כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "האמת היא ה"אור", העוזר לך לצאת מן החשכה. הדלק אותו" (ר. נחמן מברסלב)

    האם שמתם לב לעובדה,
    שככל שמתרחקים האנשים מן האמת,
    כך הם סוברים שאדם הסר מרע
    הוא שוטה?

    כשהאמת איננה קיימת בעולם,
    כל מי שחפץ לסור מרע,
    אין לו ברירה,
    אלא לשים עצמו לשוטה\"

    והשאלה

    מהי האמת???

    פוסטים אחרונים

    0

    עוד לא

    4 תגובות   יום שני, 29/6/09, 20:30




     עוד לא







    עוד לא הגיע הזמן







    לסגירה







    עוד לא







    עוד לא הגיע הזמן







    לפתיחה







    עוד לא הגיע







    הוא לא הגיע







    אני לא הגעתי







    הוא שם







    אני כאן







    הוא כאן







    אני שם







    עוד לא הגיע הזמן..







    הזמן







    העמום







    הלא ברור







    הלא נתפס







    עוד לא..







    עוד לא..







    הגיע







    משהו







    לא ברור







    התעתוע







    הבלתי נתפס







    הקצב הבלתי מושג..







    הגיעה







    הנחת







    הגיעה







    השלווה..







    עוד לא הגיע







    הבלתי מושג..







    השקט..







    הגיע







    הוא באוויר







    והוא







    משפיע







    ..







    השקט







    ..







    השלווה







    ..







    מושגת..







    ..







    לא ברור







    איך







    המושג







    הברור







    מתערער







    והופך את עורו







    לבלתי ברור..







    מתעתע..







    האמת הנאצלה





    מרחפת מעלה







    ומפזרת







    רסיסי טל







    מאירים







    ומראים







    את התעתוע בחזיון







    התעתוע







    בחיפוש







    בהתחפשות..







    התעתוע







    בהצמדות..







    התעתוע בבגד שאתה לובש







    בבגידה שלך




     







    ..







    הכל נשמט ארצה







    ידיי רפות







    ..







    האמת







    בעיוורון..







    סוגרת את עיניי..







    מנסה לראות את האמת בחושך \







    באי הידיעה







    בעמימות







    ..







    הכל







    שטויות.







    רוצה רק חיבוק..







    להתאחד איתך לנצח..







    להרגיש את הדבקות.. ההיצמדות







    להרגיש







    איך אפשר לנצח







    את הנצח







    את הגלגול הנשמתי







    המתעייף..







    רוצה דבקות במטרה (שאין)







    רוצה להידבק במחלה האנושה שלך (אהבתך)







    דבק







    דב







    חיבוק דוב.







    אני נחנקת...




     




     




    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/7/10 11:28:
      לאישה שלי , שהיא שלי כמו שהירח שלי ולא רק שלי.
      אבל היא בכל זאת שלי - ובחיבור הזה שקורה בין הנשמות וקרה לנו "במקרה.... במקרה..." קראתי את הכתיבה כאן, וזה עשה לי קריאה מסוג שלא התנסיתי בו בעבר. קריאה כזאת שמשתפת את הקורא וגורמת לו להיות מאוד אקטיבי, לעשות את הרווח הזה בין המילים. לרצות להגיע כבר למילה הבאה ולהרגיש אותה לחוות אותה חזק. זו יצירה. זו בריאה.

      זכיתי בכוכב -כוכבייא לפני שלושה חודשים והבוקר כשכבר אין ירח ברקיע, הוא הופיע בשמים הפרטיים שלי. רק לי.

      תודה לך ותודה לאלוקים הטוב שברא גם את השמים וגם את הכוכבייא וגם אותך.

      שרי
        3/7/09 18:08:

      צטט: יעל מ 2009-07-03 13:21:43


      יש רגעים שנראו לי מאוד פסימיים וכואבים בכתיבה (הכל נשמט, ידיים רפות...) ועם זאת גיליתי רגעים בעלי אופטימיות מסויימת לצד זה, כי נראה שיש עדיין כמיהה ורצון לדברים טובים (להתאחד, לזמן נוסף, לדבקות...)

       

      כן, יעל, את  יודעת.... החיים הם לא בקו ישר אחד - אלא מתנהלים בספירלות... אנו אף פעם לא יודעים מה / מי מחכה לנו בפינה אך כמשהו חדש מופיע הוא מפתיע ולא תמיד אפשר להכיל אותו.. לעיתים זה כמו להפרד ממשהו ישן- ויש בזה הרבה עצב , אך אם נוכל להשיר מבט ולהתבונן  בתשומלב זו יכולה להיות התחלה של משהו משמח- כך שהעצב שזור בשמחה.. הסבל והפסימיות - בצד המנוגד - אופטימיות והנאה (זה הרי מה שעוזר לנו לנוע קדימה בחיים ולא "להתקע" בשיט שאנו נמצאים - ושוב זוהי רק שיפוטיות לגבי המקום ובעיקר לגבי עצמנו..)

       

      גלגלי החיים בסופו של דבר - אם נרצה או לא נרצה - נעים קדימה.. אז כדאי מאד שננוע יחד איתם (כמובן בקצב המתאים לנו) ונזרום לנו בנהר- ולעולם.. לעולם לא נוכל לחזור למקו שבו היינו (בדיוק כפי שהנהר לא יוכל לחזור לנקודת ההתחלה שלו - אלא סופו להשפך לים הגדול.. )

       

      תבורכי

        3/7/09 13:21:

      יש רגעים שנראו לי מאוד פסימיים וכואבים בכתיבה (הכל נשמט, ידיים רפות...) ועם זאת גיליתי רגעים בעלי אופטימיות מסויימת לצד זה, כי נראה שיש עדיין כמיהה ורצון לדברים טובים (להתאחד, לזמן נוסף, לדבקות...)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      איש(ה) על הירח
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין