"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

כל אדם שמגיע לנקודה בחייו בה הוא מחפש את מהותו, את הסיבה לקיומו מוצא את עצמו שואל את השאלות הללו:

מי אני ?

לשם מה נבראתי ?

מה הוא העולם הזה ?

מי או מה ברא אותי ?

ואת מי הכי טוב לשאול שאלות מסוג זה? את האדם שגופו נמצא כאן בעולם הזה אך נשמתו שרויה מעלה מעלה בעולמות העליונים, הרי הוא המקובל..

התמקדתי בשאלה אחת עיקרית שדיי מכילה את כל היתר, מדוע נבראתי ולשם מה (?).

שאלתי את הרב, ומיד נאמרו לי דבריי מורו (בנו של גדול המקובלים - "בעל הסולם") שאמר: "מטרת הבריאה מצד ה' היא להיטיב לנבראיו.."

"להיטיב" (?!) התפלאתי.., איזו הטבה יש בבריאה הזו?? איזה טובה עשה לנו בזה שתקע אותנו בעולם הנורא הזה??? 

הקבלה מלמדת אותנו שבורא עולם, הקב"ה, מנהיג את כל הבריאה והברואים בכוח אחד פשוט ושווה לכולם שנקרא "אהבה".

איזה "אהבה" (?!) גיחכתי בשנית, אהבה בעולם הזה היא כל כך נדירה שבקושי רואים אותה. וגם אם סוף סוף אני כן מוצא איזה קמצוץ של אהבה הוא מלווה בייסורים וסבל מהר מאוד! 

המקובלים מלמדים אותנו שאכן העולם והנבראים שורים בים של אהבה,

אך בגלל קלקול התכונות שלנו אנו לא מרגישים זאת כאהבה אלא בדיוק ההפך.

"יש אור עליון בלי סוף, רק לא יודעים איך לקבל" אומר הרב, ועוד מוסיף "זה הכל חלק מתוכנית הבריאה, משחק שכזה שצריך לשחק לשם המטרה הסופית"

"משחק" ?! הזדעקתי! זה משחק זה?!

אם זה משחק אז שוברים את הכלים ולא משחקים!

ומאז, ועד עצם היום הזה ננעלו בבריח שערי ליבי ולא בא בהם עוד מאור העליון, הרי הוא  א ה ב ה . . .

http://www.kab.co.il/kabbalah/short/15320

שבוע טוב ישר-אל  :)