אוסף את עצמי
כאשר כול מה שאני רוצה לומר אינו נשמע נכון,
כשכול מה שאני מנסה להביע נדון לכישלון
אני אוסף את עצמי אל דף לבן נקי
ונותן לשורות לדבר במקומי.
פוסטים אחרונים
- האם אנחנו יודעים ? 4/10/09
- רק רציתי שתדע 16/9/09
- האור בחדרים כבה 11/9/09
- SLOW LORIS 13/8/09
- האם כולנו מוכנים לשלם ? 7/8/09
- פיסת היסטוריה 31/7/09
ארכיון
מתוך האסור נולד המותר
| פגשתי אותו בביקור שערכתי לאחרונה במחוזות ילדותי וציינתי לעצמי בפליאה מסוימת שכלל לא השתנה. קוראים לו ליפא - ליפא העגלון, והוא אולי האחרון שיש לו עוד פלטפורמה ישנה . אמר לי כי אינו מבין בשום פנים לאן כולם ממהרים - ריצה לקראת הלא יודע מה. חברות וחברים, כולכם מכירים אותו, את ליפא העגלון, שידו האחת במושכות אוחזת והאחרת תמשוך אותך אל חלקת המושב לצידו, להרגיע את נפשך המיוסרת, להאט את הקצב ולהסביר . הוא ידבר אליך, כאחד האדם, וינסה לשכנע אותך שקצת פחות זה קצת יותר ושצריך למתוח המושכה אבל קצת ... לקחת חזרה. . כאחד האדם אני עסוק תמיד עם הדברים הפשוטים. אוהב להאזין לשקט - בעיקר כשהוא חסר, לשמח את מי שעצוב, אוהב את ריח האדמה אחרי הגשם וצמא לחיבוק אוהב . אני פוחד מן החושך, מזריקת חיסון ומפרידה כואבת . כאחד האדם אני שונא אסור ואוהב מותר. הדברים הפשוטים. . המותר תמיד נולד מתוך האסור וככל שיתעצם האסור יתחזק המותר. . החיים מלמדים אותי כי אסור המייסר אותך סופו שיתמוטט או ידלג מעל משוכות של מצפון ומוסר. הדבק המאחד זוג באהבתם ייסדק ויתפוצץ לרסיסים באם יכיל בתוכו יתר על המידה מן החומר הזה - אסור. הממשות שלנגד עינינו מלמדת שהדברים הם פשוטים, גלויים לעין, פחות מסובכים ממה שחשבנו ויכולים לנפץ בשבריר של שנייה כל אשליה. עוד לימדו אותי החיים: הדבק החזק ביותר בזוגיות בריאה הוא אוויר . בהיעדרו, המעידה הראשונה היא רק עניין של זמן. כמו שאומר ליפא העגלון: צריך למתוח המושכה אבל קצת ... לקחת חזרה. . . מעידה . משהו נולד בתוכי חי ודורש התייחסות. אני בא והולך כמו גל הנשבר אל חופך, מתחכך ונצרב בדמותך, מאותת ברמיזה ומייחל שיהיה לי מותר - ולו לשניה אחת, בך לגעת וללחוש: אהובה. מן האנחות עוצמה בי בוערת, מניחוח גופנו השפיות משתכרת, מתוך האסור נולד המותר והוא רק שלנו - לא יבוא בו זר. . . בתמונה: התאהבתי באשת חברי הטוב  |
תגובות (53)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא מזמן, פתחתי דיון בקהילת זוגיות,
ממש בעניין זה.
קווים אדומים...
אני לא חושב שאני בודד בדעתי, אני לא
חושב שאני יחיד ומיוחד בהשקפת עולמי
ובאמת המאוד מסויימת (בעיניי - מהותית
וקריטית לשלוות הנפש), והיא כנר לרגליי.
בהחלט ניתן לתחום ולחסום את היצר, רק אם
נציב קווים אדומים, כך - כשנגיע לאותו קו אדום
שהתחייבנו אליו, בזמן אמת, בקרות ארוע מחייב,
נדע:
רק מי שמחזיק ושולט במושכה, יכול לעבור את המשוכה...
