העולם נברא במילה שאם לא היה אומר הקב"ה יהי אור"

לא היה נברא האור להאיר את העולם וכל אהבתי שרויה

הייתה עכשיו בחושך ואת היית נותרת עירומה במיטתך

וכול האהבות שבעולם היו מתכרבלות כמו גורים בחיכך

ואת היית מאמצת אותם אליך ומיבבת לבורא עולם שאין

את רואה במי את נוגעת ומי זה שטועם את טעם שפתותיך

ומי נהנה מחמוקיך ואני הייתי עומד בצד כרהיט ישן וחורק

שן וממלמל "אמרי לי שיש תכלית במילותיי וגמול במשפטיי" 

אהבתי היא משחק דימויים כול כולה להטוטי הגאים ועיצורים

ואת אמנית עושה בקווים ובצבעים ואני עושה בך מעשים ולא

בוטח בשתיקות שבין ובתוך המילים. למדי אותי לדבר אהבה

עד כלות. לשקוע להיסחף לתת דרור לתאוות. שאין דרך אחרת

להבין את העולם אלא רק דרך החושים. את רואה את שומעת

את מריחה את טועמת את ממששת את נוגעת ביופי שבך ואני

שומע את קולך הפנימי מריח את ריח פריחתך. ואת טועמת

ומתנסה כשאת אוהבת אותי.

באור באה אהבתך ובחושך הסתלקה. בחושך באה התשוקה

באור נפקחו עינייך. אני רציתי להוליך אתך שולל להשלות

אותך שאני יותר ממה שאת רואה. לגנוב ממך רגעים של אושר

לגזול את זמנך השאול, רציתי שתדמיני אותי כאביר בעל דמות היגון.

לגרום לך לאהוב אותי עד כלות. אומרים האהבה היא עיוורת

אבל תשוקתי שניזונה מעיניך ראתה  רק אותך ואותך בלבד והנה

אף את תשוקתי את עיוורת 

עכשיו אני מדמיין אותך נוגעת ומדמה את גניחותייך

אני מצמיח לך כנפיים שקופות של מלאך ומרים אותך

גבוה גבוה מעל לעננים. אני מעלה אותך לשמש ומסתנוור

מקרניך הפוגעות בי ומדמעות את עיני. אני מלביש אותך

כתונת לבנה ומפזר לך פרחי שושן ואת עפה ומלקטת אבקנים

ואני לא רואה ולא שומע ורק נוגע בך בין הצללים ואהבתך

נשמטת מידייך ונופלת לאדמה מתחתיך ופולחת בי תלם

וזורעת בי את זרעי הקנאה