכורים לי כמה קורסים במתימטיקה שהשתתפו בהם פנסיונרים

      שבאו להוסיף עוד נדבך של חוכמה לים הנסיון חיים שלהם  

      לדעתי החיים אינם מירוץ למיליון 

      אלא יותר מירוץ להגשמה עצמית 

       

      אלי, אני תמיד מופתע מאנשים שמפסיקים ללמוד אחרי האוניברסיטה. אפשר לחשוב שבגיל 25 הם כבר יודעים הכל על החיים.

      מצד שני אני לא חושב שאוניברסיטה היא המקום האידיאלי ללמוד.

       

      את רוב הדברים ניתן היום ללמוד לבד ע"י ספרים, אינטרנט וכו'. רוב האנשים שהולכים לאוניברסיטה עושים זאת בשביל לקבל תעודה ולא כדי לרכוש ידע.

      ללמוד באוניברסיטה כדאי רק אם המרצה הוא עילוי בתחומו.

        28/6/09 12:53:

      לטעמי, הבחור שהגיע למצויינות בסיפור שלך הוא דוגמא הפוכה לדבריך.

      אני משוכנע שהבחור עשה מה שהוא האמין בו, ללא קשר לסבתא שלו.

      אני מאמין כי אם אדם עובד במקצוע שיש לו תשוקה אליו כל השאר גם יגיע (עושר, תהילה...וכל מה שאנו מבקשים.)

      אבל, הכי חשוב שאם נעסוק במקצוע שיש לנו תשוקה אליו אנו נהיה מסופקים ומאושרים.

      אם היית יכול להחזיר את הגלגל אחורה וללמוד רפואה. האם אתה חושב שהיום היית רופא מאושר?

      או רופא שכותב פוסט בדה מרקר על מה היה יכול לקרות אם לא היית מקשיב לסבתא שלך ובעצם הולך בעקבות ליבך...

      אני יודע שאין תשובה אחת כי זה לא מדע...ועדיין שווה לחשוב על הדברים.

        28/6/09 11:33:

      מאמר יפה.

       

      אני מסכים איתך לחלוטין - אנשים צריכים לחשוב מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים, ולהתמקד בדברים שיקדמו אותם לעבר מטרה זו.

      גם אני למדתי מדעי המחשב, אך עזבתי את הלימודים לפני שקיבלתי תואר. העדפתי להשקיע את הזמן בלימוד עצמי של שוק ההון. הלימודים באוניברסיטה לא נתנו לי הרבה. המטרה של רוב הסטודנטים באוניברסיטה היא לעבור את הבחינות ולא לרכוש ידע.

       

      אני תמיד אעדיף ידע על פני תעודה.

        28/6/09 10:33:


      סבתא שלי היתה מסכימה עם סבתא שלך לחלוטין.

      אני לעומת זאת, חושבת שהכי חשוב זה נכד מאושר ולא משנה מה הוא באמת עושה.

      לצערי, גם אני נסחפתי עם הזרם, אבל החינוך הפולני לא נתן לי להיסחף למקומות שבאמת רציתי לכן לא מיציתי את עצמי בתחומים שאהבתי.

      אז אני פה, הרבה  שנים אחרי גיל 20, קצת יותר חכמה, קצת יותר מודעת למה שאני רוצה, עם קצת יותר כוחות התמודדות נגד הזרם.

      מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

       

        28/6/09 10:12:


      "נכד רופא בכל זאת עדיף על נכד מהנדס".

      על זה נאמר- "עדיף שם טוב משמן טוב",

      אך עדין עם שם טוב - אי אפשר לקנות במכולת... וסבתא שלך אולי הייתה אומרת משהו אחר אם הייתה מסתכלת על תלושי השכר של הרופאים במדינה שלנו (לעומת אלה של המהנדסים) :)

        28/6/09 08:28:

      אף פעם לא מאוחר להתמקצע

      זכורים לי כמה קורסים במתימטיקה שהשתתפו בהם פנסיונרים

      שבאו להוסיף עוד נדבך של חוכמה לים הנסיון חיים שלהם  

      לדעתי החיים אינם מירוץ למיליון 

      אלא יותר מירוץ להגשמה עצמית 

        28/6/09 06:54:


      אמנם מסכימה איתך אבל חושבת שכשמדובר בחכמה בדיעבד אין טעם ביתר חשיבה על הנושא- לא יכולת לדעת לפני איך תרגיש תוך כדי ואחרי.

       

      יכולה לומר על עצמי ועל המון סובבים אותי שכשמדברים על הלימודים הגבוהים כמעט כולם מודים שמה שלמדו לא היה קשור למה שחשבו שילמדו כשנרשמו ללימודים ושלא היתה להם יכולת אמיתית להעריך את זה. לפני כל תואר נראה כאילו אם רק תלמד את העוד תואר אחד הזה הדברים יהיו קלים יותר או ברורים יותר. השנה כמעט נרשמתי לתואר שני בעקבות בלבול שלי בנושא התעסוקה שלי ובסוף לא בעיקר בגלל תובנות כאלה- שעיכוב של עוד שנתיים שלוש ותעודה ביד לא יעשו את הדברים ברורים יותר.

      ארכיון