יתירה מזאת:
מי שאכן נוהג כך, אינו מתייסר ומתחרט על בחירותיו...
האסור תמיד יותר מסקרן ומעניין כאשר הוא הופך למותר אז כבר לא מעניין .
בועז ידידי
מי יתנני דייר במערה שלך ונבער ברמת בערותך. בהיותך כובש יצרך אתה מתנשא הרבה מעלי ומעל שכמותי.
אלא בתוך עמי אני חי - קהילת האדם. פקעת של חלומות, שאיפות, צרכים, אינסטינקטים ומעל הכל יצרים.
את כל אלו לא ניתן לחסום או לתחום.
בשונה ממך נקודת המוצא שלי: אין אנו גיבורים הכובשים את יצרם .
מן הטעם הזה ובכלל, כדאי שנקשיב טוב לליפקא העגלון - ייתכן ונעבור את המשוכה בשלום.
בין מותר ל"לא-מותר" (כלומר, אסור...) מתוח קו. יש מי שיקרא לו "קו אדום"..., יש מי שרואה בו המלצה בלבד ויש מי שרואה בו מעין "תמרור אדום". אני די מתנגד לפירוש ש"מן האסור בא המותר" - זאת היא אשלייה ואשלייה בלבד. אחיזת עיניים שיכולה להחזיק זמן קצר ומשהיא מתנפצת הכאב גדול יותר מכל כאב אחר..., ויש כמובן גם..., - האמת..., והיא פשוטה למדי, משפט בן אלפי שנים: איזהו הגיבור הכובש את יצרו..., נכון, בשם המודרניות והליברליות, הפתיחות וה"נאורות", יש מי שמחשיב את אלו השומרים על הגבולות - שוכני מערות ואו נבערים מדעת, ובכל זאת - גאה אני להימנות על שורותיהם של אותם "נבערים-שוכני-מערות"...
יעל אכן קלעת למה שהתכוונתי,
גם אני נגד בגידות.
אלא שבשר ודם כולנו ובעוונותינו - לא מושלמים
ובדיוק מן הטעם הזה אני ממליץ על אוויר
שמגיע מתוך אמון ( אחרת לא יגיע )
ובהיעדרו לא תיתכן זוגיות בריאה.
.
ולמי מאיתנו, חברות וחברים, שהרים גבה:
לא התאהבתי ( למזלי ) באשתו של חברי הטוב
למרות שהיא בהחלט אטרקטיבית וראויה.
התמונה היא על דרך ההיתול.
.
שוב תודה רבה לכולכם על ההתייחסות לנושא
אני בטוחה שחברך אינו אוסר עליך להתאהב באשתו, כי מותרת היא...
כולו שלך ושל מה שנוצר שם
במרווח הזה שבינך לבינה.
אישית לא מתחברת לבגידות,
גם אם הן מאד רווחות כיום, על גבול
הלגיטימיות ממש. מסתבר שהן פוגמות
באופן חסר תקנה בקשר קיים.
ולכן אם בקיים, כבר אין איוורור
ובכלל כבר אין... עדיפה הכנות,
גם אם אינה פשוטה או קלה למימוש,
אבל מרבית האנשים.
בגידה באחר היא ראשית בגידה
בעצמי שלנו. בחוסר היכולת האישית
להתעמת באומץ עם הרגשות ולפעול
בקוו ישר איתם.
אבל זו רק אני :)
שבוע נהדר וקריר(במידת האפשר ), יעל.
אריה,
תודה על ההצעה.
אולי ,קפה?? רצוי קר, בימים אלה...
יפה כתבת.
אויר זה מצרך חשוב....
שיר שאני
אוהבת במיוחד...*
*מתוך היש נולד האין.
תודה
לגעת באסור....
אולי מרגש....
אולי מדרבן....
אולי מעצים.....
אבל להסתובב בסביבת המותר....
