ניגודים
מחשבות מפוזרות, אירועים, תחושות וחוויות שקרו, יקרו או שיכלו לקרות. ודעתי הצנועה והבלתי מחייבת, שמידי פעם סותרת את עצמה, על המקרו, המיקרו ומה שביניהם.
פוסטים פופולאריים
-
ביקור מולדת 2008
27/5/08 | 1016 צפיות
-
ההבדלים בינינו לבינם
16/7/08 | 1025 צפיות
-
כתיבה ומניעיה
2/8/07 | 726 צפיות
-
שנה טובה!
7/9/07 | 1017 צפיות
-
אופיום להמונים?
2/8/07 | 700 צפיות
-
נדיבות ממשלתית
30/7/07 | 760 צפיות
פוסטים אחרונים
- ההבדלים בינינו לבינם 16/7/08
- ביקור מולדת 2008 27/5/08
- צ'לונט 14/10/07
- תשרי 30/9/07
- יהודים 17/9/07
- שנה טובה! 7/9/07
סרוב פקודה
לא חייבים להיות מומחה, או לשרת בצבא, כדי להבין שמשמעת היא אבן יסוד שלה. החיילים אמורים למלא בקפדנות את כל הוראות המפקד. ברור כי הפרת פקודה בהתאם למגוון הדעות של החיילים, תכרסם את אושיות הצבא, את הדבקות במשימה, השגת היעד ויכולת הדרג המדיני להכתיב לה מהלכים, שתמיד יהיו, במדינה קוטבית כמו ישראל, שנויים במחלוקת. אני חושב שעל זה אין בכלל ויכוח. אבל לא זכור לי שכל הפובלוציסטים שנרעשו עד כדי זעזוע נורא נוגע ללב, מסרוב הפקודה של חיילי דוכיפת לפנות את שני הבתים בחברון, עשו זאת כאשר התפרסם מכתב הטייסים שחתמו על סרובם לשרת, אלמלי הממשלה תכנע לתכתיב שלהם בעניין המו"מ עם הפלסטינים. לא זכור לי גם שמישהו נרעש ממכתבו הגלוי של מאור הגולה, כבוד הסופר עמוס עוז, שכתב שהוא ושכמותו ישכבו תחת שרשראות הטנקים, אם הממשלה תעז לבצע טרנספר של ערבים, והוא, ושולמית אלוני ועוד כל מיני אנשים שהמוסר שלהם רגיש תמיד לעוולות של צד אחד במפה הפוליטית קראו בהם מפורשות לסרב פקודה. יוסי שריד, שמלאני מוסרי וישר, אכן התנגד לסרוב פקודה של חיילי מילואים מהשמאל, אבל נדמה לי שהוא אחראי יותר מכל מסרבי הפקודות לדורותיהם, לכירסום שחל בצבא, כאשר היה הראשון שתקף את הצבא ואת הדרג המדיני במלחמת לבנון הראשונה. הראשון ששבר את הכלל שעד אז נחשב מקודש: שכשיורים, המוזות שותקות. ההתקפות הפרועות שלו, שלא היו מבוססים על עובדות, כי אם על דעות פוליטיות אישיות, הגיעו אל הלוחמים בחזית, שברו אז את המוראל והולידו צבא אחר, שאת תוצאותיו ראינו במלחמה האחרונה. אני לא יודע על איזה בסיס ניתן היה לשפוט ולהאשים את החיילים הגרמנים במשפטי נירנברג שטענו, בצדק מבחינתם, שבסך הכל מילאו פקודות. אלא אם כן - וזאת אכן האמת - שישנם פקודות שמעליהם מתנוסס, כמו שקבע גם בג"ץ, דגל שחור. והצבע הזה, בארץ ישראל, מתחלף בהתאם להשקפת העולם של החיילים. אין מה לעשות. אם יש חיילים שאינם מוכנים לשרת בחברון בפרט וביו"ש בכלל, כי ישראל היא כובשת, שיגידו את זה יפה למפקד ושלא ישרתו שם. לצה"ל, תודה לאל, לא חסרים משימות. ניתן, למשל, להציב אותם בחזית הדרומית כדי להגן על תושבי שדרות והנגב המערבי המסכנים, שחוטפים כל הזמן קסאמים מעזה החמאסית למהדרין. אבל שלא יתפלאו, ושלא יעשו קולות של זעזוע כה עמוק, כאשר חיילים מהצד השני של הקשת הפוליטית, מסבירים יפה למפקד שלהם, שהם לא מסוגלים לפנות יהודים בארץ ישראל. כי הראשון שהכניסו את הפוליטיקה לצבא, בניגוד למה שמספרת התקשורת, היה השמאל, וזה בסדר. הימין רק הגיב על כך במה שנראה כאיזון הוגן למדי. אם ישנם חיילים שמוכנים לשלם את המחיר הקבוע בחוק על הסרוב המוסרי שלהם, המדינה יכולה להתמודד עם זה. זאת רק סיבה לגאווה, שהצבא לא מורכב מסתם שכירי חרב צמאי דם, אלא מחיילים חושבים ומוסריים, המוכנים לשלם את מלוא המחיר על הדעות שנובעים ממקום עמוק באישיות שלהם. השמאל בסך הכל פוחד שהוא יתקשה לממש את חלומו הרטוב של חזרה לגבולות 67, ולכן הוא מנסה באמצעות שליטתו הכמעט מלאה בתקשורת, לעשות דה לגיטימציה סלקטיווית של מכשיר סרוב הפקודה. תשאלו את עמוס עוז.
|
תגובות אחרונות
-
דורית נאמן
בתגובה על הדוד שמעון
-
kalimaro
בתגובה על ההבדלים בינינו לבינם
-
אור-ית
בתגובה על צ'לונט
-
שמעומבא
בתגובה על ביקור מולדת 2008
-
יוסי_גור
בתגובה על למה הם נופלים?
-
מאמן-אושר
בתגובה על תשרי
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאמן יקר, אני התכוונתי למשמעות הכוללת של הדברים שאמרת, לא לפירוש המלים שאותם, באמצעות מילון לפחות, אני יכול להבין בעצמי. אם אתה טוען שאסור לי לעולם להשמיע ביקורת, או כל מה שעולה בדעתי, אני לא יכול לקבל את זה, וזאת למרות שאני הראשון שאודה, שלא חסר על מה לבקר אותי.
משורר יקר, הלוואי ויכולתי לעלות לארץ ולחיות שם. אני מקווה שיום אחד זה עוד יקרה, למרות שברור לי שזה יהיה כרוך במחיר גבוה, בכל מיני מובנים. הראשון בהם, אגב, היא העובדה, שבעיני הרוב אקוטלג מיידית - ועלי יחול נטל ההוכחה שלא כך היא פני המציאות - כמי שמשתייך למגזר הנחשב טפילי, נצלן וחשוך, הרואה בחילונים סוג של חמור שאני רוכב עליו או משהו כזה, עד לביאת המשיח.
אשר לדרך שבה הייתה מתקבלת דעתך בעניין השוואות מס בין המקומות, אני מניח שהקורא האינטלגינטי מלונג איילנד, היה מפנים אותם, בודק אם הם תואמות ומשקפות את המציאות, וברכישות הבאות שלו, הוא כבר ינצל את אותם פערי מס כדי לקנות בגדים בדרך הכי יעילה ומשתלמת. מה רע?
ללא ספק, ראויה להערצה ההתמודדות שלך.
למרות הקשיים שבחיים בגולה הדוויה, סגור בין הגוים אשר לא ידעוך, אתה מקפיד להמשיך ולהתעניין במתרחש בארה"ק, ולהביע את דעתך בנושא.
אתמהה, איך היה תושב לונ-איילנד מרגיש כלפי אם הייתי מביע דעות נחרצות בנושא השוואת מס הקניה על בגדים בין ניו-ג'רזי לניו-יורק.
ובקיצור
עזוב את הגולה ואת גילוליה ובוא לחיות עמנו כאן. כשתגור אתנו כאן, ותשתתף אתנו בשמחות ובדברים אחרים, הדעה שלך תהיה הרבה יותר לגיטימית.
בוא! בשנה הבאה שנת שמיטה, תוכל לסייע לחקלאים שומרי תומ"צ ולאוצר בי"ד.
בוא! הנח את אמריקה לוואספים
אסוציאציה=צירוף-מחשבות, אולימפוס=הר-האלים. כל השאר - עברית.
סליחה - אבל שתי סטיות אסוציאטיביות מן הדיון בשאלות שאתה מעלה:
האחת - הבעייה, והיא, לטעמי, בנכונות לקבל סמכות. בחינוך, בצבא, באמונה. כאשר מדובר בעדר, הסמכות היא "קול המון", אבל כשמדובר במוסר - אל לנו להיות הוטנטוטים (לך אסור לקחת את פרתי, לי מותר לקחת את פרתך), גם כשאין "איש".
השנייה - חיצי הביקורת, ואין להם כתובת אחרת מלבד עצמנו (כאשר אתה מראה על מישהו באצבע אחת - שלוש אחרות פונות כלפיך, נכון?) וכבר אמרו חכמים ממני, ש"אנחנו חייבים לתפוס שאין אנו יכולים לשנות שום דבר. אנחנו יכולים רק להשתנות". וכחסיד אתה בוודאי מבין שזה משנה. הכל.
יוסל יקר,
יש אכן בעיה בהבעת כיסופים למולדת כשאתה עושה את זה בפקקים בדרך ללונג איילנד.
כפי שיכולת להתרשם מהמגיבים עם העווית השמאלית, למי שגר וחי כאן יש את הזכות לקרוא לגירוש מי שחי וגר כאן, ממך מצפים שתסתום, כי אתה לא חי כאן.
בעיניי, דווקא העובדה שאתה מתגורר "שם", אבל כוסף (מלשון "כיסופים" כמובן, אבל מאחל לך שאם כבר, אז שזה יהיה גם מלשון "כסף") לארץ ישראל, מגיע לכאן בכל רגע פנוי, ובעיקר בגלל שאתה מתכוון יותר ממני כשאתה נושא על שפתיך את התפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים..", כזה אני, מתרגש ממה שנשמע לי יותר אמיתי.
החברים והחברות כאן, ניסו להביא לשימת ליבך שבגלל שאתה "שם", הסיכוי שאתה יודע על מה אתה מדבר, קלוש. אז תשמע, אני חי כאן ועד ההתנתקות גם שירתתי ביחידות מובחרות (לצערי רק כמילואימניק). מאז זה קשה לי נורא, בגלל שבניגוד אליך שקורא על מה שקורה לנו, ואולי רואה על המסכים את מה שאני וחברי עוברים ביומיום, אני כאמור חי את זה.
אומרים שבחברון חיים יהודים מטורללים, יכול להיות, עם חלק מהדוגמאות שהביאו החברים בתגובות שמעליי יהיה לי קשה להתגונן, אבל מה זה אומר, שהקומץ הוא הבעיה ובגלל זה צריך להעיף אותם מנחלת אבותינו? לא מקובל עליי.
