מפעם לפעם אנחנו שומעים על עונשים תמוהים שבית המשפט האמריקאי משית על עבריינים, שלפעמים הם קורבנות בעצמם שנענשים בברוטליות בין אם בקנסות כספיים לא מעשיים או בעונשי מאסר לפרקי זמן הזויים. העונש שהוטל על ברנרד מיידוף מוכיח שבית המשפט הוא שרירותי וחסר רציונליות - ואפילו מזיק. אילו רצו השופטים להרשים את הציבור צמא הדם (ובמידה רבה בצדק...), אני שואל את עצמי מדוע לא פסקו אלף שנות מאסר או אפילו מיליון. זה נשמע יותר מפוצץ, ובסופו של דבר הוא ממילא יישב בכלא אותו מספר שנים גם אם היו פוסקים חמישים שנה, מכיוון שהסיכוי שהברנש יגיע לגיל מא ועשרים - ועוד בתנאי כליאה, למעשה אינו מציאותי. עונש מסוג זה נועל את הדיאלוג ולא מעודד את הנאשם לרצות ולעשות צעדים לטובת הקורבנות. מדוע ששופטים יפסקו עונש שאין בו שום אלמנט שעשוי לגרום למיידוף לרצות להחזיר כמה שיותר מתוך הנזק שגרם לרבבות התמימים שנתנו בו את אמונם ואת מבטחם... אילו אני השופט הייתי נוהג אחרת וגוזר ענישה מדורגת ביחס לסכומים שהמיידוף מוכן להחזיר. וענישה מדורגת מתחילה בעונשים שהתרבות המערבית לא מכירה בהם - אבל במקרים קיצוניים הם מחוייבי המציאות. בדרך זו ניתן היה גם להחזיר את המקסימום מתוך הסכומים שחסרים וגם להעניש כראוי את העבריין, אבל מאה וחמישים שנה???? |