נותן שלווה.....כח...ושקט:-))
תמונת הכלבים מקסימה..
ואשר לאהבה
גם אם באשת החבר..
היא חזקה מהכל..
האהבה..
יופי של פוסט יקירי.
והתמונה מהממת...(-:
*
פוסט מקסים. אתה שחקן נשמה.
שאלות חשובות העלית. וגם תובנות.
אכן הדברים הכי טובים בחיים הם הפשטות. החופש. האהבה.
החיבור לתובנות יסוד. ולהנאות הקטנות שמביא לנו היום. ולהנאות הגדולות שנקרות על דרכינו רק בנקודות צומת.
ולרגעים קטנים של אושר. שתופסים אותך הכי לא מוכן.
זה כל הסיפור.
לדעת ליהנות ממה שיש. ממה שבנינו בעמל ויגע וממה שניתן לנו כמעלות ויכולות אישיות.
חשוב לדעת תת. כי לתת זה גם לקבל. ובמסגרת הנתינה גם להקשיב ולשחרר מבפנים. ולאפשר את המרחב הדרוש לאנשים
שמקיפים אותנו בכל מעגלי חיינו.
לכבד את הזולת. להקשיב לעצמנו. ולבוא מאהבה.
אהבתי. מלי
הפוסט חד כמו חץ
שנון, חודר וקולע
אהבתי בגדול את הכתוב המוצג ואת החיבור בניהם.
אז, "מותחת המושכה אבל קצת ... לוקחת חזרה"אריה - פוסט מקסים,
וכל-כך נכון... *
ליפא העגלון מעודד את רוחי
נותן לי תקווה בעולם ממהר
מי יודע לאן.
והאסור שמפריד
והמותר שמלכד
אני יותר ממסכימה
לתובנה.
מירה
הדבק החזק ביותר בזוגיות בריאה הוא אוויר .
משפט חשוב ביותר!!!!
פוסט עם טעם של פעם - הנה בא ליפא העגלון....
פוסט עם טעם של תבונה - המשחק כל החיים בין המותר והאסור...
פוסט עם טעם של רומנטיקה - הלא היא הבקשה בשירך..
פוסט עם טעם של הומור - הלא הוא הכיתוב לתמונה....
הכל!
ומי יכול לכתוב כך אם לא אתה?
אחד יחיד מיוחד,מלא אהבה ואור,
ובצל ירוק??איזה כף להיזכר בם...
והרומנטיקה שבך??
תודה יקר על החיבור שחברת לנו היום!
ותודה על מי שאתה!!!
מיוחד ושנון כהרגלך.
והוא רק שלנו - לא יבוא בו זר.
ואני מפרגנת לך בשימחה פוזית*
אריה, ידידי.
תודה לך על היוזמה והבחירה בשיר "העגלון".
נתת ליהזדמנות להתחבר למילות השיר יחד עם הדברים שלך-
והפעם ראיתי בשיר, בך, בי דברים אחרים...
שליטה על חייך חשובה משום שנוסכת באדם בטחון,רוגע ותחושת וודאות.
אך האמת היא שתחושת הבטחון האמיתית נובעת יותר מהאמון, מהאמונה
ולא מתוך השליטה.
דוקא היכולת לתת לאחר ולעצמך מרחב של התנסות, של מושכה רפויה, הן מתוך האמון באחר
אך גם מתוך האמון בעצמך- כשאתה עושה טוב- נותן מעצמך, אתה גם תקבל.והעיקר ללא "חשבונאות".
גם בשבילי לאהוב את האחר זה גם לכבד אותו, להיות יחד כשזה נעים , אך גם לכבד אותו כאדם
שלם עם מרחב מחיה שלו, שבחלקו אינו קשור אליך...
...ועל הערכתי ליכולת שלך להתחבר לרגשותיך, וכך להתחבר גם לאחרים- כבר אמרתי??
במלוא הערכתי ואחולי להרבה אהבה תוך כדי אחזקת המושכות ביד אך בדרך רופפת ורגישה
לאחר...