מצד תשיעי, אם מחליטים שזאת הנוסחה, אז לבריאות, אני מצפה שהיא תקיף גם את מי שמתפרע בבילעין. בטח שמעת שאחותי ושכניה שהטיסו מהבית היפה בקטיף אל שומקום, לא נחשדה מעולם שהיא עשתה משהו לא יאה במקום (מלבד יישוב השממה במואסי).
אז עזוב אותך, סירוב פקודה הוא לא הבעיה, הוא הפתרון. לא פתרון משהו, נכון, אבל ביחס להטפות של אלה שמציעים לך להישאר עם דיעותך בברוקלין, אני דווקא מפציר בך לבוא.
מצאתי מקום עם סושי מגניב וכשר למהדרין בפ"ת.
רק תבוא.
נילי היקרה, את צודקת שאני, בניגוד אלייך, לא ביקרתי בחברון בשנים האחרונות, בעיקר בגלל שאני שפן. בניגוד אלייך, וגם למתנחלים שחיים שם, אני, כמו לדברייך הערבים בחברון, פשוט פחדתי שלא אגיע לשם בחתיכה אחת. והפחד שלי, משום מה לא נבע מפני המתנחלים.
אני פחדתי מפני מי שנשבעו להחזיר לעצמם את האדמה שלדעתם, כמו לדעתם של רבים מתוכנו, נגזלה מהם על ידינו, וכדי לממש את משאלתם הם ירו, דקרו, ביצעו לינץ' והתפוצצו במרכזי הערים שלנו, באוטובוסים, בקניונים, ובעוד כל מיני מקומות שגרמו לאנשים מוגי לב מסוגי, לא לצאת כמעט החוצה מהבית שלנו בכפר, ברדיוס שעולה על כמה קילומטר. וגם אז למלמל איזו תפילה שאולי תעזור שאחזור הביתה בשלום.
ז"א, אני בודאי לא גיבור.
אבל אני לא יכול שלא להעריך את היהודים החיים שם, לדעתי במסירות נפש, מתוך אמונה שבחברון חייבת להיות התיישבות יהודית, לנצח! הם בעיני בהחלט, אחי גיבורי התהילה.
אני חושב שאת נגעת בטענותייך בליבת הסכסוך שלנו איתם. ולדעתי אכן, ליהודים שנרצחו וגורשו מכל מיני ערים באירופה, יש כל מיני זכויות קניין שחלקם מנסים, בצדק, לממש גם בימים אלה.
אבל מחוז הכיסופים של רוב אותם היהודים, גם כאשר הם חיו שם, בעיירות של פולין ורוסיה, הייתה ארץ ישראל. הם חלמו על ירושלים, ועל עיר האבות חברון, עוד לפני שהם ידעו שמתוך חולות הזהב צומחת לה עיר חדשה על החוף. ושהיא הולכת להפוך לעיר ללא הפסקה.
אם הערבים היו מוותרים על השאיפה שלהם למחוק אותנו מעל המפה, והיו מכירים, אפילו דה פקטו, שפיסת האדמה הזעירה הזאת שייכת לנו, כי היא ניתנה לנו על ידי מי שברא את כל העולם, ולהם הוא נתן שטח גדול ועשיר פי כמה, לא היה אכפת לי שהם יחיו להם בשלווה בכל מקום שמתחשק להם.
ויש לי סיבה להניח שגם למתנחלים בחברון ממש לא היה אכפת. להיפך, יכולנו לחיות ביחסי שכנות לא רעים בכלל.
אבל כבר מאה שנה לפחות שהם מתקוממים מול תביעת הבעלות המוזרה הזאת שלנו. ואם נתעלם מאותו זכות תנ"כית - אלוקית - דתית, ההתקוממות הזאת שלהם, שכל כמה שנים לובשת ופושטת צורה, במלחמות ואינתיפאדות, בהחלט צודקת.
פתאום, מבלי לשאול ולבקש מהם רשות, מתוך המלחמות והמהפכות בעולם, החלו להגיע מארבע רוחות השמים, גלים של יהודים, והם החלו להפריח את השממה, לייבש את הביצות, לסלול כבישים ולהקים ישובים, למורת רוחם של התושבים הערבים הלא כל כך רבים שחיו שם.
מה שלא אומר, כמובן, שלמתנחלים מותר להתעלל בחפים מפשע. אם הם עושים זאת, זה חמור מאד, ומדינת ישראל חייבת למצוא את הכח לאכוף את החוק אפילו במקום רווי בסכסוך ישן ועקוב מדם כמו חברון.
אלא, שבהחלט יתכן, שבעיני המתנחלים, השכנים הפלסטינים, הם שמצירים את צעדיהם, הם אלו ששחטו, והם שדקרו, ורק אחר כך, גם מתוכם יצא אחד, גולדשטיין, שהתחרפן.
כך שיתכן, נילי, שהמתנחלים בחברון חשים שהעמדה שלהם זוכה לפחות הבנה מזו שהתקשורת והציבור מגלים כלפי הנרטיב הפלסטיני באירועי הנכבה, ובעיני רבים מאד הם מצטיירים כחיות אדם ומפלצות צמאי דם, ממש עולם הפוך, למרות שליהודים אחרים ברור, שאם יהודים לא יחיו בחברון, זאת תהיה רק שאלה של זמן עד שהם לא יחיו גם בערים שנחשבות לגיטימיות. ולכן, כל ביקור מהסוג שאת וחברתך ביצעתן שם, מצטיירת בעיניהם כפרובוקציה. גם הם קוראים עיתונים ושומעים חדשות. גם הם יודעים שהחלום הרטוב של לא מעט יהודים היא עקירה שלהם מהשטח והפיכת האזור לסטרילי. מיהודים.
