בעקבות פוסט שקראתי אצל הדב הלכתי לקרוא על מה מיא עשת כותבת, שכל כך עורר קצף חום על הגלים. על מה האמוציות, העלבונות והיאבקות הבוץ (למרות הסטיגמה המקובלת היאבקות בוץ בין נשים לא נראית לי דבר אטרקטיבי) בין המגיבות. אז לקחתי כדור נגד בחילה (על כל מקרה שיבוא), עצרתי את נשימתי ונכנסתי לבלוג של מיא... היה שם פוסט דווקא מעניין "החיזור מת, דברים לזכרו". לא משהו מועמד לפוליצר או לפרס ישראל לספרות, אבל בהחלט ראוי למאכל אדם ואינו מכיל אמירות בוטות כמובטח בפרומואים. מצאתי פוסט די מעניין (למי שמתעניין) ולעניין. הזווית האישית של הכותבת על חיזור- על מי מוטלת "החובה", עם לינק לתמונה מקצועית הכוללת כיתוב שאני חולק על תוכנו. הכל, מכל כל די סטנדרטי, התאכזבתי לטובה. רציתי לככב קיבלתי "אין לך הרשאה לדרג כאן". משונה... לא ידעתי שצריך הרשאה כדי לככב. ניסיתי להגיב לפוסט ואז קיבלתי את הבשורה: "המשתמש הוסיף אותך לרשימת החסומים שלו". בתמימותי רציתי לשלוח לה מסר בפרטי, אך קיבלתי את אותה בשורה על היותי חסום... שתבינו, לא זכור לי שאי פעם הגבתי לפוסט של הנ"ל, נדמה לי שפעם קראתי פוסט שלה, אבל האמת שבים הפוסטים שאני קורא אני לא יכול לזכור את כולם. בטוח שלא הגבתי בצורה בוטה או מעליבה, אין זה סגנוני... אז על מה זכיתי לכבוד ? בקיצור במין הפוכה שכזאת מסתבר, שאני כל כך "חשוב" בקפה, שזכיתי להיות חסום על ידי אושיית קפה כמיא... בכבוד מיא לא נפגעתי, להיפך. (תגידו מישהו יודע אם זה יעלה לי את הדירוג בגוגל?)
האמת יש לי ניחוש למה נחסמתי. נקלעתי לקו האש של מחנות ניצים כאן בקפה. אני לא נוטל חלק במאבק הבין גושי הזה; אין לי עניין בזה, אבל כנראה מיא ראתה בין חברי את אחד (או שניים) מ"אויביה" ונקטה הגנה עצמית למקרה שגם אני אחליט להשחיר את פניה. תהיי רגועה מיא אין לי עניין למאבקים כאן או להשחרת פנים, אני כאן בשביל הfun; לקרוא ולהקרא. אבל תשאירי אותי חסום, בכבוד... (נ.ב. את לא שמנה ולא מכוערת. מהתמונות שלך הייתי אומר שאת "הטעם שלי",אבל זה לא את, זה אני, אני נשוי באושר עד להודעה חדשה...) |