מקסים - אהבתי
*
כוכב לכלבים המתוקים
ואוהבת את התבונה שבתובנה בפוסט שלך
אופס התאהבות באשת החבר בעייתי ... ליאונרד כהן כתב על זה שיר ...שחבר שלו התאהב באשתו והיה לו חבל על שנפרדו דרכיהם בגלל זה ...יש בזה פיתוי של האסור ...אבל נראה לי טוב לשירים וסיפורים ... רע מאד לחיים .. ציפ
אהבה זה כל הסיפור
נדמה שאתה יודע מהי...
זה נדיר... ידידי
ולכן אתה נחוץ כאן כל כך....
אני מקווה שאינני מגזים ןהעיקר-הפוסט מצוין !!!
והנה המציאה: ראו העיקר ההסברים בסוף:
------------------------------------------------------------------
קוראים לי ליפא העגלון
מילים: יחיאל מוהר
לחן: אריה לבנון
קוראים לי ליפא העגלון
אני אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה
איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים
ריצה לקראת הלא יודע מה
אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת,לקחת חזרה
היה פעם שלג לבנון,
ושניר,כרמל,קפה חרמון
היום יש פיצה טיצה מונסניור
גם לעגלון פשוט מובן
שיש ללכת עם הזמן
ללכת מילא,למה למהר
אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת,לקחת חזרה
בעיר הזאת ישנו תחביב,
שפירושו הוא להחליף
כולם כאן מחליפים ומחליפות
דירה או צבע שערות
ריהוט,רעים ,כלבים,שמות
שמלות ובעיקר את הדעות
אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת,לקחת חזרה
אז מה אני אומר רעיי
אסור לרוץ יותר מדיי
אפשר בעגלה בזמן קריר
אך אם נרוץ מהר,מהר
אז כל העסק ישבר
על כן כדאי גם פעם להקשיב
אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת לקחת חזרה
שיר זה היה אחד מלהיטיה של להקת "בצל ירוק" שהיתה פעילה בין השנים 1957-1961 והוא מספר את סיפורה של תקופה דרך משקיף מן הצד-דמותו של ליפא העגלון.
ליפא הוא בעל עגלה .יש לו סוס ועגלה, באמצעותם הוא מוביל סחורה ולעיתים גם מוכר אותה .מקצוע שהיה נפוץ בגולה והגיע גם הוא ארצה,אך עם התפתחותה של התחבורה המוטורית אט אט הלך ונעלם. בשיר זה ארבעה בתים ופזמון החוזר על עצמו ארבעה פעמים.
המילה מהר חוזרת על עצמה שלוש פעמים בווריאציות שונות ויש בה כדי להעיד על קצב השינויים המתחוללים הארץ. פעמיים המילה מופיעה בהטיה פעלית בבית הראשון: ממהרים-גוף שלישי רבים, בבית השני כפועל-למהר ובבית השלישי כתואר הפועל-מהר.
בית ראשון
קוראים לי ליפא העגלון
אני אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה
איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים
ריצה לקראת הלא יודע מה
בית זה הוא בגוף ראשון יחיד.
ליפא מציג את עצמו,את מקצועו ומציג שאלה.
ליפא ער לכך שהוא עוסק במקצוע הולך ונעלם ויחד עם זאת הוא תמה על קצב השינויים.
כולם עושים את צעדיהם במהירות ובקצב גבוהים מאוד לקראת דבר מה נעלם.לא ברור לאן הולכים.
ליפא לא יודע וספק אם סביבתו כן יודעת לאן היא ממהרת כאילו שהכל נעשה על איזה שהוא ריק. אין בעצם שום מטרה מעשית שאליה חותרים.
בית שני
היה פעם שלג לבנון,
ושניר,כרמל,קפה חרמון
היום יש פיצה טיצה מונסניור
גם לעגלון פשוט מובן
שיש ללכת עם הזמן
ללכת מילא,למה למהר
בבית זה ליפא מתאר את מהות השינויים. מהשמות המוזכרים ובפרט המושגים פיצה,טיסה ומונסניור נראה שהכוונה היא למסעדות ולבתי קפה שבעצם נשארו כמות שהיו ,רק החליפו שמות.