כך שלמרות כל הצער שאני חש על הצעקות שאת וחברתך האידיאליסטית חטפתן, ואני בכנות חש על כך צער, אני מניח שגם את, כמוהם, היית צועקת על מי שהיה בא לבקר אותך בסביבה הטבעית שבו את חיה במטרה מוצהרת להוקיע ולגרש אותך משם, בטענה שנוכחותך מעצבנת את מישהו. ורק כי כדי לשרוד נאלצת להלחם עם אויבים שאינם מפסיקים להתנכל לך.
אני עדיין חושב, נילי, שרוב המתנחלים הם אנשים אידיאליסטים לפחות כמוך. ושסתם, בטעות, עשית הכללות.
יוסי, תסלח לי, אבל בתור מי שביקרה בחברון השנה, בסיור שערכו חיילי נח"ל ששירתו בחברון לאזרחים, בחלק של העיר שבשליטת ישראל, הרשה לי לתקן אותך. סתם כי יש לי רושם שאתה, בניגוד אלי לא ביקרת שם. (ואני עושה את זה בכחול, להקלת הקריאה)
קצת קשה לי להעלות על הדעת שמאלני קיצוני יותר ממי שהעיד על עצמו את המילים הבאות:
"קצת רקע- אני שמאלני בנפשי, חושב שההתנחלות בחברון היא סרטן גזעני שראוי לעקור אותו מה שיותר מהר, שיש לכונן מדינה פלסטינית מה יותר מהר, לרדת מהרמה, להעביר לריבונות פלסטין את השכונות הפלסטיניות המוסלמיות של ירושלים"...
אבל כנראה שאתה צודק גם בקשר לעדותך על אסתי. אני בטוח שהיא תראה בכך מחמאה.
מוזר גם שמקור מוסמך כמו ויקפדיה הופך בעיניך לנסיון של הטיית עדות ועוד תוך פרשנות מרעננת משלך לדברי המקרא.
אבל זה בסדר. תתעלם מכל הדברים שאמרתי, ושמהם לדעתי ניכר בהחלט, אלא אם כן אתה רפה שכל, שלא רק שלא אכפת לי להודות בטעיות, אלא אשמח לגלות שטעיתי.
יופי, מצאת יופי של מקור להיסמך עליו.
מוזר לי שאני מוצא את עצמי שכם אחד בחפירות עם ST_S שהיא שמאלנית הרבה יותר ממני... אבל או שיש לך איזו שהיא בעיה רצינית להודות בטעות, או שאתה פשוט משקר במצח נחושה.
העמידו אותך על טעות, או שתהיה מספיק אדם כדי להודות בה, ותמצא טיעון אחר לחזק את טיעוניך (אגב, לא חסר טיעונים, רק צריך קצת לחשוב ולהשקיע בניסוח), או שתתבצר בעמדה שלך בשמרנות עיקשת... בעצם עכשיו מובן לי יותר למה אתה לא מודה.
פעם קראתי איפשהו איזה משפט כזה מצחיק... איך זה הלך... "לא תענה ברעך עד שקר". כזה כאילו, נדמה לי.
תודה לרוצה בעילום שמו ששלח לי לינק לויקיפדיה, לערך הסרבנות בישראל, ושם לצד כל הפנינים נאמר מפורשות, שהטייסים חתמו על מכתב סרוב שרות בשטחים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C#.D7.A1.D7.A8.D7.91.D7.A0.D7.95.D7.AA_.D7.91.D7.90.D7.99.D7.A0.D7.AA.D7.99.D7.A4.D7.90.D7.93.D7.AA_.D7.90.D7.9C-.D7.90.D7.A7.D7.A6.D7.94
משום מה, וגם על פי תגובותייך, היה לי את הרושם שאני מבצע את השיחה בין הייתר גם איתך. אני מדבר על זכרונות שלי מטקסט כתוב. אבל אין לי, בגלל מגבלות טכניות מובנות, את הכלים לבדוק את זה.
כשאחליט לממש את האופציה המומלצת שלך, אם תרצי, אדווח לך.
ועד אז, גם את תהיי לי בריאה.
אתה ממשיך לנהל את השיחה עם עצמך ועם מחשבותיך.
אני לא מדברת על פרשנות. אני מדברת על טקסט כתוב וברור.
מה שאתה עושה ממנו על פי זכרונותיך האובייקטיביים כה, יכול להיות רומן בדיוני אבל כל קשר בינו לבין המציאות לא קיים אלא בראשך.
ואכן תהיה לי בריא.
במקום שממנו אני בא, ברכה כמו זו שלך נחשבת סגולה לאריכות ימים, ואני מודה לך עליה. מאחל לך בדיוק את אותו הדבר, מכל הלב.
מה שלא משנה את העובדה שאת מסיטה את הויכוח לאפיק לא רלוונטי.
ולצורך העניין, לא אכפת לי לקבל את הפרשנות שלך לדברים שלהם. כאמור, הדברים שלי אינם תחקיר עיתונאי ולא חייבים לעמוד באותם סטנדרטים. אני מצטט מהזכרון, מהראיון שבא בעקבות המכתב, גם שלהם, גם של ספקטור, ואם את מתעקשת, אז גם של כמה מבכירי השב"כ במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, שמכולם עלתה דרישה אחת בלבד, ועל פי עדויות של בכירים בלשכת שרון, הם, לצד כל מיני חקירות שחיתות אישיות, גרמו למהלך ההתנתקות שאמנם לא היה כרוך במו"מ עם הפלסטינים, אבל זה רק בגלל ששרון רצה לעשות את הדברים בדרכו שלו.
