בדצמבר אשתקד גיליתי את העיתונאי החוקר שבי. נודע לי שהחוק החדש (יחסית) לתקצוב ספריות ציבוריות אוסר על ספריות ציבוריות לגבות דמי מנוי. אצתי רצתי לנצל את החינם, וגיליתי כי למעט בדרום העיר, הספריות בתל אביב עדיין גובות כסף.

התעצבנתי. חוש הצדק המפותח לעיתים שלי הזדעק. אפילו באמריקה של הקפיטליסטים הספריות הציבוריות חינם אין כסף. התחלתי להריץ טלפונים, לחפש ולפשפש בתקציבים. משרד התרבות, הנהלת הספרייה, העירייה, פניות הציבור שלה ואחותם. אשתדל לא להלאות. זה לא תמיד פשוט לאנשים עם נטייה לטרחנות.

שיחת טלפון עם מזכירתו של מר ו. בן נעים, האחראי  על מדור ספריות. ברקע נשמע קולו של מר ו. עצמו מנחה את מזכירתו להשיב לי שאם תמשך גביית דמי המנוי בשנת 2009 העירייה לא תקבל תקציב מהמשרד. מפרשי נשארו נטולי רוח. עשיתי עוד צלצול או שניים, אבל החלטתי להמתין ולצפות האם תכלה שנה וקללותיה או שהיא תכלה סוליקו ותשאיר לי שק איגרוף להוצאת כעסים.

מהנוסח המעומעם (לחלוטין) שהתעדכן באתר העירייה (אוי, כמה שאני אוהב לטייל באתריה של ארץ ישראל) הבנתי שכנראה מלאכתי אכן נעשתה בידי גורמים עלומים.

ועכשיו, כשאני יכול, ובחינם, לא אקח?

לא. זאת אומרת, לא מייד, לקח לי חצי שנה להתפנות לעניין. וטוב שכך, כי ככה יכולתי להחזיק יותר זמן באמונה שיש לנו, דרי הכרך העברי היחיד, ספרייה הולמת. כשלבסוף הטרחתי את עצמי, משהה בציפייה את צעדי במדרגות, גיליתי ששוב ציפיתי ליותר מדי. אחת הבחורות היותר אינטליגנטיות שיצא לי להכיר אמרה לי פעם שאני כל הזמן עושה את זה.

אבל באמת שהנרי אלקן היה מתקשה מאוד להפריח בשביל ונדרס מלאכים בבית אריאלה. ומלאי ספרי ההשאלה מצומצם משהו.

אבל אפשר לקחת ארבע ספרים, ובכל זאת מצאתי חמישה מהר מאוד.

משיחת הספרניות הבנתי שלמרות שלא פורסם שדמי המנוי בוטלו יש עלייה במספר המנויים. אני מקווה שלהפיץ את הבשורה יכול לעשות רק טוב.