\משפט הפתיח "היה פעם שלג לבנון" יכול לרמוז על דבר מה מחזורי.מאחר והשלג חוזר על עצמו מדי שנה,ישנה כאן אמירה שמה שהיה הוא שיהיה. השמות משתנים ,אבל המהות נשארת אותה. מבין השורות אפשר לשמוע לעג קל על אותם מחליפי שמות של מסעדות בבחינת על מי אתם מנסים להערים, בינינו אתם יודעים שהמסעדה או בית הקפה נשארו אותם.
ליפא אמנם מבין שאי אפשר לדרוך במקום,אך הקצב מפריע לו. האם לא יגיע ליעדו בקצב שלו ,בלי למהר? מדבריו מתבקשת השאלה,האם למהירות יש ערך בפני עצמה?
בית שלישי
בעיר הזאת ישנו תחביב,
שפירושו הוא להחליף
כולם כאן מחליפים ומחליפות
דירה או צבע שערות
ריהוט,רעים ,כלבים,שמות
שמלות ובעיקר את הדעות
ליפא מרחיב את תיאור השינויים.
הם חובקי כל "ובעיקר את הדעות". מעין רמיזה פוליטית .עצם ההחלפות שעושים החל בדברים האישיים ביותר וכלה בהשקפת עולם הם בבחינת צו השעה.לא להישאר עם אותם הדברים מבחינת המחליפים,יש בזה טעם לפגם. אבל,מרוב שמחליפים מאבדים עוגנים אישיים וחברתיים. אזכור העובדה של החלפת השמות יש בה רמיזה לפנייתו של בן גוריון לציבור ובפרט לקציני הצבא להחליף את שמות המשפחה לשמות עבריים.כל שורה היא בבחינת עליית מדרגה.שורה רביעית "דירה או צבע שערות",שורה חמישית "ריהוט ,רעים,כלבים,שמות",שורה שישית "שמלות ובעיקר את הדעות".הרצף של שמות הדברים המוחלפים מעיד גם הוא על קצב השינויים.החלפת השמלות מזכירה אסוציאיטיבית את הביטוי "הבגד עושה את האדם".האם בהחלפת הבגדים עוברים מטמורפוזה אישית?
הסמיכות בין החלפת הדעות לבין החלפת השמלות מעמידה שני שינויים אלה במעמד שווה ,שהרי גם החלפת הדעות על פניו יכולה גם היא להעיד על שינוי אישיותי תדמיתי מבחינת מבצעי השינויים.
בית רביעי
אז מה אני אומר רעיי
אסור לרוץ יותר מדיי
אפשר בעגלה בזמן קריר
אך אם נרוץ מהר,מהר
אז כל העסק ישבר
על כן כדאי גם פעם להקשיב
כאן התיאור מגיע לשיאו.מרוב מהירות אפשר להינזק והנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים
יש לשים לב לשורה השלישית:"אפשר בעגלה בזמן קריר" .אם רוצים אפשר לשמוע כאן במובלע את הביטוי "ובעגלה בזמן קריב אמרו אמן". אי אפשר שלא לראות בדמיון את הנפטר המובל לקבורתו. מה קורה לעגלה או לרכב שנוסעים יותר מדי מהר? במהירויות גבוהות העומסים גדולים,העגלה עלולה להתפרק ומנוע של רכב עלול להישרף .
לא בחינם אומר ליפא בסוף הבית "על כן כדאי גם פעם להקשיב" .ליפא אמנם אדם מבוגר, אבל הוא לא בבחינת עבר זמנו בטל קורבנו.הוא יכול ומרגיש מחוייב להציע מנסיונו.