את התוצאות אוכלים עכשיו חלק בלתי נחשב של אזרחי המדינה, שאגב, שרתו בצבא, אבל מעניינים את רוב תושבי המרכז, שבנתיים חי לו שאנן ולחוץ, בעיקר ממצב האובך שאני האחרון שאזלזל בו. והוא רוצה שרק יעזבו אותו לנפשו.
עם הקמתה של אותה מדינה - ה' ישמור - המהווה את מחוז הכיסופים של חלק מן הכותבים והכותבות הנכבדים, גם במרכז יפנימו, לדעתי הבלתי נחשבת, את גודל האסון. אבל זה יהיה, איך לומר את זה בעדינות, קצת מאוחר מדי.
ואם תעלה פה שוב הטענה המגוחחת שאני את נפשי הצלתי, שתעלה. אם זה מקל על ההתמודדות העניינית של הויכוח.
אתה ממשיך להתעלם מהעובדה שסילפת את מכתב הטייסים באמירה שלך:
מכתב הטייסים שחתמו על סרובם לשרת, אלמלי הממשלה תכנע לתכתיב שלהם בעניין המו"מ עם הפלסטינים
לא היה שם שום דבר שדיבר על משא ומתן עם פלסטינאים וגם לא כל תכתיב לממשלה שדורש כניעה כזאת או אחרת.
כולה דובר על סירובם למלא פקודה להפציץ ריכוזי אוכלוסיה אזרחית. אתה כיהודי מאמין היית צריך להעריץ אותם על סירובם לפשוט צלם אנוש. על כל פנים הפרשנות של אונקלוס וגור לעניין הזה היא במקרה הטוב סילוף.
אז תמשיך לספר סיפורים לעצמך ולנו ואל תפריע למציאות להרוס לך את התיאוריה החיננית.
זיי מיר גיזונט.
עם כל הכבוד, אני קראתי את הראיון של ספקטור והוא הביע שם תמיכה מפורשת בסרוב פקודה. זה לא אני ששם, כדברייך, את המילים בפיו. אני רק מצטט אותו. אמנם מתוך הזכרון בלבד, ולא מילה במילה, אבל התוכן היה ונותר חד משמעי. זו את שחוזרת על עצמך כמנטרה ומבלבלת את המח.
כנ"ל עם מכתב הטייסים. יש למכתב הזה משמעות מאוד מוגדרת. הם קובעים שהפקודות שהם מקבלים אינם חוקיות, ושהם אינם מוכנים להמשיך לבצע אותם, אלא רק את אותם משימות שבעיניהם נחשבות מוסריות.
ואני בכלל לא מבקר אותם על זה. להיפך. אני מעריך אותם. זכותם ואולי גם חובתם לנהוג בדיוק כך.
כשם שחובתם של חיילים שרואים בפקודה של פינוי יהודים משטחים בארץ ישראל, פקודה בלתי חוקית בעליל, לסרב לה, תוך כדי קבלת האחריות על המעשה הזה.
ונמאס לי לחזור ולומר שאני מסכים עם כל מי שטוען שלי אין זכות להשפיע בפועל על המצב, ושאני לא מצביע בבחירות בדיוק בגלל הסיבה הזאת. וזאת למרות שאני חולק על עננים וחושב בניגוד אליו, שהבעלות על הארץ שייכת לכל העם היהודי לדורותיו, כולל מי שבנתיים מתגורר בדנמרק, והיא מעוגנת מכח אלוקי כפי שהיא נאמרה בתורה. הזכות הזאת, שחברון, אגב, תפסה בה פרק מרכזי, היא זו שהייתה שזורה במשך אלפי שנות גלות אצל האבות של אלו המתגוררים היום בבתים ערבים כבושים בתל אביב ויפו ועין הוד ומטיפים מתוכם מוסר לכל העולם ואשתו החיים בצד הלא נכון של הקו הירוק.
אני גם חושב שהזכות שלי בודאי אינה נופלת מיהודים החיים בארץ ומוציאים את דיבתם רעה בעיני העולם בהלשנות, בבקשות לחרם, בהצגות תיאטרון וסרטי קולנוע, על חשבון משלם המיסים שחלק גדול ממנו ימני.
אני גם חושב שהרב הפוסק לתלמיד שלו את מה שנראה לו מחויב המציאות על פי ההלכה, מקיים את החובה שלו לפחות כמו פרופסור באונברסיטת חיפה שקורא לסטודנטים שלו, בשם המוסר, לסרב פקודה. תכסחו אותי כמה שאתם רוצים, את המציאות לא תשנו.
מרכבה 2ב, ישן אבל עובד.
הוא חי בגולה ומשתייך לתנועה אנטי-ציונית... שלילי או לא, המונח די תפור עליו
יניב, אין לדעתי כל פסול בלחיות בגולה, והמונח "יהודי גלותי" הוא מונח שלילי, שלדעתי אינו במקומו. יהודים רשאים לחיות היכן שיחפצו, ואף אחד לא "חייב" לעלות ארצה. עברנו כבר את הימים הללו. לגיטימי לרצות לקיים חיים יהודיים בחו"ל, ואין לי כל טענה למרן חסיד חב"ד על שהחליט להעתיק את מקום מגוריו ל"גולדענע מדינע". יש לי בעיה איתו מהרגע שהוא חושב שהוא יכול משם להכתיב לנו את אורח החיים שלנו, ולהשפיע ולו רק בעקיפין, על עתדיה של שיערה אחת משערות ראשו של בני (שיתכן מאוד ובעוד כמה שנים גם ימצא את עצמו מוציא את הראש אל מחוץ לצריח של הטנק)
יוסי גור יקירי,
לא אוסיף ואומר את מה שכבר אמרו רבים וטובים (וטובות גם כן) לפני בתגובותיהם.
