בשכונות הותיקות בחיפה הירוק בולט לעין. לא כמו בקיבוץ אבל כמעט. בחצרות הבתים, לצידי הדרכים, בואדיות (בהם עוברים חלק מהכבישים המקשרים בין שכונות) ובגנים. אפשר לראות בתמונות המצורפות שהעצים המבוגרים הללו, שגדלו ללא יד מעצבת, צמחו באופן פראי ויוצרים תחושה של שפע מתפרץ - הטבע תופס מקום בין הבניינים והכבישים. הטבע מהווה חלק פעיל במציאות העירונית. הטבע רוצה לייצר עבורנו חמצן. ובעצים הללו חיות ציפורים רבות, המייצרות עבורנו מוסיקה.

הירוק עושה טוב בעיניים, מרגיע. הצורה המעוגלת והלא מוגדרת של העצים מהווה משקל נגד למלבניות ההנדסית של הבניינים. השילוב בין האסתטיקה האנושית שמעצבים האדריכלים, לבין האסטתיקה של הצומח הוא שילוב מופלא (כאשר האדריכלים עושים עבודה נאמנה. כאשר הבניינים מכוערים, העצים יכולים להסתיר זאת).

בשכונות החדשות יותר הטבע אינו מתפרץ. האם מפני שהוא מרוסן או האם מפני שלא הושאר לו מקום?