בית זה הוא בבחינת אקורד סיום .כמו שהבית הראשון הוא בגוף ראשון ,כך גם בית זה. ולמה צריך להקשיב? "שקצת פחות זה קצת יותר"
.זאת השורה השניה בפזמון החוזר המופיע לאחר הבית הראשון וחוזר על עצמו עד לאחר הבית הרביעי. פזמון חוזר זה הוא בבחינת טפטוף של אמירה חכמה ,כשרצים מהר מדי מאבדים פרספקטיבה ושיקול דעת. לפני שעושים איזה שהוא צעד בכל תחום שהוא יש לבחון אותו היטב היטב ולא לרוץ מהר מדי, בבחינת צו האופנה. הביטוי הציורי של השורות האחרונות בפזמון "צריך למתוח המושכה/ וקצת,לקחת חזרה" כוונתו היא לא לאבד שליטה.עדיף קצת יותר לאט,אבל עם תוצאות אפקטיביות ולא לנוע במהירות רבה מדי שסופה מי ישורנו.
מה שליפא העגלון אמר באמצע המאה ה- 20 תקף גם למאה ה-21 .
*
תודה ששיתפת
דודו
אוףףףףףףףף עכשיו גמני מאוהבת קשות...*
פוסט משובב לבב.
חוצמזה שאני מעריכה צניעות:
"כאחד האדם אני עסוק תמיד עם הדברים הפשוטים."
קראתי ושרתי קוראים לו ליפא העגלון, כמה שזה נכון.
כל כך מקסים ונפלא.....
מלא תובנות...
וכאשר אתה מתיישב לכתוב
תשובה "חכמה"...
בא הצילום הנהדר...
ופשוט הלב עולה על גדותיו
איזה יופי.....
לביא -
כתבת מקסים מקסים מקסים -
גם הפתיח כמו כן השיר
רגיש ומרגש במיוחד
ומרגישה כך גם:-
כאחד האדם אני עסוק תמיד עם הדברים הפשוטים.
תודה על תשומת ה♥
אריה
נהנת מהעומק בכתיבה ומהאמת שלך
אה ,כן והתמונה אנושית כל כך או צריך לומר ,כלבית ,לא?
כוכב, ברור
פשוט פוסט נפלא, על כל חלקיו!!! *
כל כך עשיר הפוסט שלך הרבה פרמטרים שיש להתייחס בפוסט שלך
אוהבת את ליפא העגלון - קצת מזכיר לי את ילדותי במושב
שונאת את האסור ואוהבת את המותר
אך לפעמים האסור ...קצת קורץ
משהו נולד בתוכי חי ודורש את התייחסותך!!
והתמונה הגור הקטן ששבה את ליבי
ששבה את ליבי איזה פנים מסכנות
דורשות אהבה ..ליטוף
מזי
תקשורת טובה מולידה אמון
אמון משחרר הרבה לחצים ומחדיר אוויר טרי למערכת
תקשורת תקשורת ושוב תקשורת ... אמן !!!
פוסט מקסים, אהבתי מאוד !!!
בעניין המשיכה, תמיד תמיד דרך המלך עדיפה,
ובכל דבר !
ומהי דרך המלך באהבה ???
תקשורת תקשורת ותקשורת,
לא אויר ולא מחנק, לדבר ולמצוא את דרך המלך יחדיו.
אזרח מין השורה ביקש לעלות לאוטובוס עם כלבו
אומר לו הנהג זה יעלה לך אדוני, ולגבי הכלב
כשהוא מותר אסור
וכשהוא אסור מותר...
אתיחס ראשית לתוכן המילולי
אכן ככל שאנו חוסכים מעצמנו ומאחרים הדחף יהייה לרצות יותר
אך אם ניתן במידה הנכונה, לא יהייה חסך
וכך לגביי כל נושא .
ועכשיו לתמונה המהממת - פשוט אנושי להפליא.
צריך למתוח המושכה אבל קצת ... לקחת חזרה.
משפט חזק ואומר המון.... אהבתי מאוד !
נגמרו לי הכוכבים היתכן?!
* אשובב