הזכות להטיל דופי במדיניות הממשלה, פעילות הצבא ובכלל, להיות בעל אמירה כלשהיא לגבי מה שקורה כאן נובע ממחויבות.
להיות "ישראלי שחי בניכר" זה להיות יהוד גלותי, גולה, אין כזה דבר "ישראלי שחי בניכר", אלא אם כן אתה עובד בשגרירות.....
מחויבות אמיתית, שמקנה זכות הבעת דיעה, כמו גם זכות הצבעה , כמו גם זכות להגן על מולדתך, או (עקרונית) לסרב פקודה, נובעת מחיים אמיתיים ופיזיים כאן ועכשיו, בישראל.
זה דבר ראשון. דבר שני, לפני שנותנים ביקורת אדם חייב להיות באינטגריטי מלא עם עצמו, אז, הבקו"ם מחכה לך.....כן, כן, לך........ (ויש גם נח"ל חרדי, אם תבחר.....רק תבחר......)
ולסיום, את דעתי המלאה והמנומקת בסוגייה תוכלו לקרוא (ולהגיב...) כאן:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=104289
כולם מוזמנים !
וואלה אל גרקו אתה מט"ק?
בסוף עוד יסתבר שהיינו באותו הגדוד.
מגחי"ם או מרכבות?
לא משתמע שום דבר מהמכתב הזה מלבד העובדה שהטייסים מסרבים לבצע תקיפות על מרכזי אוכלוסיה אזרחית ורואים בזה פקודה בלתי חוקית בעליל. ואין כאן כל קשר לאיזושהי דרישה שלהם שהממשלה תיכנע לתכתיב שלהם בעניין משא ומתן עם פלסטינאים - כדבריך.
ולכן הטענה שלך שיקרית. וכל פלפול על ביצה שלא נולדה בערב חג לא ישנה את העובדות הכתובות שחור על גבי צג מחשב.
ומציעה שלא תדבר בשמו של יפתח ספקטור כי הוא מעולם לא אמר שום דבר שאתה שם בשמו.
אני יודע שזה יישמע כמו טיעון לקוח משנות השבעים, אבל העיקרון מאוד פשוט. מדינת ישראל פתוחה לכל יהודי העולם. יכולים לבוא לכאן מתי שהם רוצים ולקבל אזרחות. מדינת ישראל, לעומת זאת, איננה שייכת לכל יהודי העולם. היא שייכת אך ורק לאזרחיה. משלמי מיסים, משרתים ולא משרתים בצבא, החיים בה. יהודים ולא יהודים. רק לאלה. אך ורק לאלה מותר לדעתי להביע דעה על מה שנעשה כאן. בוודאי על סוגיות כגון אלה המועלות על ידי כבודו היושב בניכר.
לא נולדתי כאן, וההזדהות הראשונית שלי היא כאזרח העולם, אח"כ כיהודי, ורק אח"כ, בסוף הרשימה - אני ישראלי. הישראליות שלי היא "אזרחות בדרכון". אבל מזדהה לחלוטין ומחוייב לחלוטין למדינת ישראל. לא כי אני יהודי, אלא כי אני אזרח ישראלי, על הזכויות, החובות, ועל כל החרא (והדברים הטובים גם) שאנחנו אוכלים כאן. ההזדהות שלי כיהודי היא קוסמית וחוצה גבולות. וביהודיותי אני איתך ומוכן לדון עימך על כל סוגייה הקשורה לעמי, העם היהודי. אבל לא כך לגבי היישות המדינית האזרחית, הרפובליקה הישראלית שהיא רכושם של האזרחים של היישות הזאת.אלה שגרים כאן. לא אלה שעזבו, ולא משנה למה. אינני מתערב לך במדיניות הנשיא בוש כלפי קורבנות הסופה קטרינה. מצפה להדדיות מצידך.
לכן, אחי היהודי היושב בניכר, אינני מוצא לנכון ואיני חושב שראוי להתייחס לתוכן דבריך. לא בגלל שאין הם ראויים להתייחסות, ולא בגלל שאין לי מה לומר בעניין. אלא בגלל שהם באים ממקום לא נכון (ברקולין? For God's Sake!!). אני משוכנע שיש בלוגים בארה"ב שישמחו לקרוא אותך.
אם תחליט לשוב ארצה, אני מבטיח לך להיות הראשון שיאסוף אותך בשדה התעופה וייקח אותך לבסיס צה"ל כדי שתעשה קצת מילואים בשטחים ותוכל להביא לידי ביטוי את כל עקרונותיך.
גם אם זה נכון (וזה לא! לעמוס עוז אין עדר כבשים שיעשה את כל מה שיאמר באופן אוטמטי)
עמוס עוז לא קרא לסירוב פקודה.
ואם פיספסתי משהו, תביא ציטטה.
תתפלאי, לא חזיתי בסרטונים, ואני לא שואב כל עונג מהתעללות מיותרת בבני אדם, בודאי לא מכתובות גרפיטי מזעזעות, אפילו נגד פלסטינים, למרות שהם בהחלט אויב מוצהר.
אם יש מקרים של התעללות, שתתכבד המשטרה לחקור אותם עד תום ושתביא את הנאשמים לבית המשפט.
אבל ההכללה שכולם כאלה, מפני אשת מוסר צדקנית שכמותך, דומה להכללה שאת בוגדת בגלל מקרה אודי אדיב שהשתייך לצד שלך בהשקפה הפוליטית.
הסיפור בחברון מורכב יותר ממה שעולה מהתאור הזה. לא כולם שם שונאי ערבים, או פנאטים קיצונים. רבים שם בטוחים שהלגיטימציה והזכות שלנו לחיות בתל אביב נובעת מהזכות שיש לנו על עיר האבות חברון, ששחטו שם את התושבים היהודים עוד לפני שכבשנו אותם במלחמת ששת הימים.
עקרונית אין הבדל בין סרבנות שמאלית וסרבנות ימנית. לכל אחד יש את הדגל השחור שלו.
בג"ץ לא הכריע במדויק מתי מתנוסס הדגל השחור וזה נתון לפרשנותו של כל חייל.
אולם מקרה הסירוב האחרון של בחורי הישיבה יוצא דופן.
פה החיילים לא סירבו על דעת עצמם אלא קיבלו היתר מהרב.
כשרבנים, שהם סוג של מנהיגי ציבור, קוראים לסרב פקודה זה כבר עליית מדרגה, ופה המדינה צריכה להיכנס בהם חזק חזק לפני שזה יחמיר.
מבחינתי הם הרבה יותר גרועים מהחיילים עצמם.
לא שריד, לא עמוס עוז ולא שולמית אלוני מעולם לא קראו לסירוב פקודה.
"כשהתותחים יורים, המוזות שותקות" זו אימרה בעייתית.
במצבי חירום עוד אפשר לומר שהיא נכונה, אבל לא כל מלחמה היא מצב חירום.
שתי מלחמות לבנון לא היו מצבי חירום.
גם אצלכם שם באמריקה התותחים יורים, אולם ההתנגדות למלחמה בעירק נשמעת ללא הרף.
אם המוזות היו שותקות אצלכם כל אימת שהתותחים יורים, עדיין הייתם תקועים בג'ונגלים של וייטנאם..
ביקורת על מלחמה היא לא קריאה לסירוב פקודה!
אז אל תכניס את יוסי שריד באותה קלחת של הרבנים המטונפים.
הוא לא היה המפקד, הוא התנדב. המפקד ככל הידוע לי נשאר בחיים והוא גם זה שסיפר למשפחה את מה שקרה. לא הייתי משתמש בדוגמא הזאת שבעיניך נחשבת לריקוד על הדם אלמלי טענתך השיקרית שבחב"ד לא משרתים.
גם אני מכבד את הערך של הכרעת הרוב הדמוקרטי, אני רק מקווה שתדע לכבד את הכרעת אותו רוב שיתנגד לפינויים של השטחים למען הרעיון המסוכן שבעיניך מחויב המציאות: הקמת מדינה פלסטינית.
מה שאת קובעת בנחרצות כשקר, משתמע בעליל מהמכתב הזה: כי מה שבעיני רבים מהווה כורח המציאות והגנה על המולדת, מהווה בעיני הטייסים פקודה בלתי חוקית בעליל, שמשמעותה - סירוב. זה הכל עניין של ניסוח, ובקיצור: בבל"ת.
הטייסים החתומים מסרבים לבצע פקודה של חיסול מחבלים בטענה המוצדקת לדעתם, שהיא בלתי מוסרית, וזאת למרות שההמנעות מביצוע הפקודה, עשויה לגרום לפיגוע בלב הארץ.
בהמשך לאותו מכתב ובראיון של הטייס המהולל ספקטור בעיתון הארץ הוא הביע את דעתו הלגטימית בצורה מפורשת, ותבע את מה שאני כתבתי בלי לדייק בפרטים שהרי אני לא עורך פה תחקיר עיתונאי.
העובדה שאני לא חי בארץ, לא מונעת את זכותי להביע את דעתי, אבל אני מסכים איתך בהחלט, שמי אני בכלל שאפתח את הפה. אני אכן לא פותח אותו באופן אפקיטיבי. אני לא משתתף בבחירות למשל, לדעה שלי אין משקל אמיתי, אבל אסור לי להביע אותה? מה זה, משטר מחשבות?
ולטענה שנשמעה בתגובה הקודמת והיא גם חוזרת על עצמה פה ושם בתקשורת, שכשלון המלחמה האחרונה היא תוצאה של שנים של פעילות שיטור ומחסומים בשטחים, גם היא אינה נכונה. שקר שחוזרים עליו המון פעמים אינו הופך לאמת. וצל"ש הרמטכ"ל לחיילים כה רבים יוכיח. אם היה גורם אחד ראוי לשבח במלחמה, בכל המלחמות שהיו עד היום, הוא החייל בשטח. הבעיה העיקרית הייתה, הפקודות המבולבלות של הדרג הפיקודי ושל הממשלה, הפחד מטראומת המלחמה הקודמת, כפי שהעידו גם גורמים מדיניים בעדותם בוועדת וינוגרד, הכל תוצאה של מה שחולל השמאל במלחמת של"ג.
ורק כדי להזכיר את הטוהר והקדושה של מתנחלי חברון וההתישבות הנאצלת שלהם נא עיין בסרטונים הבאים:
http://www.youtube.com/watch?v=y8yKFKao0sI&eurl=
http://www.youtube.com/watch?v=kk9kEkEPPvI&eurl=
http://www.youtube.com/watch?v=flJgbj9lII4&eurl=
וחוץ מזה אני מניחה שינעם לך עד מאוד לחזות בכתובת המעודנת הזאת על אחד מהקירות במה שנשאר מחברון הערבית
יכול להיותשהמאמר שלך מדהים אבל כשכבר בפסקה הראשונה מופיע השקר הבא:
עשו זאת כאשר התפרסם מכתב הטייסים שחתמו על סרובם לשרת, אלמלי הממשלה תכנע לתכתיב שלהם בעניין המו"מ עם הפלסטינים
אז אין יותר מה להמשיך לקרוא.
חבל.
וכדי שאלו שיבואו בעקבותי יבינו על מה מדובר ואיפה השקר אז הרי הוא מסומן כאן ולהזכיר את המכתב המדובר:
"אנו, טייסי חיל האוויר שחונכנו על ברכי הציונות, ההקרבה והנתינה למדינת ישראל, שירתנו תמיד בחזית, נכונים לבצע כל משימה, קשה כקלה, על מנת להגן על מדינת ישראל ולחזק אותה.
"אנו, טייסים ותיקים וטייסים פעילים כאחד, ששירתנו ושעודנו משרתים את מדינת ישראל במשך שבועות ארוכים בכל שנה, מתנגדים לביצוע פקודות תקיפה בלתי חוקיות ובלתי מוסריות, מהסוג שמבצעת מדינת ישראל בשטחים.
"אנחנו, שחונכנו לאהוב את מדינת ישראל ולתרום למפעל הציונות, מסרבים לקחת חלק בתקיפות חיל האוויר במרכזי אוכלוסייה אזרחית. אנחנו, שצבא ההגנה לישראל וחיל האוויר הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, מסרבים להמשיך ולפגוע באזרחים חפים מפשע.
"פעולות אלה הן בלתי חוקיות ובלתי מוסריות, והנן תוצאה ישירה של כיבוש מתמשך המשחית את החברה הישראלית כולה. המשך הכיבוש פוגע אנושות בביטחונה של מדינת ישראל ובחוסנה המוסרי.
"אנו שמשרתים כטייסים פעילים - לוחמים, מובילים ומדריכי דור הטייסים הבא - מצהירים בזאת כי נוסיף לשרת בצבא ההגנה לישראל ובחיל האוויר בכל משימה להגנתה של מדינת ישראל".
שמות החותמים: תא"ל יפתח ספקטור, אל"מ יגאל שוחט, אל"מ רן, סא"ל יואל פיטרברג, סא"ל דוד ישראלי, סא"ל אדם נצר, סא"ל אבנר רענן, סא"ל גדעון שהם, רס"ן חגי תמיר, רס"ן אמיר מסד, רס"ן גדעון דרור, רס"ן דוד מרקוס, רס"ן פרופ' מוטי פרי, רס"ן יותם, רס"ן זאב רשף, רס"ן ראובן, סרן אסף, סרן תומר, סרן רן, סרן יונתן, סרן אלון, סרן אמנון".
אבל תמשיך לשבת בברוקלין ולספר לנו על אחזקת שטחים ומחירים שצריך לשלם עליהם כשאתה לא עושה דקה בצבא.
עם כל הכבוד לעובדה שבניגוד אלי שירתת בצבא, ושדברים שרואים וכו', אני חושב שאתה לא ממש מדייק כאשר אתה קובע שכולם ללא יוצא מן הכלל מילאו פקודות והלכו אחר הרוב הדמוקרטי.
תמיד היה מיעוט שראה, בצדק, בסוג מסוים של פקודות, פקודה בלתי חוקית בעליל, והיה מוכן לשלם על סרוב הפקודה, את המחיר הקבוע בחוק.
אני יכול רק לבוז לעובדה שהיית מוכן לשרת בשטחים בהם אתה רואה סרטן בגוף האומה.
אני גם לא ממש מסכים עם הקביעה שלך שהחבדניקים לא משרתים. הם כן. יש לי במקרה גיס שאביו החבדניק נהרג בעת שהתנדב להרים את הראש מצריח הטנק כדי לאכן את מקור הירי ונפגע מפגיעה ישירה.
יש לי בנדוד, חבדניק, שאני לא בטוח אם הוא אלוף משנה או רק רב סרן, אבל זה גם לא משנה בעיני.
ובכל מקרה, כל עוד יש לגיטימציה לסרוב פקודה משמאל, היא תהיה גם מימין.
כנראה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
קצת רקע- אני שמאלני בנפשי, חושב שההתנחלות בחברון היא סרטן גזעני שראוי לעקור אותו מה שיותר מהר, שיש לכונן מדינה פלסטינית מה יותר מהר, לרדת מהרמה, להעביר לריבונות פלסטין את השכונות הפלסטיניות המוסלמיות של ירושלים ובכלל לעשות כל מה שצריך כדי לסיים את שפיכות הדמים באזור.
אממה- אני גם לוחם במילואים, שירתי בשטחים בסדיר ובמילואים, באינתיפאדה השניה וגם היה לי העונג המפוקפק להיות בתוך לבנון במלחמה האחרונה. הצבא שלנו לא הגיע להישגים נמוכים בגלל יוסי שריד, הוא הגיע להישגים נמוכים כי שנים הוא התעסק בשיטור בשטחים.
כל פעם שקבלתי צו לשרת בשטחים הכבושים הארורים היתה לי התלבטות מוסרית רצינית, ובסוף בחרתי ללכת אחרי הכרעת הרוב בדמוקרטיה. אותה ההתלבטות ממש, רק מהכיוון הימני, היתה לרבים מחובשי הכיפה בפלוגה שלי, אחרי ההינתקות, ובסוף כולם ללא יוצא מן הכלל בחרו לציית לצו הדמוקרטי, התייצבו למילואים וגם למלחמה בשעת פקודה.
בצוות שלי בלבנון היו שלושה חובשי כיפה מימין, ואותי הכופר. כולם מאמינים בקונצנזוס השביר כל כך של הישראליות, זה שאינך חלק ממנו. חבריך החב"דניקים אינם לוקחים חלק בהגנת המדינה, ולכן אתם נמצאים מחוץ לגדר, מוקצים- ובצדק.
רבים מהנבלים שחיים בחברון גם הם אינם חלק מישראל. הם יורשיו הרעיוניים של גולדשטיין היודונאצי, שבינו ובין יהדות אין דבר וחצי דבר.